תיק אזרחי (תל אביב) 12050-12-17 נירולין לייף סיינס בע"מ נ' ד"ר מננה דן – מרכז לרפואה אסתטית בע"מ

לפני תביעה כספית בגין נזקים נטענים בסך של 25,800,000 ₪, שהועמדה לצרכי אגרה, על סך של 1,000,000 ₪ בלבד.  התביעה הוגשה גם בגין חובות עבור סחורה שלטענת התובעים חייבות להם הנתבעות, הכל בהמשך להתקשרות מסחרית בין הצדדים, כפי שיפורט להלן בהרחבה.

רקע

1. מדובר בתיק אשר טופל על ידי מותב אחר, אשר אף שמע חלק מהעדים במסגרת שלב ההוכחות של התיק, אולם משנאלץ המותב לפרוש לגמלאות בטרם נשמעו כל העדים, הועבר התיק לטיפולי וזאת לקראת סוף שנת 2022.
2. מדובר כאמור בתביעה כספית בהמשך להתקשרות מסחרית בין הצדדים.
3. הרקע להגשת התביעה יפורט להלן בתמצית.
4. התובעת יוסדה בשנת 2012 על ידי התובעים 2 - 4, במטרה לשווק תכשירי אסתטיקה ובריאות העור.
5. בשלהי שנת 2013, השקיעה בתובעת והפכה לבעלת מניות בה, חברת ביו-פארמה בינלאומית ששמה Gilbood Trading SA.
6. התובעת רכשה מוצריה מחברה ישראלית ששמה לין ננו טכנולוגיה בע"מ, שבבעלות מר עלי אבו ראזק (להלן: "היצרן").  התובעת הנה לטענתה המפיצה הבלעדית של מוצרי החברה הנ"ל בישראל (לטענת היצרן הבלעדיות היא למגזר היהודי בישראל בלבד).
7. בשלהי שנת 2014, שיווקה התובעת ללקוחותיה, מרביתן קוסמטיקאיות, חבילת מוצרי קוסמטיקה, אשר כללה מוצרים לשנה מראש ואשר אף זיכתה את הלקוח בהטבות שיווקיות וכספיות שונות וזאת כנגד תמורה שניתן היה לפרוס אותה לעד 24 תשלומים.
8. לטענת התובעים, עד שנת 2016 צברה התובעת כ-40 לקוחות שרכשו את החבילה הנ"ל והייתה בתהליך צמיחה מתקדם, כאשר בין לקוחותיה הייתה הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת" או "מננה"), אשר התובעת ראתה בה לקוח אסטרטגי.  הנתבעות 1 ו-2 הנם חברות בבעלות מננה.
9. לטענת התובעים, בשנת 2015 התקשרה התובעת 1 (להלן: "התובעת" או "נירולין") עם הנתבעות בשלוש התקשרויות שונות, האחת, עסקת הזיכיון, השנייה, עסקת הסחורה והשלישית, עסקת הליווי השיווקי.
10. במסגרת עסקת הזיכיון סוכם, כך לטענת התובעים, כי הנתבעות ירכשו מנירולין, בתמורה לסכום של 351,000 ₪, זיכיון לשימוש במותג שפיתחה נירולין, ששמו 24K Empowering Beauty (להלן: "המותג") וזאת לצרכי שיווק טיפולים אסתטיים בסטנדרט המותג, בקליניקה שפותחה על ידי נירולין במיוחד לצורך כך בראשון לציון והן במרפאת הנתבעות בגדרה וכן במסגרת פעילות הנתבעות בגיאורגיה.
11. במסגרת עסקת הסחורה, רכשו הנתבעות מנירולין מוצרי קוסמטיקה של המותג בסכום של 1,715,421 ₪
12. לטענת התובעים, הנתבעות היו אמורות לפרוע את התמורה עבור שתי העסקאות הנ"ל ב-24 תשלומים לכל היותר ועם זאת נירולין הסכימה לדחות לנתבעות את התשלומים מעת לעת לפי בקשתן וזאת כצעד של אמון ורצון להתחשב וכדי לאפשר למננה את פיתוח עסקיה.
