פסקי דין

פרק (חי') 13595-06-11 חברת צ'יפ פי סי (ישראל) בע"מ נ' אורה סופר

16 אוגוסט 2020
הדפסה

בית המשפט המחוזי בחיפה

פר"ק 13595-06-11 צ'יפ פי.סי. (ישראל) בע"מ נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

בפני כבוד השופט רון סוקול, סגן נשיא

בעניין החברה:

ובעניין:

ובעניין ב"כ הנאמנים:

ובעניין הנושה: חברת צ'יפ פי סי (ישראל) בע"מ ח.פ. 513027292

1. הנאמנים להסדר הנושים של החברה,
עו"ד ש' נס ועו"ד א' נאור

עו"ד שחר בן מאיר

פי. סי. בי טכנולוגיות בע"מ
ע"י עו"ד א' גריינגר

ובעניין המשיבים: 1. אורה סופר ת.ז. xxxxxxxxx
ע"י עו"ד י' בן נפתלי
2. אביב סופר ת.ז. xxxxxxxxx
ע"י עו"ד נחושתן
3. אסף הראל ת.ז. xxxxxxxxx
4. אתי בצלצל ת.ז. xxxxxxxxx
5. יוסי רזניק ת.ז. xxxxxxxxx
6. מישל אוחיון ת.ז. xxxxxxxxx
7. אהוד שריג שטנגר ת.ז. xxxxxxxxx
8. גלעד רבינוביץ' ת.ז. xxxxxxxxx
9. יואל לביא ת.ז. xxxxxxxxx
10. שושנה אנילי ת.ז. xxxxxxxxx
11. יעקב רוזנברג ת.ז. xxxxxxxxx
12. אמיר תמרי ת.ז. xxxxxxxxx
13. דורון סטניצקי ת.ז. xxxxxxxxx
ע"י ב"כ עו"ד ד' פרידמן

החלטה
(בקשה מס' 80)

1. צ'יפ פי. סי. (ישראל) בע"מ היא חברת ציבורית שעסקה בפיתוח, שיווק וייצור טכנולוגיות בתחום המחשוב. בשנת 2011 נקלעה החברה למשבר כלכלי וביום 9/6/2011 הגישה בקשה להקפאת הליכים ולגיבוש הסדר נושים על פי סעיף 350ב לחוק החברות, התשנ"ט-1999. עורכי הדין ש' נס וא' נאור מונו כנאמנים לצורך גיבוש ההסדר, וביום 31/10/2011 אישר בית המשפט את הסדר הנושים המוצע ועורכי הדין ש' נס וא' נאור מונו כנאמנים לצורך ביצוע ההסדר.

2. ביום 16/5/2012 נעתר בית המשפט לבקשת הנאמנים ומינה את עו"ד ש' בן מאיר כבעל תפקיד לצורך ניהול חקירות והליכים משפטיים כנגד נושאי משרה ובעלי תפקיד בחברה.

3. בבקשה שהוגשה ביום 9/9/2019 עותרים הנאמנים ובעל התפקיד , למתן הוראות בדבר חיובם של המשיבים, ששימשו כנושאי משרה בחברה, לשלם לחברה פיצוי בסך כולל של 50 מיליון ₪. בבקשה נטען כי מחקירה שנערכה עבור הנאמנים על ידי בעל התפקיד, התגלה כי נושאי המשרה הפרו את חובותיהם לחברה. בין היתר נטען כי כספים שהתקבלו מהנפקת מניות לציבור לא שימשו ליעוד שנקבע בהנפקה, אלא לשימושים אחרים, לרבות לתשלומים שונים לנושאי המשרה ובעלי השליטה. נטען כי החברה פעלה ב"מימון דק" ועל כן יש "להרים את מסך ההתאגדות" ולחייב את בעלי השליטה ונושאי המשרה בחובות החברה. עוד נטען, כי נושאי המשרה ניהלו את עסקי החברה בחוסר זהירות ותוך הפרת חובות האמון כלפי החברה ועוד.

4. בבקשה המונחת להכרעתי כעת עותרים המשיבים להורות על סילוקה של הבקשה על הסף מחמת התיישנות. הדיון מתמקד במספר סוגיות – מהו המועד שבו החל "מרוץ" ההתיישנות של התביעה כנגד המשיבים; האם מרוץ תקופת ההתיישנות הושעה בעקבות מינוי הנאמנים ומינוי בעל התפקיד; ומהו המועד המפסיק את מרוץ ההתיישנות.

רקע
5. צ'יפ פי. סי. (ישראל) בע"מ (להלן: החברה), יוסדה בשנת 2000 כחברה פרטית על ידי אורה סופר ואביב סופר. החברה עסקה בפיתוח, ייצור ושיווק של טכנולוגיה שהוגדרה על ידה כייחודית. מדובר בטכנולוגיה המעניקה פתרונות מחשוב הכוללים שילוב של מוצרי חומרה ומוצרי תכנה, לרבות תכנת ניהול של תחנות קצה בסביבת מחשוב מבוססת שרת בארגונים גדולים.

6. בשנת 2003 התקשרה החברה עם חברת אלביט מערכות בע"מ על מנת שתשמש כקבלן משנה לייצור מערכות. לימים הפכה אלביט לבעלת עניין בחברה.

7. בשנת 2007, בחודש יולי, השלימה החברה הנפקה ראשונה של ניירות ערך לציבור בבורסה לניירות בערך בתל אביב, שכללה הנפקה של אגרות חוב להמרה. בתמורה להנפקה גייסה החברה סך של 22.9 מיליון ₪. החברה ביצעה הנפקות נוספות לציבור; בשנת 2009 גייסה חוב בסך של כ-14 מיליון ₪, ובשנת 2010 השלימה גיוס חוב נוסף בסך של כ- 6.5 מיליון ₪.

8. ביום 9/6/2011 הגישה החברה לבית המשפט בקשה לגיבוש הסדר נושים על פי סעיף 350ב לחוק החברות. הבקשה הובאה לדיון בפני כב' הנשיאה ב' גילאור והועברה לכב' השופט קיסרי. בעקבות דיון שנערך ביום 15/6/2011, ניתנה ביום 16/6/2011 החלטה בגדרה מונו עו"ד ש' נס ועו"ד א' נאור כנאמנים לצורך גיבושו של הסדר נושים. סמכויות ניהול החברה עד לגיבוש ההסדר הועברו לנאמנים.

