בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
16 מאי 2024
ת"א 55405-11-22
לפני: -השופט יעקב שפסר, שופט בכיר
התובעות:-
1.גיא 11 השקעות בע"מ
2.שגיא דורון יזמות ופרויקטים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רונן הרפז
נגד
הנתבע 1 (התובע שכנגד):
הנתבעת 2:-
1.אלירן טויטו
2.אלירן סולאר בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גדעון וינבוים
נגד
1. הנתבעים שכנגד:-גיא 11 השקעות בע"מ
2. שגיא דורון יזמות ופרויקטים בע"מ
3. גיא אלון
4. שגיא דורון
ע"י ב"כ עו"ד רונן הרפז
פסק דין
תביעה לתשלום עמלות תיווך בשיעור של כ- 14 מיליון ₪ ותביעה שכנגד לתשלום סך של כ- 300 אלף ש"ח.
רקע וצדדים לתובענה
1. התובעת 1, חברת גיא 11 השקעות בע"מ (להלן: "גיא 11") והתובעת 2, חברת שגיא דורון יזמות ופרויקטים בע"מ (להלן: "דורון יזמות", וביחד: "התובעות") - חברות פרטיות, המעניקות בין היתר שירותי תיווך – הגישו תביעה לתשלום עמלות תיווך נגד הנתבע 1, מר אלירן טויטו (להלן: "אלירן") והנתבעת 2, חברת תדיראן סולאר בע"מ (להלן: "סולאר", וביחד "הנתבעים") - העוסקים בסחר מוצרים להרכבת מערכות סולאריות בישראל.
אלירן וחברת תדיראן אנרגיה מתחדשת בע"מ (להלן: "תדיראן", או "הרוכשת") התקשרו, בתיווך התובעות, בהסכם מכר מניותיו של אלירן בחברת סולאר, בתמורה כוללת שעמדה בסופו של יום על סך של 169,700,000 ₪ (להלן: "עסקת המכר").
2. על פי כתב התביעה המתוקן, בתחילת שנת 2020 נוצר קשר עסקי בין התובעות לבין אלירן, במטרה לסייע לו למכור את מניותיו בחברת סולאר, זאת לאחר ניסיונות כושלים לעשות כן מצדו.
ביום 19.2.2020 התקשרו הצדדים בהסכם שכותרתו "הזמנת שירותי תיווך עסקי למכירה", במסגרתו קיבלו התובעות זכות בלעדית לתיווך בעסקה למכירת מניותיו של אלירן בחברת סולאר בשיעור של 9% מסכום עסקת המכירה, ללא הגבלת סכום (להלן: "הסכם התיווך").
3. לאחר שבקיץ 2020, ערכו התובעות פגישת היכרות בין אלירן לבין נציגי תדיראן, החל בין השניים האחרונים משא ומתן ראשוני, בו הוסכם כי בכפוף לחתימה על הסכם רכישת מניות בין הצדדים, תדיראן תרכוש תחילה 75% ממניות החברה ואלירן ימשיך להחזיק ב-25% מהמניות וימשיך לכהן כמנכ"ל ודירקטור של החברה. בהמשך, הוענקה לתדיראן אופציה לרכישת יתרת 25% מהמניות.
4. לטענת התובעות, ביום 9.12.2020, ערב חתימת הסכם הרכישה (כהגדרתו להלן) בין אלירן לתדיראן, ביקש אלירן לעדכן את הסכם התיווך בין הצדדים ולהפחית את סכום התמורה בעבור תיווך העסקה ל-3.6 מש"ח. לגרסתן, לפנים משורת הדין, ולמרות שהן לא היו חייבות לעשות כן, הסכימו התובעות להפחתת דמי התיווך עבור השלב הראשון בלבד של עסקת המכר, קרי רכישת 75% ממניותיו של אלירן בחברת סולאר.
כתוצאה מכך, באותו יום חתמו התובעות על מסמך המופנה לאלירן שכותרתו "עמלת תיווך בגין מכירת 75% מהחברה לחברת תדיראן" (להלן: "מסמך אישור חשבון") בו הצהירו התובעות, כי לאחר תשלום העמלה בסך של 3.6 מש"ח, לא יהיו להן טענות או תביעות נוספות.
5. למחרת, ביום 10.12.2020 התקשר אלירן מול חברת תדיראן בהסכם למכירת מניותיו בחברה לתדיראן (להלן ולעיל: "הסכם הרכישה") וביום 1.1.2021, לאחר התקיימות התנאים המתלים, הושלמה העסקה.
6. לטענת התובעות, התמורה הכוללת בעסקה שהייתה בת שתי פעימות, עמדה בסופו של יום על סך של כ-169,700,000 ₪, בחלוקה כדלקמן:
בגין החלק הראשון – קרי, עבור רכישת 75% מהון המניות של אלירן בחברת סולאר, שולם לאלירן סך של 45,270,000 ₪ (התמורה הבסיסית) וכעבור שלושה שבועות לאחר ביצוע התאמות, שולם לאלירן דיבידנד בסך של 31,000,000 ₪.
אקדים את המאוחר ואציין, כי בין הצדדים קיימת מחלוקת עקרונית האם תשלום אותו דיבידנד מהווה חלק מהתמורה בעסקה בגינה יש לשלם עמלת תיווך, כטענת התובעות, או שמא הסכם התיווך אינו חל על רכיב זה, כטענת אלירן.
בגין החלק השני – לאחר שבחודש פברואר 2022 מימשה תדיראן את האופציה שניתנה לה לרכישת יתרת המניות של אלירן, קרי 25% מהון המניות בחברת סולאר, שולם לאלירן סכום נוסף של 93,500,000 ₪.
7. בחודש ינואר 2021, שילם אלירן לתובעות דמי תיווך בסך של 3,600,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
8. בתחילה, הוגשה התביעה נגד הנתבעים לתשלום עמלת התיווך בגין החלק השני, קרי מכירת 25% ממניות אלירן בחברה לתדיראן. לאחר שהנתבעים הגישו כתב הגנה, לו צורפו לראשונה, נספח 3.2 להסכם הרכישה וכתב תיקון להסכם הרכישה, עתרו התובעות לתיקון כתב התביעה ולתשלום יתרת עמלת התיווך גם בגין מכירת 75% מהמניות. ביום 12.6.2023 נעתרתי לבקשה לתיקון כתב התביעה וביום 31.8.2023 הגישו התובעות כתב תביעה מתוקן.
9. בד בבד עם הגשת כתב הגנתו המקורי, הגיש אלירן (התובע שכנגד) תביעה שכנגד בסך של 256,384 ₪ נגד גיא 11 ודורון יזמות (הנתבעות שכנגד 2-1) ונגד הנתבע שכנגד 3, גיא אלון (להלן: "גיא") – בעלים ודירקטור יחיד של גיא 11; והנתבע שכנגד 4, שגיא דורון (להלן: "שגיא") – בעלים ודירקטור יחיד של דורון יזמות.
תמצית טענות התובעות בתביעה העיקרית
10. התובעות פעלו לאיתור רוכש למניותיו של אלירן בחברת סולאר, יצרו קשר בינו לבין תדיראן, קיימו מספר פגישות ולפיכך, על הנתבעים לשלם לתובעות את מלוא עמלת התיווך הנגזרת ממלוא התמורה בגין שני חלקי העסקה מול תדיראן.
11. מאחר והנתבעים הפרו את חובות תום הלב והאמון, הציגו מצגי שווא והסתירו מידע חיוני מהתובעות לעניין מלוא התמורה שאלירן קיבל בגין העסקה, אזי ויתור התובעות במסמך אישור החשבון על חלק משכר הטרחה שהן היו זכאיות לו ועל טענות ביחס לחלק הראשון של העסקה - בטלים ועל הנתבעים לשלם להן את מלוא דמי התיווך גם בגין התמורה שהתקבלה בשלב הראשון, משמע התמורה הבסיסית בתוספת סכום הדיבידנד ששולם.
12. מסמך אישור החשבון עליו חתמו התובעות מתייחס אך ורק לשלב הראשון של העסקה והתובעות מעולם לא ויתרו על דמי התיווך בגין החלק השני של העסקה, אם וככל שתדיראן תחליט לממש את האופציה שניתנה לה.
13. מאחר ותדיראן החליטה לממש את האופציה שניתנה לה לרכישת יתרת 25% מהמניות, בעבור סך של כ- 90 מיליון ₪, אזי על הנתבעים לשלם את יתרת עמלת התיווך בהתאם להסכם התיווך, גם בגין השלמת השלב השני של העסקה.
14. אי תשלום יתרת דמי התיווך הן בגין מימוש האופציה והן בגין הסכום ששולם לנתבע כדיבידנד מהווה עשיית עושר ולא במשפט, בעד שירות שניתן לנתבעים על ידי התובעות ותמורתו לא שולמה.
15. בנוסף לעמלת התיווך על הנתבעים לשלם לתובעות גם סכום של 144,553 ₪ - לפי הסכם התיווך חלה על הנתבעים חובת פיצוי בגין כל נזק, או אובדן הכנסה, שנגרמו ויגרמו לתובעות כתוצאה מהפרת התחייבויותיהם. אי תשלום דמי התיווך בגין מימוש האופציה, הסבה לתובעות הוצאות ונזקים בשל אי תשלום במועד, לרבות הוצאות ההליך. לפיכך, על הנתבעים לפצות את התובעות גם בגין הפרשי הריבית והצמדה של דמי התיווך בגין החלק השני, החל מהמועד בו היו הנתבעים אמורים לשלם את דמי התיווך ועד למועד התשלום בפועל.
תמצית טענות הנתבעים
יש לדחות את התביעה, מהנימוקים הבאים:
16. אלירן התנהל מול התובעות בתום לב ובהגינות ובכלל זה, בכל הנוגע למידע שמסר להן בנוגע לעסקה ואילו התובעות הן אלו שהפרו לחלוטין את חובתן לנהוג בתום לב וניסו להפילו בפח באמצעות ניסוח מסמך אישור החשבון, באופן שיאפשר להן להעלות טענות בנוגע לזכאותן לעמלות נוספות.
