בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
ת"א 71057-12-19 המלי ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
לפני כבוד השופט יונה אטדגי
התובעים:
1.פלונית
2.פלוני
ע"י ב"כ עו"ד רונן שחר
נגד
הנתבעים:
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גיא לוינסון
פסק דין
(עותק מוגה ומתוקן)
1. תמצית התביעה:
התובעת הייתה ערבה לחובות של חַבַרות הקשורות לבנה. התובע הוא בעלה.
הנתבע מימש את הערבויות של התובעת ובכך גבה את חובו מאותן חַבַרות.
התובעים מבקשים בתביעה זו להצהיר על בטלותן של הערבויות, מטעמים הקשורים למצבה הרפואי-מנטלי של התובעת בעת חתימתה על הערבויות, אי הבנת השפה העברית, גילם המבוגר של התובעים, אי-גילוי נאות ועוד, וכן הם מבקשים לחייב את הנתבע בהשבת כל הכספים שנגבו ופיצוי בגין עגמת נפש.
הנתבעים מכחישים את כל טענות התובעים ועותרים לדחיית התביעה.
2. בשל טעמים הקשורים לחיסיון רפואי של התובעת, פסק הדין ניתן ללא ציון שמותיהם של התובעים ותוך ציון שמותיהם של בני משפחתם, הקשורים לתביעה, בראשי התיבות של שמותיהם הפרטיים בלבד.
רקע עובדתי
3. בנם של התובעים, ב' (כך הוא יכונה להלן), היה אחד משני בעלי המניות והדירקטורים בחברת בלאק קיוב בע"מ (להלן – "בלאק קיוב"), השני היה יהודה מאור (להלן – "מאור").
בלאק קיוב הייתה בעלת המניות של החברה המרכזית לתיקוני טלפונים בע"מ (להלן – "החברה המרכזית"), שמנהלה היה מאור.
על-פי הנאמר בכתב התביעה (סעיפים 11 ו-12), בלאק קיוב עסקה במתן שירותי תיקון ומעבדה לטלפונים (הכוונה לטלפונים ניידים) והחברה המרכזית עסקה "במכירת אחריות לטלפונים שיובאו ביבוא מקביל ואשר היבואנים הרשמיים לא היו מוכנים ליתן להם אחריות".
(בלאק קיוב והחברה המרכזית יכונו להלן יחד – "החַבַרות").
4. במהלך שנת 2016 פתחו החַבַרות חשבונות בנק בסניף בני ברק של הנתבע (אז – בנק פועלי אגודת ישראל, שמוזג לתוך הנתבע) (להלן – "הסניף").
ב' ומאור חתמו על כתבי ערבויות ללא הגבלה לחובותיהן של החַבַרות כלפי הנתבע (גם בלאק קיוב חתמה כערבה לחובותיה של החברה המרכזית), ונרשם שעבוד צף על כל נכסיהם.
הנתבע העמיד מעת לעת אשראים והלוואות מסוגים שונים לחַבַרות, שלהבטחת פירעונן שימשו הערבויות האישיות, פיקדונות ש"הוקפאו", השעבודים הצפים ושיקים מתועדים שהופקדו למשמרת.
5. התובעת פתחה חשבון על שמה בסניף ביום 21.12.2017.
הצדדים חלוקים בשאלה, מה הביא את התובעת לפתוח חשבון בסניף, ובמועד זה דווקא, ומחלוקת זו תפורט בהמשך.
על-פי האמור בתצהיר העדות הראשית של עובדת הבנק, רבקה גלנץ (להלן – "גלנץ"), חשבון התובעת נפתח כ"חשבון תמורה בלבד", כלומר כחשבון ללא פעילות שוטפת, אלא לביצוע השקעות בני"ע ומט"ח.
התובעת הסמיכה את התובע (בעלה) להיות מיופה כוח בחשבונה.
