המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"א 58416-04-19 קוטלרסקי נ' שוואב ואח'
02 דצמבר 2020
לפני כב' השופט חאלד כבוב, סגן נשיא
תובע יואב קוטלרסקי
ע"י ב"כ עו"ד שי גרנות ו/או טל פרידמן ו/או אח'
ממשרד גרנות שפייזר, עורכי דין
מרח' הברזל 38, תל אביב 6971054
טל': 077-8066600; פקס': 077-8066601
נגד
נתבעים 1. דניאל שוואב
2. ברייטמרג' ישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד נרדה בן צבי ו/או אירן קריפק
ממשרד סולומון ליפשיץ ושות'
מרח' החילזון 6, ת"ד 3424, רמת גן 5213602
טל': 03-5757712; פקס' 03-5757725
פסק דין
פתח דבר
1. לפניי תובענה שהגיש התובע, מר יואב קוטלרסקי (להלן: "התובע"), כנגד הנתבע, מר דניאל שוואב (להלן: "דניאל" או "הנתבע"), במסגרתה השאלה המרכזית בה אני נדרש להכריע היא האם שיתוף הפעולה העסקי בין השניים בקשר עם מיזם אנרגיה חדשני, מהווה שותפות לא רשומה.
2. בקליפת אגוז, בסיסו של הסכסוך בין הצדדים בבקשת הנתבע לבחון מחדש את ההסכמה בין הצדדים – על פי הסכם המייסדים ביניהם – להעביר את פעילות המיזם מחברת ברייטמרג' ישראל בע"מ, שהייתה בעת שיתוף הפעולה בין השניים בבעלות מלאה של הנתבע (להלן: "הנתבעת" או "חברת ברייטמרג'"), לחברה חדשה שתוקם. זאת, כטענת הנתבע משיקולי כדאיות מס ושיקולים נוספים. נוכח סירובו של התובע ופעולות הצדדים בעקבות מחלוקת זו, התגלע הסכסוך בין הצדדים.
3. במסגרת התביעה דנן עתר התובע לאכיפת הסכם המייסדים ובפרט ההוראה לעניין העברת פעילות המיזם לחברה חדשה שתוקם; למתן צו הצהרתי לפיו התובע זכאי למחצית מזכויות המיזם; ולמתן צווים נוספים שמטרתם לאסור על הנתבעים לעשות שימוש בזכויות המיזם ונכסיו, והשבת גישתו של התובע לחשבונותיו בשרתי הנתבעת.
לחלופין, התבקש בית המשפט ליתן סעד של פירוק שותפות (לא רשומה) בין התובע לנתבע, ובתוך כך להורות על צו מתן חשבונות ומינוי מומחה שיעריך את שווי זכויותיו של התובע והשכר הראוי לו, וכן להורות על רכישת מניות התובע על ידי הנתבע בהתאם להערכת השווי שתעשה.
4. כפי שיפורט בהמשך, חלף דרישתו המקורית לאכיפת הסכם המייסדים, במסגרת ניהול ההליך ביקש התובע לעמוד על הסעד החלופי בתביעתו – פירוק שותפות לרבות צו למתן חשבונות ומינוי מומחה.
עם זאת, בשים לב לסכום האגרה ששולמה על ידי התובע כתביעה למתן סעד הצהרתי בלבד, ולאחר שהובהר לתובע כי ככל שמטרתו במסגרת ההליך היא רכישת זכויותיו על ידי הנתבע עליו לשלם אגרה בהתאם – צומצמה גדר המחלוקת לשאלה האם מתקיימת בענייננו שותפות לא רשומה, אם לאו.
שאלה זו היא שתעמוד תעמוד בבסיס הכרעתי.
הצדדים
5. התובע, מר יואב קוטלרסקי הוא מהנדס מחשבים וחשמל. ביולי-אוגוסט 2018 החל לקיים שיתוף פעולה עסקי עם הנתבע, בקשר עם מיזם שעניינו פיתוח ומסחור של טכנולוגיה חדשנית בתחום האנרגיה המבוססת על בינה מלאכותית (לעיל ולהלן: "המיזם"), במסגרתו היה מיועד התובע לכהן כ- Chief Technology Officer(CTO).
