--- סוף עמוד 18 ---
42. המבקשת ציינה בפראפרזה 7 ב-מב/2, ואף לפרוטוקול, כי קיימת "סינרגיה" בין שני העסקים נושא הבקשות, בזיקה לאותו ארגון פשיעה, שבראשו עומדים האחים מוסלי. בהתאמה, נטען כי קיימת זיקה בין הראיות המתייחסות לשתי הבקשות. לפיכך, מה שייאמר להלן, נכון לגבי שתיהן, אלא אם יצוין אחרת.
43. הפראפרזות כמו גם דברי אנשי המודיעין בפרוטוקול החסוי, מייחסים למשיבים פעילות עבריינית עניפה, במסגרת ארגון פשיעה מוסלי, באפיקים כלכליים, באמצעות העסקים. ואולם, בפראפרזות אין די, ומה שקובע הוא תוכן הידיעות שהועמדו לעיון בית המשפט, ומידת הסיכון הקונקרטי העולה מהן. לאחר עיון מעמיק, מצאתי ידיעות מסוימות המתייחסות לעבירות כלכליות בעסקים (למשל: מב/27, 11, 13, 29, 31, 34), אך לא מצאתי תימוכין משמעותיים למעורבות חמורה ורחבת היקף של מי מהעסקים בפעילות של ארגון פשיעה. הדברים בולטים בייחוד בעניין מוסלי, נוכח דלות יחסית של המידע הנוגע למשיבה ולעסק (ראו: מב/11-24). בנוסף, רוב המידע ראשוני למדי, למרות שחלף זמן ממועד השגתו, ולא נראה כי החקירה בעניינים המפורטים מתפתחת כיום לקראת העמדה לדין, או לכל הפחות לקראת חשיפה. יובהר, דבריי אלה מתייחסים לחשדות הקשורים לשני העסקים הנידונים בלבד, ואינני מביעה כל דעה אודות מידע הקשור לארגון הפשיעה, שאינו עומד לדיון במסגרת זו.
אני מוצאת כי אמירות מסוימות שנרשמו בפרוטוקול החסוי מפי נציגי המשטרה, בעניין חומרת המעורבות העבריינית של המשיבים והעסקים, אינן נתמכות כלל בחומר המודיעיני שהוצג (למשל: בפרוט' מיום 14.5.20: ראו עמ' 4 מסומן "א"; עמ' 7 מסומן "א"; עמ' 9 מסומן "א". בפרוט' מיום 17.5.20: ראו עמ' 4 מסומן "א"; עמ' 5 מסומן "א" – לכל אלה אין תימוכין במידע). יובהר, לא כל ידיעה אודות עבירות המבוצעות על ידי מי מהמשיבים, יכולה להוות עילה לסגירת העסק, אלא יש להראות כי העבירות קשורות לטבורו של העסק, ולעצם התנהלותו, באופן היוצר סיכון שלא ניתן להפיגו בדרך אחרת (ע"פ 27064-12-14 לעיל). כך למשל, המידע העדכני יחסית בעניין מוסלי- מב/11, הוא חסר כל זיקה לעסק, ובאותו אופן, אין זיקה בין המידע ב-מב/ 25, 43, 48, 51, 53 (כדוגמא), ובין העסק של חמו. עוד יש לציין כי ראיות רבות שהוצגו, אינן כוללות תוכן מפליל למיטב הבנתי (ראו למשל: מב/17, 18, 19, 20, 42, 46, 47, 48, 49, 52). מצד שני, חשוב לעיין ב-מב/16 שיש בו כדי ללמד זכות על התנהלותה של מוסלי.
