טענות התובעים
5. לדברי התובעים, התובע 1 הינו חולה אלצהיימר, שעבר שלושה ניתוחי גולגולת ומוח; כמו כן, מדובר באדם חסר השכלה פורמאלית שהועסק בעבר כפועל פשוט (ס' 3 לתצהיר דורון פרץ; ס' 5 לכתב התביעה). התובעת 2 – כך לטענת התובעים – סיימה חמש כיתות לימוד בלבד, והינה עקרת בית כל חייה (ס' 4 לתצהיר דורון פרץ; ס' 6 לכתב התביעה). לדבריהם, ב-27 השנים האחרונות, מאז עבר התובע 1 את ניתוח המוח הראשון, מתקיימים התובעים מקצבת ביטוח לאומי בלבד, ופרט לדירה שבבעלותם אין ברשותם רכוש נוסף (ס' 5—6 לתצהיר דורון פרץ; ס' 7—8, 34 לכתב התביעה; פט' מיום 8.7.19, עמ' 4 שו' 19—21).
6. לגרסת התובעים, הם חתמו על ההסכם מבלי שייוצגו ע"י עורך-דין מטעמם. לדבריהם, ההסכם לא הובא לעיונם בטרם חתמו עליו ואף לא הוקרא בפניהם, וכמו כן לא הוסבר להם תוכנו והמשמעויות הנובעות ממנו, ובכלל זה גובה ההלוואה, מִשכה והעובדה, כי הם ממשכנים את דירתם ועלולים לפנותה באם לא יפרע החוב. כמו כן, התובעים לא נשאלו על מקורות הכנסותיהם, על נכסיהם, על בריאותם הגופנית והנפשית, ועל יכולתם לפרוע את ההלוואה (ס' 14—15, 17 לכתב התביעה; פט' מיום 5.8.19, עמ' 11 שו' 20—עמ' 12 שו' 16).
7. כאמור, בחודש מארס 2019 הגיע שליח לדירת התובעים ומסר לתובעת 2 מכתב בקשה למימוש משכנתא ולמינוי כונס נכסים על הדירה במטרה למכרה לשם סילוק החוב. לדברי התובעים, לשאלת דורון לפשר הדבר השיבה התובעת 2, כי אחיו, שרון, נזקק לכסף וביקש מהתובעים שיחתמו בעבורו על ערבות (ס' 9—10 לתצהיר דורון פרץ; ס' 12—13 לכתב התביעה). לדברי התובעים, הם הופתעו לקבל את המכתב שכן, כאמור, לא הבינו את טיבו של ההסכם (ס' 17 לכתב התביעה).
8. התובעים, לטענתם, לא קיבלו את כספי ההלוואה או סכום אחר כלשהו (ס' 18, 37.1 לכתב התביעה). לדבריהם, שרון ומילי הם שקיבלו בפועל את כספי ההלוואה (פט' מיום 8.7.19, עמ' 3 שו' 11—12). לגרסתם, הם אף לא ביקשו הלוואה (ס' 41 לכתב התביעה).
9. אליבא דהתובעים, לפנינו מקרה של עושק לפי ס' 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 [חוק החוזים]. לשיטתם: השכלתם, גילם ומצבם הפיננסי, עולים לכדי ניצול מצוקה, כנדרש בחוק. משכך, רשאים הם לבטל את ההסכם (ס' 23—36 לכתב התביעה; פט' מיום 26.6.19, עמ' 1 שו' 23—26).
10. עוד טוענים התובעים כי אי-מסירת עותק ההסכם ואי-מתן הזדמנות סבירה לעיין בו עובר לחתימתם, כמו גם הסתרת מידע רלוונטי אודות טיבו של ההסכם – בין השאר שהסכם הלוואה הוא – עולה לכדי הפרת חובת הגילוי המוטלת על הנתבעת מכוח ס' 3 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993 [חוק הסדרת הלוואות] (ס' 30 לכתב התביעה). עילה זו עולה, להבנתם, לכדי הטעיה (מכוח ס' 4 לחוק הסדרת הלוואות, וס' 15 לחוק החוזים); גם פגם זה מאפשר, לדברי התובעים, לבטל את החוזה (ס' 38—39, 45—46, 49 לכתב התביעה).
11. פגם נוסף העולה לכדי הטעיה, לשיטת התובעים, מצוי בעובדה, כי בהסכם נקוב סכום בסך 438,000 ₪, בתוספת ריבית שנתית של 15% המנוכה מראש; אלא שבפועל נמסר סכום של 372,000 ₪ ש-15% ממנו הם 55,845 ₪, העולים יחדיו לסך של 428,145 ₪. כלומר אליבא דהתובעים יש לחשב את הריבית מתוך הקרן, ולא לחשב את הקרן לאחר ניכוי הריבית. נמצא אפוא, לטענתם, כי ההלוואה שניתנה בפועל חסרה 9855 ₪ מהסך הנקוב בהסכם, ומשכך ברי כי ניטלה מהם ריבית גבוהה יותר מהקבוע בהסכם. זאת ועוד: לפי חשבון זה, שיעור הריבית שניטלה בפועל עומד על 17.64%, שיעור החורג מהמותר. כאמור, הסתרת נתונים זו עולה אף היא לכדי הטעיה, לדעת התובעים (ס' 43—44, 49 לכתב התביעה; פט' מיום 5.8.19, עמ' 15 שו' 1—10, 15—16).