הערבות השלישית מיום 7.6.2018
77. גלנץ, שבפניה חתמה התובעת בסניף בני-ברק על הערבות השלישית לבלאק קיוב, שמומשה בסופו-של-דבר, סיפרה בתצהירה (סעיפים 46-43) על הרקע לחתימה על הערבות ועל מעמד החתימה כדלקמן:
בחודש יוני 2018 ביקשה בלאק קיוב אשראי נוסף בסך 800,000 ₪ לצורך הגדלת פעילותה, לאחר שלטענתה היא זכתה במכרז לרכישת מכשירי סלולר מקולקלים. מאור הציע שהבטחת אשראי זה תיעשה על דרך הגדלת הערבות של התובעת לבלאק קיוב מ-4 מיליון ל-4.5 מיליון ₪.
גלנץ לא זכרה אם ב' השתתף באותה שיחה, אך ב' הגיע בפועל עם הוריו לחתימת הערבות.
גלנץ עמדה על כך שהחתימה על ערבות זו תיעשה בסניף בני-ברק.
ביום 7.6.2018 הגיעו התובעים לסניף בני-ברק, יחד עם בנם ב', והתובעת חתמה על מסמכי הערבות.
כך תיארה גלנץ את מעמד החתימה: "47. מעמד החתימה מיום 07.06.2018 זכור לי היטב ובבירור. הסברתי לתובעת בעברית מהם המסמכים עליהם היא חותמת והתרשמתי כי שני התובעים מבינים את הדברים היטב. בתוך כך הסברתי לתובעת כי היא חותמת על כתב ערבות, הסבתי את תשומת ליבה לסכומו – 4,500,000 ₪ (והתובעת אף חתמה ליד הסכום), הפניתי את תשומת ליבה לסכומי החוב הנקובים בהודעה לערב ולכך שהערבות היא לכל ההתחייבויות המגיעות ושיגיעו לבנק מהחברה.
התובעים היו קשובים מאוד להסברים ולדברים שנאמרו על ידי במועד החתימה, והיה ברור שהם יודעים לשם מה באו לסניף. הרושם הברור שהתקבל מהתובעים הוא כי התובעת מסכימה להיות ערבה לחוב החברה, ואין להם התנגדות לקיומה.
48. זכור לי שבתום החתימה על המסמכים – התובע ... אמר לי בעברית (כשחיוך על פניו ובנימה שהיה ברור ממנה שהוא מדבר בהומור וציניות) "את יודעת שאנחנו לא משלמים ערבויות" ואני ליתר ביטחון הגבתי בטון רציני ואמרתי שערבות זו תקפה לכל דבר ועניין.
זכור לי כי בכל מהלך החתימה על המסמכים שלעיל, ב' ישב עם הוריו (צמוד אליהם מאחוריהם בטווח שמיעה) וראה את אימו (התובעת) חותמת על המסמכים.
49. התובעת, בעלה התובעת ובנם ב' – שלושתם – לא אמרו לי דבר מן הדברים שנטענים על ידם עתה בכתב התביעה, קרי: כי התובעת אינה מבינה או אינה קוראת בעברית או שהיא אינה במצב בו היא מבינה על מה היא חותמת (לא באותו מעמד ולא בשום הזדמנות אחרת)".
78. גלנץ הוסיפה וסיפרה בתצהירה (סעיף 52): "יודגש כי ביום 20.06.18 – לאחר חתימת התובעת על כתב הערבות מיום 07.06.18 וטרם שהבנק אישר העמדת אשראי נוסף בחשבון בלאק קיוב – התקשרתי לתובעים בפלאפון (הם שהו אותה העת בחו"ל). הבהרתי ל[תובע] שאנחנו מגדילים את האשראי בחשבון בלאק קיוב ומעמידים אשראי נוסף בסך של 800,000 ₪ ושאנו מסתמכים על הערבות של התובעת לצורך כך והוא אישר לי. לאחר מכן ביקשתי לדבר עם ... (התובעת) וגם היא אישרה לי. זכור לי היטב שהיא אמרה לי "זה הבן שלי ... שאני לא אאשר בשבילו?" כל השיחה עם התובעים התקיימה בעברית כמובן".
