גזר דין
1. המאשימה הגישה כתב אישום כנגד הנאשמים בגין העסקה שלא כדין בניגוד לסעיף 2(א)(1), 2(ב)(4) וכן ביחס לנאשם מתוקף אחריותו כנושא משרה , עבירה על סעיפים 5 ו- 2(א)(1), 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים, תשנ"א- 1991 (להלן: חוק עובדים זרים).
2. בדיון אשר התקיים ביום 27.1.2019 , הודו הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום ובהתאם לכך הורשעו בגין ביצוע העבירות מושא כתב האישום.
3. במסגרת הטיעונים לעונש טענה המאשימה כי הנאשמים הודו בהעסקה שלא כדין של עובד אחד למשך כחודש ימים וכן העסקת 15 עובדים מבלי שניתנו להם מגורים הולמים. עוד טענה המאשימה כי מדובר בעבירות כלכליות המחייבות ענישה כלכלית מרתיעה לאור הפגיעה במשק הן ביחס לעובדים זרים והן ביחס לעובדים ישראלים.
4. בהתאם לכך, טענה המאשימה כי ביחס לעבירת העסקה שלא כדין מתחם הענישה הראוי הוא 20% עד 50% מהקנס המקסימלי הקבוע לעבירה , וביחס למגורים שאינם הולמים מתחם הענישה צריך להיות בין 10,000 ₪ לבין 25,000 ₪. אשר לעבירה שבוצעה על ידי הנאשם, טענה המאשימה כי המתחם ביחס לכל העבירות אשר בצע הנאשם הוא בין 10,000ש"ח לבין 30,000 ₪. במסגרת מתחם הענישה סברה המאשימה כי יש להשית על הנאשמת קנס בגובה של 25,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין ובגין עבירה של העדר מגורים הולמים סך של 20,000ש"ח במכפלת מספר העובדים, סך של 300,000 ₪. אשר לעבירות המיוחסות לנאשם עתרה המאשימה להשתת קנס בגובה של 15,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין וסך של 150,000 בגין העדר מגורים הולמים. נוסף על כך טענה המאשימה כי יש לחייב את הנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירה למשך 3 שנים כאשר גובה ההתחייבות ביחס לכל מהנאשמים יעמוד על גובה הקנס המקסימלי.
5. הנאשמים טענו מנגד כי הנאשם בן 62 שנים, חקלאי וותיק במקצועו אשר תרם להתיישבות בארץ, שרת בצבא כמפקד פלוגה בנח"ל והשתחרר בדרגת סרן לאחר 5 שנות שירות צבאי. עוד נטען כי מדובר במשק חקלאי משפחתי המספק מקור הכנסה ל- 25 עובדים ישראלים וכ- 12 עובדים זרים המועסקים בחקלאות ועבודות אדמה ולאחרונה החל להעסיק סטודנטים לחקלאות מקמבודיה במסגרת פרויקט משותף של משרד החוץ והחקלאות שתכליתו למידת שיטות חקלאות והטמעתן. כמו כן הנאשם הוא אזרח שומר חוק ללא אישום פלילי אשר לא נהל את ההליך , חסך בזמן שיפוטי והודה בעבירות המיוחסות לו ולנאשמת.
6. הנאשמים הוסיפו וטענו כי לאחר ביקורת שנערכה על ידי משרד הכלכלה נמצא כי כל זכויות העובדים שולמו במלואם ומעולם לא הוגשה כל תביעה של עובד זר כנגד הנאשמים. עוד נטען כי מגורי העובדים תוקנו ושופצו מעת לעת ועוד טרם הביקורת וכיום אף נערכים מסדרי ניקיון במגורי העובדים על מנת לוודא את תקינות המגורים וניקיונם. נוסף על כך, כחודש לאחר מועד הביקורת המגורים שופצו בעלות כוללת של 120,000 ₪ , עובדה המלמדת כי במועד הביקורת החלו שיפוצים במגורי העובדים. עוד נטען כי יש לראות את עבירת המגורים שלא כדין כאירוע אחד ובהתאם לכך לבחון את עניינו של הנאשם ואין לקבוע את העונש על פי מכפלת מספר העובדים. בהתאם לכך טענו הנאשמים כי הקנס המנהלי הקבוע לעבירה של מגורים שאינם הולמים עומד על 2,500 וככל שתדחה טענתם כי מדובר באירוע אחד , לכל היותר יש להשית על הנאשמת קנס של 37,500 בגין מגורים שאינם הולמים וזאת בנסיבות המקלות של ביצוע העבירה והתנהגות הנאשם.
7. אשר לעבירה של העסקה שלא כדין טענו הנאשמים כי מדובר בעובד אחד בלבד אשר אשרתו טופלה על ידי חברת כוח אדם ורישום העובד כדין התעכב לאור תקופת החגים ומיד לאחר הביקורת רישומו הושלם בהתאם לדין והוא המשיך לעבוד זמן רב אצל הנאשמת עד לסיום אשרתו במדינה. על כן, משמדובר בטעות טכנית ברישום, יש להביא זאת בחשבון בעת קביעת רף הענישה. עוד נטען כי נוכח נסיבות העבירה יש להשית על הנאשמת קנס בסך של 5,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין. לגבי נאשם 2 נטען כי יש להשית עליו קנס בסך של 10,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין וכן קנס בסך של 5,000 ₪ בגין מגורים שאינם הולמים תוך התייחסות לזהותו ועברו הנקי של נאשם 2, נסיבות הגשת כתב האישום ותיקון ההפרות על ידו באופן מידי , בסמוך למועד הביקורת.