6. הנתבע, דניאל שוואב, הוא יזם בתחום האנרגיה המקיים את פעילותו באמצעות הנתבעת, חברה פרטית שהוקמה על ידו בשנת 2004 (אשר במועד ההתקשרות עם התובע הנתבע היה בעל המניות והדירקטור היחיד בה), ובמסגרתה מתנהל כיום המיזם.
רקע עובדתי
7. בנובמבר 2017 פנתה אל הנתבע, חברת אמריקאית בשם Introspective Systems LLC (לעיל ולהלן: "חברת אינטרוספקטיב") בהצעה לפתח במשותף טכנולוגיה חדשנית מבוססת בינה מלאכותית בתחום רשתות חשמל אוטונומיות. זאת, תוך מטרה לקבל מענק עבור המיזם מקרן BIRD (Industrial Research and Development), קרן דו לאומית למחקר ולפיתוח תעשייתי בין ישראל לארה"ב (להלן: "קרן BIRD" או "הקרן").
8. הנתבע וחברת אינטרוספקטיב החלו לקדם את בקשת המענק מול קרן BIRD, ובכלל זאת, ביום 16.07.2018 נשלח לקרן תקציר מנהלים של הפרויקט, וביום 24.08.2018 הוגשה רשמית בקשת המענק של המיזם לקרן (להלן: "בקשת המימון"). לאחר כשלושה חודשים, בחודש נובמבר 2018, התקבל אישור עקרוני לקבלת המענק.
9. בתחילת חודש יולי 2018, הודיע ה-CTO (Chief Technology Officer) של המיזם לנתבע על רצונו לעזוב את תפקידו. לאור זאת, החל הנתבע לחפש לו מחליף .
זמן קצר לאחר מכן, ביום 11.07.2018 נפגשו לראשונה התובע והנתבע בכנס יזמים, ולאחר פגישת הכירות ראשונית הנתבע הציע לתובע ביום 19.07.2018 להצטרף למיזם בתפקיד ה-CTO.
10. ביום 02.10.2018 חתמו התובע והנתבע על הסכם המייסדים שעיגן את הסכמותיהם לעניין שיתוף הפעולה העסקי ביניהם (להלן: "הסכם המייסדים" או "ההסכם"). במסגרת ההסכם נקבע, בין היתר, כי עד ליום 31.01.2019 המיזם, לרבות הקונספט העסקי והטכנולוגיה שבבסיסו, הזכויות והאינטרסים בו, יועברו לחברה חדשה שתוקם על ידי המייסדים. תנאי זה של הקמת החברה החדשה, ובפרט קביעת מועד קרוב יחסית להקמתה, נעשה בהתאם לדרישתו של התובע.
כמו כן, קבע הסכם המייסדים כי אם תוך שנה לא תוקם החברה החדשה כאמור, יקבעו הצדדים מועד חדש להקמת החברה החדשה וידונו על המשך שיתוף הפעולה ביניהם.
עוד נקבע בהסכם המייסדים, כי עם הקמת החברה, התובע ישמש כCTO- של החברה והנתבע ישמש כ-CEO שלה; שהמייסדים יחזיקו במניות החברה החדשה בחלקים שווים – כל אחד מהם יחזיק ב-44% ממניות החברה, בעוד ש-12% נוספים מהמניות יוקצו לטובת אופציות לעובדים וליועצים; ושחברה תנוהל על ידי שני המייסדים ושכל אחד מהם יהיה חבר בדירקטוריון החברה החדשה.
בנוסף קבע הסכם המייסדים כי זכות הצדדים למניות בחברה החדשה תקום לאחר תקופה מוגדרת בה ישרתו את המיזם ("Vesting period"; להלן: "תקופת ההבשלה"). לעניין התובע נקבעה תקופה הבשלה של שנה, שסיומה ביום 31.07.2019.
