107. 111.מכל מקום, לאחר שהתרחש אותו אירוע מכונן, שהתובע אינו יודע מתי למקם אותו, ביום 19.1.15 הוא העביר 200,000 ₪ לנתבעת.
108. למרות שהתובע היה מיוצג כל העת על ידי עורכת דין, הוא לא ערך מסמך כלשהו בעניין תשלום זה, ואף לא מכתב נלווה. אינני מקבלת את טענתו לפיה הוא לא עשה כן מחמת האמון הרב שהיה לו בנתבעים. התובע אמנם לא השקיע עד אותה עת בחברות הזנק, אך השקיע בתחומים אחרים. התובע גם היה מיוצג במו"מ כל העת ע"י עו"ד להב, ומדוע לא ירים אליה טלפון ויתייעץ כיצד לעגן את ההתחייבות שקיבל, וההסתמכות שלו עליה בהעברת הסכום לנתבעת? גם כאן, לא הייתה לפנינו עורכת דין להב, על מנת להעיד כי לא התייעצו אתה, או כי התובע העביר את הסכום כשידע כי הוא "שותף" בנתבעת והעסקה סגורה.
109. ביום 25.1.15 התקיימה פגישה בין הצדדים ועורכי דינם. מטרת הפגישה, לטענת התובע, הייתה להיערך לחתימה על ההסכם (סעיף 39 לתצהיר התובע). בפגישה זו ביקשו הנתבעים, לטענת התובע, להשיב את מתווה העסקה להסכם השקעה מיידית בהון המניות במקום הלוואה ניתנת להמרה, והוסיפו מספר מועט בלבד של הערות. לטענתו, התובע הסכים לבקשה להשיב את המתווה להשקעה מידית שכן לא ראה בכך שינוי מהותי, אלא רק הקדמה של מועד ההשקעה, והגם שהוסבר לו שעדיף לו הלוואה ניתנת להמרה. לטענתו ביקש לחתום על חוזה לפני שיטוס לחו"ל בחודש פברואר, אך הנתבעים אמרו שאין לחץ שכן העסקה סגורה וגם הם אמורים לטוס לחו"ל בחודשים פברואר - מרץ. כשיהיו בחו"ל יעלו עורכי הדין את הדברים על הכתב וכשיחזרו יוכלו לחתום על ההסכם.
110. כן טוען התובע כי בישיבה זו הסתירו ממנו הנתבעים את ההסכם שנחתם בין הנתבעת לבין לאור, לפי שווי חברה כפול מזה שדובר עליו עם התובע.
111. הנתבעים טוענים כי הפגישה נערכה בנוכחות הצדדים ובאי כוחם, ובה העלו את טענותיהם בדבר השינויים הרבים שנעשו על ידי התובע בטיוטה השנייה באופן חד צדדי. כן לטענתם, ידע התובע על ההסכם עם לאור, וכי טבלת האחזקות בחברה הייתה מתעדכנת בטיוטה הסופית ככל שהצדדים היו עומדים בפני חתימה על הסכם.
112. ביום 10.2.15 שלחו הנתבעים לתובע טיוטה (להלן: "הטיוטה השלישית") (נספח 11 לתצהירי הנתבעים).
113. התובע טוען כי הטיוטה השלישית מטעה שכן לא ניתן בה ביטוי לעובדה של התקשרות הנתבעת עם לאור. כן טוען התובע כי להפתעתו נערכו בטיוטה שינויים נוספים שלא סוכמו, אך הוא החליט כמחווה של רצון טוב לקבל חלק מהשינויים, מאחר ושינויים אלה לא היו אלא כיוונון קל שנבע מתרגום של הסכמות הצדדים לשפה משפטית. התובע טוען כי בטיוטה השלישית נערך שינוי שלא היה מקובל עליו, ולפיו הנתבעים ביקשו לשמור לעצמם את האפשרות להקצות מניות לצד שלישי, ללא הסכמת התובע, ובלבד שמדובר בהשקעה של חצי מיליון דולר לפי שווי חברה של 4 מיליון דולר. לטענתו, אין מדובר בתניה סטנדרטית שכן כל משקיע מעוניין בתקופה הראשונה לפחות לשמור על שיעור אחזקותיו ולא להידלל. בדיעבד התברר לתובע כי השינוי נבע מכך שהנתבעת חתמה מאחורי גבו, כבר בינואר 2015, על הסכם הלוואה הניתנת להמרה עם מר לאור, לפי שווי חברה כפול מזה שדובר עמו.
