פסק דין
א. מבוא - ההליך
1. עניינו של הליך זה תביעת רשלנות מקצועית במסגרתה עתרו התובעים להשבת 150,000 שקלים אשר, ע"פ הנטען, הועברו בנאמנות לידי הנתבע, עו"ד במקצועו, וכן - לחיובו בתשלום בן 60,000 שקלים בגין עלות ההלוואות שנטלו לצורך מימון פרויקט שנמסר לטיפולו (להלן: "הפרויקט").
2. ביום 2.7.18 ניתן פסק דין נגד הנתבע מחמת אי התייצבותו לדיון קדם המשפט שנקבע, אולם לבקשתו בוטל פסק הדין בהחלטה מיום 25.10.18 תוך חיובו בהוצאות.
3. במהלכו של ההליך ולאחר שלל ניסיונות להביא לפתרון המחלוקות והאשמות הדדיות שהיו על רקע זה, הוחזר לידי התובעים סך של 93,000 שקלים, כך ביום 17.11.19 ואין חולק כי יש להפחיתם מהסך הנתבע (ראה הודעת התובעים מיום 15.11.19 ומצד הנתבע - מיום 17.11.19).
4. עדויות התובעים כללו תצהירים שלהם בלבד.
--- סוף עמוד 2 ---
עדויות הנתבע כללו את תצהירו של מר בן עמי ישראל – מארגן קבוצת הרכישה בפרויקט (שתצהירו מעורר קשיים ולו לגבי לוח הזמנים הנתון בו וכלליות התאורים בו) וכן את עדות הנתבע עצמו לאחר שהוסכם כי כתב הגנתו הוא שישמש כתצהירו, שעה שנמנע מהגשת תצהיר במועד. הנתבע צרף אמנם תצהיר נוסף של גב' מיכל עמרם, אולם תצהירה אינו משמשו משזו לא התייצבה להעיד ולאחר שהנתבע לא עמד על איתורה וכפייתה לכך.
הצדדים שניהם הגישו מספר לא רב של מוצגים ולאלו אדרש בהמשך, כמידת הצורך.
5. הנתבע לא התייצב לשניים מבין דיוני קדם המשפט ובסופו של דבר נמנע אף מהגשת סיכומיו במועד הנדרש ע"פ הוראות ההחלטה שניתנה בתום שמיעת הראיות, ביום 3.12.19, וכך גם לאחר ארכה שניתנה לו למעשה, לפנים משורת הדין, ביום 29.3.20. משכך, ובהתאם להוראות החלטה אחרונה זו, הועלה התיק למתן פסק דין.
ב. עיקרי העובדות ברקע הגשת התביעה
6. הנתבעים ביקשו למעשה לרכוש דירת מגורים ע"י הצטרפות לקבוצת רכישה. לצורך כך נחתם ביום 31.10.13 בין הנתבעים מצד אחד לבין חברי הקבוצה מצד שני לבין "צוות הניהול של פרוייקט "נווה הילה" מצד שלישי, הסכם הנושא כותרת "הסכם שיתוף" ומטרתו, ע"פ נוסחו, רכישה משותפת של מגרש 734 גוש 100279 (בחלק) לפי תב"ע 172/02/22 בשכונת נתיבות מערב ובניה עצמית במגרש זה (מוצג ב' במוצגי התובעים) (להלן: "הסכם השיתוף"; "המגרש").