11. עד למועד הקמת החברה התנהלה פעילות המיזם בחברת ברייטמרג'. בינואר 2019, עם התקרב המועד שנקבע להקמת החברה החדשה, פנה התובע אל הנתבע על מנת שיחלו לקדם את הקמת החברה החדשה בהתאם להסכמות ביניהם. הנתבע ביקש בתגובה לבחון את השארת פעילות המיזם בנתבעת, וזאת משיקול כדאיות מס על רקע הפסדים שצברה הנתבעת קודם למיזם.
במהלך חודשים ינואר-פברואר 2019 הצדדים המשיכו לקיים שיח בסוגיה. בתוך כך, בהמשך לשיחה בין הצדדים בנדון, ביום 07.02.2019 שלח הנתבע לתובע הודעת דוא"ל מרו"ח של הנתבע אשר מפרטת את ההטבות הגלומות בהותרת המיזם בנתבעת עבור בעלי מניות חדשים (שאינם הנתבע).
בהמשך לכך, הנתבע הציג לתובע נימוק נוסף להשארת המיזם בחברת ברייטמרג', לפיו הקמת חברה חדשה עשויה לסכן את קבלת המענק מקרן BIRD, שכן בבקשת המימון שאושרה הוצגה פעילותו של המיזם במסגרת הנתבעת.
התובע מצדו עמד על הקמת חברה חדשה שתקלוט את פעילות המיזם, כפי שהוסכם, ומסר לנתבע כי בכוונתו אף לפנות לקרן BIRD בנושא, בעוד שהנתבע הפציר בו שלא לעשות זאת על מנת שלא לסכן את המענק.
12. ביום 04.03.2019 פנה התובע באמצעות הודעת דוא"ל לנציגת קרן BIRD, לימור נקר, בשמו ובשם הנתבע, בבקשה כי המענק של הקרן יועבר לחברה חדשה שתוקם על ידיו ועל ידי הנתבע, ולא לחברת ברייטמרג':
"Hi Limor,
My name is Yoav Kotlarsky and I am the CTO of Brightmerge.
Daniel and I would like to make a request for opening a new company instead of the one in the BIRD proposal that was established in 2004. A new company will be a clean start and will make the partnership between Daniel and me easier to manage due to the long history the established company has.
We will be grateful if BIRD approves this request.
Best Regards
Yoav"
13. משהתגלה לנתבע על פניית התובע לקרן, פנה הנתבע לקרן בבקשה להתעלם בפנייתו של התובע. עוד באותו היום, ה-04.03.2019, הנתבע חסם את תיבת הדוא"ל של התובע ואת הרשאתו של התובע כ-administrator בשרתים שבהם עשה שימוש במסגרת עבודתו במיזם. לאחר מכן, באותו היום, התקשר הנתבע לתובע על מנת לדון בפנייתו לקרן ללא ידיעתו של הנתבע, ובעתיד יחסיהם.
במסגרת השיחה האמורה בין השניים [נספח 1 לתגובה לתשובה לבקשה לסעדים זמניים], הטיח הנתבע בתובע כי על רקע התנהלותו של התובע הוא אינו מעוניין בו כשותף ואינו מוכן שיכהן כ-CTO במיזם: "[...] ה-bottom line שזה לא עובד בני לבינך [...] בתור co-founder אתה, זה פשוט לא מסתדר, אני, אני לא רואה אותך שותף שלי [...]".
14. לאחר השיחה הזו, באותו היום, שלח התובע לנתבע הודעת דוא"ל במסגרתה הוא מבקש מהנתבע לפצות אותו בסכום של 200,000 דולר על רקע הפרת הסכם המייסדים שנחתם ביניהם, שמא יאלץ לפנות לערכאות משפטיות על מנת לתקן את העוול שנגרם לו (להלן: "דרישת הפיצוי"):
"דניאל שלום,
חוזה המייסדים בינינו אינו נייר חסר משמעות אשר ניתן להתעלם ממנו, זהו מסמך המחייב את שני הצדדים החתומים עליו ועליהם לפעול על פיו. חוק החוזים קובע כי צד לחוזה שנפגע מהפרה של חוזה ונגרמו לו נזקים כתוצאה מאותה הפרה יכול לתבוע פיצויים מהצד המפר.