6. במהלך המחצית הראשונה של שנת 2018 חתמה התובעת על שלוש ערבויות מוגבלות בסכום (אחת מהן פוצלה לשתיים) , להבטחת חובותיהן של החַבַרות, כדלקמן:
א- הערבות הראשונה נחתמה ביום 1.1.2018, מוגבלת לסכום של 4 מיליון ₪, להבטחת חובות בלאק קיוב.
ערבות זו לא נחתמה בסניף, אלא בסניף הנתבע בירושלים (להלן – "סניף ירושלים"), עיר מגוריהם של התובעים.
על-פי האמור בתצהיר גלנץ (סעיף 28), ערבות זו ניתנה בעקבות בקשת בלאק קיוב להעמיד לה הלוואה (נוספת על ההלוואות והאשראים הקיימים) בסך 1.7 מיליון ₪, לצורך רכישת מלאי מכשירים סלולריים מחודשים.
(להלן – "הערבות הראשונה").
ב- הערבות השנייה נחתמה ביום 11.1.2018.
ערבות זו פוצלה לשתי ערבויות, האחת – מוגבלת לסך של 3.5 מיליון ₪, להבטחת חובותיה של בלאק קיוב, השנייה – על סך 500,000 ₪ להבטחת חובותיה של החברה המרכזית.
על-פי הנאמר בתצהיר גלנץ (סעיפים 35-34), שתי הערבויות הללו החליפו, למעשה, את הערבות הראשונה על סך 4 מיליון ₪ , שפוצלה לשתי ערבויות כאמור, והדבר נעשה בעקבות בקשת החברה המרכזית להעמיד לה הלוואה שנזקקה לה באותה העת, על סך 500,000 ₪.
גם ערבות (כפולה) זו נחתמה בסניף ירושלים.
(להלן – "הערבות השנייה לבלאק קיוב", ו"הערבות השנייה לחברה המרכזית", בהתאמה).
ג- הערבות השלישית נחתמה ביום 7.6.2018, על סך 4.5 מיליון ₪, להבטחת חובותיה של בלאק קיוב.
על-פי הנאמר בתצהיר גלנץ (סעיף 43), ערבות זו הגדילה את סכום הערבות השנייה לבלאק קיוב, והיא ניתנה בעקבות פניית בלאק קיוב לנתבע, לקבלת אשראי נוסף בסך של 800,000 ₪, "לצורך הגדלת פעילותה (לאחר שלטענתה זכתה במכרז לרכישת מכשירי סלולר מקולקלים)".
ערבות זו נחתמה בסניף (סניף בני-ברק).
(להלן – "הערבות השלישית").
הערבות השנייה לחברה המרכזית על סך 500,000 ₪ , נותרה בעינה.
7. בתחילת חודש יולי 2018 התקבל אצל הנתבע צו ממשטרת ישראל להקפאת החשבונות הקשורים לב' ולמאור ונודע לנתבע כי השניים נעצרו בשל חשדות מתחום עבירות הסמים.
בעקבות כך, העמיד הנתבע את חובות החַבַרות לפירעון מיידי ופעל למימוש הביטחונות שניתנו להם, ובכלל זה הוא מימש את ערבויות התובעת, על דרך מכירת ני"ע והמרת מט"ח בחשבונה והעביר מחשבונה סך כולל של 4.5 מיליון ₪ לכיסוי חובות בלאק קיוב וסך של 500,000 ₪ לכיסוי החובות של החברה המרכזית.
בכך מומשה, למעשה, הערבות השלישית בסך 4.5 מיליון ₪, לפירעון חובות בלאק קיוב, והערבות השנייה לחברה המרכזית בסך 500,000 ₪.
8. להשלמת התמונה יצוין, כי לאחר חקירה, ב' נוקה מכל חשד, ואילו מאור נשפט, הורשע, ישב במאסר, ושוחרר בינתיים (סעיף 61 לתצהיר מאור).
לדברי ב' (סעיפים 21 ואילך בתצהירו), מאור ניצל את כספי החַבַרות לצורך השקעותיו בתחום הסמים. עניין זה לא הובהר במשפט.