9. הנאמנים פעלו לגיבושו של הסדר נושים, וביום 25/10/2011 הגישו את הצעת ההסדר שהובאה לאישורו של בית המשפט (בקשה מס' 17). הבקשה נדונה בפני כב' השופט ע' זרנקין בישיבה מיום 31/10/2011. בסופו של דיון אישר בית המשפט את ההסדר.
בגדרו של ההסדר, נמכר השלד הבורסאי של החברה לקבוצת מירבילין (מירבילין 2007 בע"מ וג'י.אי. אמ אנרגיה ירוקה בע"מ) ופעילות החברה נמכרה לחברת נידם תקשורת בע"מ.

הנאמנים, עו"ד ש' נס ועו"ד א' נאור, מונו גם כנאמנים לצורך ביצוע ההסדר. בסופו של פסק הדין הורה בית המשפט:

הנאמנים יהיו רשאים לבצע חקירות על מנת לברר את טענותיהם של מחזיקי אגרות החוב של החברה בדבר הטעייתם על ידי בעלי השליטה בחברה, והם יהיו מוסמכים לדרוש כל מידע וכל מסמך מכל מי שמידע כאמור מצוי ברשותו.

ככל שיסברו הנאמנים כי יש מקום לניהול הליכים משפטיים בעניין זה, יפנו לבית המשפט בבקשה למתן הוראות.

10. לאורה של ההוראה מיום 31/10/2011, הגישו הנאמנים בקשה למינויו של עו"ד ש' בן מאיר כבעל תפקיד שיפעל לביצוע החקירות הדרושות ולנהל הליכים משפטיים, אם יידרשו (בקשה מס' 27). ביום 16/5/2012 אושרה הבקשה וע"ד ש' בן מאיר מונה כבעל תפקיד לצורך ביצוע חקירות וניהול הליכים משפטיים.

11. מבלי להלאות בכל הפרטים נספר כי עו"ד ש' בן מאיר פעל לאיסוף מידע, שלח שאלונים לנושאי המשרה ואסף מסמכים שונים.

בסופו של יום, הכין עו"ד בן מאיר דו"ח שהועבר לנאמנים (על הדו"ח לא צוין תאריך הכנתו). עו"ד בן מאיר פירט את הממצאים שהתגלו לו, מהם עולה לכאורה כי בעלי השליטה בחברה ונושאי משרה בה הפרו את חובותיהם לחברה (הדו"ח צורף לבקשה מס' 77).

12. בין נושאי המשרה אשר נמצא לכאורה כי הפרו חובתם כלפי החברה היו גם דירקטורים שמונו על ידי אלביט מערכות בע"מ. בעקבות זאת פנו הנאמנים לחברת אלביט ולדירקטורים מטעמה וניהלו עמם משא ומתן שהבשיל להסדר פשרה. ביום 14/9/2017 הגישו הנאמנים בקשה לאישור הסדר הפשרה עם חברת אלביט (בקשה מס' 72). הבקשה הובאה לדיון בפני כב' השופטת ב' בר-זיו.

בדיון שנערך בפני כב' השופטת בר-זיו ביום 6/12/2017 מציין בא כוח הנאמנים, עו"ד לדרמן, כי "באשר לשאלת ביהמ"ש לגבי חקירות נגד נושאי משרה, אני מבקש לציין, כי החקירות הסתיימו" (שם, עמ' 2, שורה 6). עו"ד לדרמן ציין בהמשך כי "ההסדר הזה יצר תקדים אל מול שישה דירקטורים נוספים. אותם שישה דירקטורים נוספים יקבלו דרישה מאיתנו כולל חברות הביטוח מטעמם ונדרוש מהם את אותם סכומים עליהם התפשרנו עם אלביט". כן ציין כי "אני סבור שאין התיישנות […]". באותה ישיבה טרם אושר הסדר הפשרה עם אלביט.

13. בשל השינויים בסדר העבודה בבית המשפט, עבר התיק לטיפולי. ביום 17/10/2018 נדונה הבקשה לאישור הסדר הפשרה עם אלביט לפניי. בסופו של דיון, הוריתי לנאמנים לכנס אסיפת נושים לדון בהסדר הפשרה המוצע. עוד ציינתי באותה החלטה:

הנאמנים יודיעו עד ליום 30.11.2018 עמדתם לגבי הגשת בקשה למתן הוראות בנוגע לדירקטורים הנוספים ו/או לנושאי המשרה. ככל שיעמדו על הגשת בקשה לחיובם, ידאגו לצרף אותה לאותו מועד.

14. ביום 29/11/2018 הגישו הנאמנים הודעה בדבר תוצאות אספת הנושים שדנה בהצעת הפשרה עם אלביט. בסעיף 13 לאותה הודעה הוסיפו כי "ביחס לדירקטורים הנוספים ו/או לנושאי המשרה ו/או ליתר בעלי השליטה בחברה, בכוונת הנאמנים תחילה לנסות ולמצות מו"מ להסדר פשרה עם גורמים אלה, לתקופה בת 90 ימים, וככל זה לא יצלח בכוונת הנאמנים להגיש בקשה מתאימה לצורך נקיטת הליכים כנגדם".

להודעה זו לא צורף נוסח בקשה למתן הוראות לחייב את נושאי המשרה בחיוב אישי ולא פורטו הטענות כנגדם, וזאת אף שבהחלטה מיום 17/10/2018 ניתנה הוראה לעשות כן.

