בבית המשפט העליון
רע"א 1091/24
לפני: כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ
המבקשים: 1. עו"ד גיא יובל
2. עו"ד אורי ארד
3. צברי-יובל-ארד עורכי דין
נ ג ד
המשיבים: 1. ז'ק הנרי ויגודצקי
2. מיקי חפץ
3. עו"ד רחלי אונגר
4. עו"ד יוסף פלסיוס קליין
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ל' ביבי) מיום 7.12.2023 בת"א 8702-10-22 [נבו]
בשם המבקשים: עו"ד רונן בוך; עו"ד דנה אברהם
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ל' ביבי) מיום 7.12.2023 בת"א 8702-10-22, [נבו] בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב ההליכים בתביעה שהוגשה נגדם בשל תניית שיפוט זר, וכן נדחתה בקשתם החלופית לפיצול הדיון.
תמצית הרקע העובדתי
1. במוקד הבקשה דנן תביעה שהגיש המשיב 1, ז'ק הנרי ויגודצקי (להלן: המשיב) ביום 6.10.2022 נגד מספר נתבעים, בהם המבקשים. לפי הנטען בכתב התביעה, בתמצית, בחודש דצמבר 2020 ביקש המשיב להמיר מטבעות ביטקוין שברשותו לאירו, ולשם כך פנה למבקשים 2-1 – עורכי הדין גיא יובל ואורי ארד (להלן: המבקשים). לטענת המשיב, נכרת בין הצדדים הסכם בעל-פה, ובו נקבע בעיקרו של דבר, כי המבקשים יטפלו בהמרת מטבעות הביטקוין שבבעלותו לאירו, יחזיקו את הכספים שיתקבלו לאחר ההמרה בנאמנות, ויעבירו אותם לחשבונו על פי דרישה, בניכוי עמלה בגין טרחתם (להלן: ההסכם בעל-פה).
2. בהמשך, לפי הנטען, ביום 6.12.2020, חתם המבקש 2 בשם החברות Kanzbitaqa Pte Ltd ו-Amary Pte Ltd (להלן: החברות הסינגפוריות) על "הצהרת נאמנות" כלפי המשיב, לפיה החברות יחזיקו בנאמנות את מטבעות הביטקוין שיקבלו מהמשיב, וכן את מטבעות האירו לאחר המרתם, ויעשו שימוש בכספים אלה כפי שיורה להם המשיב (להלן: הצהרת הנאמנות). סעיף 10 להצהרת הנאמנות קבע הסדר של תניית שיפוט זר ודין זר, לפיו נקבע בתמצית כי כל סכסוך הנוגע להצהרת הנאמנות יתברר לפי הדין הסינגפורי, כאשר הסמכות הייחודית לדון בסכסוך מסורה לבתי המשפט המוסמכים בסינגפור (להלן: תניית השיפוט). יצוין כבר עתה, כי תחולתו של הסדר זה על התביעה מושא ההליך דנן – היא העומדת במוקד בקשת רשות הערעור שלפניי.
3. בהמשך למתואר לעיל, ולפי הנטען בכתב התביעה, העביר המשיב למבקשים מעת לעת מטבעות ביטקוין בסכומים שונים, אשר הומרו לסך של כ-26 מיליון אירו והועברו לחשבונותיהן של החברות הסינגפוריות. עוד נטען כי ביום 22.3.2021, חתמו המבקשים לפני נוטריון על "הצהרת נאמנים" (להלן: הצהרת הנאמנים). במסגרת הצהרה זו הצהירו כי הם מחזיקים בכספי המשיב בבנק בשוויץ, וכן בחשבונה של חברה סינגפורית נוספת – Sky Towers Properties CY Limited. כן צוין בהצהרה זו כי מטבעות הביטקוין והכספים שהמבקשים מחזיקים בנאמנות עבור המשיב מפורטים בטבלה המצורפת כנספח 1 להצהרת הנאמנים וכי טבלה זו תתעדכן על בסיס יומיומי.