13. לטענת התובעים, הנתבעות הפרו את התחייבותם לשלם את התמורה עבור הסחורה ודמי הזיכיון ושילמו 200,739 ₪ בלבד, מתוך סכום ההתחייבות הכולל, שעמד על 2,066,421 ₪.
14. כן טוענים התובעים כי מספר המחאות של הנתבעות בסכום כולל של 71,000 ₪ חזרו אכ"מ ובהמשך מננה גם ביטלה על דעת עצמה ובניגוד להסכמות, גם המחאות נוספות שנמסרו לנירולין, אם כי לטענת התובעים, התביעה הנוכחית אינה בגין ההמחאות הנ"ל, אשר בגינן נפתחו תיקי הוצל"פ.  אין חולק כי נירולין גם הגישה לביצוע המחאה בסכום של 1,647,879 ₪, אשר חזרה גם היא אכ"מ, כפי שעוד יפורט בהמשך פסק הדין.
15. במסגרת עסקת הליווי השיווקי, טוענים התובעים כי נירולין העניקה לנתבעות שירותי שיווק שונים בגיאורגיה, בקלניקה של התובעת בראשון לציון וכן בקליניקה של הנתבעת בגדרה.
16. לטענת התובעים, בשירותי השיווק והפיתוח העסקי שהעניקה נירולין לנתבעות בגיאורגיה, במטרה לפתח את מכירת המותגים של נירולין על ידי הנתבעות, השקיעה נירולין 121,331 ₪ בגין הוצאות שונות.  כן התחייבה התובעת לתת לנתבעות בלעדיות ביחס למותגי נירולין בכל מדינות חבל הקווקז ואילו הנתבעות התחייבו לרכוש סחורה מנירולין.
17. בכל הנוגע לקליניקה בראשון לציון ששכרה נירולין, התובעים טוענים כי מטרת ההתקשרות הייתה כי התובעים ישקיעו בהקמה, שיפוץ, הכשרה והחזקה של הקליניקה ומנגד יקבלו מהנתבעות, שאמורות היו לנהל את הקליניקה, חלק מהכנסות החודשיות של הקליניקה וזאת כדי לקבל את החזר ההשקעות הנ"ל ולאחר מכן גם תקבל התובעת "רכיב כספי נושא הצלחה".
18. בפועל, כך טוענים התובעים, נירולין נשאה בהוצאות בסך של כ-481,418 ₪ עבור שיפוץ, ציוד, ריהוט, עובדים ודמי שכירות של הקליניקה.  לטענת התובעים, גם לאחר קבלת חלק מההכנסות, נותרה התובעת בגירעון מול ההשקעה שהשקיעה, בסכום של 94,146 ₪ ולא זכתה לקבל את חלקה ברווחי הקליניקה ככל שהיו.
19. בכל הנגוע לקליניקה של הנתבעות בגדרה, טוענים התובעים כי גם שם השקיעה נירולין כספים, מבלי שבכתב התביעה פורט מעבר לכך.
20. לטענת התובעים, הכל התנהל על בסיס אמון ולפי הסכמות בערעור פלילי (אם כי לטענתם התובעים יש להם תיעוד חשבונאי וכן תכתובות עם מננה).  בהסתמך על ההסכמות הנ"ל, רכשה נירולין מהיצרן את כל המוצרים שהנתבעות הזמינו ממנה, אלא שבסוף שנת 2016 חל משבר ביחסים שבין הצדדים, עקב כך שמננה החלה לחזור בה מהסכמות ולהפר אותן.
