--- סוף עמוד 65 ---
מעשי המערער מהווים פגיעה חמורה בערכים המוגנים בבסיס האיסור הפלילי על עבירת השוחד – תקינות פעילות המנהל, טוהר המידות של עובדי הציבור ואמון הציבור במערכת השלטונית. פגיעה חמורה זו נובעת במישרין מנסיבות ביצוע העבירות. המערער לקח שוחד בעבור מפלגתו, מפלגת "ישראל ביתנו". כפי שהמשיבה טענה, המפלגות השונות הן חלק משמעותי וחיוני מהבסיס לשיטה הדמוקרטית הישראלית. מנגנונים שונים הושמו על מנת לפקח על דרכי מימונן ועל מנת שהמערכת הפוליטית תפעל בצורה שוויונית שאינה מעניקה יתרון בלתי הוגן למפלגה זו או אחרת. בלקיחת שוחד עבור צרכי המפלגה ובכיריה, גם אם נועד למטרותיה הציבוריות של המפלגה, יש בכדי לפגוע פגיעה ממשית וקשה בשוויון בין המפלגות. הדבר מהווה עיוות של "תנאי המגרש" בו מנהלות המפלגות את המשחק הדמוקרטי.
ויובהר שאמנם הכספים ניתנו עבור המפלגה ומטרותיה אך באלו לא היה להיטיב עם כלל הציבור אלא עם מטרות שתואמות את ערכי המפלגה, עם פעילים מרכזיים שלה וכן, כפי שעולה מהעובדות בתיק זה בהן הודה המערער, עם קירשנבאום אשר חלק ניכר מכספי השוחד שימש לממן את יחסי הציבור שלה. כך לדוגמה כתב האישום מפרט כיצד חלק מהסכום שהמערער לקח כשוחד היה לשם תשלום "שכר" עבור פעיל המפלגה מיכאל קלגנוב. הצורך של קלגנוב בשכר זה נולד עת נבחר למועצת עיריית טבריה מטעם המפלגה. כידוע, חברי מועצות עירוניות לא מקבלים שכר על תפקידם. על כן, לנוכח היותו של קלגנוב פעיל מרכזי של המפלגה באזור הצפון ולנוכח רצונה של קירשנבאום לשמרו ככזה במקביל לכהונתו במועצת העירייה, דרשו המערער והיא את כספי השוחד (זאת לפי הודאת המערער בסעיפים 52-56 לכתב האישום המתוקן). כך גם היה בעניינה של חברת הכנסת לשעבר ליה שמטוב אשר החל מחודש אוקטובר 2013 כיהנה כחברת מועצת העיר נצרת עילית מטעם המפלגה. שמטוב, שהייתה אמורה להשתלב במטה בחירות לכנסת של ישראל ביתנו כשנה מאוחר יותר חיפשה מקור פרנסה עבור תקופת זמן זו. עבור כך, על פי העובדות בתיק זה, ביקש הנאשם שוחד מעמותת איילים, שוחד שטרם התקבל עת פרצה החקירה (סעיפים 80-88 לכתב האישום המתוקן). דוגמה נוספת היא עניינו של מיכאל צ'ופנס. צ'ופנס עבד במסגרת פרויקט שקידמו המפלגה ועמותת איילים אשר עודד את הציבור לרכוש מוצרים באזור הדרום בזמן מבצע "צוק איתן". על אף שהעסקתו בפועל בפרויקט נגמרה בחודש אוקטובר 2014 המערער ביקש מהעמותה שתמשיך לשלם את שכרו כחודשיים נוספים מבלי שיידרש לעבוד, וכך היה (סעיפים 57-63 לכתב האישום).