4. בחודש אפריל 2021 הוצא נגד המשיב צו מעצר בגרמניה בחשד להונאת משקיעים. המשיב טען כי הוא פנה להיוועץ במבקשים לגבי מצבו המשפטי, ואלה, כפי שהתברר לו בדיעבד, הגו תכנית עבריינית במטרה לגזול את כספו. המשיב טען, כי בשל הלחץ הגדול בו היה נתון, ובהמלצת המבקשים, הוא העביר לרשותם 12 ארנקים דיגיטליים של מטבעות ביטקוין בשווי כולל של כ-80 מיליון אירו. לאחר שחשד כי אלה הונו אותו, הסגיר עצמו לשלטונות בגרמניה, ובהמשך התחוור לו כי המבקשים הפרו את ההסכמים שביניהם ואת חובות הנאמנות שלהם כלפיו וכעת הם מסרבים להשיב לו את כספו.
לנוכח הנטען לעיל, תבע המשיב מכלל הנתבעים, בהם המבקשים, סכום אשר הועמד לצרכי אגרה על סך של 86,852,948 ₪.
5. המבקשים הכחישו בכתב הגנתם את המתואר בכתב התביעה, וטענו כי השתלשלות האירועים שונה בתכלית מזו שתוארה בתביעת המשיב. לטענתם, ביקש המשיב לפתוח חשבון במוסד פיננסי בסינגפור הנשלט על-ידם, ואף הביע התעניינות ברכישת חלק מאחזקותיו. על פי הנטען, המבקשים הבהירו למשיב כי המוסד הפיננסי אינו עובד עם לקוחות פרטיים, וככל שברצונו לקדם עסקה מולו, יהא עליו להקים חברה בסינגפור. בהמשך לאמור ובסיוע המבקשים, הוקמה עבור המשיב חברה סינגפורית בשם WYGO PTE LTD המצויה בבעלותו הבלעדית (להלן: וויגו). לטענת המבקשים, משהליך הקמת החברה התארך ובשל רצונו של המשיב להתחיל בפעילות באופן מידי, העביר המשיב לחברות הסינגפוריות מטבעות וכספים בהיקף של כ-2.2 מיליון אירו – סכום הנמוך משמעותית מן הסכום הנתבע על-ידו. סכומים אלו הועברו רק לאחר שנחתמה הצהרת הנאמנות, ובהסתמך עליה. כן טענו המבקשים כי סכומים אלו, מהם יש לגרוע משיכות או העברות שביצע המשיב, מצויים כעת בחשבונה של וויגו במוסד הפיננסי. המבקשים מוסיפים ומכחישים את טענותיו של המשיב בכל הנוגע לתכנית העבריינית שנועדה כביכול לגזול את כספו. בתמצית, נטען כי מדובר בעלילת שווא שנועדה להסיט אל עבר המבקשים משפחות פשע שרודפות אחרי המשיב, בטענת כזב שהם אלה שגנבו את כספם. בתוך כך נטען כי המבקשים אינם מחזיקים בסכומים האסטרונומיים שנתבעו בכתב התביעה, וכי גם ביחס לכספים המוחזקים בוויגו, אשר סכומם נמוך מ-2 מיליון אירו, הרי שאין למבקשים יכולת לשחררם.