17. במסמך אישור החשבון, ויתרו התובעות על טענות ותביעות והן מושתקות מהעלאת כל טענה שנוגעת לזכאותן לעמלה מכוח הסכם התיווך. הן מנוסח מסמך אישור החשבון והן מחילופי הדברים בין הצדדים עובר לחתימתו, עולה כי התובעות ויתרו במסגרת אישור החשבון על כל תביעה עתידית ועל כן ובהינתן שמלוא העמלה שולמה להן, אין מקום לתביעה. התחייבות זו של התובעות, נבעה מעמידתו של אלירן על כך, שאישור החשבון יסיים באופן סופי ומוחלט את כל הטענות והתביעות של התובעות מכוח הסכם התיווך ושלא "יצוצו" להן בעתיד אי אלו טענות בנוגע לאותה עמלה.
18. בזמן אמת, התובעות לא העלו כל טענה בנוגע לעמלה נוספת שתגיע להן.
19. הסכם התיווך אינו חל על סכומים שאלירן קיבל מתוך כספי החברה בדיבידנד, או התאמות להון חוזר.
20. הדיבידנד שחולק לאלירן בסמוך למועד חתימת הסכם הרכישה, מורכב כולו מכספי החברה עובר למועד השלמת הסכם הרכישה והתובעות מודות שהן ידעו שיוענק לאלירן ובזמן אמת, לא העלו לגביו כל דרישה.
21. מלכתחילה, הסכם התיווך העניק לתובעות זכות לקבל עמלה (בכפוף להיותן הגורם היעיל בביצוע העסקה) שתיגזר מהתמורה שיקבל אלירן סמוך לאחר חתימת עסקה עם הרוכש פוטנציאלי שהציגו התובעות בלבד. לכן, התובעות היו זכאיות לכל היותר, לעמלה שתיגזר מהתמורה הבסיסית עבור המניות הנמכרות, כהגדרתן בהסכם הרכישה, משמע 75% מכלל מניות החברה.
22. גם לולא הויתור של התובעות על טענות ותביעות במסמך אישור החשבון, אין להן זכות לקבל סכומים נוספים ובכלל זה, הן אינן זכאיות לעמלה בגין מימוש האופציה שעוגנה בהסכם הרכישה – האופציה ניתנה לרוכשת בלבד, לרכוש את שיעור מניותיו של אלירן בעתיד; האופציה מתחילה לחול שנים לאחר השלמת העסקה; עצם מימוש האופציה והתמורה שתשולם עבור המניות, תלויים בביצועי החברה בשנים שלאחר השלמת העסקה ובפרט, תלויים בביצועיו העתידיים של אלירן כמי שהמשיך לנהל את החברה לאחר השלמת העסקה ובשיקולים, יכולות ומטרות עתידיים של הרוכשת.
23. הסכם התיווך, שתוקפו הוגבל לשנה בלבד, לא חל והצדדים לא התכוונו שיחול, לגבי תמורה מותנית, עתידית וספקולטיבית, שאלירן עשוי (וגם עשוי שלא) לקבל, אם וכאשר החברה תעמוד ביעדים מסוימים בשנים שלאחר העסקה, ואינו חל לגבי תמורה מותנית, עתידית וספקולטיבית, שאלירן עשוי (וגם עשוי שלא) לקבל, אם וכאשר תמומש אופציה לרכישת יתר המניות בשנים שלאחר העסקה.
24. הסכם התיווך אינו חל לגבי שום אופציה, כל שכן לגבי אותה אופציה חד צדדית – לכן, עד למכתב ששלחו התובעות ביום 14.6.2022 (נספח 12 לכתב התביעה המתוקן), כשנה וחצי לאחר השלמת העסקה, לא העלו התובעות שום טענה בקשר עם זכאותן לעמלה נוספת, ככל ותמומש האופציה וממילא התחייבו באישור החשבון שלא יהיו להן תביעות, או טענות נוספות.
תמצית טענות התובע שכנגד (אלירן)
יש לחייב את הנתבעים שכנגד בתשלום לאלירן סכום של 256,348 ₪, מהנימוקים הבאים:
25. הנתבעות שכנגד 2-1 (התובעות בתביעה העיקרית) הפרו את שהוסכם במסמך אישור החשבון שלא להעלות טענות, או תביעות נוספות, נגד אלירן לאחר ששולמה להם עמלת התיווך. כתוצאה מהפרה יסודית זו, כמשמעותה בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 והפרת חובתם לפעול לקיום מסמך אישור החשבון בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים"), אלירן טרם קיבל מהרוכשת בעסקת המכר, סך של 9 מש"ח שהיה אמור לקבל, והרוכשת ביקשה מהנאמן לעכב את שחרור הכספים עד לסילוק מוחלט וסופי של דרישת דמי התיווך, או עד לקבלת פסק דין חלוט לפיו אין לחברת סולאר חבות בתשלום דמי תיווך.
26. עקב כך נוצר לאלירן נזק כספי, בדמות הריבית הבנקאית האבודה, קרי הריבית שאלירן היה יכול לקבל בפיקדון בנקאי בשיעור של 5% על הסכום המעוכב, בסך של 256,348 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.
27. אשר לנתבעים שכנגד 4-3, גיא ושגיא, טען אלירן, כי יש לחייבם יחד ולחוד עם גיא 11 ודורון יזמות, בשל היותם הבעלים והמנהלים שלהן, בין היתר, מכוח סעיף 36 לחוק החוזים. לחילופין, טען התובע שכנגד, כי מתקיימים התנאים להרמת מסך בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), מאחר וגיא ושגיא עשו וממשיכים לעשות, שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברות גיא 11 ודורון יזמות, על מנת להונות את אלירן ומדובר בהתנהלות בחוסר תום לב של אורגנים בחברה, בניגוד לחובתם מכוח סעיף 39 לחוק החוזים, המקימה להם אחריות אישית, גם מכוח סעיף 54 לחוק החברות.
תמצית טענות הנתבעים שכנגד
יש לדחות את התביעה שכנגד, מהנימוקים הבאים:
28. התביעה שכנגד הוגשה בשל שיקולים טקטיים ומתוך רצון ליצור משקל נגד התביעה העיקרית. מדובר בתביעה תיאורטית העוסקת בנזקים מלאכותיים ומדומים.
29. יש לסלק על הסף את התביעה שכנגד נגד שגיא וגיא מחמת היעדר יריבות והיעדר עילה – במסמך אישור החשבון אין כל התחייבות של מי מביניהם כלפי אלירן, או החברה. גם טענת אלירן כי יש לחייבם מכוח סעיף 36 לחוק החוזים נטענה בעלמא, ללא כל פירוט ולא ברור הקשר בין הטענה לביטול זכות בחוזה לטובת צד שלישי לבין טענת אלירן לגבי חיובם.
30. גיא 11 ודורון יזמות לא הפרו את כתב ההתחייבות ומנגד, אלירן הוא זה שהסתיר מהן מידע מהותי, הציג מצגי שווא ולמעשה, הוא וחברת סולאר הם אלו שהפרו את כתב ההתחייבות; העובדה שבמערכת היחסים בין אלירן לבין הרוכשת הוחלט על הפקדת סכום כזה או אחר, אינה יכולה לחייב את הנתבעים שכנגד ואלירן הצהיר הצהרות שקריות בינו לבין הרוכשת.
31. משעה שאף לשיטת אלירן קיימים מספר תשלומים נוספים בסכום העולה על 23 מש"ח להם הוא זכאי מתדיראן הרוכשת, מובן שכל טענה לגבי עיכוב סך של 9 מש"ח מסך התמורה, תמוהה ומעלה חששות בנוגע לתום לבו של אלירן וברור כי אם הסכום האמור אכן עוכב, חזקה על אלירן והגורם המעכב שהפקידו סכום זה בפיקדון בנקאי.
עדים ועדויות
32. מטעם התובעות העידו ונחקרו לפניי: שגיא דורון; גיא אלון.
33. מטעם הנתבעים העידו ונחקרו לפניי: אלירן טויטו; עו"ד נטע גליניק פרוגל.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים, לרבות נספחיהם ולאחר שנשמעו עדויות הצדדים לפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את התביעה העיקרית בחלקה, בכל הנוגע לתשלום עמלת תיווך בגין החלק הראשון של העסקה ומנגד, יש לדחות את התביעה שכנגד במלואה, הכל מהטעמים שיפורטו להלן.
תביעה עיקרית
34. בבסיס ההתקשרות בין הצדדים עומד הסכם התיווך שנוסח על ידי שגיא וגיא (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 28-27) ונחתם ביום 19.2.2020 (נספח 4 לכתב התביעה התוקן). לאור חשיבותו לענייננו, יצוטט להלן הסכם התיווך שכותרתו "הזמנת שירותי תיווך עסקי למכירה" (ההדגשות בהסכם במקור – י.ש.) והוסכם בו כדלקמן:
"אני/הח"מ: אלירן טויטו
מורשה חתימה בחברת (מצורף פרוטוקול מורשה חתימה): אלירן סולאר...
אבקשכם לפעול עבורי כמתווכים בבלעדיות למשך שנה, למכירת החברה שבבעלותי המפורטת מטה:
פרטי עסקת מכירת/הכנסת שותף
1. שם החברה: אלירן סולאר בע"מ
2. שם וכתובת החברה: הדקל 6 גן יבנה
3. תיאור החברה: חברה לאנרגיה סולארית
התחייבויותיי
1. להעביר לכם מידע מלא על המו"מ עם הלקוח שהוצג על ידיכם, ולא למנוע מכם להיות הגורם היעיל בביצוע העסקה.
2. לשמור את כל המידע שקיבלתי מכם בסודיות מוחלטת.
3. לשלם את מלא דמי התיווך במזומן ומייד לאחר שיושג הסכם מחייב בין הצד השני לעסקה (לרבות כל אדם אחר או גוף אחר שהצד השני קשור אליהם) לביני, לרבות כל אדם אחר או גוף אחר שאני קשור אליהם.
4. לפצות אתכם על כל נזק או אובדן הכנסה שיגרם לכם כתוצאה מהפרת התחייבויותיי כלפיכם.