עדות זו נתמכה בעדות של בכר (סעיף 40 לתצהירו), שבה סיפר כי לאחר חתימת התובעת על הערבות השלישית ולפני העמדת האשראי הנוסף, הוא ביקש מגלנץ להתקשר לתובעים כדי לקבל את הסכמתם לכך שהערבות תחול גם על אשראי זה, גלנץ עשתה זאת ודיווחה כי התובעים מאשרים.
79. גלנץ חזרה בחקירתה הארוכה (מיום 2.11.22, עמ' 193-77) על עיקרי הדברים שבתצהירה (עמ' 26): "אני הסברתי משהו שאמורים להסביר והם מבחינתם הראו נכונות שתהיה ערבות, הם רצו לסייע לבן שלהם... זה היה נראה שהם מודעים, יודעים למה הם באו והם לא הראו שהם נצרכים לקבל מידע נוסף מעבר למה שאמרתי".
(עמ' 127): "[התובע] יושב מצד שמאל שלי, [התובעת] מצד ימין ו[ב'] יושב מאחוריהם, באמצע... הם ברוב הזמן הם הינהנו בראש ונראו הראו שהם מעוניינים, שהם מבינים, שהם רוצים לחתום, לא היה המון המון שיח, הם פשוט שיתפו פעולה, היא שיתפה פעולה יותר נכון. כן? אבל גם התובע היה מעורב והבין, ובסופו של דבר בסופו של הפגישה גם, זה אני זוכרת בוודאות, אז גם אני הוספתי ליתר ביטחון שזאת ערבות אמיתית לכל דבר ועניין ו[התובע] הינהן וחייך ובזה זה הסתיים".
היא שאלה כיצד התובעת נראתה, והשיבה (עמ' 131): "היא הייתה נראית טוב, גם היא, גם [התובע], הם הגיעו פעמיים דרך אגב לסניף, אנשים מסתובבים מתפקדים...".
היא נשאלה מה היא הסבירה לתובעת והשיבה (עמ' 134): "שזה אומר שאם חברה בלאק קיוב לא תשלם את החוב, אז היא כערבה תצטרך לשלם את החוב, אני מראה את הסכום והיא חותמת ליד, אנחנו רואים שהסכום גם כתוב בספַרות בצורה מאוד ברורה".
גלנץ העידה (עמ' 134) שהשיחה התנהלה בעברית, והתובעת "שיתפה פעולה, זאת אומרת לא שהיא, לא היה המון שיח, אבל היא שיתפה והיא הבינה מה שאני אומרת כי עובדה שהיא גם חותמת במקומות הנכונים".
(עמ' 135): "במקרה הזה אף אחד מהם לא שאל שום שאלה, הם רק הראו לי שהם ממש מעוניינים לחתום... זאת אומרת שהיא חותמת ו[התובע] מאשר את זה שהיא חותמת".
עוד הוסיפה (עמ' 136-135) שיש מקומות שהערבה צריכה למלא בעצמה: שם, טלפון, תאריך וחתימה והיא, "היא מילאה לבד, כן? [התובע] ישב לידה, ב' יושב מאחוריה, אף אחד מהם לא עוזר לה, היא ממלא את זה לגמרי לבד בעצמה".
80. גם ביחס לערבות השלישית סיפר התובע (בסעיף 53) כי בכר התקשר אליו וביקש כי הוא והתובעת יגיעו לסניף לחתום "שוב" על הערבות, "שכן גם מסמכי כתב הערבות השנייה אינם תקינים".
על גרסה זו חזר גם ב' בתצהירו (סעיפים 19-17).
כבר הצבעתי לעיל על הבעייתיות בגרסה זו כשהיא מועלית על-ידי איש עסקים מנוסה ומשכיל כמו התובע ועל ידי ב', שהיה בעברו עובד בנק. הכיצד הם לא תוהים ולא מבררים מהו הפגם שנמצא בשתי הערבויות שכבר נמצאו, ומדוע נדרש מהתובעת לשוב ולחתום על "אותה ערבות"?
