קיים עניין ציבורי בפרסום מידע על חשש להתנהלות בלתי ראויה ללקוחות ספקים ועובדים של עסק

משווק מוצרי קוסמטיקה התקשר בהסכם זיכיון ורכש מוצרים מול ספק. לאחר שהיחסים בין הצדדים עלו על שרטון בשל טענות לרמאות בין הצדדים, הביע המשווק בפורומים שונים, לרבות בפני לקוחותיו וספקיו של הספק, אמירות פוגעניות לגבי התנהלות הספק.

בית המשפט קבע כי רק חלק מן האמירות יש בהן משום לשון הרע. כאשר נטען כי פרסום כלשהו מהווה לשון הרע, הצד המפרסם יכול לטעון להגנה מכוח העובדה שהפרסום הינו אמת ויש עניין ציבורי בפרסומו. כאשר מדובר בהתנהלות בין עסקים, ובחשש לרמאות אשר יש בו להשפיע על לקוחות אחרים, ספקים או עובדים, הרי שיש עניין ציבורי ליידע אותם לגבי חששות או מעשים כאמור. ככל שהפרטים נוגעים ומשפיעים יותר על אנשים אחרים, כך קטנה הזכות למנוע את הפרסום. אולם, יש לוודא כי הפרסום נעשה בתום לב, שלא מתוך כוונה לפגוע אלא מתוך כוונה של הגנה על אינטרסים והגנה על אחרים ממצב דומה. כך, המשווק היה רשאי להביע את דעתו ולפרסם את התנהלות הספק בפני לקוחותיו וספקיו, אולם, אמירות לעובדי הספק לפיהן עליהם לחפש עבודה חדשה יש בהן משום חוסר תום לב וכוונה לפגוע אשר אינם נתונים להגנה. על כן, חלק מאמירות של המשווק יש בהם כדי לשון הרע המצדיק פיצוי, אם כי פיצוי מינימלי כיוון שהספק אכן פעל באופן קלוקל, באופן המכתים את שמו ומצמצם את גובה הפיצוי.