36. הפסד נוסף לו טענו התובעים הוא עלות ההלוואות שנטלו לשם מימון הפרויקט:60,000 שקלים.
לטענתם, יידעו את הנתבע מפורשות לגבי כוונתם לעשות כן באין להם הון עצמי, והוא מצידו אף הפנה אותם ליועץ משכנתאות בשם "שגיא זוזט".
לביסוס טענתם צרפו התובעים אסמכתא מהבנק הבינלאומי (מוצג ד'). התובעים מציינים אמנם כי הם מצרפים את לוח הסילוקין של שתי ההלוואות שנטלו (ע"ס 150,000 ו – 30,000 שקלים), אולם בפועל כל שצורף הוא שני מסמכים: האחד – מציין את יתרת הקרן ויתרת ההלוואות שתיהן ליום 14.12.16 (כ - 135,000 שקלים) וכן את פרטי כל הלוואה: תאריך נטילתה וסיומה, שיעורה, יתרתה העדכנית, אחוז הריבית ושיעור התשלום הקרוב. השני – מסמך "פירוט הלוואות בשקלים" ליום 11.7.16 הנושא, פחות או יותר, את אותם פרטים.
הגם שעל פניו נטילת הלוואה כרוכה בעלויות, דרישה זו דינה להידחות משלושה טעמים:
ראשית, התובעים אינם מוכיחים כי ההלוואה הנוספת – ע"ס 30,000 שקלים, שניטלה ביום 4.2.14 ע"פ רישומי המסמכים, אכן נועדה לצורך מימון הפרויקט. אין ולו אמירה לגבי נסיבות וצרכי נטילתה במועד זה ולגבי השימוש שנעשה בה בפועל.
שנית, התובעים אינם מוכיחים כראוי את עלות ההלוואות בפועל או למצער את עלותן עד כה ואף אינם מסבירים את החישוב שנעשה על ידם. נראה כי הסכום בו נקבו הוא אמדן משוער הנסמך על הכפלת "סכום התשלום הקרוב" הנקוב במספר התשלומים המיועד.
שלישית, נראה כי נוצרת כפילות מסוימת בדרישת התובעים לקבל הן ה"ה וריבית כחוק על סכום המקדמה הנתבע חזרה (150,000 שקלים) והן את עלות ההלוואה. שעה שהתובעים תובעים נזקיהם, קרי – השבת המצב לקדמותו, היו אמורים הם להציג ולדרוש, לכל היותר, חישוב המשקף את ההפרש, ככל הקיים, בין עלויות ההלוואה לבין פסיקת הפרשים כחוק.
37. אשר לדרישה לתשלום עבור מרכיב עגמת הנפש, הרי שמשזה לא כומת ולא שולמה אגרה בגינו, אין התובעים זכאים לפסיקתו. מכל מקום ומבלי להכריע בדבר אוסיף, כי לא כל כשלון עסקי, על האכזבה המובנת הכרוכה בו, יצדיק פיצוי בגין מרכיב עגמת נפש.
ו. הערות לסיום וסיכום
--- סוף עמוד 12 ---
38. טרם סיום מוצאת אני מקום לציין כי במהלך ההליך העיר בית המשפט לא אחת על התנהלותו של הנתבע משעה שזה לא הקפיד בקיומן במועד וכראוי של החלטות, דבר שהקשה על קידום ההליך. בית המשפט אף חייב את הנתבע פעמיים בהוצאות בשל כך (3,300 שקלים סה"כ).
מנגד – מוצאת אני הכרח לחזור ולחדד כי חרף התנהלותו הראויה לביקורת לאורך ההליך ובמסגרת פועלו כעו"ד בפרויקט, וחרף מצוקתם המובנת של התובעים, לא באיש מרמה עסקינן. נראה כי הנתבע נכנס מוקדם ומהר מדי לזירת עסקאות המקרקעין המורכבות, שעה ששימש שנתיים בלבד כעו"ד (עמ' 40 רישא לפרוטוקול) וספק אם היה מנוסה. לנתבע, כך נראה, היו כוונות טובות, ואמינה בעיני עדותו לגבי עמלו הרב כנחזה מהפירוט בכתב הגנתו (שהוא עדותו כאמור) ומנספחיו, אלא שעמל זה ירד לטמיון. כישלון עסקת הרכישה בשנת 2016 חיסל כנראה כל סיכוי לפרויקט שממילא כשל. נראה כי לא בכדי לא אצו כל אנשי הקבוצה להתעמת איתו.
39. עוד מצאתי מקום לציין כי נראה היה במהלך הדיונים כי עשוי להסתמן פתרון לתובעים באמצעות הסכמת יתר חברי הקבוצה כי יופרש לטובתם מתוך יתרת כספי הנאמנות, מעבר לחלקו היחסי של כל חבר. דא עקא, מבלי להיכנס לפרטי ההצעות אומר כי התובעים מצידם הפגינו עמדה נוקשה למדי לאורך ההליך וזאת בהמשך לבחירתם לנתק קשר עם הנתבע סמוך לפנייתם לקבלת ייצוג במחצית שנת 2016 (ראה עמ' 32 בעדות התובע ומכתב בא כוחו – מוצג ד'), אולם - לא רק בהם יש לתלות את האשם שכן הנתבע מצידו נמנע מלהציג בפני בית המשפט הסכמה סדורה וכתובה של חברי הקבוצה, שתשכנע בדבר רצינותה של אפשרות זו. אף בשלב החקירות הנגדיות הטיחו הצדדים בהקשר זה האשמות הדדיות רבות.
הנתבע הגיש כאמור תצהיר של אחת מחברות הקבוצה הנוגע אף לסוגיה זו ומביע תרעומת על הדרישות שהציבו התובעים ועל אי שיתוף הפעולה מצידם, ע"פ הנטען, אולם בפועל תצהיר זה לא שימש אותו כאמור וניכר היה חסרונה הראייתי של עדות מטעם חברי הקבוצה במחלוקות השונות שנתעוררו, כמו גם חסרונם של מסמכים רלבנטיים לגבי שלל המחלוקות.
אין אלא להצטער כי אפשרות זו לפתרון הוחמצה, שכן בינתיים חולקו כספי הנאמנות.
40. סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה, אולם מוצאת אני מקום לחדד ולומר כי אין בקביעותיי כדי להתיימר להכריע כיצד נהג הנתבע בהתייחס ליתר חברי הקבוצה.
כפועל יוצא מהמובא לעיל מורה אני על חיובו של הנתבע לשלם לתובעים שיעורים אלה:
א. סך של 150,000 שקלים בלווית הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומם – 5.11.13 ובניכוי 93,000 שקלים נכון ליום 17.11.19 (הניכוי אף הוא ישא הפרשים כאמור).
ב. סך של 5,000 שקלים בגין אגרות המשפט (מהם הוחסר מעט בשל תוצאת ההליך).
ג.סך של 14,000 שקלים בגין שכ"ט עו"ד (זאת בנוסף על החיובים שהושתו בהליך).
ניתן היום, ד' סיוון תש"פ, 27 מאי 2020, בהעדר הצדדים.
אורית חדד