מכל-מקום, בכר הכחיש בתוקף גרסה זו (בסעיף 34.1 בתצהירו): "טענות אלה, של [ב' והתובע] הן שקר מוחלט. מעולם לא אמרתי לתובעים או למי מהם, כי ישנה טעות כלשהי באיזה ממסמכי הערבות או במסמכי הבנק האחרים שנחתמו על ידם ו/או שבעקבות טעות כלשהי נדרשת חתימה על ערבות נוספת (מהטעם הפשוט שלא הייתה כל טעות במסמכים הללו)".
81. אגב, בניגוד לטענות של ב' (בסעיף 19 לתצהירו), ושל מאור (סעיף 18 לתצהירו), כי ב' לא היה במעמד החתימה על הערבות השלישית, אלא מאור, העידו גלנץ ובכר כי ב' ולא מאור הוא שהיה עם התובעים במעמד חתימה זו.
אני מעדיף בעניין זה את עדותם של גלנץ ובכר, שהייתה אמינה וקוהרנטית יותר, על עדויותיהם של ב' ושל מאור, שהיו ברובן בלתי אמינות ובלתי סבירות כפי שהצבעתי לעיל.
82. התובע סיפר כי מעמד החתימה ארך "כ-2 דקות בלבד" (סעיף 55 לתצהירו) ובנו הנוסף, מ', אף טרח ובדק באמצעות מכשיר הנייד של התובעת ותוך שהוא נעזר באפליקציה "גוגל מפות" ומצא ששהות התובעים בסניף ביום 7.6.2018 ארכה מספר דקות בלבד.
אחסוך את ההתדיינות בדבר קבילותה של בדיקה זו. גלנץ העריכה את הזמן שבו התובעים ישבו בסניף בכעשר דקות (עמ' 129), משום שהם לא שאלו שאלות נוספות מעבר להסברים שניתנו ולכן לא היה צורך במתן הסברים נוספים (עמ' 122).
(אודות צמצום חובת הגילוי כאשר הערב לא מתעניין במצב הלווה, ראו: אורי סירקין, עו"ד, דיני בנקאות, עמ' 269-267).
83. מסקנתי ביחס לערבות השלישית היא, שהתובעים ידעו היטב שמטרת הגעתם לסניף הבנק הייתה כדי שהתובעת תחתום על ערבות להבטחת חובותיה של בלאק קיוב; כי התובעת רצתה והסכימה לחתום על ערבות זו כדי לסייע לעסקיו של בנה והיא עשתה זאת לבקשתו; כי סכום הערבות היה גלוי וברור לתובעים; כי גלנץ הסבירה לתובעת את הפרטים העיקריים הקשורים לערבותה; כי ב' התלווה אל הוריו במעמד החתימה והם יכלו להיעזר בו כדי להבין פרטים שלא הבינו, אם רצו בכך; וכי גלנץ דיברה עם התובעים, ועם התובעת בנפרד, כדי לקבל את אישורה לכך שהערבות שנחתמה תבטיח גם את מתן האשראי החדש בסך 800 אלף ₪ והתובעת אישרה זאת.
המסקנה הנובעת מכך היא, שלא נמצאה כל הצדקה לביטולה של ערבות זו.
התובע
84. אין לתובע מעמד בתביעה שהוגשה.
התובעת היא החתומה על כתבי הערבות וחשבונה הוא שחויב במסגרת מימוש הערבויות.
היותו של התובע מיופה כוח בחשבונה של התובעת אינו מקנה לו זכות תביעה.
לא הוכח, ואף לא נעשה ניסיון להוכיח, שהתובע שותף בחשבון, או שהכספים שבחשבון הם גם שלו, כפי שנטען.
די בכך כדי לדחות את תביעתו.
85. למעלה מכך, וכפי שהקדמתי, אם התובעת הייתה בעת הגשת התביעה במצב דמננטי סופי, לא ברור כיצד תביעה זו הוגשה מטעמה, כשלא מונה לה אפוטרופוס.