21. לטענת התובעים, לנוכח המשבר, הסכימה נירולין להפסקת שיתוף הפעולה האסטרטגי בין הצדדים בקליניקה בראשון לציון, אולם בתנאי שהנתבעות תעמודנה בהתחייבותן לשלם עבור כל הסחורה שהזמינו וכי ההפרדה העסקית ביחס לקליניקה בראשון לציון כאמור, לא תפגע ברכישת סחורות מנירולין על ידי הנתבעות לצרכי מכירתן במוקדי עסקיהן של הנתבעות בקליניקה בראשון לציון, בגדרה ובגיאורגיה.
22. כן לפי הטענה סוכם על ויתור מצד מננה על שכרה בגין זמן עבודתה בקליניקה בראשון לציון, משנותרה נירולין בגירעון ביחס להשקעותיה, כשגם האחרונה לא תדרוש עוד דבר בעניין זה.
23. אלא שלטענת התובעים, בשלב זה החלו הנתבעות לסלוק את הכנסות הקליניקה בראשון לציון לחשבונן העסקי, עוד קודם להעברת פריסה מחודשת של המחאות לתשלום הסחורה שטרם שולם עליה.  חרף הבטחות חוזרות להעברת ההמחאות, לא נעשה הדבר.
24. בעקבות כך, ומשהבינו התובעים כי אין בכוונת הנתבעות עוד לעמוד בתשלום חובן בגין הסחורה ו/או בעסקת הזיכיון, ביטלו בתחילת שנת 2017 את העסקה כולה והוציאו חשבונית זיכוי בגין המוצרים שלא שולם בגינם, מתוך מטרה לקבל אותם חזרה לידיהם, אלא שהנתבעות לא שיתפו פעולה גם בעניין זה.
25. לטענת התובעים, במקביל לכך שהנתבעות מחד לא מחזירות את הסחורה שנותרה אצלן ומאידך אינן משלמות עליה וגם לא על סחורה שכבר סופקה ונמכרה על ידי הנתבעות, החלה מננה במסע הכפשות, השמצות ואיומים כלפי התובעים, שכלל השמצת התובעים מול לקוחות שלהם ומוסדות עמם הם עובדים.
26. לפי הטענה, מננה שידלה לקוחות של נירולין להקים קבוצת ווצאפה ששמה "נירולין מרמה והונאה", החלה לאיים על התובעים באמצעות אחרים כי תתלונן עליהם במשטרת ישראל ותשדל לקוחות לעשות כן.
27. בחודש פברואר 2017 שלחו התובעים לנתבעות שני מכתבי התראה (ב-5.2.17 וב-8.2.17), אחד על החוב הכספי והשני על ההתנהלות הלא חוקית של מננה כפי שפורט לעיל.
28. מכתבי ההתראה לא הועילו ומננה אף הגדילה לעשות ופלשה ביום 19.2.17 למשרדי התובעת והחלה להכפיש את התובעים בפני עובדי התובעת בטענה כי הם רמאים ולא ישלמו את שכר העובדים.  עקב כך מכתב התראה נוסף יצא בו ביום אולם, גם הוא לא נענה.
29. כתוצאה מכך, הגישו התובעים תלונה נגד מננה במשטרה על הסגת גבול עקב פלישה למשרדי התובעת, על מתן שיקים ללא כיסוי ועל שידול למעשי תרמית והונאה בפניית מננה ללקוחות התובעת כאמור לעיל.
30. לטענת התובעים, עקב התנהלות הנתבעות, לקוחות רבים של התובעת ביקשו לבטל עסקאות עם התובעת ו/או נמנעו מלקיים עסקאות עמה, דבר שנגרם נזק העולה על מיליון ₪.
31. לטענת התובעים, מננה אף פנתה אל היצרן (עלי אבו ראזק כאמור, שמספק את המוצרים לתובעת) בניסיון לשדל אותו לעבוד מולה במקום מול התובעת ו/או למכור לה מוצרים ישירות תוך הכפשת התובעים.  גם לחברות הסליקה של התובעת פנתה מננה והוציאה את דיבתם של התובעים בפניהן.