15. ביום 23/12/2018 נערך דיון בגדרו אושר הסדר הפשרה עם אלביט. בהחלטה מאותו יום הוריתי לנאמנים להגיש עמדתם לגבי ההליכים כנגד נושאי המשרה ובדבר המשא ומתן עמם, עד לסוף ינואר 2019. לבקשת הנאמנים, ניתנה להם ביום 1/2/2019 ארכה להגשת העמדה עד ליום 28/2/2019. בסופו של יום, רק ביום 1/5/2019 הגישו הנאמנים דיווח ובקשה למתן הוראות להגשת תביעה כנגד נושאי משרה ובעלי שליטה בלתי מסוימים בחברה. בדיון שנערך ביום 29/5/2019 ביקשו הנאמנים ארכה עד סוף חודש 9/2019 כדי להגיש בקשה מפורטת למתן הוראות בדבר חיוב נושאי המשרה, ובהחלטה מאותו יום ניתנה לנאמנים ארכה עד 15/9/2019.

בעקבות כל אלו, הוגשה ביום 9/9/2019 בקשה מס' 80 לחיוב אישי של נושאי משרה, דירקטורים ובעלי שליטה בחברה, היא הבקשה מושא הדיון הנוכחי.

הבקשה לחיוב המשיבים
16. הבקשה לחיוב המשיבים מבוססת על חוות דעתו של בעל התפקיד, עו"ד ש' בן מאיר. בבקשה נטען כי לאחר מינויו של בעל התפקיד, הוא פנה לנושאי המשרה השונים לקבלת מידע ומסמכים. נטען כי רק בחודש נובמבר 2014 התקבלו תשובות מהדירקטורים שמונו על ידי חברת אלביט. מהמשיבים 2-1, אורה ואביב סופר, מייסדי החברה, לא התקבלו תשובות. כן נטען כי בעל התפקיד קיבל לידיו מסמכים רבים (כ-30 קלסרים) וערך חקירות לעו"ד מישל אוחיון, אשר שימש כיועץ משפטי של החברה, ולמר עדי דולברג, אשר שימש בחלק מהתקופה הרלבנטית כמנהל החברה.

אין טענה כי שאר המשיבים התבקשו להשיב על שאלות או זומנו לחקירה. אין טענה כי הוגשה אי פעם בקשה לבית המשפט לזימון מי מהמשיבים לחקירה, בין בפני בעל התפקיד ובין חקירה פומבית (ראו הסמכויות שהוענקו לנאמנים בהחלטה מיום 16/6/2011 וכן סעיף 307 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, שחל בהליכי הסדר כאמור בסעיף 350ד' לחוק החברות (טרם ביטולו)).

17. בבקשה נטען כי בשנים 2007 ו-2010 ביצעה החברה שתי הנפקות לציבור בהן גייסה סך של 29.4 מיליון ש"ח (נטו). נטען כי מכספים אלו, שנועדו להשקעות החברה ולפירעון חובותיה, קיבלו בעלי השליטה בחברה מיליוני שקלים. עוד נטען כי החברה פעלה ב"מימון דק", שמשמעו הייתה העברת הסיכון להפסדים לנושים בעוד בעלי השליטה "מאפסים את הסיכון לעצמם".

הנאמנים הוסיפו וציינו כי התברר שהמשיבים הטעו את הנושים והציגו בדו"חות הכספיים של החברה נתונים בלתי מדויקים. כך, הגדילו בדו"חות את ההכנסות ואת נתוני הרווח של החברה. כן ציינו כי התברר שלאחר השלמת ההנפקות, גדלו הוצאות ההנהלה של החברה באופן המעיד כי כספי ההנפקה שימשו את בעלי השליטה ולא את החברה.

הנאמנים הוסיפו כי התברר שבניגוד לאמור בתשקיף ההנפקה, לא נעשה שימוש בכספים שהתקבלו לפיתוח עסקיה של החברה. נטען כי נושאי המשרה לא פיקחו כראוי על השימוש בכספים ואישרו פעולות בכספים שלא על פי ייעודם בתשקיף.

18. הנאמנים העלו גם טענות בנוגע להעברת פעילות החברה בתחום הסקיוריטי (אבטחת מידע) לחברה בשליטתו של אביב סופר, אחד מבעלי השליטה בחברה ומייסדה. נטען כי העברת הפעילות הייתה נגועה בניגוד עניינים, ובוצעה מבלי שהדירקטוריון יערוך בדיקה מעמיקה ויסודית ומבלי לפעול על פי הכללים הקבועים בדין לעסקאות עם בעל השליטה.

הנאמנים פירטו עוד טענות שונות על התרשלות המשיבים בעריכת ביקורות לחברה, באישור תקציבים ותחזיות לפעילות החברה ועוד.

19. הנאמנים מבקשים לקבוע כי המשיבים, בהיותם נושאי משרה בחברה, הפרו את חובות האמון המוטלות עליהם לפעול לטובת החברה (סעיף 254 לחוק החברות) ואת חובתם לפעול בזהירות ולהימנע מגרימת נזק לחברה ולבעלי המניות (סעיף 252 לחוק החברות). על כן, עותרים הנאמנים להטיל על המשיבים חיוב אישי לפצות את החברה בגין ההפסדים והנזקים שנגרמו להם, בהתאם להוראות סעיפים 373 ו-374 לחוק החברות. התביעה הועמדה על סך של 50 מיליון ש"ח, בהתאם לסך תביעות החוב שהוגשו כנגד החברה.

בקשות הסילוק
20. בבקשות המונחות להכרעתי כעת עותרים המשיבים לסילוק הבקשה למתן הוראות לחיובם האישי על הסף מחמת התיישנות. כן העלו טענות נוספות, כגון הטענה שיש להעביר את הבקשה לפסים של תביעה רגילה, אולם טענות אלו אינן עומדות להכרעה כעת.

21. המשיבים טוענים כי על פי חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, מתיישנת תובענה כספית תוך 7 שנים מיום היווצרות העילה. עוד טוענים הם כי על פי ההלכה, מרוץ ההתיישנות מתחיל כאשר נולדה עילת התביעה. המרוץ עשוי להיות מושעה עד המועד שבו התגלו העובדות הרלבנטיות לתובע, או המועד שבו היה עליו לגלותן. כן עשוי המרוץ להיות מושעה עד המועד שבו היה לתובע כוח תביעה.

