--- סוף עמוד 16 ---
3,100 יורו EMRAN. לא מצאתי כי ניתן ללמוד ממסמך דבר ראיה בעלת משקל לענייננו. המסמך הוא סתום בתוכנו בכל הנוגע לכיתוב אליו מפנה התובע, לא ברורה מהות הסכום, התקופה בה מדובר ולמה מתייחס הוא, מה-גם שאין זהות בין הסכום המצוין לבין הסכום שהתובע טוען שהוסכם בין הצדדים ( 3,500 יורו).
57. על יסוד כל המקובץ, מסקנתי היא כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל להוכחת טענותיו בדבר התחייבויות בעל-פה של הנתבע לשלם לו הסכומים האמורים.
התביעה לתשלום הוצאות:
58. ביחס לרכיב זה תובע התובע סך של 70,000 ₪, וזאת עבור החזרי הוצאות, טיסות, נסיעות, טלפונים וכד'.
59. גם ביחס לרכיב זה דין התביעה להידחות. ראשית, לא ברור הבסיס לתביעה הנ"ל, מקום בו לפי הסכם המייסדים הוסכם כי התשלום עבור מחייתו של התובע הוא חלקו בדיבידנד ככל שיהיה (סעיף 11.5 להסכם). גם לא ברור היחס בין דרישה זו לטענת התובע בדבר הסכמה לתשלום סכום גלובלי "כדמי מחיה". מכל מקום, הטענות לעניין ההוצאות ושיעורן האמורים לא הוכחו כדבעי. לא הוצגו קבלות, חשבוניות או ראיות אחרות לאותן הוצאות, כך שהן לא הוכחו.
60. יצוין כי במסגרת תצהירו וסיכומיו כלל התובע בסעד הנוגע לתשלום הוצאותיו אף החזר הלוואה בסך 50,000 ₪ שלטענתו נתן לנתבע (רכיב שלא נכלל ברכיב הסעדים בתביעה). גם טענה זו לא הוכחה כנדרש. הסכם הלוואה לא צורף. גרסת התובע בעניין זה היא מבולבלת ולא ברורה. לא ברור היחס בין סכומים שלטענתו העביר לחשבון הנתבע (תוך הפנייה לרישומי העברות שצורפו לתצהיר) לבין סכומים שלפי שטען לווה הנתבע מאחיו ומגיסו של התובע, ושלפי הנטען היו אמורים רק להשתלם באמצעות התובע (נספח 28). אף לא ברור היחס בין הסכום הנטען של ההלוואה לבין סכום זהה שהתובע מצהיר כי שולם לו בפועל (סעיף 56(ב) לתצהיר). במכלול אלה, לא מצאתי כי הגרסה בעניין זה הוכחה.
נזק לא ממוני ממוני:
61. התביעה לסעד זה מתבססת על טענת התובע כי הנתבע הפר את ההסכם בכך שהשכיר את כלל פעילות העסק לחברת פיתה בירד וזאת ללא ידיעת התובע וללא הסכמתו. הנתבע איננו מכחיש כי כך נעשה, אלא טוען כי לא נותרה ברירה בידו, לאחר שהעסק נקלע לקשיים, המשיך לצבור חובות אולם התובע סירב לבקשתו למכור את העסק ככל שלא ייכנע לדרישותיו הכספיות.
--- סוף עמוד 17 ---
62. בעניין זה סבורני כי הדין עם התובע. כאמור לעיל, אין מחלוקת על העובדה כי ביום 25.11.10 חתם הנתבע, בשם השותפות, על הסכם להשכרת מלוא הפעילות של העסק, ובכלל זה ציוד והסכמי התקשרות, לחברת פיתה בירד. אין אף מחלוקת כי הדבר נעשה ללא ידיעתו של התובע, אשר הדבר התגלה לו רק לאחר ששב מביקור בישראל, ולמעשה הועמד על-ידי הנתבע בפני עובדה מוגמרת.
63. פעולות אלה של הנתבע נוגדות מעצם מהותן את ההסכם בין הצדדים. הם רוקנו מתוכן את ייעודה המוסכם של השותפות – הפעלת מפעל לייצור ושיווק דברי מאפה, בהעבירן את כלל פעילות השותפות לצד ג'. הן מנוגדות להסכמות בדבר אופן הפעלת המיזם המשותף, ובכלל זה הקביעה בהסכם כי החלטות בדבר עיסוק בתחומי עיסוק חדשים והחלטות בדבר השקעות והתחייבויות כספיות ואחרות של השותפות תתקבלנה בהחלטה פה אחד של בעלי הזכויות (סעיף 5.3.1 ו- 5.3.10 להסכם). בענייננו, לפי העולה מהראיות, הנתבע פעל להשכרת כלל פעילות העסק לידי צד ג', וזאת ללא כל מעורבות של התובע וללא ידיעתו ומבלי שקוים הליך מוסמך של קבלת החלטות בהתאם להסכם. מעשיו אלה הם היו בניגוד להסכם בין הצדדים ובכך מהווים הפרה שלו.
