ובחקירה חוזרת בנדון כדלקמן (ע' 13, ש' 20 22):
ש. נשאלת לגבי מתי התחלת ומתי סיימת כל יום לעבוד? אומרים העדים של הנתבעים שסיימת כל יום בשעה ארבע...
ת. שאלת אותי לגבי הרמדאן ואני עניתי לגבי השעות של הרמדאן. (בעברית)
35. התובע לא הביא כל ראיה לתמיכה בטענותיו כי נהג לעבוד בשעות נוספות, לא רישומים מזמן אמת ולא עובדים נוספים שהועסקו בנתבעת בתקופה הרלוונטית. הנתבעת לעומת זאת צירפה מלבד תצהירו של הנתבע 2, גם תצהיר מטעם מר עבד אל כרים אשר לא נסתר ולפיו אכן היו הפסקות קבועות כאמור ושעות העבודה היו כנטען על ידה, בין 07:00 – 16:00, ללא שעות נוספות.
36. סיכומם של דברים: אמנם הנתבעת לא הציגה לבית הדין רישומי נוכחות של התובע, אולם הציגה גרסה עקבית, ובכך אנו סבורים כי הרימה את הנטל המועבר אליה מכוח העלאת טענה לעבודה בשעות נוספות מטעם התובע על פי סעיף 26ב לחוק הגנת השכר. לפיכך, ובשים לב לסתירות בגרסת התובע, נוכח הודאתו כי ההסעה יוצאת לכל המאוחר בשעה 16:00 והסכמתו כי אכן ניתנו לו הפסקות במהלך יום העבודה, לא הוכח כי התובע הועסק בשעות נוספות.
37. התוצאה אפוא כי התובע עבד בין השעות 07:00 – 16:00 כאשר בקיזוז ההפסקות (של 45 דקות), שמקובל עלינו כי ניתנו לו, הסתכם יום עבודתו ב – 8.25 שעות.
הפרשי שכר בהתאם לצווי ההרחבה בענף הבנייה והשלמת הפרשה לגמל מכוח הפרשים אלה
38. לטענת התובע הוא זכאי להפרשי שכר לפי צווי ההרחבה בענף הבנייה בסך 35,284 ₪.
39. הכלל אשר נקבע בפסיקה הינו כי תלוש המשכורת בהיותו מסמך פורמאלי המפרט את השכר על מרכיביו מהווה ראיה לתוכנו. כפי שנפסק "מקום שבו ניתן לעובד תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם כן הוכח, מעדויות אמינות, אחרת" (דיון (עבודה ארצי) 3-146/מז יוסף חוג'ירת - המוסד לביטוח לאומי, כ(1) 019 (1988)).
40. כאמור, התובע לא הציג ראיות לסתור, אלא אך טען כי הנתונים המופיעים בתלושי שכרו הינם כוזבים, וכי 27% מימי עבודתו לא דווחו, וכן כי אף עבור הימים המדווחים זכאי להפרשי שכר מינימום.
41. מתלושי שכרו של התובע ומדוחות מדור תשלומים, עולה כי אכן שולם לתובע שכר שעתי שאינו תואם את השכר הענפי על פי צווי ההרחבה בענף הבניה, כפי שהתעדכנו מעת לעת בתקופה הרלוונטית לתביעתו של התובע.
42. על כן זכאי התובע להפרשי שכר בסך כולל של 3,504 ₪ על פי פירוט כדלקמן:
עבור החודשים 02.2010 – 07.2010 זכאי לסך [(20.69 – 21.04) * 8.25 * 104] = 300.3 ₪
עבור החודשים 08.2010 – 9.2010 זכאי לסך [(20.69 – 23.9) * 8.25 * 21] = 556.13 ₪
עבור החודשים 10.2010 – 12.2010 זכאי לסך [(23.38 - 23.9) * 8.25 * 57] = 244.53 ₪
עבור חודש 01.2011 זכאי לסך [(23.38 - 24.37) * 8.25 * 19] = 155.18 ₪
עבור החודשים 02.2011 – 12.2011 זכאי לסך [(23.92 - 24.37) * 8.25 * 168] = 623.7 ₪
עבור חודש 01.2012 זכאי לסך [(24.8 - 25.35) * 8.25 * 19] = 86.21 ₪
עבור החודשים 02.2012 – 02.2013 [(26.88 – 27.47) * 8.25 * 201] = 978.36 ₪
עבור החודשים 08.2013 – 02.2014 [26.88 – 27.47) * 8.25 * 115] = 559.76 ₪
43. יצויין כי בניגוד לטענת התובע, לא היה זכאי לעלות מדרגה 1 לדרגה 2, החל מפברואר 2013, היות שצו ההרחבה משנת 2010 קובע קידום אוטומטי בדרגה (אשר לא היה קיים בצו הקודם משנת 2006) כעבור שלוש שנים, כאשר מניין שלוש השנים מתחיל מיום כניסת צו ההרחבה לתוקף (11.8.2010). לפיכך, לכל היותר זכאי התובע להעלאה בדרגה החל מאוגוסט 2013.
עם זאת, היות שהתובע לא עבד בין החודשים פברואר לאוגוסט 2013, כמבואר לעיל, הרי שלגישתנו אינו זכאי להעלאה בדרגה בתקופה הרלוונטית לתביעה.
לפיכך, סה"כ זכאי התובע להשלמת הפרשי שכר בסך 3,504 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2012 (למען הנוחות אמצע התקופה).
44. כפועל יוצא מן הקביעה כי קיימים הפרשי שכר, ברי כי התובע זכאי גם לפיצוי בגין הפרשות לתגמולים לפנסיה ולפיצויים בגין אותו שכר, בסך כולל של 420.5 ₪ (12% * 3,504 ₪) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.12 (למען הנוחות אמצע התקופה).
45. אשר לטענת התובע בדבר תשלום פיצויי הלנת שכר ,מצאנו כי יש מקום להפחיתם ולהעמידם על גובה הפרשי הצמדה וריבית. חוק הגנת השכר קובע את המועדים לתשלום שכרו של עובד ואת הסנקציה ככל שלא שולם לו במועד. תכליתו היא הרתעה מצד אחד והענקת פיצוי לעובד מצד שני, כאשר לבית הדין נתון שיקול דעת בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה ולהפחתתם, תוך איזון בין זכויות העובד לבין זכויות המעסיק [ע"ע (ארצי) 3354-10-10 יעקב מדאעי - אס.די.אר. שריון יבוא ושיווק בע"מ (20.5.2012); ע"ע (ארצי) 45431-09-16 אלכס גורביץ - מדינת ישראל -רשות המיסים (16.01.2018)]. כמו כן קובע חוק הגנת השכר כי בית הדין רשאי להפחית פיצויי הלנה או לבטלם מקום בו נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה או בגלל נסיבה שלמעסיק לא הייתה שליטה עליה, או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו. שוכנענו כי הנתבעים היו סבורים במהלך תקופת ההעסקה כי האופן בו מבוצע הדיווח, התשלום וההפרשות באמצעות מדור התשלומים , נעשה על פי הדין. לפיכך קיימת הצדקה להפחתת הפיצויים והעמדתם בגובה הפרשי הצמדה וריבית.