דיון והכרעה
26. כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את טענות המשיבים וכי דין הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות להידחות. את הדיון אפתח במספר הערות כלליות על מוסד ההתיישנות, לאחר מכן אפרט את ההלכות לעניין התיישנות תביעות של בעלי תפקידים בהליכי פירוק והסדר נושים של חברות, ולבסוף אבחן את נסיבות המקרה.
על ההתיישנות - כללי
27. חוק ההתיישנות קובע תקופות להתיישנותן של תביעות שונות. משמעות הקביעה כי תביעה התיישנה היא כי לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, לא יזדקק עוד בית המשפט להליך המשפטי באותה תביעה. תביעה המוגשת לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות תידחה ללא דיון בתביעה לגופה וללא קשר לטיב התביעה ולסיכויי ההצלחה של התובע בתביעתו (ראו סעיף 2 לחוק ההתיישנות; ט' חבקין, התיישנות, 7 (2014); רע"א 6916/18 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני, פסקה 11 (5/12/2018)).
28. חוק ההתיישנות חל כל אימת שאין בדין הוראת התיישנות אחרת (סעיף 27). החוק קובע מועד לתחילת תקופת ההתיישנות, כללים לחישוב התקופות, הוראות בדבר נסיבות המשעות את תקופת ההתיישנות, בדבר היחס בין טענות התיישנות לטענות שונות כגון קיזוז, שיהוי ועוד. חוק ההתיישנות קובע מגבלה דיונית על הגשת תביעה, הוא חוסם הגשת תביעה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות, אולם אין בו כדי לבטל את הזכות לגופה (סעיף 2 סיפה לחוק).
29. חוק ההתיישנות מבטא איזון בין שיקולי מדיניות שונים. מחד גיסא, עומדת זכות הגישה לערכאות של כל אדם שזכתה להכרה כזכות חוקתית, ואינטרס התובע למיצוי זכויותיו המהותיות (ראו למשל ע"א 2728/06 פלונית נ' מרכז רפואי סורוקה (24/3/2008); ע"א 2242/03 אברהם נ' רשאד (18/7/2005); ע"א 2387/06 פלונית נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (31/8/2008); רע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית (20/6/2010)). מאידך גיסא, מצויים טעמים כבדי משקל להגביל את אפשרות הגשת התביעה לאחר חלוף זמן רב. ניתן למצוא בפסיקה טעמים שונים:
(א) טעם ראייתי - חלוף הזמן פוגע באפשרות לברר את העובדות לאשורן. יש קושי לסמוך על זיכרונם של עדים, לאתר עדים, ראיות רלבנטיות וכו'.
(ב) הכבדה על הנתבע - בהיעדר הוראת התיישנות, ייאלץ כל אדם לשמור עדויות וראיות למעשיו עד אין קץ. נתבע פוטנציאלי צריך לדעת עד כמה ועד מתי עליו לשמור את ראיותיו.
(ג) ודאות - לכל אדם אינטרס לוודאות בדבר זכויותיו וחובותיו כדי שיוכל לכלכל צעדיו ולהמשיך בחייו, ולא ייאלץ לשמור מקורות ומשאבים למקרה שתוגש כנגדו בזמן כלשהו בעתיד הרחוק תביעה.
(ד) קביעת תקופת התיישנות יוצרת תמריץ אצל כל תובע פוטנציאלי לפעול בחריצות ושקדנות, לאסוף ראיותיו ולנקוט בהליכים נדרשים במהירות.
(ה) קיימת הנחה כי תובע ש"ישן" על זכויותיו מוותר על מימושן ומוחל על זכותו. לאורה של הנחה זו, יכול הנתבע הפוטנציאלי וכל אדם אחר שעשוי להיות מעורב בהליך תביעה שכזה לכלכל צעדיו.
(ו) עקרון השוויון מחייב כי לשני בעלי הדין תינתן הזדמנות שווה או דומה להכין טענותיהם ולאסוף ראיותיהם להליך. אם תובע מתעכב שנים ארוכות ולנתבע ייקבעו מועדים סבירים וקצרים יותר, ייפגע עיקרון השוויון.
(ז) הגשת תביעה לאחר שנים רבות עלולה להוביל להחלה רטרוספקטיבית של אמות מידה וכללים שהתגבשו רק לאחר האירוע. קיים קושי טבעי להחלת כללים ואמות מידה שהיו בתוקף בעת אירוע המעשה מושא התביעה ואשר השתנו עם השנים. הדבר בולט, למשל, כאשר מבקשים לבחון התנהגות סבירה של רופא על פי הידע הרפואי שהיה קיים במועד מתן הטיפול, בעוד ההליך מתנהל לאחר שמדע הרפואה התקדם ותפיסות שהיו מקובלות השתנו.