5. לשלם לכם בגין שירותים אלה דמי תיווך בהתאם לתנאים ולתעריף המפורט מטה.
תשלום בעבור שרותי התיווך
בעסקת מכירה או כל מבנה אחר שיוסכם בין הצדדים דמי התיווך יהיו שווים ל-9% + מע"מ מסכום העסקה ללא הגבלה בסכום המכירה.
הסכם זה מחייב אותי למשך שנה מיום חתימתי עליו"
35. בענייננו, עותרות התובעות לתשלום יתרת עמלות התיווך בגין העסקה, שלשיטתן, הורכבה משני שלבים – (1) מכירת 75% ממניות אלירן בחברה לרוכשת; (2) מימוש האופציה ומכירת 25% מיתרת המניות של אלירן בחברה לרוכשת.
להלן אבחן את זכאות התובעות לעמלות תיווך בגין כל אחד משלבים אלו, זאת בשים לב, בין היתר, להוראות הסכם התיווך שצוטט לעיל.
תשלום דמי תיווך עבור החלק הראשון של העסקה
36. התובעות עותרות לחייב את הנתבעים בתשלום דמי תיווך בסך של 3,264,300 ₪ נוספים (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בסך של 473,956 ₪) – המהווים את מלוא דמי התיווך בגין התמורה ששולמה לאלירן במסגרת החלק הראשון של העסקה בסך כולל של 76,270,000 ₪ (היינו, 45,270,000 ₪ בגין התמורה הבסיסית, בתוספת 31 מיליון ₪ כדיבידנד) בניכוי סך של 3,600,000 ₪ ששולמו לתובעים בחודש ינואר 2021.
37. הנתבעים מכחישים את זכאות התובעות לתשלום בגין יתרת עמלת תיווך עבור השלב הראשון של העסקה. טענתם העיקרית היא, כי הם שילמו את מלוא דמי התיווך והתובעות כלל אינן זכאיות לתשלום נוסף, זאת לאחר שחתמו על מסמך אישור החשבון, הכולל תניית ויתור על טענות או תביעות עתידיות.
38. לאור חשיבותו לענייננו, אצטט להלן את מסמך אישור החשבון עליו חתמו התובעות ביום 9.12.2020, משמע יום לפני החתימה על הסכם הרכישה (נספח 7 לכתב התביעה המתוקן):
"הנדון: עמלת תיווך בגין מכירת 75% מהחברה לחברת תדיראן
בהמשך לפגישתנו מהיום,
הרינו לאשר כי סוכם כי עמלת התיווך תהיה בסך: 3.6 מיליון ₪ + מע"מ.
סוכם כי סכום זה ישולם בתחילת חודש ינואר 2021.
לאחר תשלום עמלה זאת,
החתומים מטה מצהירים בזאת כי לא יהיו להם טענות או תביעות נוספות.
חתימות:"
(ההדגשות בקו במקור – י.ש.).
39. אקדים את המאוחר ואציין, כי במקרה דנן, הגעתי לכלל מסקנה כי מסמך אישור החשבון ולמצער, תניית הויתור שצוינה בסופו בטלים מחמת פגם בכריתה (הטעייה), או חוסר תום לב, או הפרת הסכם התיווך מצד אלירן, באופן המזכה את התובעות בתשלום יתרת עמלת התיווך בגין השלב הראשון.
40. ממכלול הנתונים, העדויות והמסמכים שהוצגו לפניי, נלמד כי שגיא וגיא, נציגי התובעות, הסכימו לבקשת אלירן להפחית מסך עמלת התיווך בגין השלב הראשון וחתמו על מסמך אישור החשבון, לאחר שאלירן הציג בפניהם מצג, שבדיעבד התברר כשגוי, וכן הטעה אותם ולא גילה נתונים אודות עסקת רכישת המניות ובפרט התמורה ששולמה בגינה, הכל כפי שיפורט להלן.
41. מניתוח העובדות שהוצגו לפניי, עולה כי ביום 9.12.2020, קרי יום לפני שנחתמה עסקת הרכישה, התקיימה פגישה בין אלירן לבין שגיא וגיא, במהלכה עדכן אותם אלירן כי יום למחרת הוא אמור לחתום על הסכם הרכישה והוא מבקש את הסכמתם להפחית את דמי התיווך מסך של כ- 4.05 מש"ח לסך של 3.6 מש"ח בתוספת מע"מ.
לגרסת התובעות (סעיפים 4, 54-52 לתצהיר שגיא), באותה פגישה הציג להם אלירן שהתמורה הבסיסית עבור רכישת 75% מהון המניות הינה כ- 45 מש"ח וכי עד חודש ינואר 2021 אמורה להתבצע התאמה לסכום התמורה ומאחר וייתכן שסכום התמורה יוגדל, או יופחת "במיליונים בודדים", ביקש אלירן לקבע את דמי התיווך. אלירן נימק את בקשתו, בכך שחלק מהתמורה המשולמת לו מהווה מעין חלוקת דיבידנד, אותו הוא זכאי למשוך בכל מקרה. שגיא הצהיר (סעיף 55 לתצהירו) כי במהלך הפגישה ביום 9.12.2020 "ביחס לרכיב הדיבידנד אציין שבמהלך הפגישה אלירן לא נקב בסכום של הדיבידנד, אלא ציין שמדובר בהערכה של כמה מיליונים בודדים.".
אלירן הכחיש עובדות אלו. לגרסתו, הוא מעולם לא אמר לגיא ושגיא כי הדיבידנד שעתיד להשתלם לו צפוי להיות "מיליונים בודדים" בלבד (סעיף 70א. לתצהיר אלירן).
42. במחלוקת עובדתית זו, מצאתי לנכון לבכר את גרסת התובעות שלא נסתרה ונמצאה מהימנה בעיני, על פני עדותו של אלירן שאמינותה בעיני מסופקת, מאחר ונסתרה מספר פעמים במהלך ההליך.
43. כך למשל, הצהיר אלירן (סעיפים 43-42 לתצהירו), כי "בימים שלפני החתימה על הסכם הרכישה בדצמבר 2020, עמדתי בקשר עם שגיא ועם גיא ועדכנתי אותם על פרטי העסקה הצפויה. באותן שיחות, התגלעה מחלוקת בינינו בקשר עם שיעור העמלה שתגיע לתובעות, מכוח הסכם התיווך, אם וכאשר יחתם הסכם הרכישה.".
טענת אלירן כי הוא עדכן את שגיא וגיא לגבי פרטי העסקה "בימים שלפני החתימה", עומדת בסתירה להתנהלות הצדדים בזמן אמת. מהנתונים שהוצגו לפניי, עולה כי מספר ימים לפני החתימה על עסקת הרכישה היה זה שגיא שביקש מאלירן לקבל עדכון אודות העסקה, אולם אלירן נמנע מלעשות כן.
כך, מהתכתבויות בין שגיא לאלירן שנערכו באמצעות יישומון WhatsApp (נספח 8 לתצהיר שגיא; עמ' 73-72), נלמד כי ביום 19.10.2020 שאל שגיא את אלירן האם "נחתם כבר העניין" אלירן השיב "כן" וכי "מתחילים בדיקה" ושגיא שאל "אה יפה. לא עידכנת... התחלתם כבר?" ואלירן השיב בחיוב. בהמשך, ביום 1.11.2020 שאל שוב שגיא את אלירן "הבדיקות בסדר? איך מתקדמים?" אלירן השיב בחיוב ושגיא השיב "טוב, בזמנך החופשי אשמח לעדכון", אלירן השיב "סבבה".
כמה ימים לאחר מכן, ביום 8.12.2020, קרי יומיים לפני מועד חתימת עסקת המכר, פנה שגיא שוב לאלירן וציין "השארת אותי במתח...", אלירן השיב "עדיין עובד" ושגיא ציין "טוב, מחכה לעדכון". ללמדך, שבניגוד לגרסת אלירן הוא לא עדכן את שגיא וגיא על פרטי העסקה הצפויה. עובדות אלו סותרות גם את עדות אלירן (סעיף 30 לתצהירו) כי "עם החתימה על מסמך העקרונות ותחילתו של המשא ומתן על הסכם הרכישה המלא והמפורט, שגיא וגיא חדלו לחלוטין להיות מעורבים במשא ומתן. הם קיבלו, מידי פעם, עדכונים ממני על התקדמות המשא ומתן, אך לא היו מעורבים בו כלל וגם לא הביעו שום עניין או נכונות להיות חלק ממנו.".
44. בנוסף, בסעיף 5.6.31 להסכם הרכישה (נספח 14 לתצהיר שגיא) הצהיר אלירן באופן בלתי אמין כי "אין כל מתווך, סוכן, ברוקר, בנקאי השקעות, יועץ, או כל אדם אחר או גוף כלשהו, אשר זכאי ו/או יהיה זכאי לתשלום כלשהו מהחברה ו/או לדמי תיווך מהחברה, בקשר עם העסקה נשוא הסכם זה.". בחקירתו הנגדית, העיד אלירן כי הוא התבייש להודות בפני עורכי הדין מטעמו שהוא הסתייע במתווכים תמורת תשלום עמלה בשיעור של 9% (עמ' 154 לפרוטוקול, ש' 19-6) מאחר ו"רק מטומטם חותם על 9%, התביישתי" (עמ' 119 לפרוטוקול, ש' 6-1).
על רקע זה, ניתן להבין מדוע אלירן היה "להוט" ששגיא וגיא יעבירו לו מסמך אישור חשבון חתום ערב החתימה על הסכם הרכישה, וכן את אמירותיו לשגיא בשיחות שהקליט (נספח 9 לתצהיר שגיא, עמ' 84)) שהוא צריך את מסמך אישור החשבון, בין היתר, כי "ממה שאני באמת מאמין בו אבל לדעת שאני סוגר בכיף וחותם בשקט ואף אחד לא, לא יכול לקפוץ לי שום קוף אחרי זה ולהגיד לי מה אבל רימית אותי אבל מגיע לי, אבל שיקרת אותי וללכת לבתי משפט...".
