השאלה האם הרעה מוחשית בתנאי העסקה מזכה בפיצויי פיטורים הינה עניין לקביעה שיפוטית

בית הדין לעבודה נדרש לשאלה האם התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי ההעסקה, מזכה עובד בפיצויי פיטורים. בית הדין קבע, כי נטל הוכחת הרעה מוחשית בתנאי ההעסקה מוטל על התובע וכי על פי ההלכה הנוהגת, השאלה מתי נקלע עובד למצב בו תנאי עבודתו הורעו מוחשית, מחייבת התייחסות למכלול הנסיבות שהובילו להתפטרותו. כך, בכל מקצוע וסוג עבודה יש לבחון את הנסיבות הספציפיות בטרם יוחלט אם יש באותן הנסיבות כדי להגיע למסקנה שאין לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו. נוסף על כך, על העובד להוכיח כי התפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי העסקתו ולא בשל סיבה אחרת, וכי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההפרה. בענייננו, בית הדין לעבודה קבע כי העובד התפטר בנסיבות שבהן לא היה ניתן לצפות ממנו להמשיך ולעבוד וזאת לאחר ששכר היסוד שלו הופחת באופן חד צדדי, לאחר שפנה כמה פעמים למעבידו אשר הסביר לו כי לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו. בתוך כך נקבע, כי קיומן של נסיבות המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים הוא עניין לקביעה שיפוטית של בית הדין לעבודה. היינו, בית הדין לעבודה צריך לבחון, על פי אמות מידה אובייקטיביות בלבד, האם בנסיבות הספציפיות העובד זכאי לפיצויי פיטורים מחמת התפטרותו.