כבר בחודש אוגוסט 2018 התחלתי לעבוד על חומרים הקשורים לחברה ובחמשת החודשים האחרונים עבדתי יומם ולילה על מנת לפתח את המוצר שעליו מושתת החברה. חודשי עבודה אלו שווים כסף רב כמו גם הפוטנציאל להחזיק בחלק גדול ומשמעותי בחברה שעשויה להיות שווה כסף רב.
הפרותך החוזרת ונשנות של חוזה המייסדים בניינו אשר הגיעו לשיאן היום 04/03/0219 כאשר החלטת באופן חד צדדי לסגת ממנו באופן מלא (אשר אחד הסממנים שלו הוא סגירת המייל שלי בחברה), גרמו לי לנזק כספי רב.
על כן, אבקשך לפצותי בסך של 200,000 דולר אמריקאי. באם תחליט שלא לענות לדרשתי אאלץ לפנות לערכאות משפטיות על מנת לתקן את העוול שגרמת לי [...]"
15. לאחר הידברות נוספת בין הצדדים במסגרתה לא הצליחו ליישב את המחלוקות ביניהם, ביום 08.04.2019 שלח התובע מכתב התראה לפני נקיטת הליכים לנתבע, אותו צירף למכתב נוסף ששלח באותו היום לקרן BIRD. גם לאחר מכן, לא הגיעו הצדדים להסכמות ביניהם וביום 30.04.2019 הוגשה התביעה דנן.
16. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 19.05.2019 הודיעה קרן BIRD כי היא מוכנה לחתימת חוזה המענק בקשר עם המיזם, אך התנתה זאת בסיום הסכסוך המשפטי עם התובע. חרף האמור, לאחר דין ודברים בין קרןBIRD לבאי כוח של הנתבע הודיעה הקרן כי תעניק את המענק. נכון למועד מתן פסק דין זה, הועבר לכל הפחות חלק מכספי המענק מהקרן לטובת המיזם.
השתלשלות העניינים בתובענה
17. ביום 30.04.2019, הוגשה התביעה דנן לצד בקשה לסעדים זמניים (להלן: "הבקשה לסעדים זמניים"). במסגרת הבקשה לסעדים זמניים התבקש בית המשפט להוציא מלפניו צווים זמניים ובהתאם תחילה צווים ארעיים, ובמסגרתם לאסור על כל העברה, העתקה, או כל שימוש אחר בקוד שפיתח התובע עבור המיזם, שלא בהסכמה כתובה מראש של התובע; לאסור על דיספוזיציה בזכויות השותפות ללא הסכמה כתובה מראש של התובע; להורות לנתבעים לדווח לתובע על כל פעולה בכספים בזכויות ובנכסים של השותפות, ולהימנע מביצוע עסקאות מהותיות, ללא הסכמה כתובה מראש של התובע; לאסור על הנתבעים מביצוע כל פעולה בתיבת הדוא"ל של התובע ובחשבונותיו בשרתים ששימשו אותו לאחסנת הקוד.
ביום 16.05.2019 התקיים לפניי דיון בבקשה לסעדים זמניים. במסגרת הדיון נעניתי לבקשת הצדדים לאפשר להם פרק זמן של 30 יום במסגרתו יקיימו מאמץ נוסף להגיע להסכמות ביניהם. כמו כן, הוסכם כי יתאפשר לתובע להגיע למשרדי החברה על מנת למחוק את הקוד, או להעביר אותו ואת המידע השייך לתובע ככל שאלה מצויים בשרתי הנתבעת. נוסף על כך, הוסכם בין הצדדים כי עד לסיום ההליך דנן, על הנתבעים להודיע לתובע 14 ימים מראש על כל עסקה להעברה מניות או הכנסת משקיע לחברה.
בהתאם, ביום 29.05.2019 בוצעה העברת מידע משרתי החברה לחזקתו של התובע על ידיו.
18. למרבה הצער ניסיונם של הצדדים להגיע להסכמות לא נשא פרי, וביום 13.06.2019 הודיע התובע לבית המשפט כי המשא ומתן בינו לבין הנתבעים הסתיים ללא תוצאות. על כן, הוגשו בהמשך כתב הגנה מטעם הנתבעים וכתב תשובה מטעמו של התובע, והתקיימו הליכי גילוי ועיון במסמכים.