45. לפיכך, המסקנה המסתברת והמתבקשת היא, שבאותה פגישה בין אלירן לשגיא וגיא, אלירן הציג מצג שהתוספת לתמורה בגין הדיבידנד צפויה להיות "מיליונים בודדים".
46. בהקשר זה לא נעלמה מעיני טענת הנתבעים, כי בראיות שצורפו אין תימוכין לכך שאמירות "מיליונים בודדים" נאמרו, לא בהקלטות של השיחות בין אלירן לשגיא (שאלירן הקליט) ולא בהודעות WhatsApp ומדובר בטענה כבושה שהועלתה בשלב מאוחר, כאשר בתחילה כוונה להון חוזר ואחר כך הורחבה גם לדיבידנד.
אני מתקשה לקבל את טענת הנתבעים כי האמירה "מיליונים בודדים" לא נאמרה מאחר ואינה מופיעה בהקלטות, או בהודעות WhatsApp, שכן קיים ספק האם אלירן הציג לפניי את כל השיחות אותן הקליט. עדות אלירן (סעיף 55 לתצהירו) כי בתקופה שלפני החתימה על מסמך אישור החשבון הוא דאג להקליט את שיחותיו עם שגיא וגיא והעביר לתובעות את אותן הקלטות במסגרת הליך גילוי המסמכים, נסתרה במהלך חקירתו הנגדית, כאשר הסתבר שייתכן וישנן שיחות נוספות שאלירן הקליט ולא הציג בפני התובעות (עמ' 157 לפרוטוקול, ש' 24-9) וכלשונו "יש מצב" שיש הקלטה נוספת שלא נמסרה לתובעות (עמ' 114 לפרוטוקול, ש' 15-10).
47. כמו כן, יש לדחות את טענת הנתבעים לפגם בכך שבתחילה, בכתב התביעה המתוקן, נטען שהאמירה בדבר "מיליונים בודדים" התייחסה לרכיב ההון החוזר, אך בתצהיריהן (סעיפים 53 ו-55 לתצהיר שגיא) טענו התובעות כי הייתה אמירה נוספת של אלירן גם בנוגע לרכיב הדיבידנד ובחקירות טענו שוב שהדברים נאמרו רק ביחס להון החוזר. בכתב התביעה המתוקן (סעיף 51) טענו התובעות כי "בדיעבד התברר, כי בניגוד גמור למצגיו ותוך שהוא מטעה את התובעות, לא מדובר בכמה מיליונים בודדים ובתוך שלושה שבועות מהמועד שבו נחתם ההסכם, הנתבעת 2 הכריזה על דיבידנד לנתבע בסך של 31 מיליון ₪ (!)", משמע, האמירה בכתב התביעה המתוקן התייחסה גם לרכיב של הדיבידנד.
מעבר לכך, דעתי היא, שאין נפקות של ממש לשאלה בגין איזה רכיב ציין אלירן כי מדובר בתוספת לתמורה של "מיליונים בודדים", מאחר והמהות היא שאלירן לא גילה לתובעות שהוא צפוי לקבל תוספת משמעותית לתמורה. בנוסף, עדות אלירן (סעיף 70(א) לתצהירו) כי "מעולם לא אמרתי לגיא ולשגיא כי הדיבידנד צפוי להיות "מיליונים בודדים" בלבד." נסתרה בחקירתו הנגדית, כאשר אלירן נשאל איזה סכום מעבר לתמורה הבסיסית שהוא הולך לקבל הוא ציין בפני שגיא וגיא והוא השיב לבסוף "אמרתי לך, 7,8,10 מיליון" (עמ' 123 לפרוטוקול, ש' 28 – עמ' 125 ש' 7).
אי גילוי נספח 3.2 להסכם הרכישה
48. מהראיות שהוצגו לפניי עולה כי, בניגוד לאמירה שהתוספת לתמורה אמורה להיות "מיליונים בודדים", במועד אותה פגישה ידע אלירן שהוא אמור לקבל תוספת לתמורה הבסיסית לכל הפחות בסך של כ-20 מש"ח, אולם הוא לא הציג זאת בפני שגיא וגיא.
49. בסמוך לאחר אותה פגישה וליתר דיוק בשעה 20:09 ביום 9.12.2020, שלח אלירן לשגיא את הטיוטה של הסכם הרכישה, אולם לטיוטה לא צורף "נספח 3.2" להסכם מכירת המניות (נספח 14 לתצהיר שגיא) שהוא "תחשיב התמורה", המפרט את ה"התאמות למחיר העסקה" (להלן: "נספח 3.2"). מסמך זה מורכב מטבלה הכוללת שתי עמודות להתאמות למחיר העסקה, לסוף חודש ספטמבר 2020 ולסוף חודש דצמבר 2020. בשורה התחתונה של אותה טבלה צוין, כי "סה"כ התאמות לתמורת העסקה" נכון ליום 31.12.2020 מסתכמות ב- 23,809,000 ₪ (כולל התאמה לתמורה בגין נכס פיננסי בסך של 8,620,000 ₪ + התאמה להון חוזר נורמטיבי בסך של 15,184,000 ₪). כלומר, לפי טבלה זו שהייתה בידי אלירן ערב החתימה על הסכם הרכישה, התוספת לתמורה לא הסתכמה ב"מיליונים בודדים".
בנוסף, נספח 3.2 כולל גם טבלת "חישוב תזרים לאלירן" (עמ' 153 לנספחים לתצהיר שגיא), בו צוינה תמורה בגין 75% מהמניות בסך של 45 מש"ח; תשלום בגין הון חוזר עודף בסך של 11,388,000 ₪; וחלוקת עודפי מזומנים כדיבידנד בסך של 8,626,000 ₪.
ויודגש, אותה טבלה שבנספח 3.2 נובעת מסעיפים 3.2 ו-3.3 להסכם רכישת המניות שנכרת בין אלירן לתדיראן, במסגרתם הוסכם כי תתבצענה שתי התאמות לתמורה, כפי שיפורט בהרחבה להלן.
50. אלירן העיד במהלך חקירתו הנגדית, כי הוא הראה לשגיא וגיא את אותה טבלה שנספח 3.2 על גבי המחשב במהלך הפגישה שהתקיימה ביניהם באותו יום. גם גרסה עובדתית זו קשה בעיני לקבל.
בראש ובראשונה, עובדות אלו נטענו על ידי אלירן לראשונה בחקירתו הנגדית ומהוות הרחבת חזית אסורה. כשנשאל אלירן, מדוע עובדה מהותית זו כי - "את המסמך שהם אומרים שהם לא ראו, הם פתחו אותו אצלי על המחשב... את המסמך הזה הם ישבו איתי עליו אצלי במשרד" - אינה מופיעה בתצהירו, השיב באופן מתחמק "למה זה צריך להופיע בתצהיר שלי? מה זאת אומרת. אתה שאלת אני עונה." (עמ' 112 לפרוטוקול, ש' 12-3).
בהמשך העיד אלירן "אני אמרתי לך שב- 9 בדצמבר הם היו אצלי, עברתי איתם על הטבלה במשרד, מול המחשב. למה אתה אומר שלא גיליתי את זה? הם ישבו אצלי במשרד, עברנו על הטבלה וגם שיחקנו עם המספרים." וכאשר נשאל "למה לא כתבת את זה בשום מקום?", התחמק שוב והשיב "מה יש לי לכתוב את זה? זה לא מהותי בעיני." (עמ' 125 לפרוטוקול, ש' 22 – עמ' 126, ש' 1), זאת הגם שאלירן הודה בחקירתו הנגדית, כי מדובר במסמך מהותי וכאשר נשאל האם הטבלה בנספח 3.2 היא קריטית בעיניו, השיב "הטבלה לא. המספרים שהיו בה קריטיים." (עמ' 125 לפרוטוקול, ש' 21-19).
בנוסף, גרסה זו של אלירן נסתרה גם מהאמור בתצהירו (סיפת סעיף 70(א)) כי בפגישה ביום 9.12.2020 הם עברו "יחדיו על מאזן הבוחן של החברה.", משמע, הם לא עברו על הטבלה בנספח 3.2.
51. בתצהירו (סיפת סעיף 71) ציין אלירן כי "שגיא וגיא קיבלו לידם את הטיוטה המתקדמת של הסכם הרכישה...ואפילו לא ביקשו לקבל לידיהם את נספחי ההסכם, ובכלל זה נספח 3.2 ובו החישוב המשוער של הדיבידנד וההון החוזר.". אני מתקשה לקבל גרסה זו, המעבירה את הנטל לשגיא וגיא לבקש את המסמכים הרלבנטיים מאלירן, כאשר על פי הסכם התיווך (סעיף 1), הנטל בהעברת הנתונים מוטל על אלירן וממילא, לא ניתן לצפות ששגיא וגיא יבקשו מסמכים שהם כלל לא מודעים לקיומם. ויודגש, הלכה למעשה הפעם הראשונה בה הוצג בפני התובעות נספח 3.2 והטבלאות בבסיסו, הייתה במסגרת כתב ההגנה המקורי (נספח 3) שהגישו הנתבעים במענה לכתב התביעה המקורי.
52. בחקירתו הנגדית נשאל אלירן כמה ימים לפני החתימה הוא עמד בקשר עם גיא ושגיא ועדכן אותם אודות העסקה הצפויה, כאמור בסעיף 42 לתצהירו והשיב "לא זוכר" וכמו כן, לא זכר האם העדכון היה באמצעות הדואר האלקטרוני (עמ' 110 לפרוטוקול, ש' 19-7). בהמשך חקירתו נשאל לגבי אילו פרטים הוא עדכן את שגיא וגיא והשיב באופן מתחמק "אני לא אמור לעדכן אותם. מה שהם שאלו הם קיבלו, אני לא זוכר." (עמ' 111 לפרוטוקול, ש' 4-3). עדות זו נסתרה בעדותו של שגיא שציין בחקירתו הנגדית כי "מה שאלירן נתן לנו הוא אמר שזה כל מה שיש." (עמ' 43 לפרוטוקול, ש' 13). התנהלות זו של אלירן הינה בניגוד להסכם התיווך בו כאמור, הוסכם, בין היתר, כי הוא מתחייב "להעביר לכם מידע מלא על המו"מ עם הלקוח שהוצג על ידיכם" (סעיף 1). לאור זאת, יש גם לדחות את טענת הנתבעים בסיכומיהם (סעיפים 24-22) כי בכל מקרה לא הייתה מוטלת על אלירן שום חובת גילוי לגבי אותו נספח, וכי לא נשמעה טענה שהיה מסמך כלשהו של החברה ששגיא וגיא ביקשו מאלירן ולא קיבלו.
