(ו) סכום הכסף שהועבר לבן-אליעזר רחוק מלהיות חריג בנוף חייו הכלכלי של הנאשם - כפי שהובהר לעיל, לא הייתה מחלוקת של ממש כי הנאשם הוא איש עסקים אמיד, שנכסי המקרקעין שבבעלותו (ובבעלות שותפיו) בחו"ל נאמדים בעשרות מיליוני דולרים (פרו' עמ' 1487 ש' 20), כך שניתן לומר כי הלוואה בסכום המדובר, גם אם אין בצידה ריבית, אינה חריגה בנוף חייו הכלכלי. יתרה מכך, בבחינת היקף "המתת", יש ליתן את הדעת לשאלה האם מדובר ב"מענק" או שמא ב"הלוואה", ובענייננו, כפי שהובהר לעיל, דרישת בן-אליעזר הייתה לקבלת הלוואה, וכך התייחס אליה אף הנאשם בנקודת הזמן בה נתן אותה לבן-אליעזר.
(ז) היעדר פעולות הסתרה כלשהן מתיישב אף עם דבריו הכנים והאותנטיים של הנאשם עת נחקר במשטרה, שעה שסיפר על הדברים מיוזמתו, עוד טרם נשאל בעניין, ועוד טרם החלה חקירתו "הרשמית" - העובדה כי הנאשם חשף מיוזמתו את דבר העברת הכספים לבן-אליעזר, עוד טרם החלה חקירתו הרשמית, ותיאר כי מדובר בהלוואה שניתנה על רקע חברי ונוכח מצבו הרפואי הנטען של בן-אליעזר, נותרה איתנה במהלך חקירותיו, כמו גם במהלך המשפט (ראה גם דברי התביעה בסיכומיה: "כאמור, הנאשם לא שינה דבר מהגרסה הבסיסית שנמסרה בחלק הפתוח של חקירתו, גם לא במענה לכתב האישום וגם לא במהלך המשפט" - סעיף 157 לסיכומי התביעה). יש לציין כי אף שהנאשם חשף בחקירתו כי בן-אליעזר סייע לחברת בי אנד אי (מבלי שהחוקרים ידעו כל כך), החל מהרגע הראשון הוא שלל בכל תוקף קשר כלשהו בין אותו סיוע לאותה הלוואה. בדבריי הקודמים עמדתי על זעקת החפות שאפיינה את גרסת הנאשם, על הכנות שהשתקפה מדבריו בחקירתו במשטרה, ועל האופן בו השתקפה כנות זו גם בהתנהלותו בבית המשפט, לרבות בזמן עדותו, ואין אלא לחזור על הדברים.
(ח) פער של למעלה מ-3 שנים בין מועד "הסיוע" למועד ההלוואה - בהתאם לקביעותי העובדתיות, המועד האחרון בו סייע בן-אליעזר לחברת בי אנד אי בקבלת אשרות היה בשנת 2008, כך שחלף פרק זמן העולה על שלוש שנים בין מועד הסיוע לבין מועד ההלוואה שניתנה על-ידי הנאשם בחודש ינואר 2012 (וארוך עוד יותר אם לוקחים בחשבון שהפגישה בלשכתו של בן-אליעזר הייתה בשנת 2007).
נכון הדבר, ובכך צודקת התביעה, כי עבירת השוחד יכולה להתגבש גם מקום בו יסוד ה'בעד' התקיים במועד מוקדם ליסוד ה'מתת', ואין ליצור יש מאין חובת סימולטניות בין שתי הפעולות.
יחד עם זאת, מקום בו חולף זמן רב ממועד גיבושו של יסוד ה'בעד' ועד מועד ה'מתת', ניתן לראות בכך כאינדיקציה ראייתית לאותנטיות הגרסה בדבר היעדר קשר בין שתי הפעולות. בהקשר זה ניתן להפנות לפרשת גנות, שם קיבל בית המשפט העליון את טענת הסנגור, לפיה: "ככל שחלף זמן רב יותר בין הפעולה
--- סוף עמוד 131 ---
לבין המתת כך תיחלש סבירותה של הפרופוזיציה לפיה התקיים קשר ה'בעד' בין שני אלו" (עמ' 376, סעיף 12 לפסק הדין).
