מצבה הקוגניטיבי של התובעת בעת החתימה על הערבויות
27. "עקרון יסוד בדיני הכשרות המשפטית הוא כי כל אדם מוחזק כבעל כשרות משפטית לבצע פעולות משפטיות מרגע לידתו ועד מותו, "...זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט" (הוראת סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן – חוק הכשרות)). משום כך ההכרזה על אדם כפסול-דין היא קונסטיטוטיבית, לאמור תוקפה הוא מכאן ולעתיד (י' אנגלרד "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962" פירוש לחוקי החוזים [7], בעמ' 151). ממילא אין להכרזה תחולה רטרואקטיבית, ואין היא גורעת מכשרותו המשפטית של אדם בעבר. כפי שציין אנגלרד שם [7] "...כל פעולותיו הקודמות תקפות, למרות האפשרות כי כל התנאים לפסילתו היו כבר קיימים בשעת עשייתן" (ראו גם: ע"א 682/88 עבדו נ' חורי [6]; ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (כרך ב) [8], בעמ' 1014).
עם זאת יצוין כי חוק הכשרות אינו מוציא את תחולתן של הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, לכן ניתן במידת הצורך, להיזקק לעילות הבטלות הקבועות בחוק זה על-מנת לבטל פעולות משפטיות שעשה הלוקה בנפשו טרם שהוכרז כפסול-דין (אנגלרד בספרו הנ"ל [7], בעמ' 155-152, פרידמן וכהן בספרם הנ"ל [8], בעמ' 1015-1013)". (רע"א 3323/98 זקן נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(5) 577, 587-586, 2003).
"פתרונות למקרים של עסקאות שנעשו "טרם יוכרז אדם פסול דין" יימצאו אפוא במסגרת דיני החוזים (ד' פרידמן, נ' כהן, חוזים (כרך ב' תשנ"ג)1015). ספקטרום הפתרונות שמציעים דיני החוזים רחב: החל מטענה כי אף שהמצב ההכרתי אינו כה חמור כשלעצמו - הוא נוצל על ידי הצד שכנגד; ועד למקרים בהם המצב ההכרתי כה חמור, עד שתתקבל טענת "לא נעשה דבר"". (בע"מ 946/08 פלוני נ' פלונית (26.5.2008, פורסם בנבו), פסקה י"ח).
28. בענייננו, אין חולק שבשעת חתימתה של התובעת על כל הערבויות הנדונות (ולמעשה, עד מועד שמיעת ההוכחות, ייתכן עד יום כתיבת פסק הדין) לא מונה לתובעת אפוטרופוס, ולפיכך עומדת לה החזקה שבסעיף 2 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן – "חוק הכשרות והאפוטרופסות"), כי היא הייתה בעלת כשרות משפטית לחתום על מסמכי הערבויות ולהתחייב לפיהן.
האם, למרות זאת, ניתן לקבוע מהראיות שהוצגו כי מצבה הקוגניטיבי שלל ממנה את האפשרות להבין את טיב ההתחייבויות שנטלה על עצמה בחתימתה על כתבי הערבות?
29. נטל הראייה בשאלה זו מוטל על התובעים, הן משום שהם המבקשים להפריך את החזקה האמורה והן משום היותם התובעים.
כבר הצבעתי לעיל על כך, שגם מכתב התביעה וגם מעדויותיהם של התובע ובנו ב' עולה שהם אינם טוענים שהתובעת לא הבינה או לא רצתה לחתום על הערבויות, כך שיש סתירה מובנית בין האמור בכתב התביעה והעולה מהעדויות לבין הסעד שהתבקש לבטלות הערבויות וכן בין האמור בכתב התביעה והעולה מהעדויות לבין המסקנה שבחוות הדעת שהוגשה מטעמם, אך מאחר שחוות דעת זו של ד"ר פורת כץ הונחה לפני, והיא אף נחקרה, וכך גם חוות הדעת הנגדית של פרופ' פניג, שמטעם הנתבע, אדון בהן.
30. ד"ר פורת כץ התבקשה על-ידי התובעים לחוות דעת דעתה בשתי שאלות: האם לאור מצבה של התובעת היא הייתה יכולה להבין את משמעות כתבי הערבות עליהן היא חתמה במחצית הראשונה של שנת 2018? והאם לאור מצבה הקוגניטיבי היא יכולה להעיד כיום?
ביחס לשאלה הראשונה היא הסתמכה על שתי הערכות שנעשו על-ידי ד"ר יהושוע נאמן (להלן – "ד"ר נאמן") מומחה בפסיכולוגיה קלינית, מיום 2.11.2006 ומיום 20.3.2019, ועל מכתב של פרופ' מוני אלקיים (להלן – "פרופ' אלקיים") שבדק את התובעת בבלגיה ביום 12.12.2017, שנכתב בצרפתית ותורגם לעברית.
ממכתביו של ד"ר נאמן היא הסיקה כי החל מחודש נובמבר 2016 יש תיעוד של ירידה קוגניטיבית, "מסוג לא אמנסטי, כלומר הפגיעה הקוגניטיבית היא בעיקרה לא בזיכרון אלא בתהליכי חשיבה אחרת: איטיות חשיבתית, בשפה, בשיום חפצים וירידה חמורה בשטף מילולי פונטי וסמנטי, כמו כן ירידה בינונית בזיכרון מילולי לטווח קצר".
אולם, את מסקנתה – תשובתה לשאלה הראשונה היא ביססה על מכתבו של פרופ' אלקיים, שהמשפט המסכם שלו הוא "סבירות גבוהה לדמנציה בינונית המקשה ביצוע פעולות יומיומיות". מסקנתה – לתשובה לשאלה הראשונה היא, כי "מתוך הממצאים הקוגניטיביים אשר נמצאו באבחון זה עולה ש[התובעת] לא הייתה יכולה להבין את משמעות כתבי הערבות עליהם חתמה בשנת 2018".
31. ביחס לשאלה השנייה, מסקנתה – תשובתה ניתנה על סמך בדיקת התובעת בדירתה (ביום 26.7.2021).
מבדיקתה עלו הנתונים הבאים:
"משתפת פעולה, נינוחה וחברותית מנסה לרצות את כולם, מסודרת בהופעתה החיצונית, רזה. חשיבה קונקרטית לעיתים אינה רציפה, הקשב תקין, אפקט תואם. מדברת עברית בסיסית ומבינה את השפה הצרפתית בצורה יותר טובה. אינה יכולה לקרוא ולכתוב בעברית אך גם לא בצרפתית.
זיכרונה לוקה בחסר בזיכרון מילולי לטווח הקצר וכן פגיעה בזיכרון לטווח הארוך – לא זכרה אם אכלה או לא, ישנם זיכרונות שגויים כגון אומרת שנולדה בבלגיה. מתמצאת בסיטואציה, מתמצאת בבני המשפחה, אך היא אינה מתמצאת בזמן ומתמצאת חלקית במקום. קיימת הבנה טובה, אך [התובעת] אינה מודעת לבעיה בזיכרון שלה. בבדיקה נמצאו סימנים לפגיעה בחשיבה מופשטת ובשיפוט. תפקודית ניידת באופן עצמאי, עצמאית במעברים, מתלבשת לבד, לרוב שולטת על סוגרים ואוכלת לבד. זקוקה להגשת אוכל ולהשגחה ברחצה.
לכן אני מסיקה שבשל מצבה הקוגניטיבי של [התובעת] היא אינה יכולה להעיד כיום בפני בית המשפט הנכבד".
32. שתי ההערכות של ד"ר נאמן ומכתבו של פרופ' אלקיים לא צורפו לחוות הדעת של ד"ר פורת-כץ. היא הופתעה בחקירתה (הראשונה, מיום 27.2.2022) להיווכח שהם לא צורפו (עמ' 33).
רק לאחר חקירתה הגישו התובעים בקשה לצירוף המסמכים האמורים והנתבע התנגד לכך.