22. נטען כי האירועים מושא עילות התביעה הנטענות התרחשו כולם בשנים 2010-2008, ומכל מקום לפני הגשת הבקשה לאישור הסדר הנושים לבית המשפט ומינוי הנאמנים ביום 16/6/2011.

עוד נטען כי התביעה אותה מבקשים הנאמנים להגיש, תביעה על פי סעיפים 374-373 לחוק החברות, היא תביעתה של החברה. על כן, המועד הרלבנטי לבחינת הידיעה על העובדות הוא המועד שבו החברה ידעה, או יכולה הייתה לדעת, על העובדות המקימות את עילות התביעה.

המועד שבו נודעו לנאמנים העובדות, כך נטען, אינו רלבנטי, שהרי הוא מותנה בקצב חקירתם ואיסוף המידע על ידם.

23. נטען גם כי אפילו אם המועד המאוחר ביותר לתחילת מרוץ ההתיישנות הוא מועד אישור הסדר הנושים ומינוי הנאמנים, הרי שגם ממועד זה חלפו יותר מ-7 שנים עד הגשת הבקשה.

לבסוף, נטען כי "כוח התביעה" של הנאמנים מותנה באישור בית המשפט להגשת הבקשה. עם זאת, אפילו אם המועד הרלבנטי לעצירת מרוץ ההתיישנות הוא מועד הגשת הבקשה לאישור בית המשפט להגשת התביעה, הרי שהנאמנים פנו לראשונה לבית המשפט בבקשה למתן הוראות ביום 9/9/2019, כלומר הרבה מעבר לתקופה של 7 שנים שלאחר מועד מינוים.

24. לאחר הדיון שהתקיים בבקשה ביום 9/1/2020 ניתנה לנאמנים אפשרות להגיב לבקשת הסילוק מחמת התיישנות. בתשובתם טוענים הנאמנים כי על פי ההלכה, תביעה של בעל תפקיד שמונה בהליכי חדלות פירעון של חברה כנגד נושאי משרה קמה רק במועד שבו בעל התפקיד ידע, או היה עליו לדעת, את העובדות הרלבנטיות. על כן, מרוץ ההתיישנות אינו מתחיל עם מתן צו הפירוק או עם אישור הסדר הנושים ומינוי הנאמן, אלא במועד שבו נודעו לבעל התפקיד העובדות המקימות את העילה. זאת ועוד, מרוץ ההתיישנות מותנה גם בכך שלבעל התפקיד יש את הכוח המשפטי להגשת התביעה, כלומר רק לאחר אישורו של בית המשפט.

במקרה הנוכחי מונה בעל התפקיד לצורך ביצוע החקירות רק ביום 16/5/2012. לבקשת הנאמנים, הורה בית המשפט, כב' השופט א' קיסרי, למשיבים 2-1 למסור לנאמנים מידע ומסמכים רק ביום 20/11/2012. על כן, המועד המוקדם ביותר שבו יכלו הנאמנים לדעת את העובדות הוא זמן סביר לאחר קבלת המידע, כלומר לכל המוקדם בחודש פברואר 2013.

25. הנאמנים העלו גם טענות בעניין מועד סיומו של המרוץ, כלומר המועד שבו תיחשב התביעה כאילו הוגשה לצורך הפסקת מרוץ ההתיישנות. לטענתם, די בכך שהנאמנים הודיעו לבית המשפט כי בכוונתם לבקש לחייב את נושאי המשרה בחיוב אישי כדי לעצור את המרוץ. נטען כי כבר ביום 17/10/2018 הודיעו הנאמנים לבית המשפט כי בכוונתם לנקוט בהליכים כנגד נושאי המשרה. הבקשה לאישור הגשת הבקשה לחיובם של המשיבים הוגשה ביום 1/5/2019 ועל כן טרם חלפה תקופת ההתיישנות.

דיון והכרעה
26. כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את טענות המשיבים וכי דין הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות להידחות. את הדיון אפתח במספר הערות כלליות על מוסד ההתיישנות, לאחר מכן אפרט את ההלכות לעניין התיישנות תביעות של בעלי תפקידים בהליכי פירוק והסדר נושים של חברות, ולבסוף אבחן את נסיבות המקרה.

על ההתיישנות – כללי
27. חוק ההתיישנות קובע תקופות להתיישנותן של תביעות שונות. משמעות הקביעה כי תביעה התיישנה היא כי לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, לא יזדקק עוד בית המשפט להליך המשפטי באותה תביעה. תביעה המוגשת לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות תידחה ללא דיון בתביעה לגופה וללא קשר לטיב התביעה ולסיכויי ההצלחה של התובע בתביעתו (ראו סעיף 2 לחוק ההתיישנות; ט' חבקין, התיישנות, 7 (2014); רע"א 6916/18 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני, פסקה 11 (5/12/2018)).

28. חוק ההתיישנות חל כל אימת שאין בדין הוראת התיישנות אחרת (סעיף 27). החוק קובע מועד לתחילת תקופת ההתיישנות, כללים לחישוב התקופות, הוראות בדבר נסיבות המשעות את תקופת ההתיישנות, בדבר היחס בין טענות התיישנות לטענות שונות כגון קיזוז, שיהוי ועוד. חוק ההתיישנות קובע מגבלה דיונית על הגשת תביעה, הוא חוסם הגשת תביעה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות, אולם אין בו כדי לבטל את הזכות לגופה (סעיף 2 סיפה לחוק).