ובענייננו, פרק הזמן המשמעותי שחלף בין סיועו הנקודתי של בן-אליעזר לחברת בי אנד אי לבין ההלוואה שהעמיד לרשותו הנאשם, ובוודאי על רקע חברות הנפש בין השניים, ושאר הנתונים שפורטו לעיל, מהווה אינדיקציה ברורה ומובהקת לאותנטיות הגרסה לפיה ההלוואה הועמדה על רקע חברי, וחברי בלבד, ומבלי שהנאשם נתן משקל כלשהו לאותו סיוע נקודתי שהעניק בן-אליעזר לחברת בי אנד אי, שנים קודם לכן.
(ט) סיועו של בן-אליעזר לחברת בי אנד אי היה נקודתי, ובעל תרומה מזערית עבור הנאשם, ונתפס בתודעתו ככזה שאין בו מימד של שחיתות, והוא אינו נדרש "לשלם תמורה" עבורו או "להכיר תודה" בדרך של העברת כספים לבן-אליעזר - בדומה לעובדה כי "הסיוע" ניתן למעלה מ-3 שנים לפני מועד ההלוואה, ניתן לומר כי גם העובדה שדובר בסיוע נקודתי, ובעל תרומה מזערית עבור הנאשם, מחזקת את אותנטיות דבריו של הנאשם. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר עסקינן בסיוע שניתן גם על-ידי גורמים נוספים לאורך השנים, ושאין בו מימד של שחיתות.
212. כלל הנתונים שפורטו לעיל, מובילים למסקנה כי הנאשם - מר רוי מוצפי, מסר גרסת אמת בחקירתו במשטרה ובבית המשפט, דהיינו - כי העברת הכספים לבן-אליעזר ניתנה כהלוואה (במובחן ממענק), לבקשת בן-אליעזר, וזאת נוכח הקשר החברי העמוק שקיימו למעלה משלושה עשורים, ועל רקע מצבו הרפואי המורכב של בן-אליעזר. מר מוצפי פעל כחבר אמת, ונענה לבקשת חברו מתוך רצון לסייע בידו לרכוש דירה שתהלום את קשייו ומגבלותיו, מבלי שבדק בציציותיו באשר לנחיצות ההלוואה.
ההלוואה ניתנה ללא קשר ישיר או עקיף לאותו סיוע נקודתי שהעניק בן-אליעזר לחברת בי אנד אי, מספר שנים קודם לכן, בדיוק באופן עליו עמד מר מוצפי החל מחקירתו הראשונה ולאורך כל הדרך. אותו סיוע נקודתי שהעניק בן-אליעזר לחברת בי אנד אי, היה בעל תרומה מזערית עבור מר מוצפי, ונתפס בתודעתו, ובצדק, ככזה שאין בו מימד של שחיתות, וממילא הוא אינו צריך "לשלם תמורה" עבורו או "להכיר תודה" בדרך של העברת כספים לבן-אליעזר.
213. לכאורה, ניתן היה לסיים את הכרעת הדין בנקודה זו, אלא שבפי התביעה נותרה טענה לקיומו של מניע נוסף שעמד ביסוד פעולתו של הנאשם, והפעם מניע עתידי - "על-מנת שזה יטה לו משוא פנים בדרך כלל".