(ח) האינטרס ציבורי מחייב כי משאבים ציבוריים, לרבות משאביה של מערכת המשפט, יוקדשו לעניינים שבהווה ולא לעניינים "שאבד עליהם הכלח". במיוחד יש לזכור כי בדרך כלל דיון המתנהל שנים רבות לאחר התרחשות האירועים מחייב הקדשת יותר זמן ומשאבים מאשר דיון המתנהל בסמוך לאירועים מושא תביעה.
(ט) הסדרי התיישנות משפיעים גם על צדדים שלישיים, כגון על עלות מוצרים ושירותים- כגון פרמיה לביטוח וכדומה. על כן שמירה על תקופות התיישנות מוגבלות, מסייעת לכלל הציבור.
(ראו לעניין טעמי ההתיישנות ע"א 2919/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ. ליפל (19/9/2010); ד"נ 36/84 טייכנר נ. איר-פרנס נתיבי אוויר צרפתיים ואח', פ"ד מא(1) 589 (1987); ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת היישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2) 535, 553-554 (2000); ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח(4) 554, 559-558 (1984)).
30. דיני ההתיישנות מבקשים לאזן בין שלל האינטרסים המנוגדים, אינטרס התובע לממש את זכויותיו, אינטרס הנתבע לדעת כי אינו צפוי עוד לתביעות, והאינטרס הציבורי על שלל גווניו והיבטיו. הכללים השונים שנקבעו בחוק ההתיישנות או בהוראות ההתיישנות המיוחדות בדינים השונים, וכן הכללים בדבר השעית תקופת ההתיישנות או קיצורה (במסגרת כללי השיהוי) נעים כמטוטלת בין הקטבים השונים; לעיתים יגבר אינטרס התביעה והדין יאפשר לתובע לממש את זכויותיו על אף חלוף התקופה, ולעיתים יגברו האינטרסים המנוגדים, ובחלוף תקופת ההתיישנות יוקם מחסום בפני הגשת תביעה.
כך גם בבואנו לשקול הגשת תביעה על ידי בעל תפקיד שמונה במסגרת הליכי חדלות פירעון של תאגיד, או של יחיד, עלינו לבחון את האינטרסים השונים ולחפש את נקודת האיזון ביניהם. לכך נפנה כעת.
התיישנות תביעות של חברה בהליכי חדלות פירעון
31. נקודת המוצא לדיון בטענת התיישנות היא כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה (סעיף 6 לחוק ההתיישנות). "עילת התביעה קיימת אם יש במכלול העובדות כדי לבסס זכות תביעה מהותית, כך שקמה לתובע זכות לקבל את הסעד המבוקש" (ע"א 7589/13 Establishment Adoka נ' מכון ויצמן למדע, פסקה 7 (8/6/2015), או בלשון אחרת "המועד שבו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע" (ע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ, פסקה 18 (19/4/2012); ע"א 9128/11 טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ (22/12/2014); ראו גם ט' חבקין הנ"ל, עמ' 113).
32. עם זאת, לא די בהתגבשות העובדות המקימות את העילה, שכן תחילת תקופת ההתיישנות עשויה להידחות ולהתחיל במועד מאוחר יותר. אם העובדות המקימות את עילת התביעה נודעו בפועל, או בכוח, לתובע במועד מאוחר יותר, או אם לתובע לא היה "כוח תביעה" במועד התגבשות העובדות, עשוי המועד להידחות.
33. הדין מכיר במספר מצבים בהם מושעית תקופת ההתיישנות בשל היעדר כוח תביעה לתובע, כגון קטינות (סעיף 10 לחוק ההתיישנות), ליקוי נפשי או שכלי (סעיף 11 לחוק), שהייה מחוץ לישראל בנסיבות שבהן אין בכוחו של תובע לתבוע (סעיף 14 לחוק). הפסיקה הכירה גם במצבים נוספים שבהם אין בידי התובע "כוח תביעה מהותי", כגון כאשר התובע נזקק לאישור שיפוטי להגשת התביעה ועוד. כך בע"א 9128/11 הנ"ל נאמר (פסקה 13):
בפסקי הדין בעניין יחזקאלי ובעניין ויינברג הונחה, אפוא, התשתית לקביעה שלפיה "מצב שיפוטי-פסיקתי" עשוי לעצור את מירוץ ההתיישנות מקום שבו ניטל מן התובע "כוח התביעה הממשי" וזאת אף אם לא נמצא בחוק ההתיישנות כלל סטטוטורי מפורש הקובע זאת. בעניין פסגת אשדוד, אשר הוזכר על-ידי בית משפט קמא, יצר בית משפט זה מעין מסגרת עיונית כללית לאותם מקרים שבהם במועד שבו נולדה עילת התביעה, אשר העניקה בידי התובע 'זכות תביעה מושגית', לא היה בצידה של זכות זו גם 'כוח תביעה מהותי', שמשמעותו היא שהיה בידי התובע להביא את עניינו להכרעה 'הן מן הבחינה המושגית והן מן הבחינה הדיונית והמעשית' (שם, פסקה 18; וראו בעניין זה גם ט' חבקין התיישנות 85-84 (2014); להלן: חבקין-התיישנות). במקרים אלה, נאמר בעניין פסגת אשדוד, אין למנות את תקופת ההתיישנות מהיום שבו נוצרה זכות התביעה המושגית בלבד, אם לא היה בצידה כוח תביעה מהותי, ותקופת ההתיישנות תמנה רק מהמועד שבו עילת התביעה הבשילה באופן שניתן היה להעמידה להכרעה בפני ערכאה שיפוטית המתאימה.
