ואולם, אני סבור כי פגם זה מצדיק לכל הפחות מתן הזדמנות למערער לטעון את טענותיו בעניין זה בפני הערכאה הדיונית, תוך הצגת טיעון סדור באשר להשלכות אי-מסירת מלוא חומר החקירה במועד הקבוע לכך לפי דין על האפשרות להתיר לו לחזור בו מהודייתו בעובדות כתב האישום, שניתנה על בסיס חומר החקירה שהיה מונח לפניו באותה עת.
--- סוף עמוד 17 ---
36. סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי, שכותרתו "חזרה מהודיה", מורה כך:
"(א) הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו.
(ב) התיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו אחרי הכרעת הדין, יבטל בית המשפט את הכרעת הדין במידה שיסודה בהודיית הנאשם ויחדש את הדיון אם הדבר מתחייב מן הנסיבות".
חזרה מהודיה טעונה אפוא קבלת היתר לכך מבית המשפט, ומתן היתר זה מותנה בקיומם של "נימוקים מיוחדים", שלא פורטו בלשון החוק.
37. ההלכה הפסוקה שבה והדגישה כי יש חשיבות רבה לשאלת השלב הדיוני בו מוגשת בקשה לחזרה מהודיה. ככל שמדובר בבקשה המוגשת לאחר מתן גזר הדין, מעורר עיתוי הגשת הבקשה את החשש שזו הוגשה בשל אי-שביעות רצון ממידת העונש וכי מטרתה "לשוב ולטרוף את קלפי ההליך הפלילי, בתקווה כי ביטול ההודאה – ועימה ביטול הכרעת הדין (כקבוע בסעיף 153(ב) לחוק סדר הדין הפלילי) – יביא להקלה מסוימת גם בגזר הדין" (ע"פ 6349/11 שניידר (נשימוב) נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקה 20 לפסק דינו של השופט, כתוארו אז, ח' מלצר (10.6.2013) (להלן: עניין שניידר)).
לנוכח זאת, נקבע בפסיקה כי בקשת נאשם לחזור בו מהודייתו לאחר מתן גזר הדין בעניינו תתקבל רק במקרים חריגים, כאשר מכלול הנסיבות מעורר חשש ממשי שהנאשם הודה באשמה בניגוד לרצונו החופשי, או תוך שהוא אינו מבין את משמעות הודייתו או את משמעות הסדר הטיעון. זאת, בין היתר, בנסיבות בהן הנאשם לא קיבל ייצוג משפטי; בית המשפט לא הזהירו כי הוא אינו חייב לכבד את הסדר הטיעון; או בנסיבות של כשל בייצוג או הפרת אמונים מצד סניגורו (ע"פ 3754/91 מדינת ישראל נ' סמחאת, פ"ד מה(5) 798 (1991); ע"פ 635/05 דענא נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקאות 11-12 לפסק דינו של השופט ד' חשין (26.11.2007); ע"פ 5561/03 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נח(4) 145, 152 (2004); עניין שניידר, בפסקאות 15-20; ע"פ 5401/18 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקאות 19-21 לפסק דיני (5.2.2019)).