32. בחודש מרץ 2017 פתחה התובעת שתי תיקי הוצל"פ לביצוע המחאות של הנתבעת 1 שנמסרו לתובעת.  התיק הראשון נפתח לביצוע המחאה על סך 30,000 ₪ שמועד פירעונה 16.1.17 והמחאה ע"ס 14,000 ₪ שמועד פירעונה 17.1.17.
33. התיק השני נפתח בגין המחאה בסך של 1,647,879 ₪ שמועד פירעונה 7.3.17 ואשר לכאורה אמורה הייתה להוות תשלום עבור סחורה שהזמינה התובעת לבקשת הנתבעות ובגין התמורה עבור הסכם הזיכיון.
34. הנתבעת 1 הגישה התנגדויות, שהתקבלו, התיקים אוחדו והתקיים דיון לגופו של העניין ואף ניתן פסק דין בתביעות המאוחדות (להלן: "התביעה השטרית"), כפי שעוד יפורט בהמשך פסק דיני.
35. בהמשך, בחודש דצמבר 2017, הגישו התובעים את התביעה הנוכחית, בה הם מתארים את השתלשלות העניינים פחות או יותר כפי שתואר על ידי לעיל.  יש לציין כי כתב התביעה תוקן לאחר שהוגש, בשל כך שבית המשפט (המותב הקודם שדן בתיק) סבר כי יש צורך בהבהרות לגבי הבסיס ההסכמי שבין הצדדים לגבי רכישת הסחורה ועסקת הזיכיון ואולי לגבי עניינים נוספים.
36. התובעים טוענים בכתב התביעה המתוקן (להלן: "התביעה" או "כתב התביעה") לרשימה ארוכה של עילות תביעה שעומדות להם לטענתם בגין שלל המעשים והמחדלים של הנתבעות כפי שתוארו לעיל ובהן הפרת חוזה, עשיית עושר, לשון הרע, עוולות מסחריות, גרם הפרת חוזה, הסגרת גבול ועוד.
37. הסעדים המבוקשים על ידי התובעים בתביעה הנם:

• 400,000 ₪ עבור ארבעה פרסומי של לשון הרע, האחד, בקבוצת הווצאפ מול לקוחות התובעים, השני, באירוע הסגת הגבול למשרדי התובעת בפני עובדי התובעת, השלישי, בפנייה אל היצרן והרביעי, בפנייה אל אחת מחברות הסליקה.
• 1,200,000 ₪ פיצויי קיום חוזיים כראש נזק חלופי לתביעה השטרית.
• 100,000 ₪ פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק עוולות מסחריות בגין תיאור כוזב והתערבות בלתי הוגנת.
• 100,000 ₪ בגין עשיית עושר ולא במשפט בשל פניות ללקוחות התובעת להסיטן לעבוד ישירות מול הנתבעות.
• 2,500,000 ₪ בגין הפסד מכירות בשנת 2017 ו-1,500,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין; 10,000,000 ₪ בגין הפסד מכירות לשנים 2018 - 2022 כולל; כ-10,000,000 ₪ בגין ירידה בשווי התובעת.

1. למרות שסך הסכומים הנטענים כמפורט לעיל מגיעים לכדי 25,800,000 ₪, בחרו התובעים משום מה לתבוע רק 1,000,000 ₪, לטענתם "לצרכי אגרה".
2. בכתב הגנתן המתוקן (להלן: "כתב ההגנה"), הנתבעות מכחישות מכל וכל את טענות התובעים וגם הן מלאות כרימון בטענות עקב ההתקשרות העסקית.
