--- סוף עמוד 16 ---
והנה כעת טוען הנתבע לטעמים נוספים לביטול ההתקשרות, ובהם חוסר שביעות רצון מהאופן שבו טופל התיק. כיוון שלא טען טענות אלה בזמן אמת לא יוכל לטעון אותן כעת.
לא אוכל לקבל טיעון זה של התובע, ככל שהדברים מובילים לטענת השתק. אכן, לעובדה שהדברים לא נטענו בזמן אמת יש משמעות, אך המשמעות היא ראייתית. כאשר טוען הלקוח טיעונים שלא טען בזמן אמת, הרי שיהיה לו קשה יותר לשכנע שאכן הם שעמדו בבסיס התנהלותו הלכה למעשה; אך מכאן ועד השתק מוחלט רחוקה הדרך. במקרה הנוכחי, מר אלטרץ העלה את טיעון ניגוד העניינים בתחילת נובמבר 2016. חוסר שביעות הרצון מהתקדמות הליך הבוררות התעורר בסוף נובמבר 2016 עת קיבל הבורר את ההחלטה בעניין דיני העבודה. לא ניתן היה להעלות את טעם חוסר שביעות הרצון בתחילת החודש. הדברים התפתחו עד לחודש מרץ 2017. אכן, בהפסקת הייצוג בחודש זה לא פורטו הטעמים להפסקת ההתקשרות, אך כאן באים המעשים שנעשו בזמן אמת, ומדברים בעד עצמם. לאחר הפסקת ההתקשרות שינה בא כוחו החדש של הנתבע את האסטרטגיה לניהול ההליך, ונאבק באופן תקיף על קבלת מסמכים ונתונים. הוגשה בקשה לביטול הליך הבוררות. התנהלות זו תומכת בטענות הנתבע, ומהווה ראיה כבדת משקל כי הסיבות אותן הוא מונה כעת להפסקת ההתקשרות עמדו לנגד עיניו גם בזמן אמת. לכן, הוא עמד בנטל המוטל עליו להראות כי הטעמים הללו אינם אמתלה.
35. השתכנעתי שהתנהלות הדברים בזמן אמת הובילה לעכירות במערכת היחסים שבין התובע לנתבע. אינני אומר כי ברמה האובייקטיבית פעל התובע באופן לא מקצועי, אך תחושותיו של הנתבע בעניין זה היו אותנטיות. הפסקת הייצוג לא הייתה אמתלה, ובנסיבות אלה לא היה טעם בכפיית המשך הייצוג על ידי התובע. בכך שונה המקרה שלפנינו מעניין עו"ד קורפו שהתובע נסמך עליו בסיכומיו. כפי שפסק כב' השופט דנציגר (שם, בפסקה 20) באותו המקרה "הפסקת ההתקשרות לא בוצעה בשל אי שביעות רצון של המשיבים מעבודתם של המערערים. לפיכך, אין לקבוע כי יסוד האמון, אותו ביקשה הלכת ביניש-עדיאל לשמר, אבד." במקרה שלפני הפסקת ההתקשרות בוצעה בשל אי שביעות רצון כאמור.
המשך המגעים לפשרה שניהל התובע
--- סוף עמוד 17 ---
36. התובע לא אמר נואש, וגם אחרי הפסקת ההתקשרות עמו המשיך לנהל מו"מ עם בני משפחתו של הנתבע, והכול במטרה להגיע להסכם פשרה.
למעשה התובע המשיך לנהל מגעים לפשרה, ללא שקיבל ייפוי כוח או הסכמה לכך ממר אלטרץ. הוא הודה בכך בחקירתו הנגדית [עמ' 74, ש. 5]. התובע טוען כי כזאת עשה מכוח "האור הירוק" שקיבל מהתובע לסגור פשרה בשיחה ביניהם בפברואר 2017 (ראו לעיל בפסקה 33). אלא שבהודעת מר אלטרץ על הפסקת הייצוג נכתב במפורש כי "מרגע זה הנכם מתבקשים שלא לפנות אל מי מהצדדים האחרים לתיק, לבית המשפט ולבורר חן ברדיצ'ב בכל דבר הקשור לענייני ולא לעשות כל שימוש בייפוי הכוח המצוי בידיכם" (ראו לעיל בפסקה 32). בנסיבות אלה, ניהול המו"מ בשמו של הנתבע לא יכול היה להתבצע מכוח אותה שיחה מחודש פברואר 2017, ונדרשה הסכמה להמשך ניהול ההליכים. כזאת לא ניתנה.