29. חוק ההתיישנות מבטא איזון בין שיקולי מדיניות שונים. מחד גיסא, עומדת זכות הגישה לערכאות של כל אדם שזכתה להכרה כזכות חוקתית, ואינטרס התובע למיצוי זכויותיו המהותיות (ראו למשל ע"א 2728/06 פלונית נ' מרכז רפואי סורוקה (24/3/2008); ע"א 2242/03 אברהם נ' רשאד (18/7/2005); ע"א 2387/06 פלונית נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (31/8/2008); רע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית (20/6/2010)). מאידך גיסא, מצויים טעמים כבדי משקל להגביל את אפשרות הגשת התביעה לאחר חלוף זמן רב. ניתן למצוא בפסיקה טעמים שונים:

(א) טעם ראייתי – חלוף הזמן פוגע באפשרות לברר את העובדות לאשורן. יש קושי לסמוך על זיכרונם של עדים, לאתר עדים, ראיות רלבנטיות וכו'.
(ב) הכבדה על הנתבע – בהיעדר הוראת התיישנות, ייאלץ כל אדם לשמור עדויות וראיות למעשיו עד אין קץ. נתבע פוטנציאלי צריך לדעת עד כמה ועד מתי עליו לשמור את ראיותיו.
(ג) ודאות – לכל אדם אינטרס לוודאות בדבר זכויותיו וחובותיו כדי שיוכל לכלכל צעדיו ולהמשיך בחייו, ולא ייאלץ לשמור מקורות ומשאבים למקרה שתוגש כנגדו בזמן כלשהו בעתיד הרחוק תביעה.
(ד) קביעת תקופת התיישנות יוצרת תמריץ אצל כל תובע פוטנציאלי לפעול בחריצות ושקדנות, לאסוף ראיותיו ולנקוט בהליכים נדרשים במהירות.
(ה) קיימת הנחה כי תובע ש"ישן" על זכויותיו מוותר על מימושן ומוחל על זכותו. לאורה של הנחה זו, יכול הנתבע הפוטנציאלי וכל אדם אחר שעשוי להיות מעורב בהליך תביעה שכזה לכלכל צעדיו.
(ו) עקרון השוויון מחייב כי לשני בעלי הדין תינתן הזדמנות שווה או דומה להכין טענותיהם ולאסוף ראיותיהם להליך. אם תובע מתעכב שנים ארוכות ולנתבע ייקבעו מועדים סבירים וקצרים יותר, ייפגע עיקרון השוויון.
(ז) הגשת תביעה לאחר שנים רבות עלולה להוביל להחלה רטרוספקטיבית של אמות מידה וכללים שהתגבשו רק לאחר האירוע. קיים קושי טבעי להחלת כללים ואמות מידה שהיו בתוקף בעת אירוע המעשה מושא התביעה ואשר השתנו עם השנים. הדבר בולט, למשל, כאשר מבקשים לבחון התנהגות סבירה של רופא על פי הידע הרפואי שהיה קיים במועד מתן הטיפול, בעוד ההליך מתנהל לאחר שמדע הרפואה התקדם ותפיסות שהיו מקובלות השתנו.
(ח) האינטרס ציבורי מחייב כי משאבים ציבוריים, לרבות משאביה של מערכת המשפט, יוקדשו לעניינים שבהווה ולא לעניינים "שאבד עליהם הכלח". במיוחד יש לזכור כי בדרך כלל דיון המתנהל שנים רבות לאחר התרחשות האירועים מחייב הקדשת יותר זמן ומשאבים מאשר דיון המתנהל בסמוך לאירועים מושא תביעה.
(ט) הסדרי התיישנות משפיעים גם על צדדים שלישיים, כגון על עלות מוצרים ושירותים- כגון פרמיה לביטוח וכדומה. על כן שמירה על תקופות התיישנות מוגבלות, מסייעת לכלל הציבור.

(ראו לעניין טעמי ההתיישנות ע"א 2919/07 מדינת ישראל – הוועדה לאנרגיה אטומית נ. ליפל (19/9/2010); ד"נ 36/84 טייכנר נ. איר-פרנס נתיבי אוויר צרפתיים ואח', פ"ד מא(1) 589 (1987); ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2) 535, 553-554 (2000); ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח(4) 554, 559-558 (1984)).

30. דיני ההתיישנות מבקשים לאזן בין שלל האינטרסים המנוגדים, אינטרס התובע לממש את זכויותיו, אינטרס הנתבע לדעת כי אינו צפוי עוד לתביעות, והאינטרס הציבורי על שלל גווניו והיבטיו. הכללים השונים שנקבעו בחוק ההתיישנות או בהוראות ההתיישנות המיוחדות בדינים השונים, וכן הכללים בדבר השעית תקופת ההתיישנות או קיצורה (במסגרת כללי השיהוי) נעים כמטוטלת בין הקטבים השונים; לעיתים יגבר אינטרס התביעה והדין יאפשר לתובע לממש את זכויותיו על אף חלוף התקופה, ולעיתים יגברו האינטרסים המנוגדים, ובחלוף תקופת ההתיישנות יוקם מחסום בפני הגשת תביעה.

כך גם בבואנו לשקול הגשת תביעה על ידי בעל תפקיד שמונה במסגרת הליכי חדלות פירעון של תאגיד, או של יחיד, עלינו לבחון את האינטרסים השונים ולחפש את נקודת האיזון ביניהם. לכך נפנה כעת.

התיישנות תביעות של חברה בהליכי חדלות פירעון
31. נקודת המוצא לדיון בטענת התיישנות היא כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה (סעיף 6 לחוק ההתיישנות). "עילת התביעה קיימת אם יש במכלול העובדות כדי לבסס זכות תביעה מהותית, כך שקמה לתובע זכות לקבל את הסעד המבוקש" (ע"א 7589/13 Establishment Adoka נ' מכון ויצמן למדע, פסקה 7 (8/6/2015), או בלשון אחרת "המועד שבו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע" (ע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ, פסקה 18 (19/4/2012); ע"א 9128/11 טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ (22/12/2014); ראו גם ט' חבקין הנ"ל, עמ' 113).

32. עם זאת, לא די בהתגבשות העובדות המקימות את העילה, שכן תחילת תקופת ההתיישנות עשויה להידחות ולהתחיל במועד מאוחר יותר. אם העובדות המקימות את עילת התביעה נודעו בפועל, או בכוח, לתובע במועד מאוחר יותר, או אם לתובע לא היה "כוח תביעה" במועד התגבשות העובדות, עשוי המועד להידחות.