19. עם התקדמות ההליך הובהר כי התובע אינו עומד עוד על סעד האכיפה בשל מצב היחסים בין הצדדים, ומכיוון שהתובע אינו מעורב במיזם מזה חודשים.
בהתאם לכך, בדיון ההוכחות שהתקיים בפניי ביום 19.01.2020 ביקשו התובע ובאי כוחו לעמוד על מתן הסעד החלופי בכתב התביעה – פירוק השותפות (הלא רשומה) שמתקיימת לטענתם בין התובע ולבין הנתבע, ולקבלת שווי זכויות התובע במיזם.
20. נוכח העובדה שהתובע לא עמד על סעד האכיפה לו עתר מלכתחילה ובשים לב לסכום האגרה ששולם על ידי התובע – בגין תביעה למתן סעד הצהרתי בלבד, הוגדרה גדר המחלוקת בין הצדדים לשאלה האם מתקיימת בענייננו שותפות (לא רשומה), או שמא אינה מתקיימת. זו השאלה שעומדת להכרעה בפניי בפסק דין זה.
תמצית טענות הצדדים
תמצית טענות התובע
21. לשיטת התובע היחסים בינו לבין הנתבע התנהלו באופן תקין ולשביעות רצונו של הנתבע, עד שגילה הנתבע על הטבת המס שגלומה עבורו בהותרת המיזם בנתבעת, ונתקל בסירוב מצדו של התובע לעשות כן על רקע הסיכונים הטמונים במהלך זה מבחינת התובע. בהקשר זה, התובע מבקש להדגיש כי הסכמת הצדדים בהסכם המייסדים להעביר את פעילות המיזם מחברת ברייטמרג' לחברה החדשה, היוותה תנאי יסודי עבורו בהתקשרות בהסכם המייסדים עם הנתבע.
לטענת התובע, משעה שהוא סירב להשאיר את פעילות המיזם בנתבעת, הנתבע החל לפעול להרחקתו מהמיזם – זאת, החל בגיוס שותפים מאחורי גבו של התובע ובניגוד להסכם ביניהם, וכלה בסילוקו המפורש של התובע מהמיזם ובניסיונות חוזרים ונשנים לגזול מהתובע את תוצרי עבודתו, לרבות הקוד שפיתח עבור המיזם.
22. בהתאם לטענותיו של התובע שיפורטו להלן, מבקש התובע מבית המשפט להיענות לסעד החלופי שצוין בכתב התביעה, ולהורות על פירוק השותפות. בתוך כך, מתבקש בית המשפט שלא להורות על חיסול עסקיה של השותפות, אלא להורות על עריכת חשבונות בין הצדדים, ובתוך כך על מינוי מומחה מטעם בית המשפט שיעריך את שווי זכויותיו של התובע, ועל רכישת זכויותיו על ידי הנתבע. בקביעת השווי, טוען התובע כי על המומחה ליתן דעתו, בין היתר, לכך שהנתבעים או מי מהם גילו דעתם כי שווי המיזם 3 מיליון דולר לפחות, כי מלוא המענק של קרן BIRD אושר וחלקו כבר הועבר, וכי מתן המענק התבסס גם על שעות עבודה של התובע.
23. אשר לטענה שהיחסים בין הצדדים היו של שותפות לא רשומה, התובע עומד על כך שמתקיימים בנסיבות המקרה שלושת התנאים הנדרשים ליצירתה של שותפות: קיומו של עסק; שני אנשים או יותר המנהלים את העסק; ומניע משותף להפקת רווחים. נוסף על כך, עומד התובע על כך שמתקיימות אינדיקציות שונות שפורטו בפסיקה המעידות על קיומה של שותפות.