7. סעיפיו העיקריים של הסכם השיתוף הנוגעים לענייננו הם כדלקמן:
סעיף 6א רישא : "מקובל ומוסכם על כל הצדדים כי משרד עו"ד ירון מלכה (להלן: "עורך הדין") יהא רשאי ומוסמך לייצג ולפעול בשם הקבוצה ובשם כ"א מן הצדדים ולחתום ולהתחייב בשם כל אחד ואחד מחברי הקבוצה על כל מסמך ו/או כתב ו/או שטר הנחוצים והדרושים לשם מימוש התחייבויותיהם ומחויבויותיהם של הצדדים. בגין טרחתו של עורך הדין יהא זכאי עורך הדין לשכ"ט של 1.5% (אחוז וחצי) בתוספת מע"מ כדין משווי... "
סעיף 6ב: "עורך הדין יפתח חשבון נאמנות בבנק (להלן: "הבנק המלווה") בו יפקיד את התשלומים והכספים המשולמים ע"י כל צד מהצדדים"
סעיף 12ח: "עוה"ד ירון מלכה אינו מייצג את השותפים וכל שותף רשאי לפנות לעו"ד מטעמו"
8. בעקבות הסכם השיתוף, הפקידו התובעים ביום 5.11.13 בנאמנות בידי הנתבע סך של 150,000 שקלים עבור רכישת הקרקע, הגשת תכניות ואגרה לעיריה (הקבלה - מוצג ג' במוצגי התובעים). הנתבע מצידו חתם ביום 18.12.13 על הסכם לרכישת המגרש והוא מוגדר בהסכם זה כרוכש "בנאמנות עבור קבוצת רכישה נווה הילה" (נספח א' לכתב ההגנה, להלן:"הסכם הרכישה").
--- סוף עמוד 3 ---
9. הניסיון לקדם את פעילות קבוצת הרכישה ולממש את הסכם הרכישה לא צלח, זאת מחמת אי גיוס כספים כדי הנדרש מחמת חסר ברוכשים ומשעה שכך, הודיע בעל המגרש על ביטול הסכם הרכישה ובהמשך לכך השיב ביום 4.5.16 לידי הנתבע את המקדמה ששולמה – 1,160,000 שקלים, אלא שאת זאת עשה בניכוי הפיצוי המוסכם (ששיעורו הנקוב 350,000 +מע"מ).
10. מציאות מתוארת זו הביאה לכך שמצד אחד פרויקט בניית הדירות ע"י קבוצת הרכישה לא צלח ומצד שני – לא ניתן היה להשיב לתובעים וליתר הרוכשים את כספם המלא כדי תשלומו בפועל, מה גם שהנתבע, כך לשיטתו, שילם תשלומים נוספים עבור קידום הפרויקט מתוך חשבון הנאמנות שפתח עבור הפרוייקט. מכאן ההליך שלפני.
ג. המחלוקת וטענות הצדדים
טענות התובעים
11. התובעים טענו בתביעתם כי התחוור להם שרכישת המגרש אינה עומדת עוד על הפרק, אולם בהמשך הבהירו כי רק לאחר פתיחת ההליך התברר להם כי נחתם הסכם רכישה שכשל כאמור. מכל מקום, לשיטתם, במציאות שנוצרה ומשעה שהנתבע לא השיב לפניותיהם לשם קבלת מידע לגבי הכספים ששולמו בנאמנות, הסכם השיתוף בטל ומבוטל וקמה להם הזכות להשבה.
12. כן טענו כי התקשרו בהסכם השיתוף רק משום שידעו שכספי הרכישה מועברים בנאמנות לעו"ד אשר רשאי להשתמש בהם אך ורק לצורך רכישת המגרש. הנתבע שימש למעשה כנאמן לפי חוק הנאמנות, תשל"ט - 1979, ובנוסף שימש כעו"ד החב חובת נאמנות מיוחדת ללקוחו.
לטענתם, הנתבע התרשל והפר חובותיו הן כנאמן והן כעו"ד, נהג בחוסר תום לב ובחוסר הגינות שעה שעשה שימוש בכספי הנאמנות שלא כדין ולא מסר דיווח אודות הנעשה באלו. עוד טענו התובעים, כי התנהלותו של הנתבע, הינה בגדר הטעיה ו/או מרמה ואף בגדר עשיית עושר ולא במשפט, ולכן חלה עליו חובת ההשבה.