33. הדין מכיר במספר מצבים בהם מושעית תקופת ההתיישנות בשל היעדר כוח תביעה לתובע, כגון קטינות (סעיף 10 לחוק ההתיישנות), ליקוי נפשי או שכלי (סעיף 11 לחוק), שהייה מחוץ לישראל בנסיבות שבהן אין בכוחו של תובע לתבוע (סעיף 14 לחוק). הפסיקה הכירה גם במצבים נוספים שבהם אין בידי התובע "כוח תביעה מהותי", כגון כאשר התובע נזקק לאישור שיפוטי להגשת התביעה ועוד. כך בע"א 9128/11 הנ"ל נאמר (פסקה 13):
בפסקי הדין בעניין יחזקאלי ובעניין ויינברג הונחה, אפוא, התשתית לקביעה שלפיה "מצב שיפוטי-פסיקתי" עשוי לעצור את מירוץ ההתיישנות מקום שבו ניטל מן התובע "כוח התביעה הממשי" וזאת אף אם לא נמצא בחוק ההתיישנות כלל סטטוטורי מפורש הקובע זאת. בעניין פסגת אשדוד, אשר הוזכר על-ידי בית משפט קמא, יצר בית משפט זה מעין מסגרת עיונית כללית לאותם מקרים שבהם במועד שבו נולדה עילת התביעה, אשר העניקה בידי התובע 'זכות תביעה מושגית', לא היה בצידה של זכות זו גם 'כוח תביעה מהותי', שמשמעותו היא שהיה בידי התובע להביא את עניינו להכרעה 'הן מן הבחינה המושגית והן מן הבחינה הדיונית והמעשית' (שם, פסקה 18; וראו בעניין זה גם ט' חבקין התיישנות 85-84 (2014); להלן: חבקין-התיישנות). במקרים אלה, נאמר בעניין פסגת אשדוד, אין למנות את תקופת ההתיישנות מהיום שבו נוצרה זכות התביעה המושגית בלבד, אם לא היה בצידה כוח תביעה מהותי, ותקופת ההתיישנות תמנה רק מהמועד שבו עילת התביעה הבשילה באופן שניתן היה להעמידה להכרעה בפני ערכאה שיפוטית המתאימה.

גישה זו המרחיבה את קשת המצבים בהם ייעצר מרוץ ההתיישנות בשל מניעה משפטית למימוש הזכות, או היעדר סבירות להגשת ההליך, אינה הגישה היחידה שקיימת, ויש מי שסבור כי יש לצמצמה רק למצבים בהם קיימת מניעה משפטית ממשית (ראו ע"א 6028/15 צופיוף נ' רוט, פסקה 10 (31/7/2016); ע"א 9245/99 ויינברג נ' אריאן, פ"ד נח(4) 769, 790-788 (2004); ע"א 6743/11 גודוביץ נ' דור זהב חברה לקבלנות בנין והשקעות בע"מ, פסקאות ט-י (24/2/2013)).

34. השעיית תקופת ההתיישנות עד שלתובע תהא ידיעה בפועל או בכוח על העובדות המקימות את עילת התביעה, גם היא מעוררת שאלות רבות. עם זאת, ענייננו רק בתביעה של תאגיד ועל כן נשאלת השאלה מתי נאמר כי העובדות היו בידיעת התאגיד. הלכה היא כי "ניתן לייחס ידיעה לתאגיד כאשר אורגן שלו – ובכלל זה, דירקטור, נושא משרה בכיר, או כל נושא משרה אשר ניתן לראות את פעולתו כפעולת התאגיד עצמו – ידע או יכול היה לדעת על העובדות המקימות את עילת התביעה" (רע"א 4828/19 שמם נ' עו"ד זאב דסברג, פסקה 12 (19/12/2019); ראו גם ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 364 (1991); חבקין הנ"ל, עמ' 188).

35. אלו בתמצית הכללים החלים על מועד תחילת תקנת ההתיישנות בתביעתו של תאגיד. כעת עלינו לבחון כיצד מושפעים כללים אלו מקום שבו התאגיד נקלע להליכי חדלות פירעון.

כאשר עוסקים בתביעה של תאגיד בהליכי חדלות פירעון מתעוררות שאלות שונות לגבי כל אחד מהרכיבים הרלוונטיים לקביעת מועד תחילת תקופת ההתיישנות. האם צו פירוק או פסק דין המאשר הסדר נושים מאפס את מרוץ ההתיישנות, מיהו הגורם שידיעתו על העובדות שמקימות את העילה תבסס את תחילת מרוץ ההתיישנות, האם יש הבחנה בין תביעה כנגד נושאי משרה לבין תביעה כנגד צד ג' זר, האם יש להבחין בין הליכי פירוק להליכי הבראה ועוד.

36. נקודת המוצא היא כי היום שבו נולדה התביעה, בתביעתה של חברה, הוא היום שבו התגבשו כל העובדות המקימות לחברה עילה. לענייננו, כל העובדות מושא הבקשה לחיובם האישי של המשיבים התגבשו לפני תחילת ההליכים, כלומר לפני 9/6/2011. יתכן שחלק מהעילות התגבשו אף זמן רב קודם לכן, בעת קבלת ההחלטות בדבר ביצוע ההנפקה או בעת אישור הפעולות השונות על ידי הדירקטוריון, אולם לא יכול להיות חולק כי החל מיום מינוי הנאמנים ניטלו מנושאי המשרה הסמכויות לניהול החברה, ועל כן זהו המועד המאוחר ביותר שבו קמה עילת התביעה.

37. כאשר עסקינן בתביעה של חברה, כמו במקרה שלפנינו, תיוחס לחברה הידיעה על העובדות במועד שבו הן נודעו לנושאי המשרה. אלא שהנחה זו יוצרת קושי מובנה מקום בו מדובר בתביעה כנגד נושאי המשרה עצמם, שכן לא ניתן להניח שאלו ינקטו בהליכים משפטיים נגד עצמם. על כן, בעוד שבתביעה כנגד צד ג' זר די בידיעת נושאי המשרה על העובדות המקימות לחברה זכות תביעה כדי להתחיל את מרוץ ההתיישנות; בתביעה כנגד נושאי המשרה עצמם יש לאתר גורם אחר שידיעתו תיחשב כידיעת החברה.