הבקשה לעיכוב הליכים
6. ביום 12.12.2022 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב הליכים, על יסוד תניית השיפוט הזר הקבועה בסעיף 10 להצהרת הנאמנות, ולפיה הסמכות הייחודית להכריע במחלוקת המתעוררת בקשר להצהרת הנאמנות נתונה לבתי המשפט המוסמכים בסינגפור, ותתברר לפי הדין הסינגפורי (להלן: הבקשה לעיכוב הליכים). בבקשה נטען כי אף לשיטת המשיב, אשר טען לקיומו של הסכם בעל-פה, נראה כי הצהרת הנאמנות אינה מהווה אלא העלאה על הכתב של אותו הסכם. לנוכח האמור, נטען כי תניית השיפוט חלה על מערכת היחסים הכוללת שבין המשיב לבין המבקשים – בהיותם נושאי משרה של החברות הסינגפוריות ובשים לב לפסק הדין שניתן ברע"א 6493/21 לגזיאל נ' אר אס דיזיין בע"מ [נבו] (2.2.2022) (להלן: עניין לגזיאל). כן הצביעו המבקשים על מכתבים שנשלחו מאת באי-כוחו הקודמים של המשיב בהם הכירו בתוקפה של הצהרת הנאמנות ואף התבססו עליה. לפיכך, נטען כי יש לעכב את ההליכים בתביעה, עד לבירור המחלוקות בין הצדדים לפני בית המשפט המוסמך בסינגפור.
7. המשיב טען בתשובתו כי יש לדחות את הבקשה. לטענתו, העברת מטבעות הביטקוין למבקשים נעשתה על בסיס ההסכם בעל-פה, וכן על בסיס הצהרת הנאמנים, ולא על סמך הצהרת הנאמנות בה קבועה תניית השיפוט. נטען כי המבקשים אינם צד להצהרת הנאמנות, וכי ההלכות אליהן מפנים המבקשים הנוגעות לתחולתה של תניית שיפוט זר על נושאי משרה, אינן חלות מקום בו התביעה אינה מוגשת נגד החברה שהיא צד להסכם הרלוונטי; כי המבקשים כלל אינם טוענים שהם בעלי מניות בחברות הסינגפוריות; כי המשיב אינו חתום על הצהרת הנאמנות, והמבקשים לא הציגו כל ראיה לפיה הוא הסכים לתניית השיפוט המופיעה בה; כי אף אם יש תוקף לתנייה זו, הרי שדינה בטלות, לאור תפקידם של המבקשים כמייצגיו של המשיב, ולנוכח חובות הנאמנות המוטלות עליהם בשל כך; וכי ממילא המחלוקת בין הצדדים דורשת בירור עובדתי ושמיעת ראיות, ועל כן אין מקום לעצירת הדיון בשלב זה של ההליך.
8. בתגובתם לתשובת המשיב, הוסיפו המבקשים כי כתב התביעה נוסח באופן "תכסיסני", המתבטא בכך שהחברות הסינגפוריות לא נתבעו, וזאת על מנת "לחמוק" מתניית השיפוט. עוד נטען, בין היתר, כי ההסכם שבעל-פה הוא פרי דמיונו של המשיב וכי הצהרת הנאמנים היא מסמך שזויף על-ידו. נטען כי אף בהנחה שההסכם בעל-פה אכן קיים – הרי שגם לשיטתו של המשיב, כפי שעולה מכתב התביעה, מדובר בהסכם שתוכנו זהה להצהרת הנאמנות, ועל כן תניית השיפוט חלה גם עליו. עוד נטען כי המשיב ביצע קיבול בהתנהגות להצהרת הנאמנות, ועל כן מדובר בהסכם תקף אף שהוא אינו נושא את חתימתו של המשיב – וזאת, שעה שסמוך לאחר עריכתו החל המשיב להעביר כספים למבקשים.
9. ביום 28.9.2023 התקיים דיון בבקשה לעיכוב הליכים, בסיומו הורה בית המשפט המחוזי למבקשים להודיע האם הם עומדים על בקשתם. ביום 5.11.2023 הודיעו המבקשים כי הם עומדים על הבקשה, אולם ביקשו לחילופין, וככל שלא תתקבל בקשתם, לפצל את הדיון, כך שתחילה תידון השאלה האם נכרת בין המבקשים לבין המשיב הסכם בעל-פה לפני שנערכה הצהרת הנאמנות. לטענתם, ככל שייקבע כי לא נכרת הסכם בעל-פה – לא יהא עוד טעם בהמשך בירור התביעה. המשיב הודיע כי הוא מתנגד לבקשה לפיצול הדיון.
