בניגוד לשיטות משטר אחרות בהן, כפי שגילו דיירי חוות החיות (ג'ורג' אורוול, 1945), כולם שווים אך... יש אשר שווים יותר, הרי שאחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה היא השוויון המוחלט בפני החוק. אך מה באשר לזכויות הצבעה בדירקטוריון חברה - האם תיתכנה זכויות יתר לדירקטור אחד על פני דירקטור אחר והאם יש הגבלה להיקף זכויות היתר שבעלי המניות בחברה רשאים להעניק?
בניגוד לחוקים אחרים המבקשים ליצור נתיב ברור ובלעדי להתנהלות בנושאים המוסדרים בהם, הרי שלצד שורת הוראות והנחיות בודדות שנקבעו כברירת מחדל, חוק החברות הישראלי מעניק לבעלי המניות בחברה חופש רב בקביעת מבנה החברה ואופן התנהלותה בהתאם לעקרון חופש החוזים והחלתו על תקנון החברה. עם זאת קיימות בחוק הוראות קוגנטיות - כאלה שלא ניתן להתנות עליהן - ובכללן כאלה הנוגעות לסמכויות הדירקטוריון וחובותיו.
אחד הכללים המביא לידי ביטוי את המתח האמור בין החופש החוזי לבין כללי הממשל התאגידי הקוגנטיים היא החובה על דירקטור להפעיל שיקול דעת עצמאי בהצבעתו בדירקטוריון. על פניו מדובר בהנחיה הנוגעת רק להצבעה על פי הנחיות מצד ג' או בהתאם להסכם הצבעה בניגוד לשיקול דעתו, אך מה הדין כאשר הדירקטור מצביע על פי שיקול דעתו העצמאי אלא שבשל ההסדרים הקבועים בתקנון, להצבעה המבטאת את אותו שיקול דעת אין כל משקל בהשפעה על ההחלטה שתתקבל, ומכאן על התנהלות החברה. האם ניתן לומר שהתקנון איפשר לו להצביע על פי שיקול דעתו ולצאת ידי חובה או שנדרשת עמידה מהותית בחובה להפעיל שיקול דעת ואין לאפשר החלטה נעדרת פוטנציאל להשפעה על פעילות החברה? במקרה שנדון בפני בית המשפט העליון בנובמבר, 2009, נדונה זכותו של דירקטור להפעיל את זכות הוטו שניתנה לו בתקנון ונקבע כי הענקת זכו וטו על החלטות מסוימות של הדירקטוריון אינה מונעת מהדירקטוריון מלהפעיל את שיקול דעתו, אלא שההחלטה המתקבלת מכך כפופה לאישורים נוספים. מנגד במקרה אחר, שנדון בפני בית המשפט העליון באוגוסט, 2022, נקבע (תוך הבחנה בין מצב של כוח הצבעה לא שוויוני או אפילו זכות וטו לבין מצב שבו שיקול הדעת של הדירקטורים מתבטל לחלוטין מכוח ההחלטה הנתון לדירקטור יחיד) כי על אף שהוראות החוק מאפשרות מציאות בה הדח"צים (הדירקטורים החיצוניים) מהווים מיעוט בדירקטוריון, הן אינן מאפשרות לאיין כליל את השפעתם על קבלת ההחלטות בחברה. באותו מקרה דובר בחברה, ששימשה כשותף כללי בשותפות מוגבלת ציבורית, וקבעה בתקנונה כי ההכרעה בעניינים מקצועיים נתונה בידיו של אדם ספציפי – פעולה שלאור העובדה שהחוק חייב את החברה במינוי דח"צים אינה חוקית משהיא שוללת את שיקול דעתם. עם זאת יש לשים לב לכך כי בניגוד להלכה הברורה שנקבעה באשר לאיון שיקול דעתם של הדח"צים, בית המשפט בחר שלא לקבוע הלכה דומה ביחס לדירקטורים שאינם דח"צים והסתפק במתיחת ביקורת חריפה.
אם כן, בעוד שממבט ראשון החוק מעניק לבעלי המניות חופש חוזי בלתי מוגבל להסדרת ניהול החברה באמצעות ניסוח התקנון, חופש זה כפוף למגבלות והפרתן עשויה להוביל לפסילת התקנון ואולי אף לפירוק בפועל של החברה. לכן, עוד בשלב ההתאגדות, חשוב להיעזר בשירותיו של עורך דין הבקיא בדיני חברות ובניסוח תקנונים.