התביעה התייחסה בשלב הבאת הראיות, כמו גם בסיכומיה, למספר חברות שהיו בבעלות (מלאה או חלקית) של הנאשם בישראל, וטענה לפיכך כי העברת הכספים לבן-אליעזר נעשתה, בין היתר, גם על בסיס קיומם של אינטרסים כלכליים בישראל. לשיטת התביעה, הדברים יפים אף מקל וחומר, נוכח הצגת מועמדותו של בן-אליעזר לנשיאות המדינה, מהלך שלוּ היה מסתייע, היה מאפשר לנאשם להיעזר בשירותיו העתידיים של בן-אליעזר לצורך קידום החברות בבעלותו.
ההגנה ביקשה לדחות טיעון זה, משני טעמים: הטעם הראשון - נטען כי לא הוכחו אינטרסים כלכליים מובהקים של הנאשם בישראל שכן חלק מהחברות עליהן הצביעה התביעה כלל לא היו פעילות, ובחלק
--- סוף עמוד 132 ---
אחר מן החברות - הסתכמה "הפעילות" ברישום בעלות על נכס מקרקעין (בדומה לחברות גוש חלקה); הטעם השני - הוסבר כי הוצגו ראיות לפיהן הנאשם ביקש מבן-אליעזר שלא לרוץ לנשיאות, פעולה אשר שוללת, מניה וביה, את אותה כוונה נטענת על-ידי התביעה.
214. ככלל, וכמפורט בפרק העוסק בניתוח עבירת השוחד, "התמורה" אינה יסוד מיסודות עבירת מתן השוחד, והעבירה יכולה להתגבש, גם שהמתת ניתן "כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל", כעולה מסעיף 293(3) לחוק העונשין.
פסיקת בית המשפט העליון קבעה כי משמעות הסעיף היא כי אין צורך להצביע על פעולה קונקרטית עבורה ניתנת המתת, וכי יש שניתנת לעובד הציבור מתת שוחד בבחינת "שלח לחמך על פני המים כי ברבות הימים תמצאנו" (קהלת, יא, א) [ראה ע"פ 121/88 דרוויש נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.3.1991)].
העובדה כי אין צורך בהוכחת פעולה קונקרטית עבורה ניתנת המתת, אינה יכולה להתפרש ככזו ההופכת כל מתת לשוחד, שכן עדיין על התביעה להוכיח כי עסקינן במתת שניתן ממניע פסול, דהיינו - ממניע שעיקרו לעודד את עובד הציבור לבצע פעולה שעשויה לסייע לנותן המתת.
215. לאחר שבחנתי את הראיות הרלוונטיות ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה ברורה, לפיה יש לדחות גם את טענת התביעה לקיומו של "מניע עתידי".
ראשית, וכפי שהבהרתי, נתתי אמון בדבריו העקביים של הנאשם באשר למניע שעמד ביסוד מתן ההלוואה לבן-אליעזר.
שנית, ומעבר למגוון העדויות שנשמעו מהן עלה כי רובם המכריע של עסקיו של הנאשם הם בניכר, ואף אם הוכח שלנאשם השקעות מסוימות בחברות ישראליות, לא הוצג קשר כלשהו בין אותן חברות לבין עיסוקו הציבורי של בן-אליעזר, וממילא לא הוכח אינטרס כלכלי, ולוּ מעורפל, או יכולת נטענת של בן-אליעזר לסייע לקידום אותו אינטרס מעורפל, אם היה כזה.