בהחלטתי בפרוטוקול מיום 13.3.2022 (עמ' 13) התרתי את הגשתם כנספחים לחוות הדעת, "כאשר הצדדים רשאים כמובן לטעון לעניין קבילותם ומשקלם בסיכומים".
כן התרתי לנתבע להשלים את חקירתה של ד"ר פורת-כץ לאור המסמכים שיצורפו וכן להגיש חוות דעת נגדית.
33. בעקבות זאת, הגישו התובעים שני מסמכים של ד"ר נאמן, האחד מיום 2.11.2016 שנזכר בחוות דעתה של ד"ר פורת-כץ והשני שלא נזכר בחוות הדעת מיום 23.6.2021.
המסמך השני של ד"ר נאמן שנזכר בחוות הדעת, מיום 20.3.2019, לא צורף.
ד"ר פורת-כץ אישרה בחקירתה השנייה (מיום 2.10.2022, עמ' 60), שהיא לא נעזרה במסמך של ד"ר נאמן מיום 23.6.2021 לצורך חוות דעתה.
34. בהתאם להיתר שניתן על ידי, כאמור, הגיש הנתבע את חוות דעתו של פרופ' פניג.
פרופ' פניג לא בדק את התובעת ונימק זאת בכך, "שכן לא ניתן להסיק ממצבה הבריאותי והנפשי של [התובעת] כיום ביחס לכשירותה במהלך האירועים שהתרחשו לפני שנים (בשנת 2018) באופן שאין לבדיקה שכזו כיום ערך רב (בייחוד לאור תיעוד בדבר בעיות זיכרון)".
נימוק זה מקובל עלי. השאלה שיש להכריע בה הינה כאמור מצבה המנטלי של התובעת בעת חתימתה על כתבי הערבות ולא מצבה המנטלי בעת הגשת התביעה או בעת ניהול המשפט. ואם כבר, אזי מצבה המנטלי בעת הגשת התביעה מציף את הקושי שהצבתי לעיל בדבר כושרה להסמיך את בא-כוחה ו/או את התובע ו/או את בנה ב' להגשת התביעה בשמה.
35. פרופ' פניג ביסס את חוות דעתו על המסמכים שצורפו בסוף לחוות דעתה של ד"ר פורת-כץ, תוך ציון העובדה שכבר צוינה לעיל שהערכת המעקב של ד"ר נאמן מיום 20.3.2019 שהוזכרה בחוות הדעת של ד"ר פורת-כץ לא צורפה, וכן לא צורפה הערכת מצב נוספת של ד"ר נאמן, מיום 7.6.2017, שנזכרת בהערכה שצורפה (ושלא הוזכרה בחוות דעת ד"ר פורת-כץ), מיום 23.6.2021.
פרופ' פניג ציין עוד שמכתבו של פרופ' אלקיים מיום 12.12.2021 צורף ללא נספחיו, שכוללים (על-פי הנזכר במכתב) תוצאות בדיקות רפואיות ותוצאות בדיקות מנטליות שבוצעו לתובעת באותה עת.
36. פרופ' פניג הקדים וציין בחוות דעתו (סעיף 13): "הכשירות (competency) או המסוגלות (capacity) של אדם אינה נבחנת באופן כללי ותיאורטי אלא נבדקת ספציפית לגבי פעולה או משימה או החלטה ספציפית. כך לדוגמא: כשירות לערוך צוואה אינה זהה לכשירות לחתום על השתתפות בניסוי / מחקר, וכשירות לרכישה בסופרמרקט אינה זהה לכשירות למתן הסכמה להליך רפואי. אדם יכול להיות כשיר לפעולה אחת ואינו כשיר לפעולה אחרת".
ובהמשך הוסיף (בסעיף 17.3):
"ובמילים אחרות: עצם היות המצווה מאובחן כלוקה בדמנציה בינונית חמורה איננו בהכרח אומר שאיננו כשיר לערוך צוואה. יתירה מזאת, המצווה יכול להיות במצב של דמנציה בינונית-חמורה עם ניקוד של מיני מנטל 15 ועדיין להיות כשיר לצוות. ... יש לזכור לעניין זה כי בבדיקות שבוצעו [לתובעת] מספר חודשים לפני החתימה על מסמכי הערבות נקבע כי ערכי המיני מנטל שלה עומדים על 20-21 כמפורט בתיעוד מיום 23.6.21 המתייחס לבדיקה מיום 07.06.17".
יצוין, כי עַרַכֵי המיני מנטל שצויינו על-ידי פרופ' פניג לקוחים ממסמך המעקב של ד"ר נאמן מיום 23.6.2021, שהיו כדלקמן: ביום 2.11.16 – 27/30, 7.6.17 – 21/30, 20.3.19 – 20/30, 23.6.21 – 15/30.
37. פרופ' פניג הוסיף וניתח בחוות דעתו את הממצאים והמסמכים שהונחו לפניו ולהלן מסקנותיו (סעיף 43):
"א. [התובעת] מאובחנת כלוקה בתהליך שטיוני ואולם אין בהבחנה זו כשלעצמה כדי ללמד כי במועדים הרלוונטים, קרי: בימים 01.01.18, 11.01.18 ו- 07.06.18, היא לא היתה כשירה לחתום על מסמכי הערבות.
ב. הירידה הקוגניטיבית של [התובעת] במהלך השנים היא מתונה ביותר ובשנים 2019-2017 אין ירידה משמעותית, לפחות לפי בדיקת המיני מנטל.
ג. הפגיעה הקוגניטיבית אצל [התובעת] איננה אחידה ויש שטחים שנפגעו יותר ושטחים שנפגעו פחות. לגבי כושר השיפוט: אין עדות לפגיעה – ובבדיקה הסמוכה ביותר לחתימה על המסמך הראשון של הערבות (ינואר 2018) מצויין כושר שיפוט משתנה!!!
ד. לא נערכה כל בדיקה ספציפית לגבי כשירותה המשפטית של [התובעת] – בכלל, ולגבי כשירותה הספציפית לחתימה על כתבי ערבות, בשלושה מועדים שונים – בפרט.
ה. הכשרות/מסוגלות לביצוע פעולה משפטית והמסוגלות בכלל צריכים להיבדק ספציפית סמוך ככל האפשר לביצוע הפעולה המשפטית. בדיקות אלה לא נעשו כנראה.
ו. עצם היותה של [התובעת] מאובחנת כלוקה בדמנציה איננו פוסל את כשירותה המשפטית ובכלל כך את כשירותה המשפטית לחתום על מסמכי ערבות וברירת המחדל היא שהיא כשירה לביצוע כל פעולה משפטית."
38. פרופ' פניג נשאל בחקירתו בבית המשפט מיום 19.12.2022 (עמ' 231 לפרו'), האם הוא יכול להגיד בביטחון שהתובעת הייתה כשירה לחתום על מסמכי הערבות והשיב, "אני לא יכול להגיד בביטחון, זה נכון, נקודת המוצא שלי היא, שאדם כשיר, היא לא הוכרזה כפסולת דין... אף אחד לא חשב למנות לה אפוטרופוס...
השופט: o.k, מה שאדוני אומר בפשטות, שאין, לא היה לי מספיק נתונים כדי לקבוע שהיא לא הייתה כשירה?
שמואל [פרופ' פניג]: בוודאי.
השופט: זה מה שאדוני אומר.
שמואל: נכון".
39. זוהי גם מסקנתי, לאחר שבחנתי את שתי חוות הדעת.
מלבד זאת, שיש עדיפות מסוימת בשאלה הנדרשת להכרעה לחוות דעתו של פרופ' פניג, שמומחיותו היא פסיכיאטריה, על פני חוות דעתה של ד"ר פורת כץ, שמומחיותה היא בתחום הרפואה הפנימית והרפואה הגריאטרית, הרי שהימנעותם של התובעים מלהעיד באופן ישיר את ד"ר נאמן ואף את פרופ' אלקיים (על דרך זימונו מבלגיה), שבדקו בזמן אמת את התובעת, כמו גם רופאים נוספים שבדקו את התובעת במהלך התקופה הנדונה על-פי עדותו של התובע (פרוטוקול מיום 13.3.2022, עמ' 26), כאשר נטל ההוכחה בעניין זה מוטל עליהם, פועלת לרעתם. וכי, מדוע נדרש להגיש חוות דעת הנסמכת רטרואקטיבית על הבדיקות שנעשו במהלך השנים האלה כשיש אפשרות להעיד באופן ישיר את כל עורכי הבדיקות (יצוין, כי ב"כ הנתבע התנגד לקבילותם של המסמכים שסופחו לחוות דעת ד"ר פורת-כץ, ללא העדת עורכם)?