להסרת ספק יובהר, כי איש אינו טוען שלנתבע, או למי מעובדיו, הייתה ידיעה על כך.
על-פי תיאורה של גלנץ (סעיף 53 לתצהירה), "כולנו בסניף היינו המומים שכן לא העלנו הדבר על דעתנו".
9. נתונים רלבנטיים נוספים, שעובדתית אינם שנויים במחלוקת, אך על משמעותם ונפקותם קיימת מחלוקת רבתי, כפי שיפורט בהמשך:
א- גיל התובעת בעת פתיחת חשבונה בסניף ובעת חתימתה על הערבויות היה 80-79 שנים.
גיל התובע היה באותה עת 81 שנים.
ב- שפתם העיקרית של התובעים, שהתגוררו לסירוגין בישראל ובבלגיה, הייתה צרפתית.
קיימת מחלוקת בדבר מידת הבנתם את השפה העברית.
ג- קיים תיעוד רפואי המצביע על ירידה קוגניטיבית אצל התובעת, החל משנת 2016.
בין הצדדים והמומחים מטעמם ניטשה מחלוקת מרכזית בשאלת מידת התפקוד הקוגניטיבי של התובעת בעת החתימה על הערבויות הנדונות.
התביעה ותמצית טענות הצדדים
10. התובעים העלו שלל טענות המצדיקות לטענתם את תביעתם.
אציין כבר כאן, ועוד אתייחס לכך בהמשך, שלא מצאתי עקביות ושיטתיות בטענות שהועלו.
טענתם המרכזית היא, שהתובעים, הן בשל גילם והן בשל חוסר הבנתם את השפה העברית, לא קיבלו מעובדי הנתבע הסברים בכלל, או הסברים מתאימים, בדבר המסמכים שנחתמו על ידם הקשורים לערבויות הנדונות.
ביחס לתובעת החתומה על הערבויות נטען (בסיכומים), שבעת חתימותיה היא הייתה "במצב רפואי של דמנציה מתקדמת ובעלת פגיעה קוגניטיבית, שאינה מאפשרת לה להבין את משמעות מעשיה ולכן חתימותיה על כל ארבעת כתבי הערבות השונים והמסמכים הנלווים לה בטלים מעיקרם".
עוד נטען, שהנתבע הפר את חובות הגילוי המוטלים עליו לפי חוק בנקאית (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן – "חוק הבנקאות") ולפי חוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן – "חוק הערבות"), הן בכך שלא הסביר להם את טיב המסמכים שנחתמו והן בכך שלא פירט באוזניהם את קשייהם הכלכליים של החַבַרות החייבות לפני חתימת התובעת על הערבויות.
התובעים טוענים עוד, שלא הייתה כל מטרה אחרת לפתיחת חשבון התובעת בסניף, מלבד מטרת החתמתה על הערבויות.
11. הסעדים המבוקשים בכתב התביעה הינם כאמור סעד הצהרתי שיכריז על בטלות כל הערבויות שנחתמו על-ידי התובעת, ובעקבות כך – חיוב הנתבע בהשבת כל הסכומים שנגבו בעקבות מימוש הערבויות, בסכום מצטבר של 5 מיליון ₪ וכן פיצוי בסך 250,000 ₪ בגין "עגמת נפש, הטרדה, האי נוחות" שנגרמו להם.
12. יצוין, כי הן בכתב התביעה והן בסיכומים לא הובהר מכוח מה קמה תביעתו של התובע (להבדיל מהתובעת) לקבלת הסעדים שנתבעו. רק בתצהירו של התובע נכתב (בסוף סעיף 14): "יובהר כי לבנק הנתבע היה ידוע כי כל כסף שיועבר לחשבון זה [החשבון שנפתח על-ידי התובעת בסניף] שייך גם לי", בלי לפרש ובלי לפרט יותר מכך.
13. הנתבעים מכחישים את כל טענותיהם של התובעים ועותרים לדחיית התביעה כולה ולחיוב התובעים בהוצאות.