גישה זו המרחיבה את קשת המצבים בהם ייעצר מרוץ ההתיישנות בשל מניעה משפטית למימוש הזכות, או היעדר סבירות להגשת ההליך, אינה הגישה היחידה שקיימת, ויש מי שסבור כי יש לצמצמה רק למצבים בהם קיימת מניעה משפטית ממשית (ראו ע"א 6028/15 צופיוף נ' רוט, פסקה 10 (31/7/2016); ע"א 9245/99 ויינברג נ' אריאן, פ"ד נח(4) 769, 790-788 (2004); ע"א 6743/11 גודוביץ נ' דור זהב חברה לקבלנות בנין והשקעות בע"מ, פסקאות ט-י (24/2/2013)).
34. השעיית תקופת ההתיישנות עד שלתובע תהא ידיעה בפועל או בכוח על העובדות המקימות את עילת התביעה, גם היא מעוררת שאלות רבות. עם זאת, ענייננו רק בתביעה של תאגיד ועל כן נשאלת השאלה מתי נאמר כי העובדות היו בידיעת התאגיד. הלכה היא כי "ניתן לייחס ידיעה לתאגיד כאשר אורגן שלו - ובכלל זה, דירקטור, נושא משרה בכיר, או כל נושא משרה אשר ניתן לראות את פעולתו כפעולת התאגיד עצמו - ידע או יכול היה לדעת על העובדות המקימות את עילת התביעה" (רע"א 4828/19 שמם נ' עו"ד זאב דסברג, פסקה 12 (19/12/2019); ראו גם ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 364 (1991); חבקין הנ"ל, עמ' 188).
35. אלו בתמצית הכללים החלים על מועד תחילת תקנת ההתיישנות בתביעתו של תאגיד. כעת עלינו לבחון כיצד מושפעים כללים אלו מקום שבו התאגיד נקלע להליכי חדלות פירעון.
כאשר עוסקים בתביעה של תאגיד בהליכי חדלות פירעון מתעוררות שאלות שונות לגבי כל אחד מהרכיבים הרלוונטיים לקביעת מועד תחילת תקופת ההתיישנות. האם צו פירוק או פסק דין המאשר הסדר נושים מאפס את מרוץ ההתיישנות, מיהו הגורם שידיעתו על העובדות שמקימות את העילה תבסס את תחילת מרוץ ההתיישנות, האם יש הבחנה בין תביעה כנגד נושאי משרה לבין תביעה כנגד צד ג' זר, האם יש להבחין בין הליכי פירוק להליכי הבראה ועוד.
36. נקודת המוצא היא כי היום שבו נולדה התביעה, בתביעתה של חברה, הוא היום שבו התגבשו כל העובדות המקימות לחברה עילה. לענייננו, כל העובדות מושא הבקשה לחיובם האישי של המשיבים התגבשו לפני תחילת ההליכים, כלומר לפני 9/6/2011. יתכן שחלק מהעילות התגבשו אף זמן רב קודם לכן, בעת קבלת ההחלטות בדבר ביצוע ההנפקה או בעת אישור הפעולות השונות על ידי הדירקטוריון, אולם לא יכול להיות חולק כי החל מיום מינוי הנאמנים ניטלו מנושאי המשרה הסמכויות לניהול החברה, ועל כן זהו המועד המאוחר ביותר שבו קמה עילת התביעה.