40. הנתון שמכריע, לדעתי, את הכף בעניין זה, לרעת התובעים, הוא התנהגותם של התובעת ושל בנו ב' בזמן אמת:
אם הם ידעו על מצבה של התובעת בזמן הרלבנטי, הכיצד זה "גררו" אותה לחתום על כתבי הערבות? האם, חלילה, התובעת ובנו ב' היו שותפים לְמעשים שלא כדין שנעשו כלפי התובעת, האישה והאם?
מאחר שהנחה זו מטילה כתם גדול עליהם, והם ודאי אינם תומכים בה, נותרה ההנחה הסבירה, שהתנהגותה באותה העת של התובעת לא העידה על כך שהיא לא הבינה שהיא חותמת על כתבי ערבות לטובת החַבַרות הקשורות לבנה, ושהיא עשתה כן משום רצונה לסייע לבנה.
41. הנחה – מסקנה זו נתמכת גם מעדותם של התובע ושל בנו בבית-המשפט.
התובע (פרו' מיום 13.3.2022, עמ' 26-25):
"עו"ד לוינסון: האם זה נכון שלא הודעת למרכנתיל [בנק נוסף, שבו מנהלת התובעת את חשבונה] שיש ל[תובעת] דמנציה?
...
[התובע]: לפני שנתיים היא הייתה בסדר".
מאחר שהתובע נחקר ביום 13.3.2022, הרי שעל-פי עדותו, התובעת "הייתה בסדר" בסביבות מרץ 2020 זמן רב אחרי חתימת כתבי הערבות הנדונים.
גם ב' נשאל (פרו' מיום 27.2.2022, עמ' 100-98), כיצד הוא אפשר לאמו לחתום על המסמכים בבנק, אם מצבה היה כנטען על ידי התובעים. הוא נשאל על כך גם על-ידי ב"כ הנתבעים וגם על-ידי בית המשפט, ולאחר ניסיונות התחמקות אחדים הוא השיב "זה נראה לי נורמלי שהיא חותמת", הוא לא חשב שיש בעיה שהיא תפתח חשבון ו"היה נראה לי שהכל בסדר, היה נראה לי".
42. כפי שיפורט בהמשך, בהתייחס למעמד החתמת הערבויות, איש מעובדי הנתבע שעסקו בכך לא התרשם שהתובעת איננה מבינה על מה היא חותמת ולאיזו מטרה היא הגיעה לבנק, וגם נתון זה יש בו כדי לתרום למסקנה הכוללת.
43. התובעים טוענים שפרופ' פניג לא עיין במסמכי הערבות ולכן הוא אינו יכול לקבוע האם התובעת הייתה מסוגלת מנטלית להבין את תוכנם בזמן הרלבנטי.
פרופ' פניג אישר בחקירתו (מיום 19.10.2022, עמ' 209) שמסמכים אלה לא הוצגו לפניו, אך הוסיף שמה שהוא הונחה להשיב עליו הוא, האם כאשר התובעת חתמה על אותם מסמכים היא הייתה מסוגלת להבין שאלה מתייחסים למתן ערבות, ולכך ניתנה תשובתו.
אכן, כדי להשיב על שאלה זו, לא נדרש היה לעיין במסמכים עצמם.
44. העולה מכל האמור לעיל היא, שהתובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם, להוכחת הטענה כי התובעת לא הייתה מסוגלת שכלית להבין בחתימתה על כתבי הערבויות כי היא חותמת על מסמכי ערבות עבור החַבַרות הקשורות לבנה.
סביר להניח שהיא לא הבינה את כל, ואפילו את רוב, הפרטים המפורטים באותם מסמכים, אבל לא ניתן לקבוע שהיא לא הבינה את מרכיביהם העיקריים: היותם כתבי ערבות עבור החַבַרות הקשורות לבנה והסכומים הנקובים בהם (על כך להלן).
כמו כן הוכח שהתובעת הייתה במצב מתמשך של ירידה קוגניטיבית, החל משלהי שנת 2016, אך לא הוכח שמצבה הקוגניטיבי בעת חתימותיה על כתבי הערבות היה כזה השולל את יכולתה להבין את משמעות חתימותיה, כפי שהתובעים טוענים.
מאחר שנטל ההוכחה בעניין זה מוטל על התובעים, דין טענתם זו להידחות.
הטענה לאי הבנת השפה העברית ומשמעות מסמכי הערבויות
45. התובעים טענו עוד שהם אינם "שולטים בשפה העברית כנדרש" ואינם קוראים וכותבים עברית (סעיף 1 לתצהיר התובע), ולכן, לדבריהם, הם לא היו מסוגלים להבין את תוכנם של מסמכי הערבות.
התובע אף עמד על כך שחקירתו בבית המשפט תיעשה באמצעות מתורגמנית בשפה הצרפתית.
46. עדי הנתבע העידו כי התקשורת עם התובעים, כלומר השיחות בעל-פה, נעשתה בשפה העברית, כשהשיחות נעשו בעיקר עם התובע, אך גם עם התובעת.
הנה דבריהם:
א- נגאוקר, יועץ השקעות של הנתבע, נפגש עם התובעים ועם בנם ב', במרכז ההשקעות של הבנק, סמוך לאחר פתיחת חשבונה של התובעת בסניף, כדי לדון עימם באפשרויות ההשקעה של הכספים שהופקדו בחשבון. השיחות התנהלו בעברית (סעיף 7 לתצהירו). הוא התרשם שהתובעים "מתקשרים בחופשיות בשפה העברית" (סעיף 8) ושהם הבינו את המידע שהוסבר להם ואף ביקשו הבהרות ממנו או מבנם ב' (סעיף 9). אמנם, הוא התרשם שבכל הנוגע לנושא ההשקעות בני"ע והמרות מט"ח, התובע התמצא יותר מהתובעת, "כפי שקורה לא אחת" (סעיף 10). תמלולי השיחות שניהל עם התובעים, שהוקלטו, צורפו לתצהירו (נספחים 60-49).
השיחות מתנהלות במרביתן בין נגאוקר ובין ב' והתובע, שמשיב, שואל ומעיר בעברית, אך גם התובעת נוטלת חלק במקצת השיחות, כשהיא משיבה ולעתים גם מעירה בעברית. התובעים פונים לעיתים לבנם ב' על-מנת שיתרגם להם דבר מסוים, אך בדרך כלל הם מנהלים את שיחותיהם ישירות עם נגאוקר בעברית וללא תרגום.
וכן בעדותו (מיום 19.10.22, עמ' 249): "מתי שאני דיברתי אתם דיברו איתי בעברית", (עמ' 270): "ב' היה, [התובע] היה שהוא גם ידע עברית טוב מאוד".
ב- גלנץ, שטיפלה כאמור בסניף בחשבון התובעת ובפניה חתמה התובעת על מסמכי הערבות השלישית, העידה כי גם התובע וגם התובעת דיברו איתה בעברית (סעיפים 48 ו-52 לתצהירה), והוסיפה (סעיף 49): "התובעת, בעלה התובע ובנם ב' – שלושתם – לא אמרו לי דבר מן הדברים שנטענים על ידם עתה בכתב התביעה, קרי: כי התובעת אינה מבינה או אינה קוראת בעברית או שהיא אינה במצב בו היא מבינה על מה היא חותמת (לא באותו מעמד ולא בשום הזדמנות אחרת)".