עו"ד קוגן טען כי יכול היה להשיג פשרה בת 10 מיליון ₪ נטו כבר בחודש פברואר 2017, אך "חטאו" היה שחשב שיוכל להשיג יותר עבור לקוחו, ולכן המשיך במשא ומתן, ובינתיים הנתבע ביטל את הייצוג. מדובר בהשערה. לא נדע מה היה קורה אילו התובע היה משכלל פשרה בחודש זה. עובדה היא שזו לא שוכללה לפני הפסקת הייצוג, והשערת התובע אינה יכולה לשמש בסיס לחיוב הנתבע.
מכל מקום, בשלב זה שלאחר הפסקת הייצוג, לא התקיימה תקשורת ישירה בין התובע לבין הנתבע. גם התובע מודה בכך [עמ' 62 ש.22], אך תלה האשמה בנתבע, שלא רצה לתקשר באופן ישיר. עו"ד קוגן ציין כי התקשורת התנהלה באמצעות מר יוסי הררי, שהוא חברו של הנתבע [עמ' 61 ש.3 ואילך]. הוא טוען כי מר הררי הגיע אליו ביוזמת הנתבע [עמ' 78 ש.30]. הנתבע טוען אחרת. לשיטתו, התובע הוא ששלח אליו את מר הררי. כך או כך, עדותו של מר הררי הייתה חשובה מבחינת התובע. רק באמצעותו יכול היה להראות שהמצגים שביקש להעביר לנתבע אכן הועברו אליו. כפי שנראה בהמשך התובע ויתר על העדתו של מר הררי, וויתור זה פועל לחובתו.
37. המגעים שניהל התובע לשם השגת הפשרה כללו כמה נקודות ציון.
א) לאחר הפסקת הייצוג שלח התובע לנתבע כמה הודעות ווטסאפ [ת/33] ואף ציין (ביום 29.3.17) כי "יש מומנט עכשיו לקבל 15 מיליון ₪ ולשים הכל מאחוריך". בנוסף בשיחה שקיים התובע (ביום 29.3.17) עם מר הררי ת/37 אמר מר הררי שהנתבע מעודכן במספרים שהוחלפו אגב ניהול המו"מ (עמ' 2 ש.23);
למחרת (30.3.17) התקיים מפגש בין התובע לנתבע במגדלי ב.ס.ר ברמת גן, שהצדדים חלוקים אודותיו. מר אלטרץ טוען כי הגיע למקום לצורך אחר [עמ' 356 ש.24] ופגש בתובע במקרה. באותו בניין מצוי היה משרדו של רו"ח קודנצ'יק. התובע ביקש לנצל ההזדמנות ולעלות לשם כדי לסכם פשרה, והתברר כי הוא לא היה במשרד [עמ' 358 ש.1 ואילך]. התובע ציין דובר בפגישה שתוכננה מראש. הוא שלח הודעה לנתבע אודות הפגישה [עמ' 360 ש. 23], באמצעות מר הררי [ראו תמליל השיחה ת/39]. אינני נדרש
--- סוף עמוד 18 ---
להכריע בעניין זה, שכן ברור שלא צמח דבר ממפגש זה. מכל מקום, ככל שאכן הייתה עומדת על הפרק פשרה ממשית מצד משפחת הנתבע בשלב זה, סביר שרו"ח קודנצ'יק היה מצוי במשרדו.
ב) נראה כי לקראת אמצע חודש אפריל 2017 התקדמו המגעים בין עו"ד קוגן לבין בא כוחם של בני משפחת הנתבע לשם הגעה לפשרה. ת/41 הוא הסכם פשרה מוצע (מיום 16.4.17) מטעם הנתבעים בבוררות. סכום הפשרה הועמד של על 11.5 מיליון ₪ כש-6 מיליון מתוכו ישולם ב – 120 תשלומים חודשיים שווים ורצופים (פסקה 7 להסכם המוצע).
הטיוטה של הסכם הפשרה לא נחתמה על ידי אף אחד מהצדדים לה. התובע הודה כי הנתבע לא חתם על הסכם פשרה או על טיוטת הסכם פשרה [עמ' 84 ש.12]. המסמך עצמו לא הועבר למר אלטרץ בזמן אמת. יחד עם זאת, התובע טוען כי תוכנו של המסמך הועבר לנתבע על ידי מר הררי [עמ' 60 ש.32-20]. עניין זה לא בוסס, שכן מר הררי לא העיד. אין לנו עדות בדבר המצגים שהציג מר הררי למר אלטרץ. התובע ביקש לזמן את מר הררי לעדות, אך ויתר על עדותו [עמ' 383 ש. 24].