13. התובעים מציינים כי נגרמה להם עוגמת נפש רבה, שעה שמצאו עצמם ללא דירה ועם התחייבויות כספיות בשל ההלוואות שנאלצו ליטול ולצידן ריביות המסתכמות ב – 60,000 שקלים. הנתבע בהתנהגותו אילץ אותם למעשה לנקוט בהליך משפטי זה ועליו לשאת בתוצאות.
טענות הנתבע
14. מנגד טען הנתבע כי בטרם החתימה על הסכם הרכישה הובהרו לתובעים תנאיו. אלו שקלו זאת בכובד ראש ורק לאחר מכן חתמו על הסכם השיתוף.
--- סוף עמוד 4 ---
15. הנתבע מדגיש כי שימש כעורך הדין של קבוצת הרכישה בלבד וכי כל פועלו, לרבות מול הגורמים השונים - משרד אדריכלות, ועדות התכנון, הרשות המקומית, וחתימתו על הסכם הרכישה, נעשו בתוקף מעמדו זה (ראה נספחים א' – ו' לכתב ההגנה שצורפו להמחשת פועלו).
16. כשלונו של הסכם הרכישה נבע מכך שהתמורה ששיעורה 3,475,000 שקלים לא גויסה כאמור, שעה שמארגני הקבוצה גייסו אך 9 רוכשים מתוך 36 מיועדים וזאת מחמת מבצע "צוק איתן", תכנית האוצר "מע"מ אפס" וכשלון קבוצת רכישה אחרת בנתיבות. הנתבע נרתם לנסות למצוא פתרונות שונים מעבר למחויבותו, אך לשווא והסכם הרכישה בוטל כאמור ובחוסר תום לב.
17. לטענתו, בפרק הזמן שחלף נפגש עם חברי הקבוצה והיה עימם בקשר בכל עת שהדבר נדרש. מכל מקום לאחר השבת יתרת כספי המקדמה, 750,000 שקלים, פנה הנתבע לחברי הקבוצה והודיע כי ברצונו להשיב להם באופן שווה את כספי הנאמנות שנותרו בחשבון, אלא שהדבר חייב את הסכמת כלל חברי הקבוצה ע"פ דרישת הבנק. התובעים סירבו לאשר השבת הכספים, בעודם דורשים השבת מלוא הסכום ששולם על ידם בתוספת ריבית והצמדה. בכך למעשה מנעו התובעים השבת הכספים לכלל חברי הקבוצה והחזיקו בהם כבני ערובה.
18. הנתבע טען להיעדר יריבות. לטענתו, אין הוא צד בעניין זה שבין התובעים לבין מארגני הקבוצה וחרף הניסיון להציגו כנוכל ושרלטן, הרי שבפועל פעל נאמנה כעורך דינה של הקבוצה, תוך שקיפות מול חבריה, והעביר כספים כדין לכל הגורמים המעורבים ברכישת הקרקע, התכנון והיתרי הבניה. מנגד, הוא עצמו לא זכה לקבל את שכרו.
התובעים עודכנו אף הם בזמן אמת לגבי התקדמות הפרויקט וכל קושי שנתגלע במפגשים אישיים ואף במפגשים קבוצתיים, שלחלקם בחרו הם שלא להגיע.
ד. דיון והכרעה
19. לאורך כל ההליך הטיחו התובעים בנתבע אמירות קשות וכעס רב. הוא מצידו הטיח בהם כי הם, בסרובם העיקש לשתף פעולה ולאפשר שחרורם של כספי הנאמנות, הביאו על עצמם ועל חברי הקבוצה מציאות עגומה זו תוך שהוא חוזר ומדגיש את תום ליבו לאורך כל הדרך ומנסה להציג הצעות לפתרונות שונים שלא הסתייעו, עד שלבסוף, כאמור, חולקו כספי הנאמנות כדי הנותר, כפי הנראה, ובשיעור שאינו מכסה את דרישת התובעים כאמור.