ובחקירתה (מיום 2.10.22, עמ' 134) העידה, שהיא (גלנץ) דיברה בעברית והתובעת "שיתפה פעולה, זאת אומרת זה לא שהיא, לא היה המון שיח, אבל היא שיתפה והיא הבינה מה שאני אומרת...", ובהמשך (עמ' 138): "עו"ד שחר: זאת אומרת את יודעת בעצם ששפת, שעברית זה לא שפת האם שלה? גברת רבקה [גלנץ]: לא שפת האם שלה זה נכון, אבל זה היה ברמה נורמלית לאדם שלא נולד בארץ, לא משהו שאי אפשר לתקשר...".
ג- אודיה , שטיפלה בפתיחת החשבון של התובעת, העידה (סעיפים 6-5 לתצהירה):
"זכור לי היטב כי התובעת תקשרה בחופשיות בשפה העברית ולא אמרה לי שהיא אינה דוברת או אינה מבינה או אינה קוראת עברית. ההפך: במסגרת הליך פתיחת החשבון שאלתי את התובעת שאלות שונות (בעיקר בנושא פרטים אישיים ובנוגע לפעילות הצפויה בחשבון), והתובעת (שהייתה מלווה בבעלה) השיבה על השאלות ללא קושי וללא בעיות מיוחדות בשפה העברית.
עוד זכור לי כי התובעת סיפרה (הכל בעברית) את תולדות חייה – על ילדותה ברומניה על כך שבעלה חולה לב וכי הם נוסעים מעת לעת לבלגיה ועוד היא סיפרה לי שהיא באה לפתוח חשבון בסניף זה בעקבות המלצה של הבן שלה שגם עליו דיברה בגאווה".
כן סיפרה (בסעיף 9), כי בשל היות התובעת בעלת אזרחות זרה, היא נדרשה למלא טופס הצהרה בדבר תושבות לצרכי מס, והיא מילאה את הטופס בכתב ידה "וגם בשפה העברית".
הטופס צורף (נספח 13). שם בעל החשבון (התובעת), מדינת הנפקת המסמך – ישראל וכתובת המגורים נכתבו בעברית. בחקירתה (מיום 19.10.22, עמ' 291) העידה כי התובעת היא שמילאה בכתב ידה את הפרטים האלה, "כל הטופס מהתחלה עד הסוף נתתי ללקוחה ריק, להשלים".
ד- בכר, מנהל המחלקה העסקית בסניף, העיד (סעיף 34.3 בתצהירו): "למיטב זכרוני אכן שוחחתי בטלפון עם [התובעת] לפני חתימת אחת הערבויות (למיטב זכרוני הערבות מיום 7.6.18 אך אינני בטוח) וזאת על מנת לוודא עימה כי היא מוכנה להגדיל את סכום הערבות והיא אכן אישרה זאת, כאשר אני התרשמתי שלא הייתה לה כל בעיית הבנה בנושא. כמובן שהשיחה עם [התובעת] הייתה בשפה העברית (אני לא דובר צרפתית)".
וכן (סעיף 37):
"אדגיש כי התובעת, התובע וכן בנם [ב'] – שלושתם – לא אמרו לי מעולם דבר מן הדברים שנטענים על ידם עתה בכתב התביעה, קרי: כי התובעת אינה מבינה או אינה קוראת בעברית או שהיא אינה במצב בו היא מבינה על מה היא חותמת (לא באותה פגישה, לא בשיחה הטלפונית שקיימנו, ולא באף הזדמנות אחרת)".
ובחקירתו (מיום 19.10.22, עמ' 345) הוסיף: "והגברת [התובעת] יודעת עברית, אני דיברתי איתה".
47. עדויות עדי הנתבע בקשר לשיחות שהתנהלו בינם ובין התובעים בשפה העברית לא נסתרו והיו אמינות.
העולה מהאמור לעיל הוא, כי התובעים, התובע במידה מסוימת יותר מהתובעת, הבינו ודברו עברית במידה כזו שהיו מסוגלים, לכל הפחות, להבין כי התובעת חותמת על מסמכי ערבות עבור החַבַרות הקשורות לבנם ב' וכן את סכומי הערבויות שצוינו גם בספַרות, כלומר: הבינו את המרכיבים העיקריים של מסמכי הערבויות: ערבות, להבטחת חובות החַבַרות הקשורות לבנם ב' וסכומי הערבויות.
48. אמנם, אני מאמין לתובעים שהם לא הבינו את כל שנכתב במסמכי הערבויות, בין משום שהם אינם יודעים ממש לקרוא ולכתוב בשפה העברית (התובע לדבריו, סעיף 2 לתצהירו, יודע לקרוא בסדור התפילה בלבד והתובעת, כאמור לעיל, יודעת לכתוב מילים אחדות, לפחות) ובין משום שתוכן המסמכים הללו אינו פשוט גם למי שיודע קרוא וכתוב עברית (השוו: ח"א (י-ם) 8002/02 המפקח על הבנקים נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ, 05.05.2009, פסקה 156).
בין כה וכה, אין בכך שהתובעים לא הבינו, אולי גם לא היו מסוגלים להבין את כל הכתוב במסמכי הערבויות, כדי לבטל את ערבותה של התובעת שכן, "טענת "לא נעשה דבר" מתייחסת למצב בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר. טענה זו לא תתקבל מקום בו החתימה היא על מסמך הנוגע לעיסקה מאותו סוג שהחותם חפץ בה, כאשר החותם טעה או הוטעה לגבי פרטי העיסקה שאינם תואמים את העיסקה שהוא דימה לעשותה. יובהר בהקשר זה כי אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ולמה התחייב, שכן חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא (וראו: ע"א 467/64 שוייץ נ' סנדור, פ"ד יט, 113, 117 (1965); ע"א 413/79 אדלר חברה לבנין בע"מ נ' מנצור, פ"ד לד(4), 29, 38 (1980); ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (לא פורסם, 6.8.2007), סעיפים 30-27 לפסק הדין." (ע"א 2731-07 אסעד יוסף חמוד נ' סעיד חטאר חאג' ( 29.3.2009), פסקה 35).
הלכה זו כוחה יפה, וביתר שאת, כאשר עניין לנו במסמכים בעלי חשיבות, שכן, ההיגיון מחייב כי החתימה עליהם לא תיעשה בהיסח דעת (ע"א 1319/06 משה שלק נ' טנא נגה (שווק) 1981 בע"מ (20.3.2007), פסקה 11, וכן ראו: ע"א 8242/05 דואק נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (14.11.2005), פסקה 3; ע"א 8533/06 גילמן נ' בנק הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (5.8.2008), פסקה 5).
כמו-כן, גם אי-ידיעת השפה שבה נכתב המסמך לא תועיל למי שחתם עליו, כשהוא יכול היה לבקש הסבר על הפרטים הכתובים בו ונמנע מלעשות כן (ע"א 265/70 לוי נ' דאגר, פ"ד כה(1) 344,349).
49. בענייננו, אין חולק, התובעת לוותה בכל מעמדי החתימות על המסמכים הנדונים: פתיחת החשבון והערבויות, על-ידי בעלה, עליו היא סמכה לחלוטין, כפי שעולה מתמלול שיחתו של נגאוקר עמה מיום 27.3.2018 (נספח 56), שבה הוא התעקש לקבל את אישורה להשקעה מסוימת בכספי חשבונה (עמ' 6): "אני מוכנה לכל דבר, מה שבעלי אמר כן... אבל [כ]שבעלי אמר כן אז בשבילי זה טוב" (במאמר מסגרת אוסיף, כי תמליל השיחה שנערכה לאחר חתימת שני הערבויות הראשונות בחודש ינואר 2018 אינו מתיישב עם הטענה לחוסר הבנה קוגניטיבית של התובעת באותה עת).
בדומה לכך נקבע, שכאשר אדם נמנע מלקרוא מסמך שהוגש ל לחתימה, מתוך אמון בבן/בת זוגו ומתוך נכונות לחתום על כל מסמך לפי שיקול דעתו, הדבר שולל טענות אפסות (ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2) 559, 574).