החלטת בית המשפט המחוזי
10. בהחלטתו מיום 7.12.2024, הורה בית המשפט המחוזי על דחיית שתי הבקשות. בשים לב לטיבו של ההליך והשלב המקדמי שבו הוא מצוי, נסמך בית המשפט המחוזי בהחלטתו על העובדות, כפי שאלה תוארו בכתב התביעה. בהתאם נקבע, כי פנייתו של המשיב למבקשים נעשתה ב"כובעם" כעורכי דין בעלי מומחיות וניסיון בתחום המרת המטבעות, ולא מתוך שהמשיב מודע לקשריהם עם החברות הסינגפוריות. בתוך כך נקבע, כי יש בתפקידם של המבקשים כעורכי דין ישראלים כדי להשליך על פרשנות המערכת ההסכמית שבין הצדדים. בית המשפט המחוזי לא ראה לקבל את טענת המבקשים שלפיה מטבעות הביטקוין הועברו למבקשים בעקבות הצהרת הנאמנות, בהבהירו כי מדובר בהיקש שאינו עולה מתוך כתב התביעה. כן דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשים, שלפיה סמיכות הזמנים שבין ההסכם בעל-פה להצהרת הנאמנות מעידה כי האחרון הוציא את הראשון, בהבהירו כי מדובר בתרחיש אפשרי אך לא בלעדי, שנדרש לעמוד על טיבו בהמשך ההליך.
11. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי מתוך כתב התביעה ניתן לגזור מערכת הסכמית בעלת שתי חוליות – האחת, היא הסכם נאמנות שנכרת בעל-פה בין המשיב לבין המבקשים; ושנייה, היא הצהרת הנאמנות של החברות הסינגפוריות כלפי המשיב שיש לראותה כחלק מיישומו של ההסכם הראשון. בית המשפט המחוזי עמד על טענותיו של המשיב, ובכלל זה טענתו כי בבסיס ההתקשרות שבין הצדדים עומד ההסכם הראשון ולא השני, ומבלי לטעת מסמרות, קבע כי יש בנמצא תימוכין לטענה זו, וזאת, בין היתר, בהסתמך על הצהרת הנאמנים אשר ניתנה על-ידי המבקשים באופן אישי, ומבלי שנזכרו בה החברות הסינגפוריות.
12. בית המשפט המחוזי הוסיף ועמד על המחלוקת העובדתית שבין הצדדים בכל הנוגע לסכומי התביעה בהציגו את טענת המשיב, כי הועברו למבקשים מטבעות בסכום של כ-26 מיליון אירו, בעוד שעל פי טענת המבקשים הועברו לנאמנות החברות הסינגפוריות מטבעות בשווי כולל של 2.2 מיליון אירו בלבד. בית המשפט המחוזי קבע כי מחלוקת זו מעידה, שחלקה הארי של התביעה ממילא אינו נוגע לחברות הסינגפוריות, כי אם להתקשרות שבעל-פה עם המבקשים – היא כאמור החוליה ההסכמית הראשונה. בצד האמור, עמד בית המשפט המחוזי על נוסחה הרחב של תניית השיפוט שעל פי טיבה יכולה לכלול גם מחלוקת הנוגעות לשיעור הכספים, ואולם קבע כי אין מקום לקבל טענה זו בשלב זה, הן משום שהמבקשים מכחישים את עצם קבלת המטבעות בסך 24 מיליון אירו, כך שממילא אין חולק כי אלה לא הועברו לחברות הסינגפוריות; והן על רקע טענת המשיב לפיה ההסכם בעל-פה נכרת עם המבקשים בתפקידם כעורכי דין ולא כנושאי משרה בחברות הסינגפוריות. עוד נקבע כי התביעה עוסקת גם בסכום של כ-80 מיליון אירו שהועבר לפי הנטען למבקשים לאחר שהמשיב פנה אליהם לשם קבלת ייעוץ משפטי כאשר ברח מאימת הדין, וכי המבקשים לא הסבירו כיצד חלה תניית השיפוט על סכומים אלה.