אקדים את המאוחר ואומר – מוצאת אני אמנם כי דין התביעה בעיקרה להתקבל, אולם חרף המצוקה לה נקלעו התובעים, כאבם המובן ואמירותיהם הקשות, רחוקה הייתי מלהתרשם כי ענין לנו בנתבע שהוא נוכל ורמאי כפי שמתיימרים התובעים להציגו. התרשמותי היא שהנתבע אכן וכטענתו כיוון ועמל רבות למתן סיוע מקצועי שיאפשר קידומו של הפרויקט, אלא שבפועל כשל הוא בהתנהלותו ובמילוי חובותיו המקצועיות ולא סיפק לתובעים את ההגנה
--- סוף עמוד 5 ---
והבטחון, להם יש לצפות שעה שהדיוטות מפקידים את מיטב כספם ואמונם בידי עו"ד ו/או נאמן לכך.
20. השאלות הטעונות הכרעה בנסיבות הענין הן אלו: ראשית, מה טומנת חובת הזהירות מצד עו"ד. שנית, האם קיימת חובת זהירות מצד הנתבע כלפי התובעים. שלישית וככל שקיימת חובה כזו, האם הופרה החובה והאם קיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק שנגרם. אדון באלו כסדרם.
מהו היקף וטיב חובת הזהירות שחב עורך דין?
21. סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961 קובע כי עו"ד יפעל לטובות שולחו "בנאמנות ובמסירות" וסעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) מכיל הוראה דומה.
הוראות אלה הן מנישמת אפו של מקצוע עריכת הדין. בבסיס החובה הנזכרת בהן ניצבת מערכת היחסים המיוחדת שקיימת בין עו"ד ללקוחו, שעה שלרוב, הלקוח הפונה לעו"ד אינו מבין בעניינים המשפטיים ולכן סומך ידו עליו כי זה יפעיל את מיטב כישוריו ויכולותיו המקצועיים וייצגו בתבונה ובמקצועיות.
22. בית המשפט העליון בפסיקתו בע"א 37/86 משה לוי נ' יצחק יחזקאל שרמן, פ"ד מ"ד(4) 446 מפרט בהרחבה את חובותיו של עורך הדין במישור החוזי והנזיקי ובהתייחס לזה האחרון מציין הוא כי סטנדרט המיומנות והזהירות המצופה מעו"ד שואב חיותו הן מהדין כפי שהתגבש בהלכה באשר לרמת המיומנות והזהירות הנדרשת מבעל מקצוע כלפי מי שהוא חב חובה כלפיו והן מהדין הספציפי הקובע את נורמות ההתנהגות הראויות לעו"ד בתור שכזה (כמובא לעיל).
אצטט ממקצת דבריו של בית המשפט הרלבנטיים לענייננו (בעמ' 462-464):
" עורך-דין, המקבל על עצמו טיפול בענייניו של לקוח - אם בייעוץ, אם בהופעה בערכאות, אם בעריכת חוזים, רישום תאגידים וכיוצא באלה - רואים אותו כמי שמציג לפניו מצג מכללא "לפיו הוא בעל הכישורים המתאימים, הידע והיכולת להבין ולנהל את הבעיה המוצגת בפניו וכי הוא מתעתד להפעיל מידה של אחריות סבירה שבה היה נוהג עורך דין רגיל בנסיבות דומות" (שנהב ולויתן, במאמרם הנ"ל, בעמ' 181; וראה האסמכתאות שם ובעמ' 182)....
בית המשפט מונה שם מגוון סיטואציות ותחומי פעילות בהן נדרש עורך הדין לגלות בקיאות ומיומנות והוא מסכם את אלו בציינו:
"עורך-דין חב חובת זהירות והפעלת מיומנות סבירה בטפלו בענייני לקוחו בייעוץ, בייצוג ובכל דרך שהיא".