הטענה שנטענה על-ידי התובעים, לפיה התובע הוא "האפוטרופוס הטבעי" של התובעת, אין לה כל סימוכין בחוק, שכן חוק הכשרות והאפוטרופסות מעניק מעמד של "אפוטרופוס טבעי" רק להוריהם של קטינים (סעיף 14 לחוק).
אמנם, ייתכנו מצבים שבהם אדם מתפקד בפועל כאפוטרופוס עבור אדם אחר מבלי שמונה לכך על-ידי בית המשפט אך במקרים כאלה קובע החוק, כי חובותיו ואחריותו של המיטיב כלפי החסוי יהיו לפי ההוראות הנוגעות לאפוטרופוס ממונה, לרבות בנושא קבלת אישור בית המשפט לפעולות הדרושות אישור (סעיף 67 לחוק, וראו משה בן דוד, אפוטרופסות הלכה ומעשה (2015), עמ' 28).
לא התבקש, וכמובן לא הוצג, שום אישור מבית המשפט, לכל הפעולות שהתובע עשה ועושה בשמה של התובעת, כולל הגשת תביעה זו.
מכל-מקום, מאחר שהנתבע לא עמד על סילוק התביעה על הסף מטעם זה, ולאחר שכל הראיות נפרשו לפניי בהרחבה, דנתי בתביעה לגופה.
סיכום ותוצאה
סיכום
86. א- התובעת חתמה על שלושה כתבי ערבויות להבטחת חובותיהן של שתי חבַרות הקשורות
לבנה.
התובעים לא טענו "לא נעשה דבר" ביחס לעצם החתימה על הערבויות, אלא בקשר לתוכנן.
די בכך כדי לדחות את התביעה ביחס לביטול מוחלט של הערבויות.
ב- הוכח שהתובעת הייתה במצב מתמשך של ירידה קוגניטיבית, החל משלהי שנת 2016, אך
לא הוכח שמצבה הקוגניטיבי בעת חתימותיה על כתבי הערבויות היה כזה השולל את יכולתה להבין את משמעות חתימותיה.
ג- מהעדויות ומהראיות עולה שהתובעת הבינה וידעה שהיא חותמת על ערבויות לחבַרות הקשורות לבנה ב', והיא עשתה זאת בהסכמה מלאה, לבקשתו של בנה ב' ולמען הצלחת עסקיו.
ד- התובעת גם ראתה מהם סכומי הערבויות הנקובים בכתבי הערבויות.
ה- באשר לשאר פרטי מסמכי הערבויות, התובעת סמכה על בעלה, התובע, שליווה אותה בכל מעמדי החתימות, וכן על בנה ב', ששוחח איתה קודם לחתימותיה ונכח במעמד חתימתה על הערבות השלישית שמומשה (העיקרית מבחינת גובה הסכום).
ו- גם התובע וגם התובעת הבינו ודיברו עברית במידה שאפשרה להם להבין את משמעות החתימה על כתבי הערבות.
ז- פרטי הערבות השלישית הוסברו לה על-ידי עובדת הבנק, שהייתה אחראית על ניהול חשבון התובעת ועל ניהול עסקי החבַרות, ששוחחה בעניין זה ישירות גם עם התובעת והתרשמה שהיא מבינה היטב את כל שהוסבר לה.
ח- עובדת הבנק גם דאגה לקבל את אישורה הישיר של התובעת לכך שהערבות תשמש כבטוחה גם לאשראי שניתן בעקבות אותה ערבות.
ט- התובעים הם אנשים משכילים ואמידים והתובע היה איש עסקים, בעלים של חברת יצוא ויבוא יהלומים שהעסיקה עשרות עובדים.
י- בנם ב' היה בעבר גם עובד בנק, ומתוקף כך היה מודע לנוהלי הבנק.
יא- מצבן של החַברות המדוברות היה איתן, לא היו להן כמעט חריגות ממסגרות האשראי שניתנו להן, ואם היו חריגות הן דאגו מיד להסדירן. גם השיקים של הלקוחות שהופקדו על ידם נפרעו ברובם הגדול. החבַרות גם פרעו את כל ההלוואות שניתנו להן, מכאן, שמצבן לא חייב את הנתבע בגילוי מיוחד לתובעת קודם חתימתה על כתבי הערבויות, מה גם שחזקה על בנם ב' שעדכן את התובעים בדבר המצב כלכלי והעסקי של החַברות.