--- סוף עמוד 66 ---
27. מיקומה של עבירת השוחד מצוי בפרק ט' לחוק העונשין אשר כותרתו "פגיעות בסדרי השלטון והמשפט". לשון החוק מכירה במפורש באפשרות של שוחד בדמות כסף, שווה כסף או טובת הנאה אחרת (סעיף 293(1) לחוק העונשין). אף אין זה משנה אם השוחד ניתן לידי הלוקח או לידי אדם אחר (סעיף 293(5) לחוק העונשין). לענייננו, וזאת אין לשכוח, מטבע השוחד היה כסף. הסכום הרלוונטי מגיע לכמעט מיליון ש"ח. אכן, המערער לא קיבל את הכסף לכיסו אך העבירו לקידום המפלגה אליה הוא משתייך, האידיאולוגיה שלה ואנשיה. על המשמעות שהמערער לא לקח כסף לכיסו ניתן לומר דין פרוטה כדין מאה. משמע, העובדה שכביכול מדובר עבורו בפרוטות ולמעשה בלא רווח כלכלי אישי, לא משנה את העובדה כי מדובר במקרה חמור בו קיבל והעביר לאחרים סכומים נכבדים ביותר. אך נראה כי בענייננו יהיה מדויק יותר להגיד דין פרוטה כדין מאה כדין השפעה פוליטית על מפלגה בכנסת. מעשיו של המערער באו על מנת להעניק יתרון למפלגתו על פני מפלגות אחרות בספירה הדמוקרטית שלא "זכו" לדרכי מימון דומות. נכון הוא שהכסף שהועבר כתשלום שוחד לא נועד לרפד את כיסו של המערער. לעומת זאת הוא נועד לקדם את מטרותיה של מפלגת "ישראל ביתנו", את פעיליה ונבחריה, ובאופן כללי לקדם את מעמדה ואת ערכיה בקרב הציבור. סבורני כי בכך גלומה פגיעה חמורה ביותר בסדרי השלטון והמשפט שכן הנזק שפגיעה זו גורמת הוא למגרש הדמוקרטיה של הכנסת אשר ממנו יונקות המפלגות השונות את הלגיטימיות הציבורית שלהן. פגיעה זו יכולה להיות חמורה לא פחות, ולעיתים אף יותר, מאשר מקרה בו עובד ציבור לוקח כספי שוחד לכיסו. השוואה כתמיד, תלויה בנסיבות בכללותן.
זאת ועוד, יש להוסיף על החומרה במעשיו של המערער ולקחת בחשבון לא רק את הצד של השימוש בכספי השוחד אלא גם את מה שניתן בתמורה. המדובר, לפחות בפרשת "עמותת איילים" שהיא הפרשה החמורה בענייננו, בניתוב של כספים קואליציוניים עבור העמותה אשר הסכימה לשלם את השוחד. מקורם של הכספים הקואליציוניים הללו הוא בתקציב המדינה. למותר לציין כי ישנה ציפייה בקרב הציבור כי תקציב המדינה ינוהל וינותב באופן המיטיב עם כלל הציבור וכי ההחלטות לגביו מתקבלות משיקולים עניינים. אינטרסים זרים של עובדי ציבור אלו או אחרים אשר מעוניינים להיטיב עם מפלגתם שלהם ולאו דווקא עם הציבור בכללותו אינם צריכים לקבל משקל בהחלטות על חלוקה של תקציבים אלו. הדבר מביא לכך שהגופים הזוכים לתמיכה אינם אלו בהכרח אשר מיטיבים עם הציבור שכן מוכנותם לשלם שוחד היא זו הקובעת אם יזכו למימון ציבורי אם לאו.
--- סוף עמוד 67 ---
28. ניתן להיווכח אם כן כי מעשיו של המערער מזעזעים את האדנים עליהם מתבססים חלק מן המוסדות הדמוקרטיים הבסיסיים בשיטתנו – מוסד המפלגות ומוסד תקציב המדינה. העבירות בהן הודה והורשע מבטאות פגיעה חמורה אשר יורדת לשורשן של מוסדות אלו. המערער כרך את השימוש בתקציב המדינה אשר נועד לציבור בכללותו בתנאי שיקבל שוחד בו השתמש לשם הקניית יתרון בלתי הוגן ומושחת למפלגתו שלו ולרעיונותיה על פני רעיונות ומפלגות אחרים. מעשים אלו מגלים חומרה רבה וכבדה. בנסיבות אלו אי קבלת כסף על ידי המערער לכיסו הפרטי מתקזז, במובנים מסוימים לקולא ובמובנים מסוימים לחומרה, למטבע שקיבל שפגע באושיות הדמוקרטיה.
מצאתי כי נכון לדחות את טענותיו של המערער ביחס לחריגה לחומרה מעובדות כתב האישום המתוקן על ידי בית משפט קמא. מכאן אעבור לטענתו הנוספת של המערער בדבר החמרה יתרה עימו ביחס למקרים דומים וחריגה ממדיניות הענישה במקרים אלו.
מדיניות הענישה – זו הנוהגת וזו הרצויה
29. המערער מבקש להצביע על עוול נוסף שנגרם לו, לשיטתו, בגזירת דינו על ידי בית משפט קמא. המבקש טוען כי פסקי הדין שבית משפט ניתח על מנת לקבוע את מתחם הענישה אינם דומים למקרה שלו, וזאת במספר נסיבות ופרמטרים. על כן, לא ניתן ללמוד מהם ומהענישה שנגזרה על הנאשמים שם לעניינו. עוד גורס המערער כי פסקי הדין הללו מגלים נסיבות חמורות מאלו אשר התקיימו בעניינו ועל אף זאת, בית משפט קמא החמיר עימו אף יותר מכפי שהחמיר בית המשפט עם הנאשמים בפסקי דין אלו.
