מפרק העמותה, אשר נכנסה לפירוק על פי בקשת מס ההכנסה בגין חוב גבוה, תבע את הסתדרות העובדים בטענה כי שני הגופים נוהלו מאז ומתמיד כגוף אחד, ללא הפרדה ממשית ביניהם. בית המשפט המחוזי דן בתובענה בתוך המסגרת הנורמטיבית של דיני הרמת המסך בין חברות באשכול חברות וקבע, כי על אף שבוססה בחלקה טענה לכאורית של יכולת שליטת ההסתדרות בעמותה ברמת מסמכי ההתאגדות אשר קבעו זכויות וטו, זכויות מינוי מנהלים וזכויות הצבעה שונות, לא הוכח כי שליטה ב"כוח" זו מומשה הלכה למעשה. בית המשפט המחוזי ייחס מידה ניכרת של חשיבות לעובדה כי שני הגופים נוהלו כיחידות כלכליות נפרדות ונהגו הפרדה רכושית ופיננסית מלאה, על אף העובדה כי העמותה זכתה לתקצוב מאת ההסתדרות, אשר היווה חלק מתקציבה.
פסק דין זה מלמד על מקצת השיקולים אותם ישקול בית המשפט בבואו להחליט בדבר חבות חברות קשורות לחובות חברה מתפרקת ויש בה בכדי להדגיש את אופני הניהול הראויים עליהם יש לעמוד בכדי לקיים הפרדה מספקת אשר תמנע חיובים חברות באשכול בחובות החברה המתפרקת.