38. בע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק) נ. עוזר, פ"ד נא(2) 200 (1997), נקבע כי לצורך תביעה על פי סעיף 374 לחוק החברות כנגד נושאי המשרה, אין ליחס לתאגיד את ידיעתם של אותם נושאי משרה "חוטאים" (פסקה 9 לפסק דינו של השופט צ' טל). על כן, יש לברר מתי התגלו העובדות לנושאי משרה "תמימים".

39. עוד נקבע כי "בהיעדר גילוי כזה, למנהלים תמימים […] הרי שמועד הפירוק ייחשב כמועד המוקדם ביותר שבו יכלה המפרקת לגלות אותן עובדות, ותקופת התיישנות תימנה ממועד זה" (שם).

ברע"א 4828/19 הנ"ל הבהירה השופטת וילנר כי "[…] ככל שעובר להליך הפירוק לא נודעו לאורגן רלוונטי בחברה – אשר 'ידו לא היתה במעל' – העובדות המקימות את עילת התביעה נגד נושאי משרה אחרים בחברה, ולא ניתן היה לגלות עובדות אלה "בשקידה ראויה" על-ידי אורגן "תמים" בתקופה שקדמה לפירוק, הרי שתקופת ההתיישנות לא תחל להימנות עד למועד שבו נודע לבעל התפקיד בהליך הפירוק – בפועל או בכוח – על עילת התביעה" (שם פסקה 15) (ראו גם ע"א 6187/15 פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ נ' צולר, פסקה 53 (28/5/2018); ע"א 4845/04 קליין נ' עו"ד ורו"ח בלס, פסקאות 7 ו-8 (14/12/2006)).

40. עוד חשוב להזכיר כי כאשר מדובר בתביעה כנגד נושאי משרה בגין מעשי מרמה, כאמור בסעיף 373 לפקודת החברות, הרי שמרוץ ההתיישנות ימנה רק מהמועד שבו נודע דבר המרמה בפועל לבעל התפקיד (ובהקשר זה יתכן שגם עצימת עיניים מספקת) (ראו סעיף 7 לחוק ההתיישנות וכן רע"א 4828/19 הנ"ל, פסקה 18 והאסמכתאות שם).

41. הקביעה כי מרוץ ההתיישנות יושעה עד למועד שבו נודעו העובדות לבעל התפקיד בפועל או בכוח (למעט בתביעה לפי סעיף 373 לפקודת החברות), אינה מספקת, שהרי מועד זה אינו מועד ודאי; הוא מותנה בפעולות יזומות של המפרק, במועד שבו ביקש לחקור את נושאי המשרה, במועד שבו נענו לדרישותיו ולעיתים גם במועד קבלת החלטות בית המשפט המעניקות לו סמכויות שונות. אין בדין הוראה כלשהי המגבילה את המועדים שבהם בעל התפקיד רשאי לערוך חקירות ובירורים ולאסוף מספיק מידע כדי לגבש עמדתו בנוגע להגשת תביעות.

על כן, יש צורך לברר בכל הליך, האם בעל התפקיד פעל בסבירות, בנמרצות מספקת, האם עמדו בפניו נתונים שחייבו פעולות חקירה במועדים מוקדמים יותר, האם ומתי נמסר לו מידע מספק על מנת שניתן יהיה לייחס לו ידיעה של העובדות המקימות את עילת התביעה וכדומה.

צריך לזכור שעל מנת שבעל התפקיד יוכל לגבש את ידיעותיו על העובדות הרלבנטיות, נדרש גם שיתוף פעולה של בעלי התפקידים בחברה, נושאי המשרה, בעלי השליטה וגורמים חיצוניים שסייעו לפעילות החברה (רואה חשבון, יועצים משפטיים וכדומה).

42. מכאן, ברור כי מועד מתן צו הפירוק או פסק הדין המאשר את הסדר הנושים, אינו אלא המועד המוקדם ביותר שבו ניתן לייחס לבעל התפקיד את הידיעה, אולם לא המועד המאוחר ביותר. לעיתים, ובשים לב לנסיבות כל מקרה, יהיה המועד שבו נודעו לבעל התפקיד העובדות, מאוחר ממועד צו הפירוק, ועל כן מרוץ ההתיישנות יחל רק באותו מועד.

43. אין ספק שהשעיית מועד תחילת מרוץ ההתיישנות למועד הידיעה של בעל התפקיד עלולה לפגוע באינטרסים שונים שפורטו לעיל, המצדיקים הגבלה של תקופת ההתיישנות. עם זאת, באיזון בין האינטרס של הנתבעים, שהם נושאי משרה בתאגיד אשר נטען כי התרשלו בתפקידם והפרו חובותיהם לחברה, לבין האינטרס של נושי התאגיד התמימים למימוש זכויותיהם במסגרת הליכי חדלות הפירעון, גובר האחרון.

44. עוד מצאתי לנכון להעיר, כי בנסיבות מסוימות עשוי להיות הבדל בתוצאה בין מקרה שבו ניתן צו פירוק לחברה, לבין מקרה שבו החברה הגישה בקשה להסדר נושים לפי סעיף 350ב' לחוק החברות (כיום שני ההליכים מוסדרים בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח – 2018). כך יש לצפות שמקום בו חברה יוזמת הליך שיקום ומבקשת לאשר הסדר נושים, החברה תפרט בבקשה את כל התביעות העומדות לזכותה, לרבות תביעות כנגד נושאי משרה בחברה. צפוי שכל המידע יהיה בידי החברה במועד הגשת הבקשה. לא כך כאשר מבוקש פירוק חברה על ידי נושה, שהוא זר לפעילות החברה ואינו יכול לדעת על מלוא זכויות התביעה העומדות לטובתו.

45. כמובן שבמצבים שבם הבקשה להסדר מוגשת בשם החברה על ידי אותם נושאי משרה שכנגדם מבוקש להגיש תביעה, אין זה סביר לצפות כי יצהירו על זכות התביעה של החברה. על כן, בכל מקרה צריך לבחון מיהם נושאי המשרה כנגדם מבוקשת הגשת התביעה ולהפעיל את שיקול הדעת בנוגע לקביעת מועד הידיעה בהתאם.