מלבד כך, התובעים היו מלווים בדרך-כלל, כולל במעמד פתיחת חשבון התובעת (כך אישר ב' בחקירתו מיום 27.2.22, עמ' 85), וכפי שיפורט להלן גם במעמד החתימה על הערבות השלישית (הערבות העיקרית שמומשה), על-ידי בנה ב', שאין חולק שהוא דובר היטב עברית וצרפתית, והיה יכול להסביר להוריו, ובעיקר לאמו התובעת, כל דבר שהיא הייתה מעוניינת לברר.
50. בקשר לכך יודגש עוד, שגם התובע וגם התובעת הם אנשים משכילים.
לפי עדות התובע (מיום 13.3.2022) הוא בוגר אוניברסיטה ואשתו התובעת עבדה כאחות עד גיל 50 (עמ' 21) והתובע אף היה איש עסקים מנוסה, בעלים של חברה שהעסיקה 30 פועלים שעסקה בייבוא ויצוא של יהלומים (עמ' 20).
ובאשר לב', העידו נגאוקר (בעדותו מיום 19.10.22, עמ' 264) ובכר (בעדות מאותו היום, עמ' 307), כי הוא סיפר להם שעבר בעבר בבנק (לא בבנק הנתבע). ב' לא הכחיש זאת.
51. למעשה, מלבד הטענה לאי-גילוי נאות בדבר מצבן הכלכלי של החַבַרות החייבות (אליה אתייחס להלן), לא צוין ולא פורט, לא בכתב התביעה, לא בתצהירי התובעים ולא בסיכומים, איזה פרט מהפרטים שבמסמכי הערבות לא הובן על ידם או באיזה פרט הם הוטעו.
סכומי הערבויות צוינו בסְפַרות, "בצורה מאוד ברורה" כעדותה של גלנץ (2.10.22, עמ' 134) והתובעת חתמה בנפרד גם ליד הסכום.
להלן, ארחיב ביחס למעמד חתימותיה של התובעת על כל אחד מהערבויות הנדונות.
52. סיכום פרק זה הוא, שלא נמצא כל ממצא שיתמוך בטענות התובעים בדבר בַטלות הערבות בשל אי-הבנת השפה העברית או בשל טעם נראה אחר, הקשור להבנת התובעת ביחס למטרת מסמכי הערבויות שנחתמו על ידה או ביחס לסכומי הערבויות הנקובים בהם או ביחס לכל פרט מהותי רלבנטי אחר.
הטענה לחוסר גילוי נאות ביחס למצב הכלכלי של החַבַרות
53. טענה זו נסמכה על חוות דעתו של אֶברון שבדק את המסמכים הבנקאיים הנוגעים לבלאק קיוב ומסקנתו הייתה כי "טרם חתמה התובעת (הערבה) על שלושת (3) כתבי הערבות כאמור, הוסתר ממנה מידע מהותי ו"נקודות אדומות" אודות הפעילות החריגה בחשבונות הבנק של בלאק קיוב לרבות ביחס למסגרת הניכיונות והיקפם (בלאק קיוב נהגה ליטול הלוואות כנגד שיקים שאינם סחירים, ולעיתים השיקים שניתנו להבטחת החזק ההלוואות לא הוצגו לפירעון בחשבון בלאק קיוב), החריגות ממסגרות האשראי המאושרות, והעובדה שהבנק העמיד לטובת החברה מסגרת אשראי חד צדדית עקב החריגות ממסגרת האשראי. מידע זה הינו מידע מהותי שעל הבנק קמה חובה לגלות ולהמציא לערבה טרם חתימתה על כתבי הערבות".
אלא, שבחקירתו (מיום 27.2.22) אברון התקשה להשיב על שאלות בסיסיות הקשורות להערכת מצבה הכלכלי של החברה, כמו: מהו סכום האשראי שהועמד כנגד השיקים הסחירים והבלתי סחירים שהחברה הפקידה בחשבונה (עמ' 168)? מהו אחוז החזרת השיקים בחשבון (שם)? מה כמות השיקים שהופקדו שלא כנגד אשראי (עמ' 170)? ומהו אחוז השיקים הדחויים, שלטענתו ניתן כנגדם אשראי, שלא הופקדו בחשבון, מתוך כלל השיקים הדחויים שהופקדו (עמ' 171)?
אֶברון גם אישר כי הנחתו, שהאשראי שניתן לחברה כנגד הפקדת שיקים סחירים ובלתי סחירים, לא הוסקה מתוך בדיקתו, אלא התבססה על כתב התביעה שהוגש, אך הוסיף כי הנחתו זו אושרה מתוך תצהירי הנתבע שהוגשו, בלי לפרט כיצד (עמ' 167-8).
בחוות דעתו הוא פירט רשימת שיקים שהופקדו בסכומים גדולים, שכנגדם הועמד אשראי, אך משהתבקש להפנות למסמכים המעידים על כך הוא הודה שאין בידיו להראות זאת (עמ' 179).
לעומת זאת, הוא אישר כי כל ההלוואות שניתנו לחברה נפרעו (עמ' 172), וכי לא נמצאה חריגה בחשבונה בשני ימים רצופים, משמע, כשהייתה חריגה היא כוסתה לאחר יום אחד (עמ' 183).
54. הנתבע הכחיש בתוקף את טענות התובעים.
גלנץ העידה בתצהירה כי, "החברות היו מהלקוחות הטובים בסניף. כעולה אף מדפי חשבונותיהן בבנק החברות נהגו במרבית בתקופה לעמוד במסגרות האשראי שהועמדו להן בחשבונותיהן, והחריגות אם נוצרו לעיתים בחשבונותיהן היו לרוב בסכומים לא משמעותיים והוסדרו על ידן במילואן לבקשת הבנק בסמוך למועד היווצרו" (סעיף 22.1);
כי "החריגות הספציפיות ממסגרת האשראי לא לימדו על פגיעה ביכולת הפירעון של החברות ואולם הבנק עמד על הסדרתן לאור הוראות בנק ישראל שאינה מאשרת, עקרונית, ניהול חשבון המתאפיין בניהולו בחריגות". (סעיף 22.2);
וכי "הבנק לא סבר בזמן אמת כי החברות הן לקוחות בעייתיים שאינם נוהגים לעמוד בהתחייבויותיהן או כי יש להן בעיה בכושר הפירעון וגם לא הייתה לו כל סיבה בנקאית לסבור כך (וגם בדיקת דוחותיהן הכספיים של החברות לא העלתה בעיה כלשהי) וממילא אם הבנק היה סבור אחרת בזמן אמת הוא לא היה מעמיד לחברה אשראי והלוואות". (22.3);
וביחס לטענה הקושרת בין האשראים שניתנו לבין השיקים הדחויים שהופקדו, שמקצתם לא הוצגו לפירעון, העידה גלנץ בתצהירה (סעיפים 20.6-20.5): "קיים קושי גדול, בחלוף הזמן ולאור היקף הפעילויות בחשבונות והאשראים בהם, לנתח בדיעבד ולהתייחס לטענות התובעים כי מספר שיקים ספציפיים שכנגדם הועמד אשראי לא הוצגו לפירעון, וממילא השיקים שנטען לגביהן כי לא הוצגו לפירעון מהווים (כעולה מדפי חשבונה של החברה בבנק) חלק מזערי ממספר השיקים שהופקדו בחשבונות החברות (זאת, כך יועצי המשפטים מוסרים לי, מבלי להתייחס לנכונות טענות התובעים בנושא).
אדגיש כי כאמור, רובם המוחלט של השיקים שהפקידו החברות למשמרת נפרעו במלואם ומניסיוננו מדובר באחוזים גבוהים ביותר ללקוחות עסקיים שחלק מהאשראי המועמד להם מובטח בשיקים מעותדים. חלק מהדבר נובע מהקפדתן של החברות לגרוע ממצבת השיקים למשמרת בבנק שיקים אשר בדיעבד קם חשש שלא יפרעו אם בשל בעיות טכניות ואם בשל מחלוקות עסקיות."