64. טענות הנתבע לפיהן לא נותרה ברירה בידו אלא לעשות את שעשה, וזאת בשל מצבו הכספי העגום של העסק ושעה שהוא לבדו נושא באחריות להתחייבויותיו ונוכח סירובו של התובע באותה עת למכור את העסק, אינן יכולות להתקבל כהכשר לאופן פעולתו. ככל שהתעוררה מחלוקת בין הצדדים באשר להמשך התנהלות העסק וגורלו, וככל שלא עלה בידיהם להגיע להסכמה, היה על הנתבע לפעול בערוצים המיועדים לכך, בין אם באמצעות פניה למנגנון הבוררות המוסכם בהסכם ובין אם בהגשת תביעה מתאימה. אין הדבר יכול להצדיק פעולות חד-צדדיות מהסוג שעשה – הקמת חברה עם צד ג' והשכרת כלל פעילות העסק שבבעלות השותפות עם התובע לאותה חברה, וזאת ללא יידוע התובע על המהלך, ללא הסכמתו וללא מעורבותו, ותוך העמדת התובע בפני עובדות מוגמרות.
65. לדברים האמורים יש מימד מיוחד של חומרה בענייננו, שעה שכאמור אין חולק שבין הצדדים שררו יחסי שותפות בהם כרוכה חובת אמון מוגברת, חובה שברי כי איננה מתיישבת מתכונת ההתנהלות שתוארה. זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מכך שצד ג' – לו הושכרה פעילות העסק – היא חברה שהנתבע עצמו הוא מבעלי מניותיה. חברה זו נרשמה יום אחד לפני החתימה על ההסכם להשכרת העסק לידיה (נספח 49א' לתצהיר התובע) וככל הנראה זו המטרה לשמה הוקמה. סוגיה זו, שבמגבלת הראיות שהובאו בתיק זה לא התבררה עד תום מבחינת התועלת שהיתה אמורה העסקה להפיק לנתבע, מעוררת לכל הפחות תמיהה של ממש.
66. כפי שצוין, התובע העמיד את עיקר הסעדים שנתבעו על-ידו על טענות להסכמות קונקרטיות מול הנתבע לתשלומים שונים ולקבלת סכומים מתוך הכנסות העסק. כפי שפורט בהרחבה, סבורני כי התובע כשל בהרמת נטל ההוכחה של טענות אלה, ולפיכך דין התביעה ברכיבים אלה להידחות.
--- סוף עמוד 18 ---
67. לצד זאת תבע התובע בתביעתו אף סעד של פיצוי בגין נזק לא ממוני עקב הפרת ההסכם, אותו העמיד על סך של 100,000 ₪.
68. בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון, שגרמה הפרת החוזה, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין. ההלכה הפסוקה קובעת כי פסיקת נזק כאמור תעשה על-ידי בית המשפט מכוח שיקול-דעתו לא כדבר שבשגרה, אלא בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת, כגון במצב של יחסי אמון או יחסי תלות, מצבים של זדון או של התנהגות פוגענית במיוחד (ע"א 8588/06 דוד דלוג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (פורסם במאגרים) (2010)). בהתאם לפסיקה, נזק לא ממוני הוא נפרד מנזק ממוני ועומד לעצמו, כאשר במקרים מתאימים ראוי לפסוק פיצוי בגינו אף אם התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק ממון כלשהו (ראו: ע"א 153/04 חיותה רבינוביץ נ' עו"ד רוזנבוים (פורסם במאגרים) (2006); ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון ואח' (פורסם במאגרים) (2014)).
69. סבורני כי נסיבות המקרה דנן הולמות פסיקת פיצוי כאמור. זאת, נוכח שפורט לעיל בדבר התנהלות הנתבע אשר הביאה הלכה למעשה לסיום ההתקשרות ההסכמית ובשים לב למאפייני מערכת היחסים שהיתה בין הצדדים שהיא, במהותה, מערכת יחסים אמונית בין שותפים.
70. באשר לנזק; שוכנעתי כי לתובע אכן נגרמה עוגמת נפש משמעותית כתוצאה ממהלכי הנתבע כפי שתוארו. כפי שיכולתי להתרשם באופן ישיר מהתובע במהלך ניהול ההליך, ניכר היה כי הפרשה "בוערת בעצמותיו" עד עתה וכי הוא חש תחושה עמוקה של עוול שבוצע כלפיו. על-אף שמהראיות עולה כי לא מדובר היה בעסק משגשג שהניב הצלחה של ממש, הרי שגם ברור מתוך הראיות כי התובע הקדיש לו מפועלו וממרצו משך זמן ממושך, לרבות העתקת מקום מגוריו מישראל לאיטליה לתקופות לא מבוטלות והשקעת עבודה רבה. אף ללא קשר לטענותיו הכספיות (טענות שכאמור לא עלה בידו להוכיח במסגרת תביעה זו), ניכר כי האופן בו באה לסיומה ההתקשרות בין הצדדים להפעלת העסק, באופן חד-צדדי כפוי והלכה למעשה "מאחורי גבו" של התובע, הסבה לו עוגמת נפש רבה ותחושות של כעס ועלבון אותן הוא נושא אף היום.
71. במכלול אלה, אני מוצאת לפסוק לתובע פיצויים בגין נזק לא ממוני בסך של 70,000 ₪ להיום.
סוף דבר:
72. התביעה מתקבלת חלקית בלבד, באופן שאני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 70,000 ₪. כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות בסך 15,000 ₪.
--- סוף עמוד 19 ---
73. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא
ניתנה היום, ט' סיוון תש"פ, 01 יוני 2020, בהעדר הצדדים.
עינב גולומב