44. שעה שמוצגות ראיות חסויות ראשוניות בדמות מידע מודיעיני, אשר לא התפתחו לכלל ראיות ממשיות גם בחלוף שנים, ברור שיש בכך כדי להשפיע על משקלן, וודאי שכך הדבר
--- סוף עמוד 19 ---
כשמדובר בעניינים שניתן היה לפתח חקירה בגינם, או לכל הפחות לבררם בניסיון לאשש או להפריך את המידע, אך הדבר לא נעשה. בהקשר זה, חשוב לעיין בדברי נציגי המשטרה לגבי המדיניות, והצפי בענייניהם של המשיבים בשתי הבקשות, מה שמלמד על מידת הדחיפות (ראו פרוט' מיום 14.5.20: עמ' 2 מסומן "ב"; עמ' 10 מסומן "ב"; פרוט' מיום 17.5.20: עמ' 2 מסומן "ב"; עמ' 5 מסומן "ב"; עמ' 6 מסומן "ב").
45. המבקשת הבהירה שוב ושוב, כי היא מייחסת למשיבים ביצוע עבירות כלכליות דווקא, ובעיקר הלבנת הון (ראו: פרוט' מיום 14.5.20 עמ' 6 מסומן "ג"), ולא נטען לביצוען של עבירות אשר מקובל לראותן כמחוללות פשיעה ומסוכנות באמצעות עסקים, כגון עבירות סחר בסמים, סחיטה באיומים, זנות, הימורים, אלימות וכו'. בכך יש כדי ללמד על מידת הסיכון המיידי הנשקף מן העסקים. בעניין היקפי העבירות הנטענות, מרבית הראיות שהוצגו אינן מלמדות על עבירות בסכומי עתק, כפי שניתן היה לצפות מארגון פשיעה גדול ומאורגן כנטען, ולמעשה ההיקפים נראים צנועים למדי (ראו: סעיף 6 ל-מב/1; סעיף 6 ל-מב/2, מב/6; מב/37; מב/39; מב/50). אמנם אני ערה ל-מב/51 ו-מב/53 אך אני מפנה שם למסומן "א", שיש לו השפעה על משקל הראיה מבחינת נחיצות צו הסגירה כיום. בנוסף, יש לשים לב למסומן "א" ב-מב/50-64. יש לשים לב לכך שלא התקדמה החקירה לגבי כל אלה, מעבר למידע.
על פי סעיף 2 ל-מב/1, חמו מעורב בקביעת מחירי הירקות בשוק, עם גורמים ממשלתיים. מצאתי תימוכין לכך ב-מב/44, אך לא מצאתי כי המידע מוצלב. בנוסף המידע אינו חדש, ולא קודמה חקירה בעקבות זאת, כך שמשקלו מוגבל למדי. עוד חשוב להדגיש כי חמו מכחיש בתוקף כל חשד להשפעה על מחירי הירקות, כעולה מסיכומי ב"כ (פרוט' מיום 14.5.20 עמ' 10). בדיון במעמד הצדדים, בשתי הזדמנויות מצאתי לנכון לאפשר למבקשת להציג תשובות לטענותיו הקשות של חמו בעניין זה, אף במעמד צד אחד, אך המבקשת לא הבהירה דבר (פרוט' עמ' 10 ש' 30; עמ' 16 ש' 23).
על פי מב/1,2, מיוחסת למשיבים העסקת תושבי האזור ללא רישיון, ואמנם מצאתי תימוכין לכך (מב/14, 32, 34). עם זאת, גם בנוגע לחשד זה אין המדובר במידע חדש, לא נוהלה חקירה, ולא נראה כי יש פוטנציאל לכך כיום. אינני מתרשמת כי יש בעבירה זו כדי להוות שיקול משמעותי בהליך דנן, בשים לב למדיניות הנוהגת בבתי המשפט כלפי עבירות מסוג זה.
על פי מב/2 סעיף 10, מיוחסת לחמו מעורבות דומיננטית בחרם על חברה אחרת, בניגוד לדיני ההגבלים העסקיים. מצאתי התייחסות לאותו עניין במידע, אך עולה כי החשדות
--- סוף עמוד 20 ---
בעניין זה כלל אינם מתמקדים בחמו דווקא (ראו מב/10 מסומן "ג", "ד"). בכל מקרה, גם בעניין זה לא קודמה החקירה (ראו: פרוט' מיום 14.5.20 עמ' 2 מסומן "ג"), וחמו מכחיש מעורבות עבריינית שכזו בסיכומיו (פרוט' מיום 14.5.20 עמ' 13 ש' 26), כך שכוחה של הראיה מוגבל.
