משכך, לא אפסוק לתובע שכר ראוי בגין עבודתו.
רכיבי תביעה נוספים שנתבעו ושלא נתבעו
42. כתב התביעה כלל עתירה לתשלום 2,812,500 ₪ בצירוף מע"מ ובסה"כ – 3,290,625 ₪. רכיב זה של התביעה נדחה.
43. כתב התביעה כלל בנוסף עתירה לתשלום סך של 8,775 ₪ ששולם על ידי התובע לבורר בגין
--- סוף עמוד 21 ---
שכר טרחתו. לא שמעתי טיעון של ממש מצד הנתבע מדוע אין מקום להורות על תשלום זה, שנראה שהיה עליו לשלמו בעצמו. לפיכך, התביעה בעניין זה מתקבלת.
44. בסיכומיו עתר התובע לתשלום נוסף בן 103,181 ₪. סכום זה מורכב כך:
א) 25% בתוספת מע"מ מהתשלום שקיבל הנתבע בגין זכויותיו כעובד בחברות המשפחתיות (307,482 ₪ ת/11). מכאן שיש לשלם בגין רכיב זה 76,870 ₪ בצירוף מע"מ;
ב) 25% בתוספת מע"מ מהתשלום שקיבל הנתבע בגין הודעה מוקדמת (37,447 ₪ ת/25). מכאן שיש לשלם בגין רכיב זה 9,362 ₪ בצירוף מע"מ.
ג) אגרות משפט ששילם התובע בגין ההליכים בה"פ 2294-12-15 וה"פ 16505-01-16 בסך 2,290 ₪.
45. הקושי הניצב בפני התובע הוא שסעד זה לא התבקש בכתב התביעה. אלא שקושי זה אינו בלתי עביר. הדברים לובנו בעניין עו"ד קורפו בפסקה 22 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר, שפסק סעד הצהרתי למרות שלא נתבקש בתביעה. וכך נקבע:
ואולם, סבורים אנו כי מקרה זה הינו מקרה מתאים להענקת סעד אשר לא נדרש בתביעה. ראו לעניין זה ע"א 69/98 נהאד מחמד אסעד מחאג'נה נ' לביבה מחאג'נה [פורסם בנבו], 8.6.05): 'שנית, כידוע, בנסיבות מיוחדות רשאי בית-המשפט היושב לדין ליתן סעד שלא התבקש לו מפורשות, אם ראה כי הדבר מתחייב מן הרצון להגיע לתוצאה צודקת, או מתוך צורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת. בית-משפט זה חזר ושינן את הדבר בפרשות רבות שבאו לפניו' [...]. הפסיקה מנתה שלושה תנאים אשר בהתקיימם, במצטבר, ניתן להפעיל כלל זה. התנאי האחד הוא, כפי שכבר צוין, כי הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת מחייבים את מתן הסעד על אף שלא התבקש [...]; השני הוא כי מדובר בסעד הנובע ישירות מן הסעד שהתבקש [...]; והשלישי הוא כי כל העובדות הדרושות להענקת הסעד בוררו, ובפני בית-המשפט מונחות כל הראיות המאפשרות לו ליתן הכרעה לגבי הסעד הנוסף, עד כי אין עוד צורך בקיומה של התדיינות נוספת [...]'."
46. תנאים אלה מתקיימים, לטעמי, במקרה שלפני. מדובר בסכומים שקיבל הנתבע, או שהיה עליו להוציא מכיסו, שעה שהיה מיוצג על ידי התובע, ושעה שהסכם שכר הטרחה שנכרת ביניהם עמד על תילו. הסכם זה קבע כי התובע יקבל 25% "מכל סכום בין בכסף ובין בשווי כסף כגון מניות ו/או זכויות אחרות שיגיעו בכל שלב שלאחר חתימתי על הסכם שכר טרחה זה מכל מקור שהוא". הנתבע לא התייחס בסיכומיו לדרישה זו של התובע, וגם לא לעניין
--- סוף עמוד 22 ---
החזר התשלום ע"ח שכר הטרחה של הבורר, אלא הסתפק בהעלאת הטענה כי שילם לו 50,000 ₪ בתוספת מע"מ ובכך יצא ידי חובתו. אלא שכפי שראינו, שעה ששילם הנתבע את אותו סכום הוא הכיר במפורש שאין המדובר בתשלום המכסה את שכר הטרחה, ונאמר שמדובר בתשלום על חשבון שכר הטרחה (ראו לעיל בפסקה 5). הנתבע ציין שדרישת התובע לקבל שכר טרחה מהסכום שנפסק בהליך הבוררות מהווה הרחבת חזית והפנה בעניין זה לפסקה 158 לסיכומי התובע, אך לא התייחס לפסקה 153 לסיכומים בה עתר התובע לתוספת זו.
47. אני סבור ששורת הצדק מצדיקה תשלום זה שנגזר מעבודת התובע, ומתשלומים שנשא בהם שהיה על הנתבע לשלמם.
התוצאה
48. על רקע כל אלה אני דוחה את התביעה ברובה.
49. הנתבע ישלם לתובע סכום של 111,956 ₪ (בהתאם לאמור בפסקאות 44-43 לעיל). סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין החל מיום 1.3.17 (ולא ממועד מוקדם יותר, שכן התובע היה מוכן לחכות עם התשלום ולכן המועד הקובע צריך להיות מועד הפסקת הייצוג).
50. התובע יישא בהוצאות הנתבע בגין תובענה זו בסך נמוך של 30,000 ₪ (שכן נראה שהיה מגיע לו שכר ראוי בגין עבודתו, אך הוא נמנע מלתבוע אותו בהליך הנוכחי; במסגרת זו לקחתי בחשבון את הסכום שנפסק לטובתו כאמור בפסקה 49 לעיל; ואת תשלום ה – 50,000 ₪ בתוספת מע"מ ששולמו בסוף שנת 2016).
51. עד תאריך 6.10.19 יגישו הצדדים הודעה לבית המשפט האם עלה בידיהם להגיע להסכמות אודות תשלום ההוצאות מתוך הפיקדון שהפקיד התובע או מהסכומים המעוקלים, ואתן אז הוראות מתאימות בעניין השבת הפיקדון או חלקו (בין אם תוגש הודעה ובין אם לאו).
52. המזכירות מתבקשת לשלוח פסק הדין ולסגור התיק.
53. זכות ערעור כדין.
ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ט, 26 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.
גרשון גונטובניק