3. לטענת הנתבעות, מדובר בתביעה חסרת בסיס, שמטרתה להפחיד ולאיים על הנתבעת; לטענתן, התובעים התנהגו בעקביות מתוך מטרה לגזול את כספי הנתבעות באמצעות יצירת עסקאות פיקטיביות; התובעים יצרו מצגים כוזבים בפני הנתבעות, רשויות המס, בנקים, גופים פיננסים, כעולה מחשבוניות זיכוי שהנפיקו בגין סחורה שכביכול סופקה לנתבעות, אולם לא סופקה, בסך של 2 מיליון ₪; הקליניקה בראשון לציון סוכם לגביה כי תהא בה שותפות שווה של הצדדים, אולם התובעים הפעילו סליקה שהזרימה את ההכנסות לחשבונם ולא שילמו לנתבעות את חלקם, גם לא שכרה של הנתבעת כמנהלת, בסך של 8,000 ₪ לחודש; התובעים, לאחר שלקחו פנקסי המחאות של הנתבעת ללא רשותה, העבירו המחאות של מי מהנתבעות לאנשים שאין לנתבעות קשר עסקי עמם וגם לטובתם האישית של התובעים ולרבות לחברות ניכיונות שיקים, לרבות כאמור המחאות שלא הנתבעת חתמה עליהן ונחתמו על ידי התובעים ואילו התובעים ביקשו ממנה כי תאשר מול חברות הניכיון שהיא חתמה, כאשר הבנק של הנתבעות ציין בפני הנתבעת כי פעילות התובעים חשודה וגובלת בהלבנת הון; במרפאה בגדרה, עבדה הנתבעת כרופאה מטעם קופת חולים מכבי ולא הייתה קשורה כלל לעסקה עם התובעת; הנתבעות מעולם לא התקשרו עם התובעים בהסכם שיווק, אלא מדובר היה בהסכם שותפות; הנתבעות טוענות כי יש למחוק את הנתבעת 1 מכתב התביעה בשל העדר יריבות; הנתבעות מעולם לא שידלו את לקוחות התובעים לבטל המחאות, אלא שכל הלקוחות גילו את מעשה המרמה ועוקץ שחוו הנתבעות בהתקשרות עם התובעת; הנתבעות לא התחילו במסע הכפשה, להפך, התובעים הונו ורימו את הנתבעות; הנתבעות לא הפרו הסכם כלשהו, התובעים הם אלה שעשו עושר ולא במשפט על גבן של הנתבעות; התובעים גרמו לנתבעות הפסדים ונזקים אדירים; אין כל הוכחה לבלעדיות הנטענת של התובעת עם היצרן המדובר; מעולם לא נחתם הסכם זיכיון; לתובעים אין בכלל מוניטין; הנתבעות ניסו למכור את המוצרים במדינות ערב; כל המשאבים והכספים בקליניקה בראשון לציון מומנו על ידי הנתבעת; הנתבעות לא חייבות מאומה לתובעים, ההפך הוא הנכון; קבוצת הווצאפ לא הוקמה על ידי הנתבעת, אלא על ידי קוסמטיקאיות מובילות בענף, אשר התובעים גרמו להן נזקים בלתי הפיכים על ידי ניצול ועסקאות פיקטיביות; היצרן הכחיש כי לתובעים יש בלעדיות וכי נרכשה ממנו סחורה כנטען על ידי התובעים וציין כי גם לו חייבים התובעים כספים.
4. מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשיים של התובע 3, ניר הודיס (להלן: "הודיס"), של ליאור מייזלר התובע 2 (להלן: "מייזלר") וכן של היצרן מר עלי אבו ראזק.  כן הוגשה חוות דעת של רו"ח רועי קרטה (להלן: "רו"ח קרטה").
5. מטעם הנתבעות הוגש תצהירה של מננה ותצהיר של רו"ח ערן גבאי, רואה החשבון של הנתבעות (להלן: "גבאי").
6. היצרן ורו"ח קרטה נחקרו בפני המותב הקודם.  הודיס, מייזלר ומננה נחקרו לפניי.  רו"ח גבאי לא הגיע להיחקר ובאת כוח הנתבעות הודיעה כי היא מוותרת על עדותו.
7. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.