אי גילוי כתב התיקון להסכם הרכישה
53. מהנתונים שהוצגו לפניי נלמד עוד, כי אלירן אף לא גילה לתובעות כי ביום 31.12.2020, קרי כשלושה שבועות לאחר שנחתם הסכם הרכישה וערב השלמת עסקת הרכישה (ביום 1.1.2021), נערך בין אלירן לתדיראן כתב תיקון להסכם הרכישה (נספח 25 לתצהיר שגיא). גם נתון זה הובא בפני התובעות רק בדיעבד, במסגרת כתב ההגנה המקורי שהגישו הנתבעים בהליך (סעיף 12 לתצהיר שגיא).
על מנת להבין את חשיבות הגילוי של כתב התיקון, מן הראוי להבהיר תחילה את מנגנון התמורה כפי שנקבע בהסכם הרכישה וכיצד שוּנה מנגנון זה באותו כתב תיקון.
54. ביום 18.10.2020 נחתם בין הרוכשת לבין אלירן "מסמך עקרונות" (נספח 2 לתצהיר אלירן) בנוגע למכירת 75% ממניות אלירן בחברה. בסעיף 3 לאותו מסמך, צוינה התמורה בגין העסקה כתמורה בסיסית בסך של 45 מש"ח, המשקף שווי חברה בגובה של 60 מש"ח וכן תמורה נוספת מותנית עבור השנים 2021 ו-2022 אם וכאשר החברה תעמוד בכל אחת מאותן שנים, ביעד של רווח תפעולי מעל ל- 25 מש"ח.
55. לאחר החתימה על מסמך העקרונות, נוהל בין הצדדים משא ומתן בנוגע להסכם הרכישה המלא. ביום 10.12.2020 בד בבד עם החתימה על הסכם הרכישה, חתמו תדיראן, אלירן והחברה על הסכם בעלי מניות, שעיגן את הזכויות והחובות של הרוכשת ושל אלירן כבעלי מניות של החברה לאחר שתושלם עסקת רכישת המניות (נספח 4 לכתב הגנה מתוקן).
56. בסעיף 3.1 להסכם רכישת המניות, הוגדרה התמורה הבסיסית כדלקמן: "כפוף לתנאי הסכם זה, במועד ההשלמה (כהגדרתו להלן) המוכר ימכור ויעביר לרוכשת, והרוכשת תרכוש ותקבל מהמוכר, את כל המניות הנמכרות, כשהן נקיות וחופשיות, וזאת בתמורה לסך השווה ל-45,270,000 ₪ (ארבעים וחמישה מיליון מאתיים ושבעים אלף שקלים חדשים), כפוף להתאמות לתמורה הבסיסית המפורטות להלן ("התמורה הבסיסית" ו- "העסקה", בהתאמה).".
57. בסעיף 3.2 להסכם רכישת המניות הוסכם כי "עד למוקדם מבין 31 בדצמבר 2020 או עד מועד ההשלמה המוכר ימשוך מהחברה דיבידנד בגובה יתרת המזומן נטו המוערכת באותו מועד ("יתרת המזומן נטו המוערכת") תחשיב התמורה המצורף כנספח 3.2 להסכם זה.".
58. בסעיף 3.3 להסכם רכישת המניות, נקבע מנגנון התאמה לתמורה ביחס לשני רכיבים - הן ביחס לסכום שיימשך כדיבידנד והן ביחס להון החוזר, כדלקמן: "ככל שבעת פרסום הדוחות הכספיים המבוקרים של החברה לשנת 2020 יתברר שיתרת המזומן נטו בפועל ביום 31 בדצמבר 2020 היתה שונה מיתרת המזומן נטו המוערכת...תבוצע התאמה לתמורה באופן שהסכום שיימשך על ידי המוכר כדיבידנד יהיה בגובה יתרת המזומן נטו בפועל במועד כאמור. בנוסף, ככל שבאותו מועד יתברר שההון החוזר במועד ההשלמה היה בסכום שונה מ-20,000,000 ₪ (עשרים מיליון שקלים חדשים)... תבוצע התאמה לתמורה (אשר תפחת או תגדל בסכום ההפרש כאמור).".
59. סעיפים 3.6-3.4 להסכם הרכישה קבעו התאמות נוספות לתמורה, לרבות תמורה נוספת מותנית ראשונה ושניה.
60. בסעיף 3.7 להסכם הרכישה הוסכם: "התמורה הבסיסית (כפוף להתאמות לתמורה הבסיסית, ככל שבוצעו), בצירוף התמורה הנוספת המותנית הראשונה (ככל שתשולם) ובצירוף התמורה הנוספת המותנית השניה (ככל שתשולם), יהוו את התמורה המלאה ("התמורה המלאה"), המוחלטת והבלעדית שתשולם על ידי הרוכשת למוכר בגין העסקה.". כלומר, תמורת העסקה כוללת את התמורה הבסיסית, לרבות ההתאמות שבוצעו לה.
61. בכתב התיקון מיום 31.12.2020 תוקן הסכם הרכישה באופן חלקי בלבד וסעיפים 3.2 ו-3.3 הוחלפו במלואם, בין היתר, בסעיף הבא:
"3.2 מוסכם שעד ל-31 בדצמבר 2020 החברה [הכוונה לאלירן סולאר בע"מ – י.ש.] תכריז על דיבידנד למוכר בגובה 31,000,000 ₪ (שלושים אחד מיליון שקלים חדשים בלבד) ("הדיבידנד"). מתוך הדיבידנד: (א) החברה תנכה במקור מס בגובה 10,230,000 ₪...; (ב) לאחר קיזוז חו"ז בעלים בסך 7,699,000 ₪..., תשלם החברה למוכר בפועל עד ליום 5 בינואר 2021, סך 8,071,000 ₪... ו-(ג) סך 5,000,000 ₪... יירשם כהלוואת בעלים של המוכר לחברה, שתעמוד בתנאים כמפורט בהסכם הלוואת בעלים שנחתם בין החברה, הרוכשת והמוכר עובר למועד ההשלמה. יובהר שסך הדיבידנד המוכרז בסך 31,000,000 ₪ משקף את הערכות המוכר והרוכשת לסך המזומן נטו בתוספת ההון החוזר של החברה בניכוי 20,000,000 ₪ למועד השלמת העסקה, כמפורט בנספח 3.3 (להלן: "סך הדיבידנד להכרזה").".
כלומר, להבדיל מההוראות בהסכם המקורי, לפיו ימשוך אלירן מהחברה דיבידנד בגובה יתרת המזומן וכי בגין אותו דיבידנד תבוצע התאמה לתמורה, לפי כתב התיקון, החברה תכריז על דיבידנד לאלירן בסך של 31 מש"ח, מבלי שתבוצע התאמה לתמורה בגין רכיב זה.
62. לאחר כתב התיקון, ביום 3.1.2021 דווחה חברת תדיראן הולדינגס בע"מ לבורסה במסגרת דיווח מיידי בנוגע ל"השלמת עסקת רכישת חברה" כי "במועד השלמת העסקה הועברה התמורה הבסיסית, בסך של 45.27 מיליון ₪ (להלן: "התמורה הבסיסית"). בנוסף, בהתאם להסכמת הצדדים ובהתאם להערכותיהם, עובר למועד ההשלמה, בוצעה התאמה לתמורה הבסיסית בגובה של כ-10 מיליון ₪ (להלן: "התאמה לתמורה"). ההתאמה לתמורה בוצעה באמצעות התאמת ההון החוזר והחוב בחברה הנרכשת." (נספח 16 לתצהיר גיא). כלומר, באותו דיווח לא צוינה התאמה לתמורה בגין אותו דיבידנד בסך של 31 מש"ח. למען הסר ספק יובהר, כי אין באמור לעיל, כדי לקבוע מסמרות בנוגע לסוגייה האם דיווח זה עונה על כללי הדיווח הנדרשים בהתאם לדיני ניירות ערך.
63. למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים שאלירן קיבל דיבידנד נוסף בסך של 31 מש"ח, אולם המחלוקת ביניהם נוגעת לסוגייה האם אותו דיבידנד מהווה חלק מהתמורה המזכה בעמלת תיווך, כעמדת התובעות או שמא, אותם 31 מש"ח שחולקו באמצעות דיבידנד בהתאם לכתב התיקון, חולקו לא רק בגין מה שהוגדר בהסכם המקורי כהתאמה לתמורה, עודפי הון חוזר מוערכים, אלא גם יתרת מזומן מוערכת, שלא הייתה חלק מהתמורה, או מההתאמה לתמורה, כטענת הנתבעים. לשיטת הנתבעים, רכיב ההתאמה להון החוזר היה ונותר כ-10 מש"ח וממילא, במועד כתב התיקון, לא הייתה לנתבעים חובה "לעדכן" את התובעות בדבר גם לוּ היה שינוי כלשהו במתווה העסקה.
64. לאחר עיון בעמדות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי בענייננו, יש לראות בחלוקת הדיבידנד בסך של 31 מש"ח לאלירן כחלק מהתמורה בעסקה המזכה את התובעות בעמלת תיווך בגינה.