114. התובע טוען כי לאחר הטיוטה השלישית מיום 10.2.15, ששלח ב"כ הנתבעים, שוחחו התובע והנתבעים, והגיעו להסכמה עקרונית לפיה תינתן לתובע אופציה לתקופה של 24 חודשים במסגרתה יהיה זכאי להקצאה נוספת, וכן הסכימו שהשינוי שעשו הנתבעים בטיוטה השלישית שלפיו הנתבעת תוכל לצרף משקיע לפי שווי חברה של 4 מיליון דולר ללא הסכמת התובע – יימחק.
115. ביום 18.2.15 שלח התובע טיוטה נוספת (להלן: "הטיוטה הרביעית"). (נספח 13 לתצהירי הנתבעים).
116. בדוא"ל הנלווה כותב עו"ד ממשרד עו"ד להב כי הוא עובד איתה על העסקה המוצעת בין הנתבעת לתובע, כי הוא מצרף הערות לטיוטה שהנתבעת שלחה, וכי לתשומת לב ב"כ הנתבע, שכיוון שהתובע בחו"ל, לא היה לבא כוחו הזדמנות לדון עם התובע בטיוטה, ולכן הטיוטה שנשלחת ממשרד ב"כ התובע, כפופה להערות התובע. מעיון בטיוטה הרביעית עולה כי שוב נעשו שינויים רבים מאוד בטיוטה הקודמת.
117. ביום 4.3.15 שלחה ב"כ התובע הודעת דוא"ל לב"כ הנתבעים, בה כתבה כי להבנתה, הנתבעים מעוניינים לתאם חתימה לשבוע הבא, וכי היא מבקשת שיועברו אליה הנספחים וטיוטה נוספת לפני הפגישה.
118. להודעה זו אין תגובה מאת ב"כ הנתבעים, וביום 12.3.15 שלחה עו"ד להב טיוטה נוספת, בה שולבו, לטענת התובע, שתי ההערות האחרונות של הנתבעים. לטיוטה זו מבקש התובע לתת תוקף של הסכם. לטענתו השינויים שנעשו בטיוטה זו על ידו הם או שינויים שהתבקשו על ידי הנתבעים עצמם והיו מוסכמים עליו, או שינויים טכניים ברובם שנועדו להתאים את הוראות ההסכם למתווה שהוסכם, וכי ההשלמות שנדרשו להסכם היו בנושאים שהצדדים או באי כוחם יכלו להשלימן במעמד החתימה על ההסכם כפי שמקובל בהסכמים מעין אלה.
119. אינני מקבלת טענות אלה. ראשית, גם בטיוטה זו רואים שינויים רבים שנעשו על ידי באת כוח התובע. שנית, היכן אותו אירוע מכונן היסטורי בו כרתו הצדדים, למעשה, הסכם, והיכן הטיוטות שהוחלפו בין הצדדים מאז, ועד לטיוטה זו?
120. מכל המפורט לעיל עולה כי הצדדים לא הגיעו להסכמה על העסקה, ולא הגיעו לנקודת האל חזור, ממנה לא ניתן לסגת מהעסקה, ואף לא קרוב לכך. למעשה, הצדדים ניהלו מו"מ ארוך ומתיש, ולא הגיעו לנוסח חוזה מוסכם.
121. בכך שהתובע העביר לנתבעת 200,000 ₪, אין כדי לשנות ממסקנה זו.
122. ענייננו שונה מהסכמה שצדדים מגיעים אליה בהסכם מכר דירה, תוך הסכמה על פרטיה של הדירה, התמורה ומועדי התשלום, אלא על עסקה מורכבת שהצדדים, או לפחות התובע, שינו אותה ואת פרטיה מהקצה אל הקצה שוב ושוב.
123. אין מחלוקת שהסכום של 200,000 ₪ שולם על ידי התובע, אולם גם אם סכום זה לא הוחזר לתובע מייד כשהנתבעים הודיעו לתובע על הפסקת המו"מ, אלא שבועיים מאוחר יותר, ולאחר שבאת כוח התובע פנתה אל ב"כ הנתבעים ודרשה 'לאכוף את ההסכם', אין בכך כדי לשנות מהעובדה שהצדדים לא הגיעו לגמירות הדעת והמסוימות הנדרשות לצורך כריתת הסכם.