55. גם בחקירתה (מיום 2.10.22) חזרה גלנץ על כך, שלא היה שום דבר חריג בהעמדת האשראי לבלאק קיוב (עמ' 89), כי היו מקרים בודדים שבהם שיקים דחויים לא הוצגו לפירעון, וזאת מתוך "היקפים מאוד גדולים של צ'קים עתידיים" (עמ' 103-102), וכי היו מקרים בודדים שבהם שיקים דחויים לא נפרעו, "רובן המוחלט נפרע בזמן" (עמ' 104).
56. גלנץ הוסיפה בתשובתה לשאלת ב"כ התובעים, כי מאור, שהוביל את ניהול החשבון השוטף, לאחר שב', שניהל את החשבון בתחילת הדרך מיעט בכך לאור אשפוזים והיעדרות ממושכת מהארץ (סעיף 17 לתצהירה), הותיר בפני עובדי הסניף "התרשמות של אדם אמין, ... אמין מאוד, אדם שנמצא בתחום שלו, מכיר את התחום" (עמ' 104), באופן שלא העמיד חשד כלשהוא
שמפניו היא הייתה צריכה להתריע בפני התובעת.
כמובן שגלנץ וכל עובדי הבנק לא העלו על דעתם את הדברים שהתגלו בחקירה הפלילית שנעשתה למאור, שגם ב', לדבריו, הופתע מהם.
57. גם בכר העיד בתצהירו (סעיף 11.1) כי "החבַרות היו מהלקוחות הטובים בסניף", וכי לרוב הם לא חרגו ממסגרות האשראי שהועמדו להן וכשאירעה חריגה כזו הן דאגו מיד להסדירה.
בחקירתו (מיום 19.10.22) הוסיף, כי בלאק קיוב "הייתה חברה אם אני לא טועה הכי גדולה בתחום של מתן שירותי אחריות על מכשירים טלפונים, הגדולה ביותר, היה להם, לפי מיטב ידיעתי, רק מתחרה אחד שמתקרב אליהם ואנחנו סמכנו עליהם" (עמ' 316).
כמו גלנץ, גם בכר העיד על מאור, "שהתרשמנו ממנו באותו זמן כאיש אמין" (עמ' 308).
וביחס לב' הוא העיד (עמ' 302) שהוא הציג בפני הבנק "דו"ח עושר אישי של עשרות מיליונים".
גלנץ סיפרה בתצהירה (סעיף 24) כי קודם להעמדת אשראי לחבַרות, הציג ב' (שהוא ומאור ערבו אף הן בערבות אישית לחבַרות) דו"ח מצב פיננסי לפיו היקף נכסיו עומד על כ-23 מיליון ₪.
58. מעבר לאמור אוסיף, כי טענת התובעים, לפיה הנתבע לא גילה להם דברים שהיה עליו לגלות אודות מצבן הכלכלי של החַבַרות החייבות נשמעת מפוקפקת ותמוהה, לאור זאת שבנם ב', שאף העיד עבורם במשפט וחזר בתוקף על טענותיהם, היה אחד משני הבעלים של אותן חברות ואחד ממנהליה של החברה החייבת העיקרית, בלאק קיוב. האם הוא לא ידע על אותם "קשיים כלכליים" נטענים? ולא זו בלבד שהוא לא גילה להם עליהם, הוא אף פנה לאמו כדי שתחתום עבורו על הערבויות וליווה אותה בחתימה על הערבות השלישית בסופו של דבר?
59. המסקנה היא, שלא הוכח, שהיה על הנתבע להזהיר את התובעת על מצב כלכלי חריג של החבַרות החייבות, כיוון שמצבן הכלכלי לא היה חריג והוא היה בדרך כלל איתן: כמעט והן לא חרגו ממסגרות האשראי שניתנו להן, וכשאירעה חריגה כזו היא הוסדרה במהירות, והשיקים הדחויים שלא הופקדו לפירעון או שחזרו מחוסר פירעון היו חריגים לעומת היקף הפיקדונות הגדול.
בלאק קיוב הייתה חֶברה מובילה בתחומה, ובעלי מניותיה: ב' הציג דו"ח כושר החזר חודשי טוב מאוד ומאור הטיל רושם אמין של מי שמבין את תחום עיסוקו.
מתוך עדותו של ב' (מיום 27.2.22, עמ' 62-61) עולה, כי החברה הקפידה על תשלום משכורות מסודר לעובדיה וכי המפולת הכלכלית החלה רק לאחר החקירה הפלילית שהתחילה, שהנתבע כמובן אינו קשור אליה (ובדיעבד גם ב' נוקה מחשד).
טענה זו של התובעים נדחית, אפוא.
הטענה, לפיה חשבון התובעת נפתח לשם העמדת הערבויות בלבד
60. התובעים טענו, כי התובעת "נדרשה לפתוח חשבון ייעודי ומיוחד רק לצורך העברת כספים אליו [לנתבע] אשר ישמשו בסוף לצרכי ערבותה של התובעת" (מתוך סעיף 24 לכתב התביעה).
גם טענה זו הוכחשה בתוקף על-ידי הנתבע.
נגאוקר העיד (סעיף 4 לתצהירו), כי עוד בפגישתו עם ב' בחודש יולי 2017 במרכז ההשקעות של הבנק סיפר לו ב' כי אמו "מחזיקה בבנק אחר כ-8 מיליון אירו אותם היא שוקלת להעביר לבנק לצרכי השקעה".
גלנץ העידה (סעיפים 27-24 לתצהירה), כי מלכתחילה חשבון התובעת נפתח כ"חשבון תמורה בלבד", כלומר לא לפעילות שוטפת, כי בעת פתיחת החשבון הבנק "לא ידע ולא חשב שחשבון התובעת בסניף ישמש בסופו של יום בזיקה כלשהיא לפעילות החבַרות...", וכי ההצעה לפתיחת חשבון התובעת בסניף עלתה על-ידי בנה ב'.
באופן דומה העיד גם בכר בתצהירו (סעיפים 16-12).
אף אודיה , שטיפלה בפתיחת חשבון התובעת, העידה בחקירתה (מיום 19.10.22, עמ' 284), כי בעת פתיחת החשבון, הכוונה הייתה שהחשבון יהיה "חשבון תמורה" בלבד, כלומר לא לפעילות שוטפת.
61. גלנץ הוסיפה בתצהירה (סעיפים 33-28), כי מלכתחילה הכוונה הייתה שב' יעמיד כבטוחה להלוואה שניתנה לבלאק קיוב בסוף שנת 2017, נכס מקרקעין שבבעלותו, אך לאחר שהוא התקשה להמציא שמאות עדכנית על הנכס, הציע מאור כי הכספים המופקדים בחשבון התובעת ישמשו כבטוחה לאותה הלוואה, ב' אימץ את הרעיון, פנה לאמו וזו הסכימה.
62. השיחות שניהל נגאוקר עם התובעים במהלך המחצית הראשונה של שנת 2018 ביחס לאפשרות ההשקעה של כספי התובעת המופקדים בחשבון, תומכות במסקנה כי החשבון נפתח לשם ניהול ההשקעות בכספים שהופקדו בו. קרוב לוודאי שזו הייתה כוונת התובעת מלכתחילה, בשונה אולי מכוונתם של ב' ומאור. אולם, גם אם כך היה הדבר, משהתובעת נתנה את הסכמתה כי חלק מכספי החשבון (ויצוין כי לדברי הנתבע, גם לאחר מימוש הערבויות נותר בחשבון כ-2 מיליון ש"ח) ישמשו כערבות לעסקים הקשורים בלבנה, ומשלא נמצא כל פגם בהסכמתה, הרי שזוהי הסכמה מחייבת, שהתובעת איננה יכולה לסגת ממנה משהתברר שנוצר צורך במימוש הערבויות.