46. על כל האמור לעיל יש להוסיף את הנקודות הבאות, עליהן לא חלקה המבקשת:
א. המשיבים בשתי הבקשות, חמו ומוסלי, נעדרי כל עבר פלילי, ואף החברות שבבעלותם מעולם לא הועמדו לדין.
ב. המשיבים מכחישים בתוקף את החשדות המצוינים בפראפרזות, ומפנים לכך שביום 18.7.19 נערכה בשני העסקים פשיטה נרחבת על ידי משטרת ישראל בשילוב עם נציגי רשות המיסים, משרד הכלכלה, רשות הכבאות, וגורמי אכיפה נוספים. נבדקו בין היתר ספרי החשבונות, ולא נמצא דבר. כמובן, איש מהמשיבים לא זומן מאז לחקירה (ראו: פרוט' מיום 17.5.20 עמ' 5 ש' 4).
ג. לא הוכח ולא נטען כי העסקים הוקמו לצורך הפעילות העבריינית הנטענת, או שפעילותם העסקית פיקטיבית ככסות לפעילות העבריינית. למעשה, אין מחלוקת על כך שמדובר בעסקים מצליחים ביותר, בעלי מחזור עסקים גדול, המדווחים בסדירות לרשויות המס ונושאים בנטל תשלום מיסים סדיר.
ד. חמו מכחיש כל מעורבות בארגון הפשיעה, אך מאשר כי הוא מעסיק את אלי מוסלי באופן גלוי, לרבות הפקת תלושי שכר ודיווח לרשויות. בנוסף, המשכורת המשולמת למוסלי אינה בסכומי עתק כנטען, בשים לב לכך שאין המדובר בעובד כפיים, אלא בעובד בכיר שפועל למענו בהשגת לקוחות, ספקים ויצרנים. חמו מאשר גם קיומם של יחסי ידידות עם מוסלי, מה שאינו מהווה עבירה כשלעצמו, ויכול להסביר את הקשרים, מבלי לחזק את החשד למעורבות עבריינית מצד העסק של חמו.
ה. המשיבה מוסלי מכחישה כל מעורבות בארגון פשיעה. אמנם, היא בת זוגו של יוסי מוסלי, אך העסק דנן מצוי בבעלותה בלבד. בנסיבות אלה, קשה למצוא דופי במעורבות יוסי מוסלי בהחלטות שונות בעניינים כספיים של העסק, גם אם הוא נושא עבר פלילי. גם אם אצא מתוך הנחה שיוסי מוסלי עומד בראש ארגון פשיעה (ואין בידי לקבוע דבר בעניין), הרי זוהי זכותה החוקתית של המשיבה לנהל את עסקה המצליח לפרנסתה, כל זמן שאינה מבצעת בו עבירות.
--- סוף עמוד 21 ---
47. בסיכומו של דבר, בעוד שהפראפרזות צובעות את עסקי המשיבים בצבעים עזים של התנהלות עבריינית, שיטתית ורחבת היקף, הרי המידע עצמו כוללני וראשוני, ללא התפתחות במהלך הזמן, ותוך חזרתיות. בנוסף, לא ניתן לומר שנעשה מאמץ לקדם חקירות נמרצות, גם בנושאים שניתן היה לוודא מהימנותם זה מכבר, בקלות יחסית, ולו במסגרת חקירה סמויה. כמובן, אין זה בגדר סמכותו של בית המשפט לבקר את שיקול דעתם של גורמי החקירה, שהם בעלי עדיפות על פני בית המשפט, בהיכרותם עם מלאכת החקירה, והנתונים הרלוונטיים (ראו: עניין רותם הנ"ל). עם זאת, למדיניות הננקטת יש מחיר: מידע שלא הצדיק חקירה נמרצת, קשה יהיה להחשיבו כראיות ברורות חד משמעיות ומשכנעות" (דפנה ברק ארז, שם, עמ' 447) המצדיקות את הסעד הקיצוני של צווי סגירה קבועים.