124. בנסיבות אלה, ומשהנתבעת השיבה לתובע את הסכום, והתביעה אינה כוללת רכיב תביעה של הפרשי הצמדה או ריבית על הסכום שהיא "נהנתה" ממנו לפרק זמן מסוים, בכך בא עניין זה על סיומו, מבלי להקים לתובע עילת תביעה כלשהי.
125. גם העובדה שהנתבעים השתמשו בסכום כדי לשלם את התשלום האחרון שהנתבעת הייתה חייבת לסימגו, אין בה כדי להקים לתובע זכויות מיוחדות, בכריתת הסכם מול הנתבעת או בקניין הרוחני שלה.
126. התובע עצמו לא ראה את העסקה כגמורה, לא במועד המעורפל הנטען על ידו, וגם לא מאוחר יותר, והוא הסתפק בסך של 200,000 ₪ שהעביר, ולא העביר את יתרת הסכום (וזאת מבלי להתייחס לכך שסכום ההשקעה שהיה עליו להשקיע בנתבעת השתנה מטיוטה לטיוטה).
127. לאור חומר הראיות שהובא לפני, אני סבורה כי התובע, אשר לא מיהר לסגור את עסקת ההשקעה בנתבעת, שעה שזו שיוועה להשקעות, ולא מיהר לשלם את סכום ההשקעה עבור מניות הנתבעת, ניסה למנף את התשלום ששילם בסך 200,000 ₪, מעבר למה שהיה בו, ומעבר להשבת כספו.
128. פרישתם של הנתבעים מהמו"מ בנסיבות אלה, נעשתה מטעמים סבירים, שעה שהמו"מ התארך, מבלי שסיומו נראה, כאשר מצב החברה ושוויה השתנו באופן משמעותי במהלך התקופה, וכאשר בוצעו השקעות משמעותיות של משקיעים שהמו"מ איתם היה קצר בהרבה. גם אז, ככל שהנראה, ניתן היה להגיע להסכמות על השקעה של התובע בנתבעת, אך לא בתנאים שהוספו על ידי התובע באופן חד צדדי לטיוטות, ולא באופן שהמו"מ היה ממשיך להתארך.
129. אשר לטענת התובע כי הנתבעים ניהלו מו"מ עם משקיעים נוספים מאחורי גבו - התובע לא ביקש מהנתבעת התחייבות שלא לנהל מו"מ עם משקיעים פוטנציאליים אחרים לתקופה מסוימת (הסכם מסוג No Shop), וממילא הנתבעת לא התחייבה כלפיו שלא לנהל מו"מ עם אחרים. אין ספק כי אילו באת כוחו או הוא, היו סבורים שהוא צריך או יכול לדרוש זאת, מן הסתם הייתה הדרישה מועלית על ידי באת כוחו בתכתובת כלשהי. התובע אף העיד בעמ' 10 לפרוטוקול כי לא דרש בלעדיות שכן לא חשב באותו זמן שהדבר דרוש. מכל מקום הנטל הוא על התובע להוכיח כי הייתה כלפיו התחייבות כאמור, שכן ברגיל, חברות הזנק, בשלבים שבהם הייתה מצויה הנתבעת באותה תקופה, משוועות למשקיעים, ומחזרות אחר משקיעים פוטנציאליים.
130. צודק התובע כי בטיוטה שנערכה על ידי הנתבעת לאחר ההסכם עם לאור, היה עליה לציין עובדה זאת, אולם, מאחר ולא נכרת הסכם, והצדדים אף לא היו קרובים להסכם, ומאחר והמו"מ בין הצדדים נמשך זמן רב מאוד לפני כן, וזמן קצר לאחר מכן, לא ניתן לטעון כי בגין כך נגרם לתובע נזק כלשהו הניתן לכימות. מכל מקום נזק מכומת כאמור, לא הוכח על ידי התובע.
131. לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה.
132. התובע ישלם לנתבעים, יחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 45,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשע"ט, 31 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.
רונית פינצ'וק אלט