בראש ובראשונה, טוען הנתבע, כי התובעים הבינו היטב את מטרת החתימה על הערבויות; כי התובעת עשתה כן מרצונה החופשי ובהבנה מלאה מתוך רצונה לסייע לעסקיו של בנה, ב'; כי גילם של התובעים לא פגם במידת הבנתם; כי שני התובעים דיברו ותקשרו עם עובדי הנתבע בשפה העברית; כי עובדי הבנק נתנו הסברים מסַפקים ומלאים בדבר המסמכים שנחתמו; וכי מצבן של החַבַרות החייבות היה איתן והם לא הסתירו דבר מהתובעים.
הנתבע טוען שהתובעים לא הוכיחו שמצבה הקוגניטיבי של התובעת בעת חתימת הערבויות מנע ממנה להבין את טיב מעשיה, וכי מהמסמכים הרפואיים שהוצגו לא עולה מסקנה זו. בקשר לכך מוסיף הנתבע ומציין כי בכל מעמדי הערבויות שנחתמו, התובעת הייתה מלווה על-ידי בעלה, התובע, שלא נטען לגביו שהוא היה במצב קוגניטיבי לקוי, ובחלק מהמקרים, ובפרט בערבות השלישית שמומשה, העיקרית מבחינת סכומה – 4.5 מיליון ₪, היא הייתה מלווה גם על-ידי בנה, ב'. למשמעות הנובעת מכך אתייחס להלן במפורט.
14. הנתבע טוען עוד להרחבת חזית, בעיקר ביחס לטענת "לא נעשה דבר" שלא נטענה לדידו בכתב התביעה, וכן נטען לחוסר מעמדו של התובע בכל הקשור לסעדים הנתבעים בתביעה.
הנתבע מעלה עוד שאלה בדבר כשרותה של התובעת להגיש תביעה זו, לאור מצבה הקוגניטיבי הנטען, כאשר לא מונה לה אפוטרופוס לדין או לרכוש.
הדיון
15. התובעת עצמה לא העידה ולא התייצבה לדיונים, מלבד ישיבת קדם משפט הראשונה שנערכה ביום 5.5.2020.
ב"כ התובעים נימק זאת במצבה הרפואי של התובעת שאינו מאפשר לה להעיד ולהתייצב לדיונים.
16. מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית ונחקרו העדים הבאים: התובע, שתצהירו הוגש תחילה בשפה העברית, תוך שצוין שהוא תורגם לו על-ידי בנו מ' לצרפתית, ומאוחר יותר הוגש גם תצהירו בשפה הצרפתית; הבן ב'; הבן מ'; בשלב מאוחר יותר הוגש תצהירו של מאור.
כן הוגשה חוות דעת של ד"ר בת שבע פורת כץ, מומחית ברפואה פנימית וברפואה גריאטרית (להלן – "ד"ר פורת כץ") וחוות דעת של דוד אֶברון, מנכ"ל חברת מ.א בקרה וניהול בע"מ, "העוסקת בניתוח ושיחזור של חשבונות בנק ובייעוץ פיננסי" (להלן – "אברון").
גם שניהם נחקרו.
17. מטעם הנתבעים הוגשו והעידו העדים הבאים:
גלנץ, שהייתה בשנת 2018 רפרנטית אשראי במחלקת בנקאית עסקית בסניף, ומתוקף כך הייתה מופקדת על חשבונות החַבַרות. הערבות השלישית נחתמה בפניה;
אודיה מיכאל (לשעבר אודיה כהן, להלן – "אודיה"), שעבדה בתקופה הנדונה כפקידה במחלקת בנקאות אישית בסניף, ובפניה נפתח חשבון התובעת ונחתמו המסמכים הקשורים לכך; שרון סימוני (להלן – "סימוני"), שעבדה בשנת 2018 כפקידה בסניף ירושלים ובפניה נחתמה הערבות הראשונה; משה גליקמן (להלן – "גליקמן") שעבד בשנת 2018 כפקיד בסניף ירושלים ובפניו נחתמו שתי הערבויות השניות; שמואל נגאוקר (להלן – "נגאוקר"), ששימש בתקופה הנדונה כיועץ השקעות במרכז ההשקעות של הנתבע וטיפל מתוקף כך בהשקעות שנעשו בחשבונה של התובעת; בשלב מאוחר יותר הוגש גם תצהירו של ליאור בכר (להלן – "בכר"), ששימש בשנת 2018 כמנהל מחלקה עסקית בסניף.