13. בכל המתייחס לטענות הנוגעות לעניין לגזיאל – בית המשפט המחוזי עמד על ההבדלים שבין המקרה שנדון בעניין לגזיאל למקרה דנן, וקבע כי הבדלים אלה מוליכים למסקנה כי אין מקום בשלב זה להחיל את תניית השיפוט על הסכסוך דנן. לבסוף נקבע כי ככל שבהמשך יתחוור כי העברת המטבעות נעשתה על בסיס הצהרת הנאמנות, יידרש בית המשפט המחוזי לבחינת תוקפה של תניה זו וחלותה על תביעת המשיב.
14. אשר לבקשתם החלופית של המבקשים לפיצול הדיון, נקבע כי יש לדחותה, שכן התביעה עוסקת, כאמור, בנושאים נוספים שמעבר להסכם בעל-פה – ובכלל זה בסכומים נטענים של כ-80 מיליון אירו שהועברו למבקשים ללא קשר להסכם זה. על כן, נקבע כי פיצול התביעה יביא לסרבולה.
לנוכח המפורט לעיל, דחה בית המשפט המחוזי את בקשות המבקשים, והטיל עליהם הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪. בגין החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.
הטענות בבקשת רשות הערעור
15. המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי, בבואו לפרש את כתב התביעה, חרג משמעותית מהכתוב בו והגיע למסקנות מרחיקות לכת שאין להן תימוכין. בכלל זה נטען, כי נקודת המוצא של בית המשפט המחוזי שלפיה יש לפרש את כתב התביעה בראי עיסוקם של המבקשים כעורכי דין הינה שגויה. כן נטען כי בית המשפט המחוזי שגה עת שקבע, כי "ישנה אפשרות" לפיה הצהרת הנאמנות של החברות הסינגפוריות היא יישום של ההסכם בעל-פה. כך לטענתם, אין מדובר בהסכם שניתן לראותו כיישום של ההסכם בעל-פה, אלא שיש לראותו כהסכם העיקרי שעל בסיסו העביר המשיב את המטבעות הדיגיטליים. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם בהחלטתו ממכתבים ששלח המשיב לחברות הסינגפוריות, אשר מעידים כי הצהרת הנאמנות היא זו המסדירה את יחסי הצדדים. המשיבים הוסיפו כי קיומה של מחלוקת באשר לסכומים שהועברו למבקשים אינו יכול להשפיע על תחולתה של תניית השיפוט הזר, המנוסחת בצורה רחבה, וכי הצהרת הנאמנים, אף בהנחה שלא זויפה, ממילא אינה יכולה להוות הסכם המסדיר את היחסים בין המבקשים לבין המשיב. עוד טוענים המבקשים, כי הסכום הנוסף בסך כ-80 מיליון אירו אליו מתייחס המשיב בכתב תביעתו כלל לא התבקש במסגרת סכום התביעה, ולכן אין לו כל רלוונטיות לבירורה.
אשר לדחיית הבקשה החלופית לפיצול הדיון, נטען כי לנוכח החשיבות הניתנת לכיבוד תניות שיפוט זר, יש לתת לכך ביטוי גם באופן ניהול ההליך, ובמקרה זה – להורות על פיצול הדיון, אף אם יש בכך "סטייה קלה" מכללי הדיון המקובלים. בפרט נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את הבקשה בשל קיומן של מחלוקות נוספות בין הצדדים הטעונות בירור, מלבד שאלת קיומו של הסכם בעל-פה – שכן ניתן לברר מחלוקות אלה במהירות יחסית, ומבלי שזה יגרום לסרבול ההליך.
לנוכח המפורט לעיל, עותרים המבקשים כי בית המשפט יורה על עיכוב ההליכים בתיק, ולחילופין יורה על פיצול הדיון.