שלישית, הוכח במספר עדויות, כי הנאשם ניסה להניא את בן-אליעזר מהתמודדות על תפקיד נשיא המדינה, וזאת נוכח מצבו הבריאותי הרופף. מעבר לעדותו של הנאשם, ניתן להצביע גם על העדויות הבאות: עדותו של יהודה צדיק, שציין כי הנאשם "לא הסכים שפואד יתמודד לנשיאות" נוכח מצבו הבריאותי (פרו' עמ' 203 ש' 32-23) וראה גם דבריו "והוא היה אומר לו במקום שתבוא הנה למיאמי מה אתה הולך לקשקש בערוב ימיך אבל זה אני שמעתי באוזניי" (פרו' עמ' 205 ש' 1); עדותו של השר לשעבר רענן כהן, שציין "רוי בצורה ברורה דיבר איתי שהוא התנגד התנגדות מוחלטת שפואד יתמודד לתפקיד הנשיאות" (פרו' עמ' 1608 ש' 29); עדותו של אורי מוצפי שציין "אמר לו מה אתה הולך לנשיא אתה יש לך דיאליזה כל הזמן יש לך זה, חולה" (פרו' עמ' 246 ש' 21); עדותו של תמיר פוליקר שציין "אני יודע מרוי שהוא מתמודד לנשיאות, ורוי אמר לו כל הזמן אתה עושה טעות זה לא בשביל הבריאות שלך" (פרו' עמ' 1624 ש' 22).
--- סוף עמוד 133 ---
על יסוד האמור לעיל, מצאתי טעם רב בטענת ב"כ הנאשם, עורכת הדין שירן גולברי, שציינה בסיכומים את הדברים הבאים: "עינינו הרואות כי הנאשם לא רק שהפציר בפני פואד ז"ל שלא ירוץ לנשיאות בכדי שישמור על מצבו הבריאותי, הרי שהנאשם עשה זאת לעיני כל וביקש להשמיע את דעתו בנושא בכל הזדמנות שהיתה לו. אילו היה הנאשם רוצה לשמר לעצמו זכות לאינטרסים בעתיד לבוא, הדעת נותנת כי היה מגבה את פואד ז"ל ותומך בו תמיכה גלויה במרוץ" (סעיף 164 לסיכומי ההגנה).
נאשם 3 - סיכום
216. על יסוד האמור לעיל, ראיתי להורות על זיכויו של נאשם 3 מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
--- סוף עמוד 134 ---
סוף דבר
217. על בסיס ניתוח העובדות שהוכחו במסגרת האישום הראשון, ראיתי להרשיע את נאשם 2 בעבירות שיוחסו לו - מתן שוחד ואיסור הלבנת הון.
על בסיס ניתוח העובדות שהוכחו במסגרת האישום השני, ראיתי להורות על זיכויו המוחלט של נאשם 3 מהעבירות שיוחסו לו - מתן שוחד ואיסור הלבנת הון.
שתי הערות אחרונות טרם נעילה:
נאשם 3 זוכה בדין מהטעם שגרסתו הוכחה כגרסת אמת, ונקבע כי לא ביצע עבירה כלשהי בעצם מתן ההלוואה לבן-אליעזר. העובדה כי מסקנה זו עלתה מתוך כלל הראיות הצדיקה, כך לטעמי, שלא לדון במשמעויות המשפטיות והאופרטיביות של התנהלות חוקרי המשטרה וגורמי הפרקליטות בכל הנוגע לחקירתו הראשונה במשטרה. ועדיין, חשוב כי עיקרי ההתנהלות יובאו לידיעת הגורמים הרלוונטיים על-מנת שיופקו הלקחים המתאימים והתנהלות מעין זו לא תחזור על עצמה.
לא צריכה להיות מחלוקת כי גם לאחר פטירתו של בן-אליעזר בסמוך לתחילת ההליך המשפטי, הצדיק האינטרס הציבורי את המשך בירור הטענות שהוצגו ביחס ליתר הנאשמים. יחד עם זאת, יש לזכור כי גרסתו של בן-אליעזר לא נשמעה במהלך המשפט, ולצד הממצאים העובדתיים שנקבעו בזהירות המתחייבת נוכח הסיטואציה הייחודית שנוצרה, צבר בן-אליעזר, לאורך שנותיו הארוכות בצבא ובשירות הציבורי, גם זכויות.
זכות ערעור לתביעה בעניינו של נאשם 3 תוך 45 יום.
ניתנה והודעה היום כ"ז אב, תשע"ט (28 אוגוסט 2019) במעמד הצדדים.
בני שגיא, שופט