48. המסקנה העולה מכל האמור היא שאין די במידע על מנת לגבש עילה להפסקת העיסוק כיום.
שיהוי שרירות והגנה מן הצדק
49. המשיבים טענו כי ננקט שיהוי כלפיהם, בכך שהרשות הניחה להם להתנהל ללא רישיון על פני שנים, ורק כעת הוגשו הבקשות. לכך השיבה המבקשת כי טענות שיהוי אינן חלות בנוגע לחובת המדינה לבצע אכיפה נגד עבירות. ואמנם, בהתאם להלכה הפסוקה "רשות הממונה על אכיפת חוק, אינה יכולה להשתחרר מחובתה עקב העובדה שלא נקטה אמצעים למילוי החובה במועד" (רע"פ 1520/01 שוויצר נ' יו"ר ועדה מחוזית (18.3.02); רע"פ 3584/11 יד אלון שלום נ' ועדה מקומית (5.1.11)). עם זאת, שעה שענייננו בסעד מרחיק לכת של סגירת עסק, אשר תנאי לנתינתו הוא קיומה של עילת הפסקת עיסוק מיידית, יש משקל לעובדה שהבקשות דנן הוגשו בחלוף שנים מאז הוקמו שני העסקים, ללא הסבר לעיתוי זה, ומבלי שחל לאחרונה שינוי כלשהו היוצר (או מחמיר) סיכון (עפ"א 48802-12-15 פרומו סטאר בע"מ נ' עיריית חיפה (11.1.16)). בהקשר זה, אזכיר כי גם בטרם נחקק סעיף 22ב' יכולה היתה המבקשת לעתור לצווי סגירה, מכוח סעיף 17, אך הדבר לא נעשה. ושוב, אינני מבקרת חלילה את שיקול דעתה של המבקשת, אלא שיש בדרך פעולתה כדי ללמד על מידת הסיכון והדחיפות כיום.
50. טענה נוספת שעלתה מפי המשיבים היא כי הרשות גורמת להם עוול באי מתן רישיון עסק, וכי ננקטת נגדם שרירות, זאת הן במישור הפלילי והן במישור המנהלי, והכל על בסיס המידע החסוי. לאחר בחינה, אני סבורה כי לא ניתן לבחון את הטענות לעמקן במסגרת ההליך דנן, שבו אין בית המשפט משמש כערכאה המבקרת את החלטות הרשות (ר' סעיף 23 לעיל), ואינו שומע עדויות. בהקשר זה, אני מוצאת טעם בטענות המשיבים לעניין הבעייתיות
--- סוף עמוד 22 ---
שבשימוש במידע החסוי, למרות אי מיצוי החקירה לגביו על פני תקופה משמעותית, מה שלטענתם הופך אותם למעין "בני ערובה" של המידע, לפרק זמן לא ידוע. אודות מצב זה, אמר בית המשפט המחוזי בעניין דומה:
לגישתי, סירוב לבקשת רישיון על בסיס מידע מודיעיני שנותר חסוי ושלמבקש לא ניתנה אפשרות להגיב לו, צריך שיהא מוגבל בזמן. סירוב לבקשת רישיון להפעלת עסק פוגע, כאמור, בזכותו החוקתית של המבקש לחופש העיסוק... זכות הטיעון נפגעת, ואינה אפקטיבית, מקום בו הסירוב מתבסס על טעמים חסויים, או חסויים בחלקם. ... אין מקום לאפשר למשטרה לסרב למתן רישיון על בסיס טעמים מודיעיניים חסויים למשך זמן בלתי מוגבל. על המשטרה מוטל לאפשר למבקש הרישיון להתמודד עם המידע הקיים נגדו תוך זמן סביר. התמודדות זו יכול שתהא במסגרת זימון מבקש הרישיון לחקירה, במסגרת הגשת כתב אישום שמפניו יוכל להתגונן, או בדרך אחרת. ודוק, האיזון בין הפגיעה בזכות חוקתית, לבין החובה המוטלת על המשטרה לשמור על שלום הציבור, אינו יכול להישען לאורך זמן על מידע חסוי שלא הוצג לפני מבקש הרישיון. מגיע שלב שבו אין במידע זה כדי להוות תשתית ראייתית מספקת, ועליו להיתמך בראיות שלגביהן התקבלה, במסגרת חקירה או בדרך אחרת, תגובת מבקש הרישיון" (עת"מ 10366-11-11 דלקים 26 שי בע"מ נ' ריוי עסקים טבריה (26.12.12); עת"מ 70983-01-17 ניהול שווקים בע"מ נ' משטרת ישראל (31.12.17)).