יצוין כי טענה מרכזית של המערער בהקשר זה היא כי בפסקי הדין אותם ניתח בית משפט קמא מדובר בנאשמים אשר רובם נטלו את כספי השוחד לכיסם, להבדיל מהמקרה אשר ניצב בפנינו. לאור הניתוח לעיל לפיו בבוא בית משפט לשקול את העונש לא די לקחת בחשבון מה שלא קיבל אלא יש לתת את הדעת בראש ובראשנה למה שכן קיבל, ראוי כבר עתה לדחות טענה זו. העובדה כי בית משפט קמא התייחס לפסקי דין בהם הנאשמים לקחו את כספי השוחד לכיסם בעת קביעת מתחם העונש
--- סוף עמוד 68 ---
אינה כשלעצמה מחמירה עם המערער יתר על המידה. זאת משום שבמקרים אלו לא התקיימה הנסיבה המחמירה של פגיעה במבנה הדמוקרטי ובסדרי השלטון שפורטה לעיל. אכן, מהבחינה הזו קשה למצוא מקרה דומה לנסיבותיו של המערער ולחומרתן. על כן, אין לשלול גישת בית המשפט המחוזי עת בחן פסקי דין בהם נאשמים לקחו לכיסם כספי שוחד בקביעת מתחם הענישה הראוי למערער. וכעת לשאר טענותיו של המערער בהקשר של מדיניות הענישה.
המערער קובל כי גזרי הדין בהם נעזר בית משפט קמא לקביעת מתחם העונש שלו עוסקים בנאשמים בכירים ביותר, לרבות נבחרי ציבור. אכן, בגזר הדין קמא מופיע בין היתר ניתוח של גזרי הדין שהוטלו במסגרת פרשת "הולילנד" כגון עניינו של סגן ראש עיריית ירושלים לשעבר שמחיוף (ע"פ 5433/14 שמחיוף נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (פורסם בתאריך 29.12.2015)) וכן גזר הדין שהוטל על ראש עיריית ירושלים לשעבר לופוליאנסקי (ע"פ 5669/14 לופוליאנסקי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (פורסם בתאריך 29.12.2015). עוד מוזכר עניינו של ראש עיריית רמת-גן לשעבר צבי בר (ע"פ 4506/15 בר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (פורסם בתאריך 11.12.2016)).
המערער מבקש להצטנע ולטעון שאין בינו ובין אישים במעמד זה דבר. במקום זאת, בטיעוניו מתאר עצמו כ"נושא תפקיד בדרג בינוני" וכ"פקיד מפלגתי" אשר היה כפוף בכל היבטי תפקידו לקירשנבאום וקיבל שכר נמוך יחסית עבור עבודתו. המערער הגיש פסיקה אשר לדעתו מתאימה יותר לנסיבות המקרה שלו ובה הנאשמים נידונו לעונשים שנעו בין מספר חודשי עבודות שירות לבין כשנה מאסר לערך. פסיקה זו כוללת לדוגמה את עניינם של פקידה במחלקת גבייה ושומה בעיריית ירושלים (רע"פ 4184/15 בקלה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (פורסם בתאריך 18.6.2015)) וכן את גזר דינו של קצין משטרה אשר שימש ראש מחלקת תביעות במרחב חוף (רע"פ 2781/12 משולם נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (פורסם בתאריך 8.4.2012)). עוד מפנה המערער לפסיקות של בתי משפט מחוזיים כגון גזר דינו של מנהל מחלקה בבית חולים ממשלתי בנהריה (ת"פ (חי') 3693-08-08 מדינת ישראל נ' ד"ר ריחני [פורסם בנבו] (פורסם בתאריך 20.4.2009)) וגזר דין של סגן ראש אגף אחזקה במע"צ (ת"פ (חי') 45127-08-11 מדינת ישראל נ' פרוחי [פורסם בנבו] (פורסם בתאריך 11.4.2013)).