בתוך כך, טוען התובע כי לשון הסכם המייסדים מצביעה על כך שכוונת הצדדים הייתה לכונן ביניהם יחסים משפטיים, וכי ינהלו את החברה במשותף. כך, נקבע בהסכם המייסדים כי החברה תנוהל בצוותא על ידי המייסדים כאשר לכל אחד מהם קול שווה בדירקטוריון; פעולות והחלטות משמעותיות בחברה יתקבלו פה אחד על ידי התובע והנתבע – לרבות גיוס שותפים חדשים, גיוס הון עצמי, קבלת התחייבויות משמעותיות וניהול תקציב; נקבעו עקרונות לחלוקת רווחים בינו לבין התובע; הוגדרו חובותיהם זה כלפי זה והוסכם על מנגנון ליישוב סכסוכים; הוצהר כי אין לצדדים שלישיים זכויות בקניין הרוחני הרלוונטי.
בנוסף, הצדדים התחייבו במסגרת ההסכם לתרום למיזם מהונם הרוחני ולהקדיש ללא פחות מ-75% מזמנם לטובתו, מבלי שהייתה לצדדים כל הבטחה או וודאות שהמיזם יצליח ויניב רווחים, ועל כן עבודתם הרבה משולה להשתתפות בהפסדי המיזם.
24. אינדיקציה נוספת שלטענת התובע מעידה על כוונת הצדדים לנהל את החברה באופן משותף, היא ההשוואה בין הסכם המייסדים שנחתם בין הנתבע לתובע, לבין תנאי ההתקשרות שנקבעו בסכמי בעלי המניות שנחתמו בין הנתבע לבין מר קית' להמן ומר אלקנה פרסלר (להלן, בהתאמה: " להמן" ו-" פרסלר") שגם הם שותפים כיום בחברה – אשר מולם הנתבע לא ראה לנכון להסכים על ניהול משותף ואינטימי כפי שהסכים עם התובע.
25. לפי התובע גם התנהלות הצדדים לאחר ההסכם מעידה על ניהול בצוותא. בכלל זאת, לטענת התובע, הנתבע היה נוהג להיוועץ בו ולעדכנו בניהול השוטף ובתחומים החורגים מאחריותו של CTO רגיל, לרבות בענייני הוצאות שוטפות של העסק, גיוס משקיעים, עיצוב מצגות למשקיעים וכו'. כמו כן, בהזדמנויות שונות הנתבע ובאי כוחו עשו שימוש במילה שותף ביחס לתובע. בנוסף, כאשר הנתבע הציע לתובע כי פעילות מיזם תמשיך להתקיים במסגרת הנתבעת, הציע הנתבע כי יתחלקו שווה בשווה בנכס העיקרי של הנתבעת – הפסד המס.
26. בפן המשפטי, טוען התובע כי גם אם הצדדים קבעו במסגרת ההסכם כי פעילות המיזם תתנהל במסגרת חברה, ההלכה בפסיקה היא שהסכמת הצדדים להשתמש בחוזה במונח מסוים, לא תקבע את סיווגה המשפטי של העסקה שעשו – סיווגה של עסקה הוא פועל יוצא של אופייה ותנאיה ולא הצהרת הצדדים בחוזה.
יתר על כן, טוען התובע כי גם מי שהתכוונו לייסד חברה יכולים להיות שותפים, אם החלו לנהל עסק והיחסים ביניהם עונים על הדרישות להקמת שותפות.
27. זאת ועוד, לטענת התובע גם אם ייקבע כי לא התקיימה שותפות בין הצדדים, הרי שלכל הפחות התקיימה ביניהם מערכת יחסים של מיזם משותף (joint venture), עת נחתם ביניהם הסכם לשיתוף פעולה בקשר עם יוזמה עסקית מוגדרת, שיתוף משאבים, שליטה משותפת על ניהול המיזם והסכמה על חלוקת רווחים והפסדים.
28. נוסף על האמור, גורס התובע כי הוא פיתח קוד עבור המיזם ותרם רבות למיזם. התובע עומד על כך שפיתח קוד עבור המיזם, שהנתבעים היו מודעים לקיומו ואף ניסו להשיג אותו לאחר שהבינו כי התובע עומד על זכויותיו בהתאם להסכם המייסדים – ומסיבה זו אף פרצו לחשבונותיו בשרתי הנתבעת. כמו כן, טוען התובע כי הנתבעים עשו מאמצים למנוע ממנו גישה לשרתים בהם היה מאוחסן הקוד, וכן ניסו לשחזר חלקים מהקוד לאחר שהתובע הצליח למחוק אותם. התובע מדגיש כי אף מר להמן הודה כי ראה אבטיפוס של הקוד וכי ההתקדמות הייתה בהתאם למצופה לאותו שלב של הפיתוח, וכי עודכן על עבודתו של התובע.