8. עוד יש לציין כי ביום 30.4.23 ניתן פסק הדין בתביעה השטרית.  בית המשפט דחה את התביעה.  גם בערעור שהגישה התובעת, נקבע כי דין התביעה השטרית להידחות, כפי שעוד יפורט.

דיון

1. אדון בתביעה לפי ראשי הנזק שנתבעו בתביעה (ראה סעיפים 119 - 126 לתביעה).

1,200,000 ₪ פיצויי קיום חוזיים כראש נזק חלופי לתביעה השטרית (ס' 120 לתביעה)

1. ראש נזק זה הוא חופף לחלוטין לתביעה השטרית שנדחתה, ולו כעולה מהאופן בו התובעים ניסחו התובעים בכתב התביעה את ראש הנזק הנ"ל, קרי, כ"חלופי" לתביעה השטרית וראה ס' 120 לתביעה, אולם גם לגוף העניין ברור כי הסכום הנ"ל הוא חלק מאותו הסכום שתבעה התובעת באמצאות הגשת השיק בסך של 1,647,879 ₪ לביצוע במסגרת התביעה השטרית.
2. כעולה מטיעוני וראיות התובעת בתיק זה בהשוואה לתביעה השטרית, הסכומים (1,200,000 ₪ כאן ו- 1,647,879 ₪ שם), נתבעו שניהם בגין אותה יתרת חוב נטענת עבור סחורה וכן עבור חוב נטען בגין הסכם זיכיון נטען.
3. בתביעה כאן נטען כי החוב בגין הסחורה ותמורת הזיכיון עומד על 1,865,682 ₪ וזאת לאחר הפחתת 200,739 ₪ ששולמו על חשבון סכום החוב הכולל בסך של 2,066,421 ₪, המורכב מ-1,715,421 ₪ בגין סחורה ו-351,000 ₪ בגין תמורת הזיכיון (ראה ס' 47, 52, 55 ו-56 לתביעה), אולם התובעים העמידו כאן את סכום התביעה בראש נזק זה על 1,200,000 ₪ כאמור.
4. בניגוד לטענת התובעים, אין ספק בעיני כי פסק הדין בתביעה השטרית מהווה השתק פלוגתא ומחייב את דחיית ראש הנזק הנ"ל, כפי שהנתבעות טוענות.
5. בעוד אשר תביעה שטרית ותביעה חוזית נחשבות לתביעות בגין עילות שונות וניתן על כן להגישן במקביל, גם אם הסכום הנתבע הוא בגין אותו החוב בדיוק, ובלבד שהתובע לא ייפרע פעמיים, ככל שיקבל פסקי דין לטובתו בשתי התביעות, העובדה שמדובר בעילות שונות, לא מאיין או מבטל את האפשרות של יצירת השתק פלוגתא.
6. רוצה לומר, אם כדי להכריע בשתי התביעות על בית המשפט לקבוע ממצאים עובדתיים ומשפטיים זהים, הרי ברור לכל כי אם באחת התביעות כבר נקבעו ממצאים כאמור, אלה חלים גם על ההתדיינות בתביעה השנייה ומונעים ניהול מחדש של אותן הטענות וקבלת הכרעה נוספת באותם עניינים שכבר הוכרעו.
7. הדברים בעיני ברורים לחלוטין ועם זאת ראו הדברים שנאמרו בעניין זה על ידי בית המשפט המחוזי בתיק תיק אזרחי 1669-05 דהפרסקו בערעור מיסים נ' שוקרי ואח'-פורסם בנבו:

"עיקרון ה"השתק עילה" אינו רלוונטי לענייננו, שכן ההליך בבית משפט השלום ברחובות נסב על עילה שטרית (והסוגיות העובדתיות והמהותיות נדונו במסגרת התנגדות לביצוע שטר, שהגישו בעלי המניות של התובעת) בעוד שההליך הנוכחי נסב על עילות חוזיות, וכן על עילות הרשלנות, עשיית עושר ולא במשפט ותרמית.