לא השתכנעתי שהפסיקה אשר הגיש המערער, ואשר ממנה הוא מבקש לגזור גזירה שווה לעניינו, אכן משקפת נסיבות דומות למקרה זה. אמנם המערער אינו נבחר
--- סוף עמוד 69 ---
ציבור אך השוואתו לפקידים בדרג נמוך או בינוני במערכת הציבורית אינה משקפת את מלוא ההיבטים של התפקיד אותו מילא. בהקשר זה אל לנו להסתכל אך על תיארו הפורמלי של התפקיד בו היה המערער או על השכר אשר קיבל עבורו. יש לבחון את המהות ואת ההשפעה של תפקידו בפועל. כאמור, המערער שימש כמנהל אגף הארגון של מפלגת "ישראל ביתנו". ככזה היה אחראי בין היתר על ההיבטים התפעוליים של מערכות בחירות – ארציות ומוניציפליות. אחריות זו כללה קשר עם השטח במערכות הבחירות כולל ראשי רשויות וחברי מועצות (סעיף 7 לכתב האישום המתוקן). עוד מתואר המערער כמי שהיה מצוי ביחסי אמון עם קירשנבאום והשניים עמדו בקשר רציף ותכוף בעניינים ארגוניים, פוליטיים ואישיים (סעיף 9 לכתב האישום המתוקן). על האמון שרכשה לו קירשנבאום תעיד העובדה שהפקידה בידו את האחריות לרכז את נושא חלוקת הכספים הקואליציוניים. מכל אלו אנו למדים שעל אף היותו ממלא תפקיד בדרג פקידותי לכאורה, המערער היה בעל גישה ישירה אל מוקדי הכוח והשררה, הן זה בשלטון המקומי והן זה בשלטון המרכזי לרבות בממשלה. יוזכר כי בשנים 2013-2014, שהן השנים בהן התרחשו פרשת התאחדות היזמים ופרשת איילים, כיהנה קירשנבאום כסגנית שר הפנים. אדם בעל קרבה שכזו אל בכירים במערכת הציבורית והפוליטית לא מחזיק בכוח הדומה לזה של פקידת עירייה או מנהל מחלקה בבית חולים. עוד לא ניתן לקבל את ההשוואה למקרים בהם מבקש המערער להיתלות, אשר ברובם מתארים מקרי שחיתות מקומית. הפרשה אשר במרכזה עומד המערער חובקת נושאים ציבוריים כלל ארציים ונוגעת לכספים שמקורם בחקיקת תקציב ובהחלטות משרדים ממשלתיים. כך כמובן בעניין אופן חלוקת הכספים הקואליציוניים ב"פרשת עמותת איילים" וכך גם בעניין "פרשת המופעים" נשואת האישום הראשון במסגרתו זכו מפיקי המופעים למימון ממשלתי. בצדק אפוא הושווה עניינו של המערער לפרשיות שחיתות המערבות דרגים גבוהים בשירות הציבורי. מענה נוסף לטענה זו הוא כי המעמד אינו אלא שיקול אחד ועיקר הוא המעשה. המעמד של המערער אפשר לו להיות מרכזי במעשי השוחד שקיבלה המפלגה.
30. המערער ממשיך ומלין כי גם בהינתן השוואה לאותן פרשות של נבחרי ציבור בכירים יוצא כי גזר הדין קמא מחמיר עמו יתר על המידה. המערער מצביע על כך שבעניין שמחיוף נגזרו על סגן ראש עיריית ירושלים 18 חודשי מאסר ובעניין צבי בר הטיל בית משפט זה עונש של 3 שנות מאסר. אולם, נראה שבחינת כלל הנסיבות של המקרים תצדיק את התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא. בעניין שמחיוף הורשע הנאשם בערעור בעבירה אחת של שוחד במסגרתה לקח סכום של 95,000 ש"ח, לצד
--- סוף עמוד 70 ---
הרשעה בעבירה אחת לפי חוק איסור הלבנת הון. ברי כי מדובר במקרה שונה מענייננו הן מבחינת היקף העבירות והן מבחינת סכומי השוחד. בעניין צבי בר הקל בית משפט זה את עונשו של הנאשם מ-5 שנים וחצי מאסר בפועל ל-3 שנות מאסר. בעשותו כן ציין את גילו המבוגר ומצבו הרפואי של בר הצדיקו הקלה בעונשו. עם זאת, וכפי שמוזכר בגזר הדין קמא, הודגש בגזר דינו של בר כי לולא נסיבות מקלות אלו, שאינן קיימות ביחס למערער בענייננו, היה מקום לגזור עונש חמור בהרבה המתקרב ל-7 שנות מאסר (עניין בר, פס' 8 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן).
עוד צוין כנסיבה לקולא, הן בעניין בר והן בעניין שמחיוף, חלוף הזמן שעבר מאז ביצוע העבירות. בענייננו גם נסיבה זו לא מתקיימת. אמנם חלקן של העבירות בוצעו בשנת 2006 אך החלק הארי של סכומי השוחד התבקשו והתקבלו בשנים 2013-2014. עוד יודגש כי בעת החלה החקירה המשטרתית סכומי שוחד משמעותיים התבקשו אך טרם התקבלו אצל המערער. כלומר, לא מדובר במקרה בו העבירות פסקו מעצמן והתגלו בשלב מאוחר יותר. להפך, אין אינדיקציה לכך שהעבירות הגיעו לקראת סיום ועולה כי בקשות השוחד המאוחרות לא התקבלו אף מן הטעם שפרצה החקירה המשטרתית ולא עקב חרטה מצידו של המערער, סירוב מצד נותני השוחד או סיכום להפסקת המעשים הפלילים. מהחומר עולה, עם כל הזהירות המתבקשת, כי עברות השוחד לא נפסקו עקב חרטה של המערער אלא בין היתר בשל גילוי החקירה המשטרתית.