כן הוגשה חוות דעתו של פרופ' פניג שמואל (להלן – "פרופ' פניג"), מומחה לפסיכיאטריה.
18. טרם שמיעת ההוכחות, הצדדים היו בהליך גישור, שארך חודשים אחדים, אך לא צלח.
בתום ההוכחות הצעתי הצעת פשרה שלא התקבלה על-ידי אחד הצדדים.
לאחר מכן הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב.
התנצלותי (החוזרת) בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין, שנגרם בשל עומס עבודה רב במיוחד.
דיון והכרעה
19. כפי שציינתי קודם לכן, טענות התובעים חסרות מיקוד ומקצתן סותרות זו את זו. גם לאחר מקרא סיכומי התובעים לא ירדתי לסוף דעתם . האם טענתם "לא נעשה דבר" מתייחסת לעצם הסכמתה של התובעת למתן הערבות לחַבַרות, או כפי שנאמר במקום אחר שהטענה היא לא לעצם מתן הערבות אלא להיקפה או לפרטים אחרים שלה? אם התובעת לא הסכימה לעצם מתן הערבות – האם גם התובע לא הבין שהיא חותמת על הערבות? אם התובעת הסכימה למתן הערבות אך לא להיקפה – מדוע הם תובעים את החזר מלוא הכספים שמומשו?
האם התובע, שליווה את התובעת בכל החתימות, ידע על מצבה הקוגניטיבי הנטען בעת חתימתה על הערבויות? אם כן – מדוע הוא אפשר את החתימות ? האם בנה ב' ידע על מצבה הקוגניטיבי הנטען של אמו בעת חתימתה על הערבויות? אם כן – מדוע הוא אפשר את החתימות ומדוע הוא ביקש ממנה ומאביו התובע ללכת ולחתום על הערבויות?
אם התובע עשה כן במודע למען בנו – כיצד הוא ניצב בצד התובעים ולא בצד הנתבעים? אם ב' היה מודע לכך ו"ניצל" את מצבה של אמו לטובתו, מדוע התביעה לא מוגשת גם נגדו וכיצד הוא יכול להעיד לטובת אמו? ואם שניהם לא ידעו על מצבה הנטען של התובעת – כיצד הם ציפו שהנתבע יידע על כך וכיצד הנתבע "ניצל" את מצבה, אם התובע וב' לא עדכנו את הנתבע עליו?
20. השאלות הללו קשורות גם לעצם הגשת התביעה, שכן, אם התובעת הייתה כבר במצב דמנציה בעת הגשת התביעה, כך טענת התובעים, כיצד היא הייתה כשירה ליַיפות את כוחם של עורכי הדין שהגישו מטעמה (ומטעם התובע) את התביעה? האם היא מודעת לניהול התביעה בשמה? ואם התביעה הוגשה שלא בידיעתה ובהסכמתה – בשם מי ולמען מי פועלים, למעשה, התובע וב'?
21. מאחר שלא מצאתי מענה ראוי לכל השאלות הללו בכתבי התובעים, אעשה מאמץ, ככל האפשר, להגיע לחקר האמת בהתאם לראיות שהוצגו.
"לא נעשה דבר"?
22. הנתבע טוען כי טענה זו מהווה הרחבת חזית, מאחר שהיא לא נטענה בכתב התביעה והועלתה לראשונה בסיכומי התובעים.
אני מסכים עם הנתבע שטענת "לא נעשה דבר" לא הועלתה בצורה מפורשת בכתב התביעה, והיא נטענה במפורש רק בסיכומי התובעים, אך היסודות להקמת הטענה הונחו בכתב התביעה, כך למשל בסעיף 1, שבו נכתב שהתובעת "הוחתמה על-ידי הבנק, כאשר היא אינה מבינה דבר או חצי דבר לעניין משמעות חתימותיה", וטענה זו הורחבה בתצהירי העדות הראשית של התובעים, ובעיקר בחוות דעתה של ד"ר פורת כץ, שעוד ידובר בה, שהסיקה שהתובעת "לא הייתה יכולה להבין את משמעות כתבי הערבות עליהם חתמה בשנת 2018" (סוף פסקה שנייה בסעיף 1), בלי שהנתבע התנגד אז להרחבת חזית.
לפיכך אדון בטענה זו לגופה.
23. "טענת "לא נעשה דבר" מתייחסת למצב בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, טענה זו לא תתקבל מקום בו החתימה היא על מסמך הנוגע לעסקה מאותו סוג שהחותם חפץ בה, כאשר החותם טעה או הוטעה לגבי פרטי העסקה שאינם תואמים את העסקה שהוא דימה לעשותה" (ע"א 2731/07 חמוד נ' חאג', 29.3.2009, פסקה 35).
אציג שוב את השאלה שהעליתי בפתח פרק הדיון, האם התובעים טוענים שהתובעת לא התכוונה לחתום כלל ערבות לחַבַרות הקשורות לבנה ב', או שהיא הוטעתה רק בפרטים הקשורים לאותן ערבויות, ובראשן סכומיהן?
24. כתב התביעה ותצהירי התובעים נוטים יותר לאפשרות השנייה. בשום מקום לא נכתב במפורש כי התובעת לא התכוונה כלל לחתום על ערבות, והטענות שפורטו קשורות לאי-מתן הסבר בדבר פרטי הערבויות. אדרבא, בסעיף 21 לכתב התביעה נכתב כי מאור הציע שהתובעים יחתמו כערבים לחַבַרות ובסעיף 23 נכתב כי ב' פנה להוריו "והם נענו לו לאור רצונם לסייע בידו כי הם יהיו מוכנים לחתום לו על ערבות מוגבלת...".
יתר על כן, גם ביחס להחתמה על הערבויות השניות וגם ביחס להחתמה על הערבות השלישית, נכתב שהתובעים התבקשו לסור לסניפי הנתבע (בירושלים ובבני ברק, בהתאמה) כדי לשוב ולחתום על "אותה ערבות", משום שהחתימה הקודמת לא הייתה תקינה (סעיף 58 ביחס לערבויות השניות וסעיף 71 ביחס לערבות השלישית), והם אכן הגיעו כדי לחתום "שוב" על "אותה ערבות", משמע התובעים הבינו היטב כי התובעת חותמת על מסמכי ערבות ולא התנגדו לכך.
25. גם עדויותיהם של התובע וב' בבית המשפט תומכות בכך שהתובעים היו מודעים היטב למטרת הגעתם לסניפי הנתבע, לצורך חתימה על ערבות לחַבַרות הקשורות לבנם.
התובע אישר בחקירתו (פרו' מיום 13.3.2022, עמ' 34), כי ב' ביקש מהם שילכו לבנק כדי לחתום על הערבויות, והם אכן הלכו לבנק כדי לחתום עליהן, אלא שהוא חשב שהערבות היא על מיליון ₪.
ב' השיב לשאלת בית-המשפט (פרוטוקול מיום 27.2.22, עמ' 114), כי הוא הבין שהתובעים הולכים לבנק כדי לחתום על ערבות והוסיף: "אני לא מתלונן שהם חתמו... אני מתלונן על מה שקבענו".
26. אם התובעים, לאור כל האמור לעיל, אינם טוענים "לא נעשה דבר" ביחס לעצם החתימה על הערבויות, אלא בקשר לתוכנן (ובכך אדון בהמשך), הרי שדי בכך כדי לדחות טענה זו ביחס לבטלות מוחלטת של הערבויות, אך למרות זאת אדון ביתר הטענות שעלו בקשר לכך.