הטענה, לפיה מאור העניק מתנות והטבות אסורות לפקידי הבנק
63. התובעים טענו, בין היתר, כי מאור "ביסס את קשריו האישיים בסניף המדובר באמצעות הענקת מתנות והטבות אסורות לפקידי הבנק ונציגי הסניף, לרבות טלפונים במתנה, תיקוני טלפונים ללא עלות, אוזניות וכיו"ב, וזאת על מנת ליצור מחויבות שלהם כלפיו, ולאפשר את הפעילות המנוגדת לדין שהתנהלה בכל הקשור לתובעים" (סעיף 17 לכתב התביעה).
מצופה היה, אם כן, שהאשָמה כה חמורה תיתמך בראיות איתנות, אולם דבר מכל אלה לא הוכח, והתובעים אף נמנעו מלחזור בהם מההאשָמות שהוטחו כלפי עובדי הנתבע.
עדותו של מאור
64. תצהירו של מאור הוגש על-ידי התובעים כשנה לאחר הגשת תצהיריהם.
ניכר מתצהירו כי הוא עשה מאמץ לתמוך בגרסתם של התובעים.
מאור אף לא ניסה להסביר כיצד, למרות שלדבריו ב' אמר לו "שמצבה הבריאותי של אימו לא טוב וכי יש מצב שהיא לא תבין בכלל מה רוצים ממנה", הוא עמד על כך שהיא תגיע לבנק כדי לחתום על הערבות השלישית (סעיף 17 לתצהירו), ומדוע אם הוא ביקש מעובדי הסניף "כי כל המסמכים יהיו מוכנים מראש וכי לא יעכבו את הוריו של [ב'] יותר מידי, וכן כי שלא ייכנסו איתם ליותר מידי פרטים" (סעיף 18) הוא מלין על כך ש"כל מעמד החתימה ארך לא יותר מדקות בודדות" (סעיף 19) ועל כך שגלנץ לא נתנה לתובעים הסבר כלשהו (סעיף 20).
בכלל מפתיע כיצד התובעים מבקשים להיבנות מתצהירו של מי שלדבריהם רימה אותם (ב' אישר בחקירתו מיום 17.2.22, עמ' 63, כי "היום זה ברור" שמאור הוא נוכל, שרימה אותו ואת הוריו).
עדותו של מאור בדבר התרחשות הדברים שהביאו לחתימת התובעת על הערבויות נסתרה בעדויות עדי הנתבע (כפי שיפורט להלן) ואני מעדיף את עדותם, ובעיקר את עדותה של גלנץ שהייתה אמינה וקוהרנטית, על פני עדותו הבלתי אמינה ורבת הסתירות של מאור.
ניתוח פרטני של הרקע לחתימה על שלוש הערבויות ומעמד החתימה
הערבות הראשונה מיום 1.1.2018
65. גלנץ סיפרה בתצהירה (סעיפים 33-28) כי בסוף שנת 2017 ביקשה בלאק קיוב לקבל הלוואה בסך 1.7 מיליון ₪, לצורך רכישת מלאי מכשירים סלולריים מחודשים, ובהמשך גם אפשרות לעסקה נוספת של רכישת טלפונים "כשרים". להבטחת השבת האשראי הציע ב' לשעבד את זכויותיו בנכס מקרקעין שבבעלותו, אך מאחר שהוא התקשה להמציא באופן מיידי שמאות עדכנית של הנכס הנדרשת לשם העמדת האשראי, מאור "העלה את ההצעה ושכנע את ב'" לשוחח עם אמו, התובעת, כדי לשכנעה להסכים להעמיד את הכספים בחשבונה כבטוחה להשבת ההלוואה.
לאחר מכן ביקשו התובעים, המתגוררים בירושלים, שמעמד החתימה על מסמכי הערבות תיעשה בסניף הבנק בירושלים, ולכן הם הופנו לסניף הירושלמי, שם חתמה התובעת על מסמכי הערבות.
66. עד כאן עדותה של גלנץ תואמת בעיקריה לעדותו של התובע בתצהירו (סעיפים 21 ואילך), שסיפר כי ב' פנה אליו ולרעייתו בעקבות בקשתו של מאור, כדי שהתובעת תחתום על ערבות להשבת הלוואה הניתנת לבלאק קיוב, ש"נועדה לרכישת מכשירי סלולאר בהיקף מוגבל של כ-1 מיליון שקלים חדשים". כן סיפר, כי החתימה בסניף בירושלים נעשתה לבקשתם, מאחר שהם התקשו להגיע לסניף בני-ברק, "לאור גילנו המתקדם ומצבנו הגופני הלא שפיר". אלא שהתובע הוסיף ותיאר כיצד דלתות הסניף בירושלים נפתחו במיוחד בשבילם, למרות שהגיעו אליו לאחר שעת הסגירה ב-18:00 וכי לא ניתן להם כל הסבר אודות המסמכים עליהם חתמה התובעת. התובע אף הפנה לחותמת שהוטבעה על המסמכים, שבה נכתב: "הריני לאשר בזה ש[התובעת] ת.ז ... חתם בנוכחותנו. אישורנו זה בא לשם זיהוי החתימה בלבד", דבר המלמד כי מלבד זיהוי החתימה לא הוסבר להם כל דבר נוסף.
67. סימוני, פקידת הסניף בירושלים, שעסקה בהחתמת התובעת על מסמכי הערבות הראשונה העידה בתצהירה (סעיפים 11-8): "אדגיש כי בכל פעם שאני החתמתי ערב על כתב ערבות (אם עבור הסניף בו אני עבדתי ואם עבור סניף אחר) הקפדתי להסביר לערב מהו כתב ערבות ומהו סכומו (אם הוא מוגבל בסכום). עוד הקפדתי להפנות את הערב לסכומי החוב הנקובים בהודעה לערב (אם קיימים) ולכך שהערבות היא לכל ההתחייבויות המגיעות ושיגיעו לבנק בקשר לחייבים הנערבים. ככל שהחתמתי ערב גם על מסמכים נוספים – נתתי הסבר מתאים גם בעניינם.
אני בטוחה שכך עשיתי בעניינה של התובעת והמסמכים מיום 01.01.18.
עוד אציין כי אם לקוח או ערב היה אומר לי כי הם אינו מבין את השפה העברית או אינו יודע קרוא בעברית (או אם מן ההתנהלות שלי מולו התרשמתי כי הוא מתקשה בהבנת עברית), הסתייעתי בשירותיו של פקיד בנק הדובר את שפתו על מנת שהוא יסביר לו על מה הוא חותם (במהלך השנים עבדו עמי פקידי בנק הדוברים שפות שונות). אם לא הייתה לי אפשרות להסביר ללקוח או לערב ערב בשפתו – לא הייתי מחתים אותו על המסמך.
אם יש לי חשש שהלקוח אינו מבין על מה הוא חותם מכל סיבה שהיא – לא אחתים אותו על המסמך.
אני משוכנעת שאם הייתי מתרשמת שהתובעת אינה מבינה על מה היא חותמת (אם בשל קשיים בהבנת העברית ואם בשל כל סיבה אחרת) לא הייתי מחתימה אותה על המסמכים מיום 01.01.18".
כן הוסיפה (בסעיף 6) כי ביום שני בשבוע שבו נחתמה הערבות, הסניף נסגר בשעה 18:30 (כלומר, שהסניף לא נפתח במיוחד עבור התובעים).
68. בחקירתה (מיום 19.10.22, עמ' 302-292) היא אישרה שהיא איננה זוכרת את המקרה הספציפי, אך דרך קבע היא נוהגת על-פי נוהלי הבנק ומסבירה, קודם לחתימה על מסמכי הערבות, עבור מי ניתנת הערבות, מה סכומה ויתר הפרטים העיקריים הנדרשים.
היא הוסיפה (עמ' 294) שקודם לחותמת שצוינה על-ידי התובעים הוחתמה חותמת נוספת, שבה צוין שהיא הסבירה לערבה את כל הנדרש. כן הוסיפה (עמ' 297): "אני כן בודקת שיש הבנה על מה הערב חותם".
69. סכום הערבות הוגבל ל-4 מיליון ₪.