עוד הדגיש התובע כי צירף סרטון של "הרצה" של הקוד שפיתח, ואת ביצועיו, בסרטון שצורף לתצהיר בתגובה לתשובה במסגרת הבקשה לסעדים זמניים.
29. עוד טוען התובע כי גם לאחר החלטת בית המשפט מיום 16.05.2019 לפיה תינתן הזדמנות לתובע להעתיק את החומרי עליהם עבד משרתי הנתבעת, הנתבע הערים עליו קשיים טכניים רבים עד ליישום ההחלטה.
30. יתר על כן, התובע מבקש להדגיש כי בתצהיר גילוי המסמכים מטעמו ציין כי על אף שהקוד חסוי (ולכן התובע לא נענה לבקשה למסור אותה במסגרת גילוי המסמכים), התובע מוכן למסור אותו לנתבעים אם הם ימסרו לו בתמורה את הקוד בו נעשה שימוש כיום במסגרת המיזם. זאת, על מנת שניתן יהיה לבחון האם מדובר באותו הקוד. התובע הסביר את החלטתו שלא למסור את הקוד במסגרת ההליך בטענה כי מסירת הקוד לנתבעים במסגרת ההליך באופן חד צדדי, עשויה לנשל אותו מזכיותיו שכן הנתבעים עשויים לנצל זאת על מנת לעשות שימוש בקוד, ולאור אופיו של הקוד לא ניתן יהיה להוכיח לאחר מכן על בסיס תוצאות המוצר כי המוצר מבוסס על הקוד שפיתח התובע.
31. כמו כן, מבקש התובע להדגיש כי הטענות הנוגעות לקוד ולכך שהקוד לא פותח על ידו, כמו גם טענות אחרות של הנתבע לעניין תרומתו של התובע למיזם נולדו בדיעבד, בעוד שבזמן אמת התייחס הנתבע לתובע כשותף מלא ושווה זכויות במיזם.
בהקשר זה, התובע מבקש להבהיר כי המענק שהתקבל מקרן BIRD היה על בסיס הטכנולוגיה אותה קידם התובע בעת עבודתו במסגרת המיזם.
זאת ועוד, מבקש התובע להדגיש כי העובדה שהתובע העתיק אליו את תוצרי עבודתו, אין פירושה כי התבצעה השבה שכן אין כל ערך לקוד ללא המימון מקרן BIRD ובכל אופן הנתבעים הספיקו להעתיק אליהם את תוצרי עבודתו של התובע.
32. לעניין טענת הנתבעים כי התובע לא השלים את תקופת ההבשלה (Vesting Period) ועל כן לא התגבשו זכויותיו בחברה, טוען התובע כי מדובר בטענה חסרת יסוד ועזת מצח, שכן הנתבע הוא האשם בכך שהתובע לא השלים את תקופת ההבשלה שלו משעה שפעל למדר את התובע ולסלק אותו מהמיזם. טענה זו אף לא עולה בקנה אחד עם כוונת הצדדים בעת ניסוח ההסכם, שכן לטענת התובע וודאי שהצדדים לא התכוונו כי בתרחיש של סילוקו של אחד הצדדים מהמיזם על ידי השני, הדבר יהווה אבן נגף בדרכו לקבלת זכויותיו במיזם.
בהקשר זה מבקש התובע לעמוד גם על כך שדרישת הפיצוי ששלח לנתבע ביום 04.03.2019 לא נועדה בשום שלב להוות הודעת ביטול מבחינת התובע, ובפרט לא בזמן אמת, וכן הנתבע אף לא טען זאת בזמן אמת.