יב- מתוך הערבויות שנחתמו מומשה רק הערבות השלישית שניתנה להבטחת חובות בלאק קיוב (על סך 4.5 מיליון ₪) וחלק מהערבות השנייה שניתן להבטחת חובות החברה המרכזית (על סך 0.5 מיליון ₪).
ביחס לערבות השלישית, לא נמצא כל פגם בהליכי החתימה עליה ולא נמצאה כל הצדקה לביטולה.
ביחס לחלק הערבות השנייה המתייחס לחובות החברה המרכזית, מסקנתי היא שלא ניתן לתובעת הסבר נאות שיעמיד אותה על כך שהוספה חייבת נוספת לערבותה, מעבר לחייבת, שלה ניתנה ערבותה השנייה, ולכן דין ערבות זו להתבטל.
יג- דין תביעתו של התובע להידחות גם משום שאין לו כל מעמד בתביעה להשבת הכספים שהיו בחשבון התובעת שנטל הנתבע במסגרת מימוש ערבויותיה.
תוצאה
87. לאור כל האמור לעיל ובהתייחס לסעדים המבוקשים בסעיף 142 לכתב התביעה, אני מחליט:
א- התביעה לביטול כתב הערבות הראשונה וכתבי העירבון והקיזוז הקשורים אליה נדחית, משום שערבות זו כלל לא מומשה ומשום שלא נמצאה הצדקה לביטולם;
ב- התביעה לביטול כתב הערבות השנייה וכתבי העירבון והקיזוז הקשורים אליה נדחית ביחס לחלק הקשור לחובות בלאק קיוב, משום שערבות זו כלל לא מומשה, ומשום שלא נמצאה הצדקה לביטולם;
ג- התביעה לביטול כתב הערבות השנייה וכתבי העירבון והקיזוז הקשורים עליה, ביחס לחלק הקשור לחובות החברה המרכזית, מתקבלת;
ד- התביעה לביטול כתב הערבות השלישית וכתבי העירבון והקיזוז הקשורים אליה נדחית, משום שלא נמצאה הצדקה לביטולם;
88. לאור כל האמור לעיל, ובהתייחס לסעדים המבוקשים בסעיף 144 לכתב התביעה, אני מחליט:
א- התביעה להשבת הכספים שהבנק נטל מחשבון התובעת ביום 12.7.18 וביום 16.7.18 לכיסוי יתרות החוב של בלאק קיוב (4.5 מיליון ₪ קרן) – נדחית;
ב- התביעה להשבת הכספים שהבנק נטל מחשבון התובעת ביום 16.7.18 (0.5 מיליון קרן), לכיסוי יתרת החובה של החברה המרכזית – מתקבלת.
על הנתבע להשיב לתובעת סכום זה בצירוף כל חיוב נוסף (הצמדה, ריבית וכדו'), שבו חויבה התובעת בקשר לאותו סכום, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום נטילת הסכום או החיובים הנוספים הקשורים אליו, הכל בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.
ג- התביעה לחיוב הנתבע בתשלום עבור עגמת נפש וכו' – נדחית.
89. ההחלטות האמורות בסעיף הקודם הינן ביחס לתביעת התובעת.
תביעת התובע נדחית במלואה.
90. ביחס להוצאות: תביעת התובעת נדחתה ברובה והתקבלה בחלקה הקטן (10% מהסכום הכולל), כך שניתן היה לחייב דווקא את התובעת בתשלום הוצאות, אך בהתחשב במצבה הרפואי היום, ומאחר שהתביעה התקבלה בחלקה הקטן, אינני מחייב אותה בתשלום הוצאות.
לא כן ביחס לתובע, שמלכתחילה לא היה לו כל מעמד כתובע, כאמור. משנדחתה תביעתו במלואה, אני מחייב אותו לשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪.