עוד צוין כנסיבה לקולא, הן בעניין בר והן בעניין שמחיוף, חלוף הזמן שעבר מאז ביצוע העבירות. בענייננו גם נסיבה זו לא מתקיימת. אמנם חלקן של העבירות בוצעו בשנת 2006 אך החלק הארי של סכומי השוחד התבקשו והתקבלו בשנים 2013-2014. עוד יודגש כי בעת החלה החקירה המשטרתית סכומי שוחד משמעותיים התבקשו אך טרם התקבלו אצל המערער. כלומר, לא מדובר במקרה בו העבירות פסקו מעצמן והתגלו בשלב מאוחר יותר. להפך, אין אינדיקציה לכך שהעבירות הגיעו לקראת סיום ועולה כי בקשות השוחד המאוחרות לא התקבלו אף מן הטעם שפרצה החקירה המשטרתית ולא עקב חרטה מצידו של המערער, סירוב מצד נותני השוחד או סיכום להפסקת המעשים הפלילים. מהחומר עולה, עם כל הזהירות המתבקשת, כי עברות
--- סוף עמוד 69 ---
השוחד לא נפסקו עקב חרטה של המערער אלא בין היתר בשל גילוי החקירה המשטרתית.
בנוסף, ואולי אף חשוב מכך, יש לקחת בחשבון את מקומו של המערער בביצוע המעשים לעומת מקומם של הנאשמים במקרים האחרים. בכתב האישום המתוקן נכתב כי המערער "היה שותף מרכזי בתכנון ובהוצאה אל הפועל של חלק משמעותי מן המעשים הפליליים שבוצעו על ידי קירשנבאום, וביצע אותם בצוותא-חדא עימה" (סעיף 11 לכתב האישום המתוקן). דהיינו לא רק שהעבירות התאפשרו בזכות המערער אלא הוא היה ממחוללי התכנית העבריינית. לדוגמה, בעניין הפרשה המרכזית בכתב האישום המתוקן, "פרשת איילים", המערער הוא שדרש את השוחד מלכתחילה ומשסורב לקבלו במזומן היה מהמתכננים של "מתווה הדרכים היצירתיות". לאחר ההסכמה על מתווה זה הוא היה מי שפנה פעם אחר פעם לאנשי העמותה בדרישה לקבל את השוחד, הגדיר את המטרה לשמה הוא יינתן ואת הסכום הנדרש. נסיבות אלו אינן מתקיימות בפסקי הדין שצוינו לעיל. סבורני כי בדין ניתן לנסיבות אלו משקל משמעותי על ידי בית משפט קמא בקביעת עונשו של המערער.
31. נתון נוסף שיש להעניק לו משקל בעניין העונש הראוי למערער הוא תיקון 103 לחוק העונשין. התיקון נכנס לתוקפו בשנת 2010 ובמסגרתו הוחמר העונש המקסימלי בגין עבירת השוחד מ-7 שנות מאסר ל-10 שנות מאסר. פסקי הדין שנסקרו לעיל, רובם ככולם, עסקו בעבירות אשר בוצעו בטרם תוקן החוק כאשר העונש המקסימלי שניתן היה לגזור על הנאשמים עמד על 7 שנים. לעומת זאת, מעשיו של המערער נשואי האישומים השני והשלישי בכתב האישום המתוקן בוצעו בשנים 2013-2014 לאחר שהוחמרה הענישה. יוזכר כי במסגרת המעשים המתוארים באישומים אלו ביקש ולקח המערער את מרבית סכומי השוחד. אם כן, מצוות המחוקק היא להחמיר את הענישה עם מבצעי עבירות שחיתות כגון שוחד הפוגעות בסדרי השלטון והמשפט ומערערות את היסודות של המערכת הציבורית. עיקרון ההלימה בענישה בתיקון 113 לחוק העונשין נשען גם על עמדת המחוקק. החלטתו להגדיל את העונש המירבי בצורה משמעותית היא ביטוי לכך שראוי להחמיר יותר בעבירות אלו. עיקרון ההלימה הוא עניין נורמטיבי וקביעת העונש המרבי בגין עבירה מסוימת לא רק תוחמת את סמכותו של בית משפט אלא גם מבטאת את עמדת המחוקק בדבר חומרת העבירה.
--- סוף עמוד 70 ---
ועל אף כל זאת, עדיין ניתן לאתר מקרים המשקפים רף ענישה דומה לעניינו של המערער. בעניינו של מהנדס עיריית ירושלים אורי שטרית נגזרו עליו 7 שנות מאסר על חלקו בפרשת "הולילנד" (ע"פ 5076/14 שטרית נגד מדינת ישראל (פורסם בתאריך 29.12.2015)). שטרית הורשע בארבע עבירות של לקיחת שוחד בסכום המתקרב ל-1,500,000 ש"ח במשך מספר שנים. עוד הורשע בעבירה לפי חוק איסור הלבנת הון ורישום כוזב במסמך תאגיד. אמנם מדובר בסכום גבוה מענייננו אך חשוב לזכור כי גם מקרה זה נסוב סביב בעבירות שבוצעו לפני התיקון המחמיר בענישה בעבירת השוחד. כמו-כן גם במקרה זה חלף זמן רב מאז ביצוע העבירות. עוד יוזכר כי שטרית אמנם מילא תפקיד חשוב בביצוע העבירות כמי שמתוקף תפקידו יכול היה לעכב או לזרז את הפרויקט שעבורו ניתן השוחד אך תפקידו לא היה כשל המערער בענייננו. כאן, המערער הוא היוזם והמוציא לפועל העיקרי, ביחד עם קירשנבאום על פי כתב האישום המתוקן, של התכנית העבריינית.
פרשה נוספת הרלוונטית לענייננו ושאליו אף מפנה בית משפט קמא (עמ' 42 לגזר הדין) היא עניין ואנונו (ע"פ 7921/11 ואנונו נ' מדינת ישראל (פורסם בתאריך 24.8.2015)). שם נידון גזר דינו של מי שהיה מנהל היחידה הארצית לאכיפה וגבייה ברשות המיסים לאחר שזה הורשע בלקיחת שוחד עבור טיפול בתיקי מס של נישומים. על הנאשם הוטל עונש של 6 שנות מאסר שנותר על כינו גם לאחר ערעור לבית משפט זה. במקרה המדובר נקבע כי הנאשם לקח שוחד בסך 300,000 ₪. אם כך, המדובר בסכום נמוך מזה של המערער בענייננו, לצד זה שבאותו מקרה העובדות הינן מצביעות על כך שהנאשם היה מחולל העבירות. ועדיין, העונש שנגזר עליו דומה לזה של המערער ולא הוקל בערעור. יצוין כי גם שם היה מדובר בעבירות שבוצעו לפני התיקון לחוק ושבנוסף לעבירת השוחד הורשע ואנונו בקשירת קשר לביצוע פשע, העלמת מס במרמה ושיבוש מהלכי משפט.
הנה כי כן, לא מצאתי כי גזר דינו של בית משפט קמא חורג ממדיניות הענישה הנוהגת או הרצויה. נסיבותיו החמורות של המקרה הצדיקו ענישה מחמירה התואמת את מגמת ההחמרה בענישה בעבירות שחיתות הבאה לידי ביטוי אף בתיקון החקיקה שהעלה את עונש המקסימום על עבירות שוחד. בית המשפט המחוזי נהג כדין בכך שראה את עניינו של המערער כדר בכפיפה אחת עם מקרים חמורים בהם הואשמו נבחרי ציבור רמי דרג. ככלות הכל מדובר בפרשה מסועפת ומסואבת שנמשכה על פני זמן רב ובמסגרתה נלקחו והתבקשו כספי שוחד בהיקפים רבים עבור מטרות מושחתות.
--- סוף עמוד 71 ---
מעשיו של המערער בפרשה הם ורק הם הרלוונטיים לגזירת דינו. ואולם אלו פגעו פגיעה קשה ביותר בתקינות פעילות המנהל על ידי שימוש שלא כחוק בכספים קואליציוניים ובתקציב המדינה תוך לקיחת כספי שוחד שגם השימוש בהם מהווה חריגה מפעילות תקינה של השירות הציבורי. כך גם נפגע אמון הציבור במוסדות דמוקרטיים מרכזיים לשיטה כמו מפלגות ומנגנוני חלוקת תקציבים משמעותיים. נכון עשה בית משפט קמא עת התייחס לפרשה זו בחומרה הראויה תוך העברת מסר מרתיע. ההרתעה היא דרישת השעה, וכל שעה, שכן השלמה עם נורמה של הזמנת וקבלת שוחד על ידי מפלגות בכנסת עלולה לפגוע פגיעה אנושה במוסדות החיוניים לחיים דמוקרטיים בארצנו.