ג) על פי עמדת התובע הסיכום היה למעשה סופי. מר הררי הודיע לו בשם הנתבע כי יסכים לפשרה אם פריסת התשלומים של חלק מסכום תצומצם לארבע שנים, ואם לא יידרש לשלם מס כלל. התובע הגיע לסיכום עם עו"ד נטר כי מרשיו יישאו בכל תשלומי המס, ללא הגבלה, כנגד הפחתה של סכום הפשרה ל-11,250,000 ₪, ופריסת תשלום החלק השני של סכום הפשרה צומצמה ל-4 שנים בלבד (במקום 10 שנים) [פסקאות 91-89 לתצהיר התובע].
ד) מאוחר יותר עלו המגעים לפשרה על שרטון. הנתבעים בהליך הבוררות גילו שעו"ד קוגן נושא ונותן ללא ייפוי כוח מהתובע, ועל רקע זה עמדו על קבלת ייפוי כוח ממנו. גם כאן, המתווך אמור היה להיות מר הררי. ת/42 הוא תמלול שיחה שקיים התובע עם מר הררי (מיום 4.5.17). התובע ציין שם שסכום הפשרה יעמוד על 11 ורבע מיליון ₪. וכך אמר התובע (עמ' 1 ש.21):
התקשרתי לנשר [עו"ד של הנתבעים בבוררות] אמרתי לו, יש אישור על נטו תדבר עם הלקוח שלך אפשר לחתום, בעזרת השם, ביום ראשון. הוא אומר לי, בזה הסתיימו השיחה בינינו. אמרתי לו, מה קרה? הוא אומר לי, אני לא מדבר איתך יותר, אתה לא מייצג, אין לך ייפוי-כח ואיתי אל תדבר סיג ושיח יותר, אני פגישה אעשה עם העו"ד שמייצג ושיש לו ייפוי-כוח. אתה אין לך ייפוי-כוח, אתה לא מייצג....
עכשיו בשביל שאנחנו נוכל לחתום שבוע הבא אתה יכול לתרום לזה שאורי ייתן לי ייפוי-כוח רק לצורך ניהול משא ומתן.
יוסי [הררי]: כן...אני מחר, בעזרת השם, אעשה טלפון לאורי אני
--- סוף עמוד 19 ---
אביא אותו לפה ואני אעשה לך את הייפוי...
התובע הודה כי בסופו של דבר לא הגיע הנתבע לחתום על ייפוי כוח, אך הוא תלה זאת בבא כוחו הנוכחי [עמ' 85 ש.32 ואילך].
ה) ביום 14.5.17 שוחח התובע עם מר הררי [ת/43]. הוא אמר לו "תשמע, יש לנו מומנט חזק מאוד, תשאל אותו אם 4 שנים פריסה הוא בא לחתום." על כך השיב מר הררי "אם תביא נייר של 4 שנים והזה מזומן שיש נייר כזה הוא יחתום. תביא נייר. תביא נייר. תביא נייר." התובע שאל "אתה רוצה לבדוק איתו [עם מר אלטרץ]"? ונענה "לא צריך, תכין נייר אני בא איתו לחתום אצלך במשרד, נייר אותנטי שמסכימים אפשר לחתום, הוא יבוא לחתום, הוא אמר את זה 100 פעם".
מר אלטרץ לא הגיע לחתום על הסדר פשרה כזה או אחר, ואפיק זה התפוגג.
38. הנה כי כן, התובע השקיע מאמצים ניכרים באפיק הפשרה לאחר הפסקת הייצוג. נראה כי מאמצים אלה יכולים היו להוביל - בהסתברות משמעותית - לתוצאה של פשרה, אך אינני סבור שאפיק זה משנה את התוצאה. עו"ד קוגן נטל על עצמו לנסות להשיג פשרה חרף הפסקת הייצוג וחרף הודעתו הברורה של לקוחו כי אין הוא מייצג אותו עוד. הוא פעל ללא ייפוי כוח. טיוטת הסכם הפשרה לא הוצגה ללקוח. נטען כי הוא היה מעודכן בכל הפרטים בזכות תיווכו של מר הררי, אך מר הררי לא הגיע לעדות. התובע ביקש להעידו, אך הוא לא התייצב. התובע ויתר על העדתו למרות שניתן היה לנקוט בצעדים הרגילים המחייבים התייצבות לעדות. ויתור זה פועל לחובתו. קמה חזקה כי אם היה מתייצב מר הררי לעדות, לא היה משמיע דברים המסייעים לתביעה (ראו דברי כב' השופטת, כתוארה אז, בן-פורת בע"א 240/77 שלמה כרמל בע"מ נ' פרפורי ושות' בע"מ, פ"ד לד(1) 701, 705 (1979)). ואפילו אם לא ניישם חזקה זו, התובע אינו יודע אם הנתבע היה מודע לכל פרטי המשא ומתן. הוא נשען על מר הררי, אך עדותו של זה אינה בפני. אין די בתמלולים של השיחות, שבהם מר הררי טוען כי הנתבע מודע להכל. טענות לחוד, והצהרה תחת אזהרה באולם בית המשפט או בתצהיר לחוד. מכאן שלא עלה בידי התובע להוכיח מרכיב חיוני של טיעוניו. הדברים אינם פשוטים מבחינת התובע גם שעה שמעבירים אנו את המבט אל בני משפחתו של מר אלטרץ. אלה היו נכונים להתפשר, אך נסוגו אחור לאחר שהתברר שאין לתובע ייפוי כוח.
39. כל אלה מובילים למסקנה שלא גובשה פשרה שממנה ניתן לגזור התחייבות של הנתבע לשלם לתובע 25% כשכר טרחה. הסכם שכזה לא נחתם. הנתבע לא קיבל תשלום כלשהו מבני משפחתו. תחת זאת, הוא ניהל הליך בוררות שלם עד סיומו. הכספים שקיבל בפסק הבורר הסופי הם תוצאה של מאמץ דיוני שעומד על רגליו שלו. אכן, עו"ד קוגן הגיש את מסמכי היסוד, והתקבלה החלטה לפיה על בני משפחת הנתבע לרכוש את חלקו בחברות המשפחתיות, אך הוכחת זכויותיו של הנתבע נעשתה שעה שבא כוחו החדש מנצח על המלאכה. על כן, אין לומר שמגיעים לתובע אחוזים מהתוצאה שנפסקה לטובת הנתבע בהליך הבוררות.
נותרה טענת התובע כי הנתבע התחמק מאפיק הפשרה כדי להתחמק מתשלום שכר טרחה.
--- סוף עמוד 20 ---
לא אוכל לקבל הטענה. הנתבע לקח על עצמו סיכון בניהול הבוררות. גם אם ידע שבני משפחתו מוכנים לשלם לו מעל 11 מיליון ₪, הוא לא ידע בוודאות כי תוצאה זו תושג בבוררות בסופו של יום. התוצאה שהושגה בבוררות נבעה מהצגת נתונים פרי עמלו של בא כוחו הנוכחי של הנתבע. ייתכן שהדברים היו שונים אם החלפת הייצוג והפסקת הקשר עם התובע הייתה נעשית בשלבים מאוחרים יותר של הבוררות, שעה שכל שנותר היה הוא לקטוף את פרי עמלו של התובע, אך לא אלה הם פני הדברים.
40. התובע הצביע על החלטת בית המשפט העליון ברע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים; 22.10.17) אך גם בה אין לשנות. מדובר בדחיית בקשת רשות ערעור על ההחלטה בעניין עיקול זמני שניתנה לטובתו בהליך זה. היא נשענת על תשתית ראייתית לכאורית. שעה שהתשתית הראייתית המלאה גובשה, ונשמעו טענות הצדדים, נחה דעתי כי הדין עומד לימין הנתבע.
שכר ראוי
41. עו"ד קוגן לא הצליח לבסס כי מגיע לו לקבל שכר טרחה בהתאם להסכם שכר הטרחה שגובש עובר להפסקת הייצוג. בנסיבות אלה האפיק האלטרנטיבי צריך היה לאפשר לו לקבל שכר ראוי בגין עבודתו. בניגוד לטענת הנתבע, התרשמתי כי עו"ד קוגן השקיע מאמץ משמעותי ומקצועי בייצוגו בשלבים משמעותיים של ניהול הסכסוך עם בני משפחתו. מדובר היה בסכסוך מורכב ומסועף, שהצריך פנייה לבית משפט זה, ולאחר מכן הצריך מאמצים רבים במסגרת ניהול הבוררות.
על רקע זה, לוּ הייתה התביעה כוללת סעד של שכר ראוי, הייתי נוטה להיעתר להעניקו. אלא שהתובע ויתר על טיעון באפיק זה. גם בסיכומיו הוא ציין שאין הוא עותר לשכר ראוי. זאת משום שקיים הסכם שכר טרחה הקובע במפורש מה השכר המגיע לו במקרה של הפסקת הייצוג. הוא הסביר שסעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 נכנס לפעולה רק במקום בו לא הוסכם על התמורה, וכאן הוסכם עליה. במקרה של הפסקת ייצוג ללא סיבה מוצדקת, יהיה עורך הדין זכאי למלוא השכר שהיה משולם לו אילו התאפשר לו להשלים מלאכתו. אלא שנמצא שהפסקת הייצוג לא הייתה אמתלה. ובאשר לשכר ראוי, לא הוצגו לי ראיות כלשהן בעניין היקף העבודה שהושקע, מה התמחור הראוי של עבודה זו וכיו"ב. ומכאן שאין בפני תשתית עובדתית ולו מינימלית, שתאפשר לי לפסוק לתובע שכר ראוי בנסיבות המקרה.