שיקים מס' 2,3,4
21. המערערת טוענת כי הודיעה על כוונה לבטל את שיקים מס' 2,3 אך הם נכללו ברשימת השיקים שחוללו. ביחס לשיק מס' 4 נטען כי סוכם עם הספק (ככל הנראה הכוונה לאוחז השיק) על ביטולו. הטענה אינה ברורה שכן לא נטען אם השיקים אכן בוטלו, או שמא רק ניתנה הודעה על כוונה לבטלם. בכל מקרה, לא נטען דבר לגבי יתרת הזכות בעת הצגתם. כידוע סעיף 1 לחוק קובע כי שיק שסורב הוא "שיק שהוצג לפרעון בתאריך הנקוב בו או אחריו, והבנק סירב לפרעו מחמת שלא היתה יתרה מספקת בחשבון והוא לא היה חייב לפרעו מכוח הסכם עם המושך, ואין נפקא מינה אם היתה סיבה נוספת לסירוב או אם ניתנה הוראת ביטול". מכאן, שאם היה מקום לסרב לפרוע השיק מחמת היעדר כיסוי מספיק, אין חשיבות לעובדה שהשיק בוטל (עמית, בעמ' 454).
22. אין מחלוקת כי לא הייתה בעת הצגת השיקים לפירעון יתרת זכות לצורך פירעונם. משכך, אף אם השיקים בוטלו, אין בכך לסייע למערערת. אציין כי לא ברור אם המערערת טוענת גם לטעות של אוחז השיק, כאשר הציגו לפירעון חרף הסכמה על ביטול השיק, ובכל מקרה הטענה לא נטענה באופן ברור ולא נעשה ניסיון להוכיחה. לשם שלמות התמונה אציין כי בעניין טעות של צד ג' צוין כי "קיימים מצבים, שבהם אי התחשבות ביחסים שבין בעל חשבון עם צדדים שלישיים עלולה להביא לתוצאה לא צודקת" (עמית, בעמ' 473). אינני סבור שזהו המקרה להחיל כלל זה. כאמור, הטענה לא נטענה באופן ברור ומלא. לא הובא תצהיר מטעם אוחז השיק ולא הוצגו נתונים ברורים המאפשרים הכרעה בנושא. אין מקום, אפוא, לגרוע שיקים אלו מרשימת השיקים.
שיקים מס' 5,7
23. המערערת טוענת כי בעת הצגת שיקים אלו הייתה יתרת זכות מספיקה. משום מה טוענת היא בנשימה אחת כי היה על הבנק לפרוע את השיקים גם אם לא הייתה יתרת זכות ואולם טענה זו לא הובהרה. ככל שהכוונה הייתה לנוהג מחייב לפיו הפקדה ביום למחרת תביא לכיבוד השיק, הרי שהטענה נדחתה לעיל והדברים יפים גם כאן. ביחס לטענה בדבר קיומה של יתרת זכות, הרי שהיא נסתרת מהאמור בדפי החשבון. אין מקום אפוא לגרוע שיקים אלו מרשימת השיקים שסורבו.
24. ביחס לטענה בדבר טעות בחתימה (שיק מס' 7), הרי שהטענה הופנתה לשיק מס' 5001413 בעוד שדומה שהשיק הנכון לטענה זו הוא אחר (ראה נספח ג' לנספחי המערערת לפיו מדובר בשיק מס' 5001439). שיק זה אינו חלק מהודעת הערעור.
סיכום
25. המערערת לא הוכיחה שקיימת עילה בדין לביטול שיק כלשהו ממניין השיקים שסורבו. לא התעלמתי מכך שהבנק לא הגיש תצהיר. אכן, אין מוטלת על הבנק חובה להגיש תצהיר (תקנה 6(ג) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), תשמ"ב-1981) אך עדין יתכנו מצבים בהם היעדר תצהיר יצדיק מסקנה כי טענות המערער לא נסתרו, או שטענות הבנק לא הוכחו. במקרה זה, לאור היעדר הוכחה ולו לכאורה של טענות המערערת, והיעדר פירוט בסיסי של העובדות הנדרשות ושמות המעורבים, לא ראיתי בהיעדר תצהיר מטעם הבנק כנתון בעל משקל ראייתי.
26. הערעור נדחה אפוא. המערערת תשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ₪. בחישוב ההוצאות הבאתי בחשבון גם את מחדליה הדיוניים של המערערת לאורך ניהול ההליך. העיכוב הזמני בתחילת ההגבלה מבוטל. בהתאם לסעיף 10א(א)(2) לחוק, התקופה בה עמדה ההגבלה בתוקף לא תובא במניין תקופת ההגבלה. סכום הפיקדון יועבר למשיב, באמצעות בא כוחו, ע"ח סכום ההוצאות שנפסק.
ניתן היום, ב' ניסן תשע"ט, 07 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.
יוסי טורס