דיון והכרעה
16. לאחר עיון בבקשה רשות הערעור, על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
הלכה ידועה ומושרשת היא כי עצם קיומה של תניית שיפוט זר אינו מפקיע את סמכותם של בתי המשפט בישראל לדון בתובענה. עם זאת, בית המשפט יטה, ככלל, לכבד הסכמים הכוללים תניות שיפוט כאמור ולא ייתן ידו להפרת הסכמים אלה. לפיכך, מקום בו אין בנמצא נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהסכמת הצדדים, בית המשפט יימנע מלהחיל את סמכותו במקרים בהם קיימת תניית שיפוט זר (רע"א 928/18 De Neef Construction Chemicals BVBA נ' גילאר בע"מ, פסקה 10 והאסמכתאות שם [נבו] (15.5.2018) (להלן: עניין De Neef); רע"א 6574/12 סאמיט פאנד ניהול השקעות בע"מ נ' בן יעקב, פסקה 8 [נבו] (7.3.2013) (להלן: עניין סאמיט); סיליה וסרשטיין פסברג משפט בין-לאומי פרטי 427-426 (2013); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 84-83 (מהדורה 13 2020)).
שאלת פרשנותן והיקף תחולתן של תניות שיפוט זרות נדונה לאחרונה בהרחבה בעניין לגזיאל, אליו הפנו הצדדים בטיעוניהם. הגם שלא בנקל ניתן לגזור מפסק דין זה הלכה ברורה, נראה כי הגישה הפרשנית שזכתה לבכורה בעניין לגזיאל היא זו שקנתה לה אחיזה עוד בפסק הדין שניתן בע"א 724/85 מנו קוי נוסעים בע"מ נ' דמרי, פ"ד מב(3) 324 (1988). על פי גישה זו – "תניית שיפוט זר חייבת להיות מפורשת. אין לקרוא אותה לתוך הנוסח על יסוד מסקנות העולות מבין השורות או על יסוד משמעות מכללא. מי שמבקש לשלול מן הצד השני זכות של התדיינות בפורום מוסמך, מן הנכון שיבטא זאת מפורשות וברורות בנוסחו של החוזה" (שם, בעמ' 327; עניין לגזיאל, בפסקה 19 לפסק דינו של השופט נ' סולברג, ופסקה 1 לפסק דינו של השופט ד' מינץ; לעניין הריכוך שנעשה ברבות השנים בגישה פרשנית זו, ראו פסק דינו של השופט שטיין בעניין לגזיאל, וראו: עניין De Neef, בפסקה 11 והאסמכתאות שם).
17. מוקד המחלוקת בענייננו אינו בפרשנותה של תניית השיפוט הזר, אלא בצדדים לה. מדובר במחלוקת עובדתית-משפטית שעניינה בשאלה האם יש לראות במשיב כמי שהסכים במפורש או במשתמע לתניית השיפוט, ומנגד, האם יש להרחיב את תניית השיפוט החלה על החברות הסינגפוריות ולהחילה גם על המבקשים כנושאי משרה באותן החברות. אקדים ואומר כי לאחר בחינת התשתית העובדתית והמשפטית שהונחה לפני בית המשפט המחוזי בשלב זה של ההליך, לא ראיתי להתערב במסקנתו לפיה יש לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים, גם אם לא מכל טעמיו.
18. המבקשים מעגנים את תניית השיפוט הזר בהצהרת הנאמנות. מדובר במסמך הנושא את הכותרת Declaration of Revocable Trust"" ובו הוגדרו החברות הסינגפוריות כנאמנות, בעוד המשיב הוגדר כיוצר הנאמנות וכנהנה (נספח B להצהרת הנאמנות), כאשר תכליתה של הנאמנות, היא החזקת מטבעות ביטקוין וכספים עבור הנהנה. בהצהרת הנאמנות הצהירו החברות הסינגפוריות כי יפעלו בנכסי הנאמנות באופן שיורה להן המשיב בכתב מעת לעת (סעיף 5 להצהרת הנאמנות). סעיף 10 להצהרת הנאמנות הוא תניית השיפוט הזר העומדת במוקד המחלוקת בענייננו. על פניו, מדובר בתנייה המנוסחת בצורה רחבה וגורפת אשר נועדה להעניק לבתי המשפט בסינגפור סמכות שיפוט ייחודית בכל עניין הקשור להצהרת הנאמנות. אשר לצדדים להצהרת הנאמנות – זו חתומה בשוליה על-ידי שתי החברות הסינגפוריות באמצעות המבקש 2. הצהרת הנאמנות אינה נושאת את חתימתו של המשיב ואין בה כל עדות להסכמתו לתניית השיפוט הזר.