65. ראשית, העובדה שבכתב התיקון הוחלף הסעיף שקבע מנגנון של התאמה לתמורה בגין משיכת דיבידנד, במנגנון של הכרזה על דיבידנד, אינה משנה את העובדה שהסכום ששולם כדיבידנד היה צריך להיות מותאם לתמורה. במהלך חקירתה הנגדית, נשאלה עו"ד נטע גליניק פוגל, שכיהנה בעבר כיועצת המשפטית הראשית של תדיראן, אודות השינוי שנעשה באותו כתב תיקון, אשר כאמור, החליף את אותם סעיפים של התאמה לתמורה בחלוקת דיבידנד והיא ציינה, כי "כתב התיקון להסכם רכישת המניות נכתב שכבר היו נתונים מול העיניים מה שלא היה במועד חתימת הסכם המכר ככל הנראה. וכשיש מספרים לא צריך לדבר על מנגנונים אפשר לעשות דברים פשוט..." ובהמשך נשאלה "האם אישור של דבר כזה צריך לעבור את דירקטוריון החברה?" והשיבה "לא. אם אין פה שינוי מהותי של העסקה ולפי מה שאני רואה אין פה, אין פה שינוי בתמורות, אם התמורות יתקבלו שולמו כדיבידנד לפני או כהתאמות אחרי זה לא רלוונטי. 'תדיראן' שילמה מה שהיא הייתה אמורה לשלם." (עמ' 92 לפרוטוקול, ש' 4 – עמ' 93, ש' 1).
66. שנית, בחקירתו הנגדית, הודה אלירן כי אותו דיבידנד שימש אותו להשיב כספים שהוא לקח מהחברה בעבר וכלשונו "תקרא לזה כמו הלוואת בעלים צריך לנקות, שלי להכניס עליהם דיבידנד, כסף שכבר לקחתי...היה לי דירה בתל אביב ששילמתי עליה 4 מיליון שקל מהחברה שצריך לנקות אותה. זה שלי, נכון? לא קשור לתדיראן..." (עמ' 124 לפרוטוקול, ש' 24-21) ובהמשך "בסוף הדיבידנד מנקה את הדירה, מנקה את החוב בעלים שלי. וואלה, היה לי מכוניות שקניתי מזה.יש לי לשלם, שילמתי איזה מיליון וחצי שקל תנאים סוציאליים לעובדים, כדי שתדיראן יקבלו חברה נקייה." (עמ' 127 לפרוטוקול, ש' 4-1). כלומר, הדיבידנד נועד לכיסוי חובות עצמאיים של אלירן ולכן יש לראות בו תמורה ששילמה לו תדיראן.
67. שלישית, גם הנתבעים מסכימים כי לכל הפחות סכום המזומן שנדרש לחלוקה בפועל היה כ-18.3 מש"ח ובסיכומיהם (סעיף 10) טענו כי מהדיבידנד שהוכרז בסך של 31 מש"ח, 7,699,000 ₪ מהווים חוב בעלים של אלירן שקוזז נגד הדיבידנד ו- 5,000,000 ₪ נשארו בחברה כהלוואת בעלים בהתאם להסכמות בין אלירן והרוכשת ולכן סכום המזומן שנדרש לחלוקה בפועל היה כ-18.3 מש"ח.
68. רביעית, כאמור, המנגנון שוּנה כך שבמקום משיכת דיבידנד בגובה יתרת המזומן, החברה הכריזה על דיבידנד. המונח "הכרזה" אינו מקרי והוא נדרש מאחר שבאותה עת החברה לא יכלה לחלק דיבידנד מבחינה תזרימית והיא הייתה צריכה להמתין לכסף שתזרים תדיראן ביום למחרת עם השלמת העסקה (1.1.2021).
בהקשר זה, הוכח לפניי כי באותה עת לא הייתה יתרת מזומן בחברה, כך שאלירן היה זקוק לכך שתדיראן תזרים מזומנים לחברה, על מנת שהוא יוכל למשוך את הדיבידנד. בהתאם למסמך ריכוז יתרות חשבונות הבנק של החברה (מוצג ת/במ/39) נכון ליום 1.11.2020 הייתה יתרת חובה בחשבונות הבנק של החברה בסך של 2,685,000 ₪, כך שלמעשה על מנת להעניק דיבידנד לאלירן, תדיראן הייתה צריכה להזרים כספים לחברה ובעצם לשלם לאלירן עבורו. לפיכך, הלכה למעשה מדובר על תמורה נוספת שלה לעסקה.
ער אני לטענת הנתבעים בסיכומיהם (סעיף 10) כי בהתאם לסעיף 15 בדיווח לציבור על העסקה הצפויה (נספח 12 לתצהיר אלירן) בחברה היה מזומן בשיעור של 20,484,000 ₪ וכי שורת הרווח הנקי בתקופה בין 1.1.2020 עד 30.9.2020 הראתה רווח נקי בחודשים אלו של כ-20.2 מש"ח ובנתונים הלא מבוקרים לשנת 2019 יתרת הרווח לשנת 2019 הייתה 11.8 מש"ח, כך שיתרת הרווח המצטברת נכון לסוף שנת 2020 הייתה לפחות 32 מש"ח.
אולם, נתונים אלו מתבססים על מועדים שקדמו ליום 1.11.2020 ואין בהם כדי לסתור באופן ראוי את הנתונים שהציגו לפניי התובעות באותו מוצג ת/במ/39.
69. בנוסף, הנתבעים אף לא הציגו לפניי, את ההחלטה בגין ההכרזה על הדיבידנד אותה קיבלה החברה בזמן אמת. במסגרת בקשת התובעות לגלות את החלטת הדירקטוריון בעניין חלוקת הדיבידנד, צירפו הנתבעים את החלטה הדירקטוריון מיום 1.1.2021 (נספח 29 לתצהיר שגיא). מעיון מדוקדק באותה החלטה, נלמד כי זו כלל אינה עוסקת בחלוקת הדיבידנד ולפיכך בהחלטה מיום 12.11.2023 קבעתי (בסעיף 8) בהקשר זה כי הנתבעים יגלו את ההחלטה המתאימה בהקשר זה, אולם זו לא הוצגה לפניי.
70. חמישית, מצאתי לנכון לדחות את טענת הנתבעים (בסעיף 3 לסכומיהם) כי התובעות עצמן לא סברו שמגיעה להן עמלה בגין רכיב יתרת המזומן, הן במכתבו של ב"כ התובעות מיום 14.6.2022 והן בכתב התביעה המקורי ולפיכך לשיטתם, התובעות לא ראו זאת כחלק מהתמורה.
הן המכתב האמור והן כתב התביעה המקורי, נערכו לפני שהוגש כתב ההגנה המקורי, לו צורפו נתונים חדשים בנוגע לנספח 3.2 ולכתב התיקון, ולכן מאחר והתובעות לא יוּדעו אודות אותם נתונים, לא ניתן לייחס משמעות להיעדרות רכיב זה או אחר במסמכים שקדמו למועד בו נמסרו להן אותם נתונים. גם בחקירתו הנגדית העיד שגיא, כי אותן טענות לא הועלו באותו מכתב "כי באותה נקודת זמן הוא לא יודע את זה, אנחנו גילינו את זה רק במסמכים שנתן לנו יותר מאוחר...באותו זמן לא ידענו על ה-31 מיליון. לא מסמך מונח בפנינו עם הסעיף 3/3 ששונה. זה רק בשלב מאוחר יותר. אז מה נביא?" (עמ' 46 לפרוטוקול, ש' 5-4, 27-26).
71. בהקשר זה, לא נעלמה מעיני טענת הנתבעים כי אותו כתב תיקון נחתם לאחר שנחתם מסמך אישור החשבון, במסגרתו התחייבו התובעות שלא להעלות טענות ודרישות נוספות ולכן, על אלירן כלל לא הייתה חובה "לעדכן" את התובעות אודות כתב התיקון ותוכנו וגם אם באותה תקופה, אלירן היה מוציא מתדיראן "שיפור תנאים" מהותי, אין זה רלבנטי כבר לתובעות ואין כל חובה להודיע להן על כך וכל עוד לא הוכח שהייתה תרמית לשם שיפור תנאי העסקה, שהייתה ידועה לאלירן ביום 9.12.2020, אין לתובעות זכות לדרוש לקבל "עדכון".
בנסיבות העניין קשה לקבל טענות אלו. כאמור, במסגרת הסכם התיווך התחייב אלירן, בין היתר, "להעביר לכם מידע מלא על המו"מ עם הלקוח שהוצג על ידיכם" (סעיף 1), באופן שהתחייבות זו כוללת גם את כתב התיקון, אשר שינה סעיפים מהותיים בהסכם המקורי ולפיכך, מהווה חלק מהמשא ומתן מול תדיראן.
72. כמו כן לא נעלמה מעיני טענת הנתבעים, כי במסגרת כתב התביעה המתוקן לא טענו התובעות לתרמית באמצעות פעולות חשבונאיות שנועדו לרמות את שגיא וגיא, אלא נטען רק להצגת מצג שווא ואי גילוי ולעומת זאת, בחקירות הנגדיות טענו שגיא וגיא לתרמית ובסיכומיהם טענו ל"תרמית חשבונאית" ולפיכך, מדובר על הרחבת חזית אסורה. אכן, בכתב התביעה המתוקן לא העלו התובעות את טענת התרמית, אולם בנסיבות העניין, אינני סבור כי יש נפקות של ממש לחסר זה, מאחר וממילא הוכחו לפניי הטענות שטענו התובעות בכתב התביעה המתוקן בכל הנוגע לאי גילוי, מצג שווא, הטעייה, חוסר תום לב והפרת הסכם התיווך, כאמור.
73. ממכלול האמור לעיל עולה, כי עובר לחתימת הסכם הרכישה הסתיר אלירן מהתובעות את נספח 3.2 ולאחר החתימה על הסכם הרכישה, המשיך אלירן בפעולת ההסתרה והסתיר מהתובעות את כתב התיקון, ומדובר במסמכים מהותיים הכוללים נתונים אודות התמורה בעסקה, ממנה נגזר שיעור דמי התיווך.