אחד מתחומי הפעילות הנזכרים בפסק הדין הנ"ל והרלבנטי לענייננו, הוא תחום עריכת החוזים, אשר על פניו מחייב זהירות רבה, מיומנות וניסיון שיאפשרו הגנה מירבית על הלקוח וכספו ובענין זה מצטט בית המשפט מתוך על"ע 2/80 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בישראל, תל-אביב- יפו, פ"ד לד(4) 707:
--- סוף עמוד 6 ---
"חייב עורך-הדין להכין ללקוחות שלו חוזה אשר יבטיח את זכויותיהם על הצד המועיל ביותר..."
כב' השופט א.רובינשטיין אף מחדד ומציין ברע"א 2786/07 בתיה לופטיג נ' עו"ד הדסה בן יעקב (11.11.07) כי מעצם הגדרת תפקידו של עורך הדין, סטנדרט ההתנהגות המצופה ממנו גבוה יותר בכל הנוגע למיומנות, לנאמנות ולזהירות הנדרשים. להמחשת עוצמת החובה הוא אף מצטט פסיקה המדברת על: "אמון בלי מצרים" וכן: "הנאמנות ללקוח היא הדיברה הראשונה מן הדיברות שניתנו לעורכי-הדין".
23. יישום חובותיו המוגברות של עורך הדין מחייב קביעה לפיה בבואו לערוך הסכם חייב הוא לעשות את המיטב על מנת להגן על זכויות וכספי מרשו ולצמצם את סיכוניו, כמו גם להעמיד את לקוחו בפני הסיכונים שהוא בכל זאת נוטל על עצמו לפי ההסכם. בהקשר זה מציין כב' השופט י.עמית בע"א 7633/12 קבוצת גאות נ' גולדפרב ואח' (16.9.14) (להלן: "עניין גאות"), כי אף אם עסקינן בלקוח המביע עניין בעסקה הטומנת סיכונים, על עורך הדין מוטל הנטל להוכיח כי בעשיית העיסקה או ההתקשרות בהסכם נטל על עצמו הלקוח סיכון הטמון בו, מרצון מתוך מודעות פוזיטיבית והבנה מלאה של אותו הסיכון.
אשר לשאלה מהו היקפה של חובת עורך הדין להזהיר את הלקוח מפני סיכונים אפשריים מציין בית המשפט בעניין גאות שלוש אמות מידה מרכזיות: הראשונה - מיהות הלקוח ומעורבותו - מידת כישוריו, ידיעותיו ומומחיותו בתחום. נקודות שיש בהן לשקף למעשה את מידת פערי הידע בין הלקוח לעורך הדין ואת יכולת הלקוח להבין מהי ההחלטה הטובה ביותר עבורו. יש אף להבחין בין לקוח אשר מנהל בעצמו את המגעים מול הצד השני, ותפקיד עורך דינו מתמצה בייעוץ בלבד, לבין זה "המפקיד את גורלו" בידי עורך הדין. השניה - תוחלת הסיכון הנלקח והשלישית - מורכבות הסוגיה הנדונה. (ראה סעיפים 53 עד 55).
24. זאת ועוד, חובותיו של עורך הדין אינן מתמצות בחובת זהירות כלפי לקוחו וכבר נפסק כי הוא חב חובות מסוימות גם כלפי יריבו וגם כלפי הציבור. (ראה עמ"מ 4/56 עו״ד פלוני נ' יושב ראש וחברי המועצה המשפטית, פ"ד י 831). בהקשר זה מציין בית המשפט בע"א 37/86 הנ"ל (בעמ' 470-472) כי במקרה למשל בו עורך-דין מייצג לקוח בעוד הצד האחר לעיסקה אינו מיוצג כלל, עליו לנקוט בזהירות רבה יותר בהצגת העניין, לבל יכשיל במודע או בהיסח דעת את הצד האחר, כשהוא יכול להניח שזה סומך על אמינותו, יושרו ומיומנותו.