19. כאשר מעמידים את תוכנה של הצהרת הנאמנות אל מול תוכנו של ההסכם שנכרת בעל-פה, כך לפי טענת המשיב – ניתן להבחין בדמיון הרב שבין שני ההסכמים. ואכן המשיב עצמו אינו כופר בתוכנה של ההתחייבות שנכללה בהצהרת הנאמנות. כך למשל, בתשובתו לבקשה לעיכוב הליכים טען המשיב כי ההתחייבות שנכללה במסמך זה אינה אלא התחייבות חד-צדדית של החברות הסינגפוריות כלפיו – התחייבות שבה הוא כאמור מכיר (וראו גם מכתב באי-כוחו למבקשים שצורף לבקשה לעיכוב הליכים). ואולם לדבריו, התחייבות לחוד ותניית שיפוט לחוד – שכן לטענתו, זו האחרונה לא זכתה להסכמתו ואישורו בשום שלב במהלך ההתקשרות (סעיף 27 לתשובה לבקשה לעיכוב הליכים). המבקשים טוענים מנגד כי הצהרת הנאמנות היא-היא הבסיס המשפטי לעסקה שנערכה בין הצדדים להעברת המטבעות ולניהול כספי המשיב בנאמנות, ולא ההסכם שבעל-פה. בתוך כך מצביעים המבקשים על סמיכות הזמנים שבין הצהרת הנאמנות והעברת הכספים, הכרתו של המשיב במסמך זה וצירופו לכתב התביעה, כמו גם הדמיון שבין תוכנה של הצהרת הנאמנות וההסכם בעל-פה. בכל המתייחס להחלת תניית השיפוט על מי שאינו צד ישיר לה – סומכים המבקשים את עמדתם על עניין לגזיאל, שבו נקבע כי תניית שיפוט זר יכול שתחול גם על צדדים שלישיים שאינם צד להסכם בו נקבעה תניית השיפוט.
20. ואולם, עיון בפסק הדין שניתן בעניין לגזיאל, ובפסקי דין אחרים שבהם נדונה סוגיה זו, מוביל למסקנה שונה מזו הנטענת בבקשת רשות הערעור דנן. בעניין לגזיאל הוגשה בישראל תביעה נגד שתי חברות זרות ומנהלה של אחת מהן, כאשר על ההסכם מושא התביעה היו חתומים התובעת ואחת משתי החברות הנתבעות. ההסכם כלל תניית שיפוט זר לבית משפט בבלגיה, ומנהלה של החברה, הגם שלא היה חתום על ההסכם שכלל את התניה האמורה, ביקש להחיל את תניית השיפוט הזר גם בעניינו. בית המשפט פסק ברוב דעות, כי יש לקבל את טענתו של המנהל ולעכב את ההליכים בעניינו, אף שלא היה צד ישיר להסכם שבו נכללה תניית השיפוט. ואולם לצד הקביעה ולפיה "תניית שיפוט זר עשויה לחול גם ביחס לצדדים שלישיים שאינם צד להסכם", הובהר כי "הכלל הזה חל כאשר מגיש התביעה בפורום הבלתי-מוסכם הוא צד להסכם שבו נקבעה תנייה בדבר סמכות שיפוט בלעדית. תובע שלא חתם על הסכם כזה רשאי, כמובן, להגיש את תביעתו בכל בית משפט מוסמך. ברי הוא, כי זכות החסימה מכוחה של תנייה כאמור מוקנית אך ורק לנתבע בעמדו מול תובע אשר חתם על ההסכם" (פסקה 19 לפסק דינו של השופט א' שטיין; פסקה 2 לפסק דינו של השופט ד' מינץ). דומה כי דברים אלה הולמים היטב את ענייננו. באין טענה כי המשיב חתם על הצהרת הנאמנות, ומשלא הוכח כי נתן לה או לתניית השיפוט שבה את הסכמתו – לא הונחה תשתית עובדתית המאפשרת לקבוע, בשלב זה, כי המשיב הוא צד ישיר לתניית השיפוט מושא הבקשה לעיכוב הליכים.
