בית המשפט לא יורה על גילוי מסמכים שאינם רלוונטיים להערכת שווי על פי שיטת ה- DCF

המבקשת היא חברה שמניותיה היו רשומות למסחר בבורסה. לאחר השלמת הצעת רכש הפכה החברה לחברה פרטית. שאלת השווי ההוגן של מניות החברה עלתה לדיון בפני בית המשפט. השיטה לפיה הוערך שווי החברה היא שיטת ה-DCF, המעריכה את שווי החברה לפי תזרים המזומנים המהוון של נכסיה הנוכחיים וע"פ תזרים המזומנים המהוון שהיו מייצרות הזדמנויות ההשקעה העתידיות שלה, הועדפה על פני שיטות הערכה "שמרניות" המבוססות על נתוני עבר. הבחירה בשיטת ה-DCF משקפת למעשה את ההנחה כי עסקאות של רכישה כפויה של מניות המיעוט בידי בעל שליטה בחברה ציבורית, מעוררות חשש מובנה לניגוד עניינים ולניצול כוחו של בעל השליטה על מנת להתעשר על חשבון בעלי מניות המיעוט. במסגרת הליך הגילוי בין בעלי הדין לא נמסרו לעיון מסמכים אשר נטען לגביהם כי אינם רלוונטיים לשיטת הDCF.
נקבע כי יש לערוך בחינה ברורה ומדויקת בנוגע למידת הרלוונטיות של כלל המסמכים נשוא הצו לשיטת ה-DCF. ככל שהמסמכים שאינם רלוונטיים לשיטת ה-DCF אינם נמנים עם סוגי המסמכים שלבעלי המניות זכות לעיין בהם, אין מקום להורות למבקשת לגלותם בגדר ההליך.