גלנץ הסבירה (בחקירתה מיום 2.10.22, עמ' 120) כי הערבות לא ניתנה להלוואה הספציפית בלבד, "הערבות היא הייתה לכל כלל החבויות בחשבון" (חשבון בלאק קיוב).
אין חולק שסכום הערבות צוין בכתב הערבות גם בספרות, כשהתובעת הוחתמה בנפרד בסמוך לסכום.
כאמור, התובעים הם אנשים משכילים ואמידים, התובעת היה איש עסקים ובעל חברה שהעסיקה עשרות עובדים, כך שמסתבר מאוד שהם בדקו מהו סכום הערבות.
70. בסופו-של-דבר ערבות זו לא מומשה.
למרות זאת, ראיתי חשיבות בתיאור הדברים, מאחר שהתובעים ביקשו להראות "שיטה" בהתנהלות הנתבע.
מסקנתי לאור כל האמור לעיל היא, שהתובעים הבינו מה מטרת הגעתם לסניף הבנק בירושלים: כדי שהתובעת תחתום על ערבות לחובות בלאק קיוב, חברה קשורה לבנם, לצורך נטילת הלוואה שנדרשה לעסקי החברה, הם ראו וידעו כי הערבות מוגבלת לסכום של 4 מיליון ₪, וכל זאת הם עשו לבקשתו של בנם ב'. כמו כן, החתימה בסניף בירושלים נעשתה לבקשתם.
מסקנתי היא גם שסימוני הסבירה לתובעים את עיקרי הדברים ולא טרחה להסביר פרטים נוספים, משום שהתובעים לא התעניינו בהם.
מכל-מקום, התובעים לא פירטו אלו פרטים נוספים סימוני הייתה צריכה להסביר להם וכיצד, אם בכלל, היה בהם כדי להשפיע על הסכמת התובעת לחתום על הערבות.
הערבות השנייה מיום 11.1.2018
71. גלנץ סיפרה בתצהירה (סעיפים 38-34) כי סמוך לאחר חתימת הערבות הראשונה פנו אליה מאור וב' והודיעו לה כי אחת הלקוחות העיקריות של החברה המרכזית נקלעה לקשיים וכל השיקים המתועדים המשוכים על ידה ושהופקדו בבנק (בין היתר, להבטחת פירעון מסגרת האשראי של החברה) עשויים שלא להיפרע, ולכן הם הציעו שבמקומם תועמד הלוואה לחברה על סך חצי מיליון ₪, ולשם הבטחת השבתה תפוצל הערבות הראשונה שנחתמה על-ידי התובעת לשניים: ערבות על סך 3.5 מיליון ₪ לבלאק קיוב וערבות על סך 0.5 מיליון ₪ לחברה המרכזית.
הנתבע הסכים לכך.
לבקשת התובעים, גם ערבות זו שפוצלה כאמור לשני חלקים נחתמה בסניף בירושלים.
72. התובע סיפר בתצהירו (סעיפים 43 ואילך), כי ב' פנה אליהם וביקש מהם לשוב ולחתום על ערבות חדשה בסניף בירושלים, משום שהחתימה הקודמת "לא הייתה תקינה".
ב' חזר על גרסה זו בתצהירו (סעיף 16), כשהוא מספר שהמידע על כך שהערבות הראשונה "לא הייתה תקינה" ולכן נדרש לשוב ולחתום על אותה ערבות, נמסר לו ממאור.
אני מתקשה להאמין לתובע, וכל שכן לב', עובד בנק בעברו, שלא טרחו לברר מה היה "לא תקין" בערבות הראשונה ומדוע נדרש לשוב ולחתום על "אותה ערבות".
מכל-מקום, גם לשיטתם, מצבה של התובעת לא הורע שכן הערבות השנייה, שסכומה הכולל כמו הערבות הראשונה, באה תחת אותה הערבות ולא נוספה אליה.
73. גם ביחס לערבות זו העלו התובעים אותן טענות שנטענו ביחס לחתימה על הערבות הראשונה, כי לא הוסבר להם מהות הערבות ולא ניתן להם כל הסבר.
74. גליקמן הוא פקיד הסניף הירושלמי שטיפל בהחתמת התובעת על מסמכי הערבות השנייה.
גם הוא לא זכר את פרטי המקרה הספציפי, אך, כמו סימוני, הוא העיד (בתצהירו) שהוא נוהג להסביר לערב את הפרטים העיקריים של המסמכים הנחתמים ומוודא שהערב מבין את כל הסבריו.
כן הוסיף, שאם היה נאמר לו שהתובעים אינם מבינים עברית או אם היה מתרשם שהם אינם מבינים את הסבריו, הוא לא היה מחתים את התובעת על הערבות.
על דבריו אלה הוא שב גם בחקירתו (מיום 19.10.22, עמ' 280-270).
75. גם מסקנותי ביחס לערבות השנייה זהים בעיקרם למסקנותי ביחס לערבות הראשונה: התובעים ידעו שהתובעת חותמת על ערבות לחברה הקשורה לבנה ב', התובעת עשתה זאת לבקשתו של בנה ולמענו, הם ראו את הסכום הנערב, ניתנו להם הסברים בסיסיים והם לא טרחו לברר פרטים מעבר להם, וחתימת התובעת בסניף בירושלים נעשתה לבקשת התובעים.
76. יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי הוסבר לתובעת שהערבות השנייה פוצלה לשניים, באופן שנוסף חייב נוסף: החברה המרכזית, שלא הייתה החייבת בערבות הראשונה.
גם גלנץ וגם גליקמן לא העידו כי הסבירו נתון חשוב זה לתובעת. אמנם, המסמכים מעידים על הפיצול. יחד עם זאת, הוספת חייב נוסף לערבותו של הערב היא נתון חשוב מאין כמותו, שצריך להיות מוסבר לערב בצורה מפורשת כדי לקבל את הסכמתו המפורשת לערוב לו. הסכמה כזו אינה יכולה להתקבל בצורה משתמעת בדרך של פיצול ערבות שניתנה לחייב אחד לשתי ערבויות, האחת – לאותו חייב והשנייה לחייב נוסף, גם אם סכום הערבות הכולל נותר בעינו.
למסקנה זו יש חשיבות מרכזית הנוגעת לערבות השנייה, משום שהערבות לבלאק קיוב (על סך 3.5 מיליון ₪) לא מומשה בסופו של דבר (הערבות השלישית שכולה ניתנה לבלאק קיוב היא שמומשה) ואילו הערבות לחברה המרכזית (על סך 0.5 מיליון ₪) היא שמומשה.
ההסבר המפורש והמפורט בדבר פיצול הערבות הקודמת שניתנה לשתי ערבויות ולשתי חייבות נדרשה במקרה דנן במיוחד, לאור זאת, שכאמור לעיל, בעוד שבבלאק קיוב שימש ב' – שלמענו הייתה מוכנה התובעת לתת את ערבותה – אחד ממנהליה, הרי שמנהלה היחיד של החברה המרכזית היה מאור (אך ב' היה אחד מבעלי מניותיה, באמצעות בלאק קיוב).
ב' אף העיד (בחקירתו מיום 27.2.22, עמ' 68-67), שבפועל, שתי החברות שכנו בשני בניינים סמוכים: בבניין אחד שכנה קלאב קיוב והוא ישב שם, ובבניין השני שכנה החברה המרכזית, שם ישב מאור.
הפסיקה נתנה דגש רב לחובת הגילוי של הבנק כלפי הערב, עד כדי ביטול מוחלט של הערבות במקרים המתאימים הן מכוח חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, הן מכוח חוק הערבות, התשכ"ז-1967 והן מכוח חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (ראו: אורי סירקין, עו"ד, דיני בנקאות, עמ' 251 ואילך; גלעד נרקיס עו"ד ומירב מור, עו"ד, חובות החלים על בנקים, עמ' 348).
מסקנה זו מצדיקה, לדעתי, את ביטולה של הערבות שניתנה לחברה המרכזית.