דברים חשובים אלה נאמרו אמנם במישור הביקורת המנהלית, אך כמובן שיש להקיש מהם לענייננו, מדין קל וחומר. זאת, הן משום שמבוקש סעד קיצוני יותר מזה המבוקש בהליך המנהלי, והן משום שמרבית פרטי המידע שהוצגו בענייננו ניתנים כיום להערכה, מתוך פרספקטיבה רחבה, בחלוף הזמן.
51. שעה שהטענה העיקרית שבבסיס הבקשה נשענת על מידע, ושעה שהמשיבים זועקים כי מדובר בעוול שאין להם כלים להתמודד מולו בהליך זה, בייחוד בהיותו חסוי, ראוי לאפשר להם למצות את טענותיהם עד תום, במסגרת שבה יהיו נתונים בידיהם מלוא הכלים להוכחת הטענות, וזאת בטרם תינתן החלטה הפוגעת בפרנסתם. לדעתי, האכסניה המתאימה לכך, היא בדרך המלך של ההליך הפלילי (עניין מיאו והאו; עניין ניהול שווקים בע"מ ).
סוף דבר
52. בהתאם למתווה שקבעתי, על המבקשת העותרת לצו סגירה מכוח סעיף 22ב' להראות קיומן של ראיות לכאורה לניהול העסק ללא רישיון, וכן עילה טובה המצדיקה הפסקת העיסוק באופן מיידי, או בלשון אחרת – עליה להראות אינטרס ציבורי מיוחד המצדיק סגירת העסק. דרישות אלה חלות על המבקשת מכוח זיקתו העניינית של סעיף 22ב' לסעיף 17, אך הן היו חלות עליה גם אילו נקבע כי ההליך נושא אופי מנהלי.
--- סוף עמוד 23 ---
53. בענייננו, אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, אך לא עלה בידי המבקשת לשכנע כי קיימת עילה להפסקת העיסוק.
54. במישור הרישוי, הראיתי כי הגם שהמשיבים פועלים לכאורה ללא רישיון, לא מתקיימות נסיבות מחמירות בהתנהלותם. זאת, בהשוואה למקרים הרבים הנידונים בבתי המשפט לעניינים מקומיים, אשר ברובם הגדול ממשיך העסק להתנהל בלא רישיון, ואילו צווי הסגירה ניתנים בדרך כלל בשעת גזר הדין.
55. במישור הסיכון, הראיתי כי המידע החסוי שהוצג אינו מעגן ברף ההוכחה הנדרש את הטענה לפיה העסקים משמשים פלטפורמה לארגון פשיעה. בנוסף, מדובר במידע ראשוני שחלקו הארי אינו חדש, ועניינו בעבירות כלכליות ולא בעבירות מן הסוג המגבש בדרך כלל טענות מסוכנות. נוכח העדר התפתחות חקירתית עדכנית, הגעתי למסקנה לפיה לא ניתן ללמוד על קיומה של מסוכנות עכשווית קונקרטית, ולא נראה שיש כיום פוטנציאל קרוב לגיבושן של ראיות ממשיות לעבירות המבוצעות בכל אחד מן העסקים. כל זה מוביל למסקנה לפיה אין הצדקה לצוות על סגירת העסקים בשלב זה, כשעומדת למשיבים חזקת החפות, ובשעה שהם טוענים לשרירות מצד הרשות, ולהגנה מן הצדק.