מן הכלל אל הפרט – מועד ההתיישנות בתיק זה
46. לענייננו. החברה הגישה בקשה לאישור הסדר נושים ביום 9/6/2011, והנאמנים מונו ביום 16/6/2011. בבקשתה לא ציינה החברה כי עומדת לה זכות תביעה כנגד נושאי המשרה או מי מהם. רק באספות הנושים, ובטיעוני הצדדים לעניין אישור הסדר הנושים, הועלו על ידי הנושים, מחזיקי אגרות החוב, טענות כנגד נושאי המשרה. בפסק הדין מיום 31/10/2011 המאשר את הסדר הנושים ציין השופט ע' זרנקין כי הנאמנים יהיו רשאים לבצע חקירה לבירור הטענות ויהיו מוסמכים לדרוש כל מידע בעניין זה.

47. יובהר כי בהסדר הנושים שהוגש לאישור בית המשפט (בקשה מס' 17), צוין כי הנאמנים יוסמכו לבצע חקירות ולאסוף מידע ולשם כך יקבלו סמכויות של מפרק לפי סעיף 307 לפקודת החברות.

48. משמעות הדבר היא כי קודם לאישור הסדר הנושים בהחלטה מיום 31/10/2011, לא היו לנאמנים סמכויות וכלים לבצע חקירות ולאסוף מידע, ולכן ברור כי לפני מועד זה לא יכלו לגבש כל ידיעה. גם במועד זה טרם הייתה לבעל התפקיד ידיעה, לא בפועל ולא בכוח, שהרי טרם קיבלו מידע כלשהו וטרם ערכו חקירות.

49. תקופה קצרה לאחר מכן, ביום 26/2/2012, הגישו הנאמנים את בקשתם למינוי בעל תפקיד חיצוני לצורך עריכת החקירות ואיסוף המידע (בקשה מס' 27). בבקשה נטען כי יש צורך בבעל תפקיד חיצוני, בין היתר בשביל למנוע טענות לניגודי עניינים של הנאמנים. רק ביום 16/5/2012, לאחר קבלת הבהרות שונות, אישר בית המשפט את המינוי המבוקש.

משמע, גם לפני מועד זה לא הייתה לנאמנים אפשרות ממשית לאסוף את המידע הדרוש לגיבוש הידיעה על העובדות הרלבנטיות.

50. מעיון בדו"ח שהגיש בעל התפקיד, עו"ד בן מאיר, לנאמנים ולבית המשפט, לא ניתן ללמוד באופן מלא על הפעולות שננקטו על ידו ומועדן. יתכן כי ראוי היה שלתגובת הנאמנים לבקשת הסילוק בעניין ההתיישנות (תגובה מיום 9/2/2020) יצורף תצהיר לפירוט העובדות, אולם גם בהיעדרו דומה כי ברור שהזמן הסביר לאיסוף המידע הוא מספר חודשים. ודוקו, כפי שעולה מדו"ח בעל התפקיד ומהחלטות בית המשפט, נדרשו מספר הליכים כדי לאסוף את המידע ולכפות על המשיבים להתייצב לחקירה (ראו בקשות מס' 29, 35 ו-36).

51. את המועד המדויק שבו התגבשה הידיעה לא ניתן לקבוע כעת, ויתכן שיהיה צורך לשמוע ראיות על כך בהמשך ההליך, אך ברור שמדובר במספר חודשים שלאחר מינויו של עו"ד בן מאיר. ודוקו, הנאמנים נדרשו לפנות לבית המשפט כדי לכפות על הרוכשים, נידם השקעות בע"מ ושלומי נידם, למסור להם את ספרי החברה שהועברו להם עם מכירת הזכויות, ורק ביום 9/5/2012 ניתנה החלטה. בקשה נוספת הוגשה לקבלת מידע מצדדים שלישיים ובהם מעו"ד מישל אוחיון, עו"ד תמיר לוז ומחברת אלביט. החלטה בבקשה ניתנה רק ביום 20/11/2012, לאחר שבית המשפט דן בהתנגדויות השונות לבקשה.

52. ברור על כן כי לפני קבלת המידע, כלומר לפני חודש 11/2012 לא עמדו בפני הנאמנים כל המידע והמסמכים הדרושים לצורך גיבוש הידיעה.

53. מכל האמור עד כה, מתבקשת המסקנה כי מועד הידיעה של הנאמנים ובעל התפקיד שמונו לא יכול היה להתגבש לפני 11/2012, ומכאן שבעת הגשת הבקשה למתן הוראות לחיובם האישי של המשיבים ביום 9/9/2019 טרם חלפה תקופת ההתיישנות. מסקנה זו מייתרת את הצורך לברר מתי נעצר מרוץ ההתיישנות.

54. עוד אעיר, כי מרוץ ההתיישנות נעצר בעת הגשת תובענה (ראו סעיף 5 לחוק ההתיישנות; ת"א (ת"א) 1583/94 טריגוב נ' מדינת ישראל (21/8/2005)). יודגש, כי כאשר עוסקים בהליך של בקשה למתן הוראות בבית המשפט כנגד צד ג', יש לראות את מועד הגשת הבקשה למתן הוראות כמועד הגשת התובענה העוצר את ההתיישנות ולא המועד שבו הודיע בעל התפקיד על בקשתו להגשת בקשה למתן הוראות, ואף לא המועד שבו עתר כי בית המשפט יאשר לו להגיש את הבקשה. ודוקו, במקרה הנוכחי ניתנו לנאמנים הוראות לגבי המועד שבו עליהם להודיע על כוונותיהם ועל המועד להגשת הבקשה למתן הוראות, ולבקשתם נקבע מועד לחודש 9/2019.

סוף דבר
55. לאור האמור, אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף.

כל אחת מקבוצות המשיבים תשלם לקופת הפירוק הוצאות ההליך בסך של 5,000 ₪..

אני קובע ישיבת קדם משפט לצורך מתן הוראות לבירור שאר הטענות לרבות לעניין הבקשה להעברת התביעה לפסים רגילים ליום 10.11.2020 שעה 09:30.

ניתנה היום, כ"ו אב תש"פ, 16 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.

רון סוקול