יצוין כי דברים ברוח דומה נקבעו גם במקרים אחרים שנדונו לפני בית משפט זה בהתייחס לתחולתה של תניית שיפוט זר מקום בו התקשרו הצדדים במספר הסכמים, כאשר רק באחד מהם נכללה תניית שיפוט זר, ובהעדר הפניה ברורה ומפורשת לתניית השיפוט הזר (ראו לעניין זה: רע"א 8135/12 Nantucket Ltd נ' דורון, פסקה 23 [נבו] (28.10.2023); רע"א 6489/09 מדובר נ' קרן קיימת לישראל, פסקה 22 [נבו] (18.1.2011); עניין סאמיט, בפסקאות 17-16; עניין De Neef, בפסקה 15). אין לי אלא לחזור על הדברים שנאמרו בעניין מנו ולפיהם "מי שמבקש לשלול מן הצד השני זכות של התדיינות בפורום מוסמך, מן הנכון שיבטא זאת מפורשות וברורות בנוסחו של החוזה".
21. אשר ליתר טענותיהם של המבקשים, בהן טענותיהם כי יש במכתבי באי-כוחו של המשיב משום הודאה כי הצהרת הנאמנות היא ההסכם המסדיר את היחסים החוזיים שבין הצדדים – אף אם יש ממש בחלק מטענות אלה, משלא הוכחה הסכמת המשיב לתניית השיפוט כאמור, לא ראיתי שיש בהן כדי לשנות ממסקנתי. בהקשר זה ניתן להפנות לקביעת בית המשפט המחוזי בהחלטתו ולפיה "ככל שייקבע כי התנייה חלה על ה[המשיב] – יעוכבו ההליכים במחלוקות עליהן חלה תנית השיפוט". משמע, טרם נסגרה הדלת בפני המבקשים להוכיח את טענותיהם לתחולת תניית השיפוט על המשיב.
22. אשר לבקשתם החלופית של המבקשים לפיצול הדיון – הרי שדינה להידחות אף היא. ראשית, החלטה מעין זו היא החלטה דיונית מובהקת, אשר ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בה. שנית, החלטה הדוחה בקשה לפיצול הדיון היא החלטה שלגביה לא תינתן רשות ערעור לפי הוראת סעיף 1(4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, הקובעת כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין שלבי הדיון בהליך, למעט החלטה שהדיון יישמע במפוצל או שיתקיים דיון נפרד בתביעה שכנגד ובהודעה לצד שלישי" (ראו למשל: רע"א 5334/20 לנוקס השקעות בע"מ נ' י.מ.ש השקעות בע"מ, פסקה 27 [נבו] (24.9.2020); רע"א 1812/15 פלוני נ' הרשות לניירות ערך, פסקה 7 [נבו] (16.3.2015)). למעלה מן הצורך אעיר, כי על פני הדברים, נראה כי יש טעם בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת הפיצול, שכן לנוכח היריעה הרחבה של המחלוקת בין הצדדים, ספק אם יהיה בהקדמת הדיון בשאלת קיומו של ההסכם שבעל-פה כדי לייעל או לקדם את הדיון. מכל מקום, החלטה זו, אשר עניינה אופן ניהול ההליך, מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ולא מצאתי בסיס להתערב בה.
אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט' בתמוז התשפ"ד (15.7.2024).
ש ו פ ט ת