קשר סיבתי
74. בענייננו מתקיימת דרישת הקשר הסיבתי בין אי הגילוי והצגת מצג השווא מצד אלירן, לבין החתימה של התובעות על מסמך אישור החשבון, כנדרש בעילת ההטעייה הקבועה בסעיף 15 לחוק החוזים. בהקשר זה, בניגוד לטענת הנתבעים בסיכומיהם (סעיף 18) כי שגיא וגיא לא טענו בתצהיריהם כי לוּ היו נחשפים לנספח 3.2 לפני שחתמו על גמר החשבון ולנתונים בו, הם לא היו חותמים על גמר החשבון - שגיא אכן העיד (סעיף 115 לתצהירו) ועדותו לא נסתרה כי "לוּ היינו יודעים שאלירן אמור לקבל דיבידנד של 31 מיליון ₪ (או סכום נמוך יותר) כשלושה שבועות לאחר החתימה על הסכם רכישת המניות, לא היינו מסכימים לחתום על מסמך גמר חשבון בנוסף לוּ היינו מגלים בסמוך למועד ההשלמה או החתימה שאלירן קיבל (או אמור לקבל) דיבידנד בסך של 31 מיליון ₪ (או סכום נמוך יותר) היינו מיד עומדים על זכותנו לקבל את דמי התיווך להם אנו זכאים גם מתוך סכום הדיבידנד.".
75. בנוסף, הוכח לפניי כי בזמן אמת, הסכמת התובעות לחתום על מסמך אישור החשבון נעשו על בסיס אותם המצגים שהציג להן אלירן. כך מתמלולי השיחות המוקלטות בין שגיא לאלירן, שאלירן הקליט ובייחוד השיחה שנוהלה בין אלירן לשגיא ביום 9.12.2020, לאחר הפגישה ביניהם, נלמד כי אלירן ביקש משגיא שיעביר לו נוסח של מסמך אישור החשבון לפני שהוא מאשר לתדיראן את העסקה למחרת ושגיא ציין בפניו "אני רוצה לכתוב שזה בהתחשב במצגים שהראית לנו היום... זה אומר, אני אכתוב שם 45 זה הזה ועוד התחשבנות כספית. זה מקובל עליך?" ואלירן השיב "מקובל אבל זה מיותר. למה אנחנו צריכים את זה? אתה רושם שזה מסיים את ההתקשרות... אתה יכול לרשום הכל." (נספח 9 לתצהיר שגיא, עמ' 79). בנוסף, באותן שיחות אלירן ציין "תבינו שאני בעצמי לא יודע מה הולכת להיות התמורה ביום הביצוע. זאת אומרת, אתה מבין מה אני אומר? בגלל כל ההון חוזר, בגלל שיש לי עובד בחברה." (עמ' 89), ללמדך, שהסתמכות התובעות הייתה על מה שהוצג על ידי אלירן באותה עת ומן הראוי היה, שככל ויהיה שינוי בתמורה, יעדכן אותם אלירן בכך.
76. מעבר לכך, כאמור, הסתרת הנתונים מצד אלירן, מהווה הפרת התחייבות מצידו בניגוד לסעיף 1 להסכם התיווך בו הוא התחייב "להעביר לכם מידע מלא על המו"מ עם הלקוח שהוצג על ידיכם".
77. לסיכום פרק זה, הגעתי לכלל מסקנה כי הויתור של התובעות על חלק מעמלת התיווך שמגיעה להן בגין השלב הראשון של העסקה וחתימתן על מסמך אישור החשבון, נעשו על בסיס מצג שגוי והטעייתן על ידי אלירן בנוגע לתמורה האמיתי בגין עסקת הרכישה. לוּ התובעות היו יודעות שאלירן צפוי לקבל תמורה נוספת בדמות אותו דיבידנד, הן לא היו מסכימות להפחתת עמלת התיווך ולוויתור על תביעות נוספות, כאמור לעיל.
78. לאור זאת, מסמך אישור החשבון ולמצער תניית הויתור על תביעות הכלולה בו, בטלים מחמת חוסר תום לב, פגם בכריתה (הטעייה) והפרת הסכם התיווך. לפיכך, התובעות זכאיות להשלמת עמלת התיווך בגין החלק הראשון של עסקת הרכישה בשיעור של 9% מהתמורה הכוללת של העסקה בסך של 76,270,000 ₪ (45,270,000 + 31,000,000) ובניכוי התמורה ששולמה בסך של 3,600,000 ₪ זכאיות התובעות לסך של 3,264,300 ש"ח.
79. ער אני לטענת הנתבעים כי הסעד של ביטול מסמך אישור החשבון, התבקש לראשונה בסיכומי התובעות, כאשר בכתב התביעה המתוקן התבקש רק ביטול ההתחייבות של התובעות שלא להעלות טענות ודרישות נוספות.
אכן, בכתב התביעה המתוקן (סעיף 72) טענו התובעות כי לאור התנהלות הנתבעים "הסכמת התובעות לוותר על חלק מדמי התיווך בגין החלק הראשון של העסקה, בטלה ומבוטלת" ולא טענו לביטול מסמך אישור החשבון כולו. אולם, בנסיבות העניין, אני סבור כי די בקביעה כי תניית הויתור על תביעות מצד התובעות בטלה, זאת גם בשים לב לקביעה שאלירן הפר את הסכם התיווך בו התחייב "לפצות אתכם על כל נזק או אובדן הכנסה שיגרם לכם כתוצאה מהפרת התחייבויותי כלפיכם" (סעיף 4), כדי לחייב את התובעות בתשלום מלוא עמלת התיווך בגין החלק הראשון של העסקה.
תשלום דמי תיווך עבור החלק השני של העסקה
80. התובעות עותרות לחייב את הנתבעים בסך נוסף של 8,415,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.6.2022 ועד למועד הגשת התביעה, המהווים דמי תיווך בשיעור של 9% מתוך סכום התמורה ששולם לאלירן בגין החלק השני של העסקה, קרי עבור רכישת 25% ממניות החברה, בסך של 93,500,000 ₪.
81. סעיף 10 להסכם הרכישה הסדיר את האופציה של הרוכשת לרכישת יתרת המניות (אופציית "call") הניתנת למימוש בין חודש ינואר לאפריל שנת 2024. האופציה ניתנה לרוכשת לרכוש את יתרת המניות של אלירן וניתנה לה הזכות להודיע לאלירן כי ברצונה להפעיל את האופציה, משמע עסקינן באופציה חד צדדית התלויה ברצונה של הרוכשת בלבד.
82. בשנה שחלפה מהשלמת החלק הראשון של העסקה, המשיך אלירן לכהן כמנכ"ל החברה וכדירקטור והחזיק ב-25% ממניות החברה. בתחילת שנת 2022, החלו תדיראן ואלירן בניהול משא ומתן על רכישת יתרת מניותיו של אלירן, באמצעות הקדמת המועד למימש האופציה. בסיומו של המשא ומתן, ביום 12.1.2022 נכרתה תוספת להסכם הרכישה (נספח 9 לכתב הגנה מתוקן), במסגרתה נקבעו תנאים חדשים בכל הנוגע להקדמת מימוש האופציה. בהמשך, ביום 22.2.2022 נחתמה תוספת נוספת להסכם הרכישה (נספח 9 לכתב הגנה מתוקן).
83. לטענת הנתבעים, לאור תניית הויתור במסמך אישור החשבון, מושתקות התובעות מלטעון לזכאותן לעמלה נוספת מכוח הסכם התיווך. משהגעתי לעיל לכלל מסקנה, כי מסמך אישור החשבון ולכל הפחות, תניית ויתור על טענות ותביעות הכלולה בו – בטלים, אזי כתוצאה מכך, אין באותה תניית ויתור כדי להשפיע על טענת התובעות לתשלום עמלת תיווך בגין חלקה השני של העסקה ולמעשה, אין נפקות של ממש לשאלה הנוספת השנויה במחלוקת בין הצדדים, האם מסמך אישור החשבון חל על החלק השני של העסקה, אם לאו.
84. כעת יש לדון בסוגייה האם הסכם התיווך חל גם על החלק השני של העסקה, כטענת התובעות, או שמא הוא חל רק על החלק הראשון של העסקה, כטענת הנתבעים.
85. לאחר עיון בעמדות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הסכם התיווך לא חל על החלק השני של העסקה.
ראשית, בכותרת הסכם התיווך, אותו ניסחו יחד שגיא וגיא (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 28-27) צוין "פרטי עסקת מכירת / הכנסת שותף" ואלירן התחייב (בסעיף 3) "לשלם את מלוא דמי התיווך במזומן ומייד לאחר שיושג הסכם מחייב בין הצד השני לעסקה". כלומר, מלשון ההסכם נלמד, כי חובת תשלום העמלה הייתה באופן מיידי חד פעמי ולא בשני שלבים ולא עבור עמלה עתידית.
בהקשר זה, לא נעלמה מעיני טענת התובעות כי בהסכם התיווך הוסכם שהתשלום בגין שירותי התיווך יינתן "בעסקת מכירה או כל מבנה אחר שיוסכם בין הצדדים" והביטוי "מבנה אחר" כולל גם עסקת אופציה. בנסיבות העניין, קשה לקבל טענה זו. ההתחייבות מצד אלירן לשלם את דמי התיווך באופן מיידי לאחר שיושג הסכם מחייב, סותרת למעשה את הסכמתו לכך שהתשלום בגין שירותי התיווך יינתן גם בכל "מבנה אחר" שיוסכם. מאחר ונציגי התובעות הם אלו שניסחו את הסכם התיווך, אזי אני סבור כי בסתירה הקיימת בין ההסכמה שמלוא דמי התיווך ישולמו מייד לאחר שיושג הסכם מחייב, לבין האמירה שדמי התיווך ישולמו בגין עסקת מכירה או "כל מבנה אחר", יש להעדיף את הפרשנות נגד המנסח, קרי נגד התובעות.
86. שנית, גם מבחינת סכום העסקה הכולל, הסכם התיווך קובע כי העמלה תהיה בשיעור של 9% "מסכום העסקה". בחקירתו הנגדית הודה שגיא כי במסמך העקרונות, כשהוא וגיא עוד היו מעורבים בהליך, "העסקה" הוגדרה כמכירת 75% מהמניות וגם בהסכם הרכישה, הוגדרה כמכירת 75% מהמניות וכי השלמת "העסקה" התרחשה עם העברת 75% מהמניות של אלירן לרוכשת (עמ' 17-16 לפרוטוקול). כמו כן הודה, כי בשלב בו הוצג בפניו מסמך העקרונות העוסק רק ברכישת 75% ממניות החברה, הוא לא ציין בפני אלירן כי לעניין הסכם התיווך מדובר על שני השלבים של העסקה, מאחר והוא היה נוכח עם אלירן בכל השיחות עם תדיראן, בהן דובר על שני שלבים וזה היה ברור מאליו (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 25-19). לאור לשון הסכם התיווך, אינני סבור כי מדובר בעניין ברור מאליו ומן הראוי היה שבזמן אמת יבהירו שגיא וגיא בפני אלירן באופן ספציפי את ציפייתם לעמלה נוספת גם בגין מימוש האופציה.
87. שלישית, הסכם התיווך חייב את אלירן למשך שנה מיום החתימה עליו ואלירן ביקש מהתובעות "לפעול עבורי כמתווכים בבלעדיות למשך שנה". גיא העיד בחקירתו הנגדית, שאם האופציה שניתנה לרוכשת הייתה ניתנת לחמש שנים ולא לשלוש שנים והייתה ממומשת אחרי חמש שנים, הוא ושגיא לא היו מדברים עם אלירן על עמלה והיו מסתפקים בהזמנה לארוחה מצידו (עמ' 74 לפרוטוקול, ש' 29-14). לפיכך, התובעות הודו בעצם שזכאותן לעמלה במימוש אופציה אינה בלתי מוגבלת בזמן והיא תלויה בתקופת "המשכיות" (הידועה בכינוי תקופת "tail") אשר קיימת לאחר סיום תוקפו של הסכם התיווך, זאת להבדיל מהאמירה שהסכם התיווך חל גם על האופציה בכל סיטואציה עתידית שהיא.
88. ויודגש, אף אם הייתי מגיע למסקנה כי פרשנות לשון הסכם התיווך מובילה למסקנה שהוא חל גם על חלקה השני של העסקה, לא הוכח לפניי כי התובעות שימשו כ"גורם יעיל" בכל הנוגע לעצם מימוש האופציה, כך שממילא המסקנה היא שיש לדחות את התביעה בגין רכיב זה.
89. בהקשר זה נפסק, כי על סוגי התיווך (למעט תיווך במקרקעין) ניתן להחיל מתווה מסגרת כללי לפיו מתווך נדרש להוכיח קיומם של שני תנאים עיקריים בתובעו דמי תיווך: האחד קיומו של הסכם תיווך; והשני – היותו הגורם היעיל לקשירת העסקה (ע"א 5876/06 אינטגרציה אנכית בע"מ נ' ראדא תעשיות אלקטרוניקה בע"מ (נבו 4.2.2009)). כן נפסק, כי השאלה אימתי פעולת המתווך היא "הגורם היעיל" נגזרת מבחינתה של מערכת העובדות וייתכנו מצבים בהם גורמים נוספים יהוו את הגורם היעיל (ע"א 7247/97 יצחקוב נ' מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ, פ"ד נו(1) 842).
90. כפי שעולה מהסכם הרכישה, האופציה היא חד צדדית והעניקה לרוכשת בלבד זכות לרכוש את יתרת המניות במחיר ספציפי לאחר 3 שנים וכן הטילה על אלירן חובה למכור את המניות באותו מחיר, גם אם השווי שלהן יהיה גבוה יותר וגם אם הוא לא ירצה בכך. בנוסף, מימוש האופציה היה תלוי בביצועים עתידיים של החברה ושל אלירן שהמשיך לכהן כמנכ"ל ודירקטור בחברה. לפיכך, גם אם התובעות לקחו חלק ביצירת הקשר הראשוני בין אלירן לתדיראן, לא ניתן להסיק באופן חד משמעי שהתובעות היו הגורם היעיל בהחלטה הבלעדית והחד צדדית של הרוכשת על עצם מימוש האופציה.
91. שגיא הסכים בחקירתו הנגדית כי האופציה הינה חד צדדית (עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 21-12) והצהיר (סעיף 97 לתצהירו) כי לאחר חלקה הראשון של העסקה "תדיראן ואלירן היו שותפים בנתבעת במשך כשנה במהלכה פעילותה של הנתבעת התרחבה וגדלה באופן ניכר ומרשים, ושוויה, אשר הוערך כאמור בסמוך למועד שבו נחתם הסכם רכישת המניות בסך של כ-60 מיליון ₪... זינק בפרק זמן קצר ביותר בשיעור ניכר.". ללמדך, שסביר להניח שההחלטה של הרוכשת על מימוש האופציה הייתה תלויה בביצועי החברה בפועל, שמטבע הדברים לא היו התובעות שותפות להם כלל.
92. לסיכום, בענייננו, התובעות אכן היו הגורם היעיל בכל הנוגע לחלקה הראשון של העסקה והפגישו בין הצדדים, אולם מאחר והתממשות החלק השני של העסקה הייתה תלויה כאמור בגורמים נוספים, שאינם בשליטת התובעות ולאחר שהתובעות כבר "יצאו מהתמונה", לא מצאתי כי הן היוו את הגורם היעיל בכל הנוגע להחלטת החברה לממש את האופציה החד צדדית.
תביעה שכנגד
93. לאחר עיון בעמדות הצדדים ובראיות שהוצגו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה שכנגד, מהטעמים שיפורטו להלן.
94. בכתב התביעה שכנגד, טען אלירן כי לאור הפרת כתב ההתחייבות על ידי הנתבעות שכנגד 2-1 (התובעות בתביעה העיקרית) והתחייבותן שלא להעלות טענות, או תביעות, בנוגע לתשלום עמלת תיווך נוספת, הוא טרם קיבל סך כולל של 9 מש"ח שהיה אמור לקבל מהרוכשת וכי הנזק שנגרם לו הוא הפסד הריבית הבנקאית האבודה (קרי, הריבית שהיה יכול לקבל בפיקדון בנקאי בשיעור של 5%), שנכון למועד הגשת התביעה שכנגד, עמד על סך של 256,348 ₪.
95. מאחר והגעתי לעיל לכלל מסקנה, כי התובעות (הנתבעות 2-1 בתביעה שכנגד) לא הפרו את מסמך אישור החשבון ואת תניית הויתור שצוינה בו, אלא אלירן הוא זה שהטעה אותן לגביו ולפיכך, אותה תניית ויתור בטלה, המשמעות היא שהתביעה העיקרית אינה תביעת סרק וממילא נדחית התביעה שכנגד, המבוססת כאמור על טענתו של אלירן להפרת אותה ההתחייבות (שבוטלה) על ידן.
96. מעבר לנדרש, מצאתי לנכון לדחות את התביעה שכנגד גם לגופה.
בראש ובראשונה, הגם שאלירן טען כי נגרם לו נזק בגין "ריבית בנקאית" אבודה, טענה זו לא הוכחה לפניי משלא צורפו ראיות מתאימות להוכחתה. ממילא, הדעת נותנת שאלירן, תדיראן והנאמן יכלו להפקיד את הסכומים שכביכול עוכבו בכל פיקדון שיבחרו.
97. מעבר לכך, מחצית מהסכום שעוכב, בסך של 4,527,000 ₪, נותר אצל הנאמן שאמור לקבל הוראות מהצדדים באיזה חשבון נאמנות להפקידו ובסעיף 3.3 להסכם הנאמנות שהוצג לפניי (מוצג ת/במ/40) הוסכם כי "סכום הנאמנות יושקע בהתאם להוראות הרוכשת והמוכר יחדיו, כפי שמופיעות בכתב הוראות הפקדה לנאמן, אשר יימסר לנאמן במועד ההשלמה חתום בידי הרוכשת והמוכר, אלא אם תינתן לנאמן הוראה אחרת בכתב חתומה הרוכשת והמוכר. בהעדר הוראות כאמור, סכום הנאמנות יופקד בפיקדון שקלי חודשי מתחדש.". חרף זאת, הודה אלירן בחקירתו הנגדית כי הסכומים שנמצאים אצל הנאמן לא נושאים הפרשי הצמדה וריבית, מאחר והוא עצמו שינה זאת ובחר להשאיר את הסכום "בפיקדון אפס" (עמ' 159 לפרוטוקול, ש' 21-5).
98. כך גם לגבי המחצית השניה של הסכום שעוכב אצל תדיראן – קרי, סך של 4,473,000 ₪, אלירן העיד בחקירתו הנגדית כי גם סכום זה לא נושא הפרשי הצמדה וריבית והוא לא התעקש איתם אחרת מאחר ו"לא האמנתי שאני אגיע לפה בכלל. הייתי בטוח שזה יגמר הרבה יותר מהר." (עמ' 160 לפרוטוקול, ש' 26-11).
99. לאור זאת, משבחר אלירן שהסכומים שעוכבו לא ישאו הפרשי ריבית והצמדה, אין לו להלין אלא על עצמו בנוגע לנזקי ריבית בנקאית אבודה שנגרמו לו כתוצאה מכך, ככל שנגרמו.
100. לאור זאת, יש לדחות גם את טענות אלירן לאחריות אישית כלשהיא מצידם של שגיא וגיא לנזקים הנטענים וממילא, לא הוצגו לפניי ראיות מתאימות לכך.
סוף דבר
1. לאור מכלול האמור לעיל, התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה.
2. הנתבעים ישלמו לתובעות ביחד ולחוד סך של 3,264,300 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: "החוק"), מיום 31.12.2020 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
3. משנתקבלה התביעה העיקרית בחלקה, יישאו הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות התובעות ובשכ"ט באי כוחן בסך כולל של 80,000 ש"ח.
4. התביעה שכנגד נדחית.
5. בשים לב להוצאות שנפסקו בהחלטתי מיום 12.11.2023 בבקשת הנתבעים שכנגד 3-4 לסילוק על הסף, יישא התובע שכנגד בהוצאות הנתבעים שכנגד ובשכ"ט באי כוחם בסך כולל של 30,000 ש"ח.
6. הסכומים האמורים בסעיפים 3 ו-5 לעיל, ישולמו בתוך 30 יום מהיום ולאחר מכן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית לפי החוק עד לתשלומם המלא בפועל.
7. זכות ערעור לבית המשפט העליון כחוק.
ניתן היום, ח' אייר תשפ"ד, 16 מאי 2024, בהעדר הצדדים.