32. עם זאת, מצאתי טעם באחת מטענותיו של המערער המצדיקה התערבות מסוימת בעונשו. נראה שבית משפט קמא לא נתן את מלוא המשקל המתבקש לכך שהמערער בחר להודות בעובדות כתב האישום המתוקן, לחתום על הסדר טיעון ובכך להימנע מלנהל את משפטו. תיקון 113 לחוק העונשין מונה נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה בבוא בית המשפט לגזור את העונש של נאשם. סעיף 40יא(6) קובע שנסיבה שניתן להתחשב בה היא: "שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו". דברים כדורבנות. זכותו של נאשם לכפור באשמה ולנהל הוכחות ואין להחמיר איתו בשל כך. ואולם, גם דווקא בשל כך, הודאת נאשם בעובדות מהווה שיקול לקולא לעניין העונש. השיקול מעשי. מניעת שלב שמיעת הראיות, וויתור על הצורך בהעדת עדים. זמן הליכי בית משפט מהווה משאב ציבורי יקר. הודאה בעובדות, ובמיוחד בתחילת המשפט כפי שהיה כאן, גורם לסיום ההליך הפלילי מהר יותר, מצב ראוי כשלעצמו. השיקול גם עקרוני. הודאה בעובדות מהווה הכרה בחטא ואף סוג של חרטה. כך על פי תיקון 113 וכך גם בתקופה שלפני התיקון מאז ומתמיד בשיטה של המשפט הישראלי.
בגזר הדין קמא אכן הוזכרה נסיבה זו – ההודאה בעובדות – כנסיבה שראוי להתחשב בה בעת גזירת העונש (פס' 63 לגזר הדין קמא). עם זאת, נראה כי הדבר לא בא לידי ביטוי במלוא חשיבותו בניתוח השיקולים השונים לחומרה ולקולא. אף יש לשים לב שפסקי הדין אותם מנתח בית משפט קמא בעת סקירת מדיניות הענישה הנוהגת כולם דנים בנאשמים אשר דינם הוכרע ונגזר לאחר שמיעת ראיות. הדברים נכונים אף לפסקי הדין שנסקרו לעיל בחוות דעתי. עוד יצוין כי הניסיון מלמד שלא פעם ולא פעמיים בתחום של שחיתות שלטונית ועבירות שוחד, נאשמים מנהלים את
--- סוף עמוד 72 ---
משפטם עד תום ונדמה כי כך ביתר שאת כאשר נאשם אחד הוא חלק מפרשה גדולה ומסתעפת.
דעתי היא כי לולא ההודאה לא היה מקום להתערב בעונש המאסר שנגזר על המערער. השאלה היא כעת מה מידת ההתערבות. עיקרון ההלימה אינו מצדיק מתן משקל רב מדי ולא מידתי להודאת נאשם. הגם שיש להתחשב בכך.
בעניין פרשת "הולילנד" עמדתי על החומרה הרבה הגלומה בעבירת השוחד מנקודת המשפט העברי:
ההלכה הכירה היטב את חולשת האדם בכל הקשור לקבלת שוחד, ובהתאם לכך החמירה בדין ודרשה הקפדה מלאה על איסור השוחד ועל ההרחקה ממנו. אין מקום לפשרות או אפילו ליצירת מקרי גבול מלאכותיים....
בכוחו של השוחד לעוות את שיקול הדעת גם של הגדול בתורה ובמשפט: "כי השוחד יעור עיני חכמים - אפילו חכם גדול ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב, ויסלף דברי צדיקים - אפילו צדיק גמור ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת" (שם [בבלי, כתובות קה, ע"א]). הייתי מוסיף כי זהו העיוורון שבעיוורון: מקבל השוחד לא תמיד מודע לכך שראייתו ושיקול דעתו נפגעו. הוא איננו רואה את אשר הוא מחויב לראות...
התרופה נגד השוחד היא הרחקה ממנו. קבלת אבק שוחד או שוחד "קטן" מפלסת את הדרך לקראת קבלת שוחד "בינוני" ושוחד "גדול". העיוורון מחריף". (ע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל (פורסם בתאריך 29.12.2015), פס' 1 לחוות דעתי).
אכן הדיבור: "כי השוחד יעור עיני חכמים..." מלמד על העיוורון שבעיוורון בתוך עבירת השוחד. מקרנו מדגיש מימד אחר של מעגלי העיוורון. המערער הרגיש כי פעולותיו נעשו לטובת מפלגת "ישראל ביתנו" אליה הוא שייך. ברם נראה כי מעבר לפגיעה במוסדות היסוד של המשטר הדמוקרטי כגון הכנסת, בסופו של דבר הוא אף פגע במפלגה עצמה ובתדמיתה.
יש לזכור מה עומד על הפרק. ניסיון להכניס דרכי שוחד של קבלת כסף לצורך ניתוב תקציבים מקופת המדינה השייכת לציבור בכללותו. יוצא שיש מעין עבירה של גניבת כספי ציבור. זוהי תשובה נוספת לכך לנימוק שיש להקל עם המערער מכיוון שלא לקח כסף לכיסו. נכון כי אי קבלת כספים לכיס הפרטי הוא נתון רלוונטי. אך נדמה
--- סוף עמוד 73 ---
כי בענייננו רלוונטי לא פחות ואף יותר הפגיעה הרחבה בציבור – נזק שקשה לתקן – ביחס לשנת תקציב מסוימת שכבר חלפה. הכסף הגיע לכתובת אחת על בסיס תשלום ולא לגורם אחר שייתכן והיה ראוי יותר. בשחיתות מעין זו בית משפט חייב לדבר בקול צלול ורם על מנת לעקור את התופעה ללא סובלנות יתר, גם על ידי הטלת עונשים הולמים, חמורים וקשים. כך ביחס לאורך תקופת המאסר בפועל.
בשיקול הכולל, דעתי היא כי יש מקום להקלה מסוימת בעונש המאסר של המערער כך שתקופת המאסר בפועל תעמוד על 6 שנים, תחת התקופה של 7 שנים. יתר העונשים וההוראות נותרים בתוקף.
ש ו פ ט
השופט נ' סולברג:
דעתי כדעתו של חברי, השופט נ' הנדל; דינו של הערעור על הכרעת הדין – להידחות. דינו של הערעור על גזר הדין – להידחות בעיקרו ולהתקבל במקצתו.
ב"כ המערער התרעם על אי-מסירת מלוא חומר החקירה לסנגוריה בטרם נחתם הסדר הטיעון עמו. תרעומתו – מוצדקת, אך בכך אין די. המערער לא טען כלל לגבי נפקות חומר חקירה זה על אופן ניהול ההגנה. את אשר החסיר המערער, ביקש חברי, השופט י' אלרון, להשלים, ולזאת אינני מסכים. 'שידרוג' טענותיו של המערער יצר 'נפח' מלאכותי, עודף-משקל לאותה תקלה. כאמור, אין להמעיט מחומרתה, אך גם אין להפריז בפֹעלה. היטב הסביר זאת חברי, השופט נ' הנדל, ואני מסכים עמו.
ש ו פ ט
סוף דבר
--- סוף עמוד 74 ---
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל, אליו הצטרף השופט נ' סולברג, ובניגוד לדעתו החולקת של השופט י' אלרון לדחות את הערעור על הכרעת הדין.
כן הוחלט לקבל את הערעור על חומרת העונש באופן שעונש המאסר בפועל שיושת על המערער יעמוד על 6 שנות מאסר בפועל חלף העונש של 7 שנות מאסר בפועל שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי. זאת, בניגוד לדעתו החולקת של השופט אלרון אשר סבר כי יש להעמיד את עונשו של המערער על 5 שנות מאסר בלבד.
יתר רכיבי הענישה שהוטלו על המערער יוותרו על כנם.
המערער יתייצב לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו ביום שלישי ה-31.12.2019 עד השעה 10:00 בבית המעצר ניצן, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.
ניתן היום, י"א בכסלו התש"ף (9.12.2019).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט