גזר דין
1. המאשימה הגישה כתב אישום כנגד הנאשמים בגין העסקה שלא כדין בניגוד לסעיף 2(א)(1), 2(ב)(4) וכן ביחס לנאשם מתוקף אחריותו כנושא משרה , עבירה על סעיפים 5 ו- 2(א)(1), 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים, תשנ"א- 1991 (להלן: חוק עובדים זרים).
2. בדיון אשר התקיים ביום 27.1.2019 , הודו הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום ובהתאם לכך הורשעו בגין ביצוע העבירות מושא כתב האישום.
3. במסגרת הטיעונים לעונש טענה המאשימה כי הנאשמים הודו בהעסקה שלא כדין של עובד אחד למשך כחודש ימים וכן העסקת 15 עובדים מבלי שניתנו להם מגורים הולמים. עוד טענה המאשימה כי מדובר בעבירות כלכליות המחייבות ענישה כלכלית מרתיעה לאור הפגיעה במשק הן ביחס לעובדים זרים והן ביחס לעובדים ישראלים.
4. בהתאם לכך, טענה המאשימה כי ביחס לעבירת העסקה שלא כדין מתחם הענישה הראוי הוא 20% עד 50% מהקנס המקסימלי הקבוע לעבירה , וביחס למגורים שאינם הולמים מתחם הענישה צריך להיות בין 10,000 ₪ לבין 25,000 ₪. אשר לעבירה שבוצעה על ידי הנאשם, טענה המאשימה כי המתחם ביחס לכל העבירות אשר בצע הנאשם הוא בין 10,000ש"ח לבין 30,000 ₪. במסגרת מתחם הענישה סברה המאשימה כי יש להשית על הנאשמת קנס בגובה של 25,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין ובגין עבירה של העדר מגורים הולמים סך של 20,000ש"ח במכפלת מספר העובדים, סך של 300,000 ₪. אשר לעבירות המיוחסות לנאשם עתרה המאשימה להשתת קנס בגובה של 15,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין וסך של 150,000 בגין העדר מגורים הולמים. נוסף על כך טענה המאשימה כי יש לחייב את הנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירה למשך 3 שנים כאשר גובה ההתחייבות ביחס לכל מהנאשמים יעמוד על גובה הקנס המקסימלי.
5. הנאשמים טענו מנגד כי הנאשם בן 62 שנים, חקלאי וותיק במקצועו אשר תרם להתיישבות בארץ, שרת בצבא כמפקד פלוגה בנח"ל והשתחרר בדרגת סרן לאחר 5 שנות שירות צבאי. עוד נטען כי מדובר במשק חקלאי משפחתי המספק מקור הכנסה ל- 25 עובדים ישראלים וכ- 12 עובדים זרים המועסקים בחקלאות ועבודות אדמה ולאחרונה החל להעסיק סטודנטים לחקלאות מקמבודיה במסגרת פרויקט משותף של משרד החוץ והחקלאות שתכליתו למידת שיטות חקלאות והטמעתן. כמו כן הנאשם הוא אזרח שומר חוק ללא אישום פלילי אשר לא נהל את ההליך , חסך בזמן שיפוטי והודה בעבירות המיוחסות לו ולנאשמת.
6. הנאשמים הוסיפו וטענו כי לאחר ביקורת שנערכה על ידי משרד הכלכלה נמצא כי כל זכויות העובדים שולמו במלואם ומעולם לא הוגשה כל תביעה של עובד זר כנגד הנאשמים. עוד נטען כי מגורי העובדים תוקנו ושופצו מעת לעת ועוד טרם הביקורת וכיום אף נערכים מסדרי ניקיון במגורי העובדים על מנת לוודא את תקינות המגורים וניקיונם. נוסף על כך, כחודש לאחר מועד הביקורת המגורים שופצו בעלות כוללת של 120,000 ₪ , עובדה המלמדת כי במועד הביקורת החלו שיפוצים במגורי העובדים. עוד נטען כי יש לראות את עבירת המגורים שלא כדין כאירוע אחד ובהתאם לכך לבחון את עניינו של הנאשם ואין לקבוע את העונש על פי מכפלת מספר העובדים. בהתאם לכך טענו הנאשמים כי הקנס המנהלי הקבוע לעבירה של מגורים שאינם הולמים עומד על 2,500 וככל שתדחה טענתם כי מדובר באירוע אחד , לכל היותר יש להשית על הנאשמת קנס של 37,500 בגין מגורים שאינם הולמים וזאת בנסיבות המקלות של ביצוע העבירה והתנהגות הנאשם.
7. אשר לעבירה של העסקה שלא כדין טענו הנאשמים כי מדובר בעובד אחד בלבד אשר אשרתו טופלה על ידי חברת כוח אדם ורישום העובד כדין התעכב לאור תקופת החגים ומיד לאחר הביקורת רישומו הושלם בהתאם לדין והוא המשיך לעבוד זמן רב אצל הנאשמת עד לסיום אשרתו במדינה. על כן, משמדובר בטעות טכנית ברישום, יש להביא זאת בחשבון בעת קביעת רף הענישה. עוד נטען כי נוכח נסיבות העבירה יש להשית על הנאשמת קנס בסך של 5,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין. לגבי נאשם 2 נטען כי יש להשית עליו קנס בסך של 10,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין וכן קנס בסך של 5,000 ₪ בגין מגורים שאינם הולמים תוך התייחסות לזהותו ועברו הנקי של נאשם 2, נסיבות הגשת כתב האישום ותיקון ההפרות על ידו באופן מידי , בסמוך למועד הביקורת.
דיון ומסקנות
8. לא אחת נפסק לעניין חומרת העבירה של העסקה שלא כדין כי מדובר בעבירה כלכלית בעלת השלכות משמעותיות על שוק העבודה בישראל. המאשימה מייחסת חומרה מיוחדת להעסקת עובדים זרים בניגוד לדין וללא היתר. בית הדין הארצי עמד על כך בע"פ (ארצי) 1001/01 מדינת ישראל נ' ניסים, פד"ע לח 145 (2002)) ובע"פ (ארצי) 57160-01-14 מדינת ישראל נ' חדוות הורים בע"מ, 8.11.14 וכן בבג"צ 9722/04 פולגת ג'ינס בע"מ נ' ממשלת ישראל[ פורסם בנבו] 7.12.06).
9. עוד אציין כי העבירות שעניינן העסקת עובדים זרים ללא היתר, הן מסוג העבירות המסווגות כ"עבירות כלכליות", אשר הדרך להילחם בהן היא באמצעות יצירת הרתעה כלכלית, קרי , בהטלת קנסות כבדים, אשר תכליתם להפוך את העבריינות בתחום לבלתי משתלמת. על רקע האמור לעיל, דרך המלך ליצירת הרתעה יעילה ואפקטיבית היא בהטלת סנקציה עונשית כספית מרתיעה ומשמעותית.
10. לעניין מגורי עובדים הולמים נקבע כי הוראות החוק בעניין זה מטרתם לשמור על כבודם וזכויותיהם הבסיסיות של העובדים הזרים כבני אנוש, בסביבה הזרה להם והמרוחקת מביתם ומולדתם. מטרת הוראות אלה הינה להבטיח לעובדים הזרים תנאי מחייה בסיסיים, הנחוצים לשמירה על רווחתם ובריאותם. מקום מגוריהם של העובדים הזרים- ככל אדם- מהווה חלק בלתי נפרד מזכותם לכבוד. שיכונם בתנאים חומריים הנופלים מתנאי קיום מינימליים, פוגע בכבוד האדם שלהם.(ע"פ (ארצי) 32385-05-14 שמש חי אחזקות בע"מ נ' מדינת ישראל, פס' 27 (13.8.2015) ; ע"פ (ארצי) 37710-03-13 מדינת ישראל – דעדוש, 17.1.16).
11. ביום 10.1.12 פורסם תיקון מספר 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 , (להלן- חוק העונשין) בדבר "הבניית שיקול הדעת המשפטי בענישה". תיקון 113 נותן עדיפות לעקרון ההלימות ,עקרון הגמול. על פי עקרון זה, העונש הראוי לעבריין נגזר ממידת אשמתו ומחומרת מעשיו כאמור בסעיף 40(ב) לחוק העונשין הקובע כי "העקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה – העקרון המנחה)" (ראו-ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (5.8.2013).
12. על פי תיקון 113 לחוק קיימים שלושה שלבים במנגנון גזירת העונש כדלקמן: בשלב ראשון נדרשת בחינה האם מדובר באירוע אחד או מספר אירועים נפרדים- יש לבחון האם הנאשם הורשע במספר עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. ככל שמדובר במספר עבירות, יש לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או אירועים נפרדים. ככל שמדובר באירוע אחד, יש להמשיך לשלבים הבאים וככל שמדובר במספר אירועים, יש לקבוע עונש הולם לכל אירוע בנפרד או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40 יג (א)(ב) לחוק העונשין).
13. בעניינינו, יש לבחון האם מדובר באירוע אחד או במספר אירועים שונים. בעניין ע"פ (ארצי) 13/07 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל, 6.9.09 (להלן – פרשת ניר עם), דחה בית הדין האזורי את הטענה לפיה יש להטיל קנס אחד בגין העבירה, ללא קשר למספר העובדים וקבע כי "לפי לשון החוק ותכליתו 'העסקה של כל עובד שלא כדין הינה עבירה בפני עצמה'. שאם לא כן ייעשה החוק פלסתר 'ונביא לכך העסקה של עובד אחד שקולה להעסקה של 10 עובדים, והעסקה של עובד ללא תנאי מגורים, שקולה להעסקת עובד ללא חוזה עבודה, לאל ביטוח וללא היתר'". בית הדין הארצי אישר את קביעת בית הדין האזורי (רע"פ 8520/09 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל, 29.10.09).
14. מהמאור לעיל עולה כי העבירה בה הורשעו הנאשמים היא בגדר אירוע אחד משעה שכל הליקויים התגלו במקום אחד- מגורי העובדים וגם אם נמצאו מספר ליקויים של התקנות , נובעים הם מתכנית עבריינית אחת שנועדה לחסוך בהוצאות הנאשמים (ע"פ 1261/15 מדינת ישראל נ' דלאל, פס' 21-25 (3.9.2015). לאור האמור לעיל, יש לקבוע מתחם ענישה כולל אחד, באופן שייקח בחשבון את מספרן של ההפרות ומידתן (ע"פ (ארצי) 57160-01-14 מדינת ישראל נ' חדוות הורים בע"מ, פס' 15 (8.11.2014) .
15. בשלב שני נדרשת קביעת מתחם הענישה- סעיף 40ג(א) לחוק העונשין קובע כדלקמן:
"בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 ט".
ניתן אם כן לסכם ולומר כי אמות המידה אשר יסייעו לקביעת מתחם הענישה הן אלו: הערך החברתי אשר נפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו; מדיניות הענישה הנהוגה ;
נסיבות הקשורות לביצוע העבירה, כמפורט בסעיף 40 ט' ובהן הנזק שצפוי להיגרם מביצוע העבירה; הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה; יכולת הנאשם להבין את אשר הוא עושה וכדומה .עם זאת, הנסיבות האישיות של הנאשם אינן נשקלות בשלב זה, ואלה יבואו במסגרת קביעת העונש המתאים בתוך מתחם הענישה, אך לא בקביעת המתחם עצמו.
16. בשלב שלישי יש לגזור את עונשו של הנאשם- לאחר שנקבע מתחם הענישה ההולם למעשה העבירה, יש לגזור את העונש המתאים לנאשם, בתוך המתחם. לשם כך, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40 ג(ב) לחוק העונשין כדלקמן –"בתוך מתחם העונש ההולם, יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 י"א, ואולם בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור, לפי הוראות סעיפים 40 ד ו-40 ה".
הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, מפורטות בסעיף 40 י"א לחוק העונשין ובכללן: "הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו, הפגיעה של העונש במשפחת הנאשם, הנזקים שנגרמו לנאשם כתוצאה מביצוע העבירה ומהרשעתו, נטילת אחריות של הנאשם על מעשיו וחזרתו למוטב, מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי הנזק שנגרם בשלה, שיתוף פעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק, כאשר כפירה באשמה וניהול משפט ע"י הנאשם לא ייזקפו לחובתו, התנהגות חיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, נסיבות חיים קשות של הנאשם שהייתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה, התנהגות רשויות אכיפת החוק, חלוף הזמן מאת ביצוע העבירה, עברו הפלילי של הנאשם או העדרו".
17. בנוסף ניתן לגזור עונש החורג ממתחם הענישה, היה והתקיים אחד מאלה: האחד המהווה חריג לקולא אם "מצא כי הנאשם השתקם או יש סיכוי של ממש שישתקם "(סעיף 40 ד(א) לחוק העונשין) ; ושני המהווה חריג לחומרה, אם "מצא כי יש חשש ממשי שהנאשם יחזור ויבצע עבירות וכי החמרה בעונשו והרחקתו מן הציבור נדרשות כדי להגן על שלום הציבור" (סעיף 40 ה' לחוק העונשין).
18. בהתאם לאמור בסעיף 2(ב)(ב) לחוק, הקנס המירבי שניתן להשית על הנאשמת בגין מגורים שאינם הולמים, הוא קנס בגובה של 116,800 ש"ח (פי ארבע מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין) בעוד הקנס המינימלי עומד על כפל הקנס המנהלי בסך של 5,000 ₪. בעניין חדוות הורים העמיד בית הדין הארצי לעבודה את הרף העליון של מתחם הענישה בגין עבירה של העסקת עובד זר בניגוד לסעיף 2(א)(2) על 30% מהקנס הפלילי המרבי ובפסק הדין בעניין משה אדרי העמיד בית הדין את הטווח העליון על מחצית מגובה הקנס המקסימלי (בע"פ (ארצי) 11534-11-14 משה אדרי – מדינת ישראל (2017)).
19. לאחר ששקלתי את הערך הנפגע כתוצאה מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בערך זה, מדיניות הענישה ונסיבות ביצוע העבירה אני סבורה כי מתחם הענישה ביחס לנאשמת בגין עבירה של העסקת עובד זר ללא היתר , אשר הועסק משך חודש ימים נע בין 10,000 ₪ לבין 35,040 ₪. אשר לעבירה בעניין מגורים הולמים לעובדים מתחם הענישה נע בין 5,000 ₪ לבין 15,000 ₪ לכל עובד. בהתאם לכך לאחר ששקלתי את העובדה כי מדובר בהעסקה בת חודש ימים בלבד לאחריה הוסדרה אשת העובד; העדר הרשעות קודמות לנאשמת ; בחירת הנאשמת שלא לנהל את ההליך ולחסוך זמן שיפוטי, אני קובעת כי יש להשית על הנשמת קנס כספי בסך של 75,000 ₪ בגין מגורים שאינם הולמים וסך של 10,500 ₪ בגין העסקה שלא כדין.
20. אשר למתחם הענישה ביחס לנאשם אני סבורה כי בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה בו העובד הזר הועסק ללא אשרה כחודש ימים בלבד ובזמן זה נעשה ניסיון להסדרת אשרתו , ניסיון אשר צלח בסופו של יום ואשרתו אושרה ; בשם לב לגילו של הנאשם ותרומתו לענף החקלאות ; השנה בה החל ההליך והחיסכון בזמן שיפוטי משלא נוהל הליך הוכחות; העובדה כי הנאשם קיים חובתו להעמיד מגורים הולמים לעובדים ושפץ את המגורים כחודש ימים לאחר הביקורת , יש להשית על הנאשם קנס בגובה של 37,500 ₪ בגין מגורים שאינם הולמים וסך של 5,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין.
הקנסות ישולמו ב- 60 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.5.20.
21. בנוסף יחתמו הנאשמים תוך 30 יום מיום המצאת גזר הדין, על התחייבות בסך של 116,800 ₪ להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעו ,למשך 3 שנים ממועד מתן גזר הדין כאמור בסעיף 72 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 .
הנאשמים יפנו למזכירות לקבלת שוברי תשלום וחתימה על טופס התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעו.
לבקשת הצדדים ישלח גזר הדין בדואר.
ניתן היום, ט' אדר תש"פ, (05 מרץ 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.
רוית צדיק