37. כאשר עסקינן בתביעה של חברה, כמו במקרה שלפנינו, תיוחס לחברה הידיעה על העובדות במועד שבו הן נודעו לנושאי המשרה. אלא שהנחה זו יוצרת קושי מובנה מקום בו מדובר בתביעה כנגד נושאי המשרה עצמם, שכן לא ניתן להניח שאלו ינקטו בהליכים משפטיים נגד עצמם. על כן, בעוד שבתביעה כנגד צד ג' זר די בידיעת נושאי המשרה על העובדות המקימות לחברה זכות תביעה כדי להתחיל את מרוץ ההתיישנות; בתביעה כנגד נושאי המשרה עצמם יש לאתר גורם אחר שידיעתו תיחשב כידיעת החברה.
38. בע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק) נ. עוזר, פ"ד נא(2) 200 (1997), נקבע כי לצורך תביעה על פי סעיף 374 לחוק החברות כנגד נושאי המשרה, אין ליחס לתאגיד את ידיעתם של אותם נושאי משרה "חוטאים" (פסקה 9 לפסק דינו של השופט צ' טל). על כן, יש לברר מתי התגלו העובדות לנושאי משרה "תמימים".
39. עוד נקבע כי "בהיעדר גילוי כזה, למנהלים תמימים [...] הרי שמועד הפירוק ייחשב כמועד המוקדם ביותר שבו יכלה המפרקת לגלות אותן עובדות, ותקופת התיישנות תימנה ממועד זה" (שם).
ברע"א 4828/19 הנ"ל הבהירה השופטת וילנר כי "[...] ככל שעובר להליך הפירוק לא נודעו לאורגן רלוונטי בחברה - אשר 'ידו לא היתה במעל' - העובדות המקימות את עילת התביעה נגד נושאי משרה אחרים בחברה, ולא ניתן היה לגלות עובדות אלה "בשקידה ראויה" על-ידי אורגן "תמים" בתקופה שקדמה לפירוק, הרי שתקופת ההתיישנות לא תחל להימנות עד למועד שבו נודע לבעל התפקיד בהליך הפירוק - בפועל או בכוח - על עילת התביעה" (שם פסקה 15) (ראו גם ע"א 6187/15 פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ נ' צולר, פסקה 53 (28/5/2018); ע"א 4845/04 קליין נ' עו"ד ורו"ח בלס, פסקאות 7 ו-8 (14/12/2006)).
40. עוד חשוב להזכיר כי כאשר מדובר בתביעה כנגד נושאי משרה בגין מעשי מרמה, כאמור בסעיף 373 לפקודת החברות, הרי שמרוץ ההתיישנות ימנה רק מהמועד שבו נודע דבר המרמה בפועל לבעל התפקיד (ובהקשר זה יתכן שגם עצימת עיניים מספקת) (ראו סעיף 7 לחוק ההתיישנות וכן רע"א 4828/19 הנ"ל, פסקה 18 והאסמכתאות שם).
41. הקביעה כי מרוץ ההתיישנות יושעה עד למועד שבו נודעו העובדות לבעל התפקיד בפועל או בכוח (למעט בתביעה לפי סעיף 373 לפקודת החברות), אינה מספקת, שהרי מועד זה אינו מועד ודאי; הוא מותנה בפעולות יזומות של המפרק, במועד שבו ביקש לחקור את נושאי המשרה, במועד שבו נענו לדרישותיו ולעיתים גם במועד קבלת החלטות בית המשפט המעניקות לו סמכויות שונות. אין בדין הוראה כלשהי המגבילה את המועדים שבהם בעל התפקיד רשאי לערוך חקירות ובירורים ולאסוף מספיק מידע כדי לגבש עמדתו בנוגע להגשת תביעות.
על כן, יש צורך לברר בכל הליך, האם בעל התפקיד פעל בסבירות, בנמרצות מספקת, האם עמדו בפניו נתונים שחייבו פעולות חקירה במועדים מוקדמים יותר, האם ומתי נמסר לו מידע מספק על מנת שניתן יהיה לייחס לו ידיעה של העובדות המקימות את עילת התביעה וכדומה.
צריך לזכור שעל מנת שבעל התפקיד יוכל לגבש את ידיעותיו על העובדות הרלבנטיות, נדרש גם שיתוף פעולה של בעלי התפקידים בחברה, נושאי המשרה, בעלי השליטה וגורמים חיצוניים שסייעו לפעילות החברה (רואה חשבון, יועצים משפטיים וכדומה).
42. מכאן, ברור כי מועד מתן צו הפירוק או פסק הדין המאשר את הסדר הנושים, אינו אלא המועד המוקדם ביותר שבו ניתן לייחס לבעל התפקיד את הידיעה, אולם לא המועד המאוחר ביותר. לעיתים, ובשים לב לנסיבות כל מקרה, יהיה המועד שבו נודעו לבעל התפקיד העובדות, מאוחר ממועד צו הפירוק, ועל כן מרוץ ההתיישנות יחל רק באותו מועד.