33. לטענת התובע בקשת הנתבע שלא להקים את החברה מהווה הפרה יסודית של הסכם המייסדים. התובע מבקש לדחות את טענות הנתבעים לפיהן הקמת החברה לא הייתה תנאי יסודי להסכם, לאור קיומן של הוראות למקרה שבו לא תוקם החברה עד המועד האמור, וכי בכל אופן במקרה של אי הסכמה בין הצדדים ההסכם מפנה לגישור. לדבריו של התובע, הוראות ההסכם קובעות כי במידה ולא הוקמה החברה במועד שנקבע, יקבעו מועד חדש להקמתה; וכי ככל שהצדדים לא מצליחים להגיע להסכמה יפנו לגישור – אך הוראות אלו אינן חלות בנסיבות שבהן צד אחד (הנתבע) מפר את ההסכם ברגל גסה, ועל כן דרישתו של הנתבע לקיים גישור (בהתאם להוראות אלו) תוך מידור התובע המיזם ונישולו מזכויותיו, הינה חסרת תום לב.
34. כמו כן, לטענת התובע, הנתבעים נמנעו מלהביא שורה של עדי מפתח שיכלו לחזק את טענותיהם ועל כן מתקיימת החזקה לפיה עדים אלו היו מרעים לגרסתם. בין עדים אלו, בין היתר: נציג קרן BIRD שיאשר שהמיזם מושא הסכם המייסדים לא הוקם או על הנזק בפוטנציאלי בהקמת חברה חדשה ובבקשה שהמענק יוזרם אליה; מר פרסלר, אחד מהשותפים המייסדים החדשים בחברה; גורם מחברת אינטרוספקטיב שיאשר כי בהתאם לטענת הנתבעים הטכנולוגיה הקיימת של המיזם היא רק זו שפותחה על ידי אינטרוספקטיב; עו"ד שהנתבע טען כי ייעץ לו שהקמת חברה חדשה עשויה לסכן את המענק מקרן בירד.
35. נוסף על כך, התובע מבקש להציג דוגמאות שונות המעידות על מהימנותו הנמוכה של הנתבע ועל סתירות בעדותו.
בתוך כך, נטען כי הנתבע שיקר באשר למועד שבו החל לנסות לאתר את הקוד שפיתוח התובע; כי התקשורת והפעילות המשותפת בין התובע לנתבע הייתה דלה; כי הנתבע שיקר לו שקרן BIRD נסוגה מהמימון בשל התנהלותו של התובע על מנת ללחוץ עליו; כי הנתבע שיקר באומרו שניסה להגיע להסכמות עם התובע ושיקר גם לגבי המועדים בהם נכנסו מר להמן ומר פרסלר כשותפים במיזם; בנוסף, לטענת התובע קיים חשש שמכתב ביטול המענק שהתקבל מחברת גולן סולאר והוצג על ידי הנתבע אינו אותנטי; וכי הנתבע שינה את גרסתו לעניין חשיבותו של המימון המשלים לאורך ההליך; ועוד.
עוד טוען התובע כי הנתבעים הפרו את החלטת בית המשפט מיום 16.05.2019 משהעבירו מניות של הנתבעת, למר להמן ומר פרסלר - ולא הודיעו על כך 14 ימים מראש כמתחייב לפי החלטת בית המשפט, ואף לא הודיעו לו על כך בכלל.
תמצית טענות הנתבעים
36. ראשית, טוענים הנתבעים יש לסלק את התביעה כנגד הנתבעת, חברת ברייטמרג', משכלל טענותיו של התובע מופנות באופן מובהק כלפי הנתבע באופן אישי, ובפרט כאשר חברת ברייטמרג' אינה צד להסכם המייסדים שנחתם בין התובע לבין נתבע. כמו כן, נטען כי החברה לבטח אינה צד לשותפות הנטענת על ידי התובע בינו לבין הנתבע, וטענה זו אף לא הועלתה על ידי התובע שאף התעקש כאמור כי המיזם יופעל במסגרת חברה חדשה שתוקם.
37. לטענת הנתבעים, מטרתו של התובע מתחילת ההליך הייתה לקבל מהנתבע כספים, והתביעה דנן היא תביעה לסעד כספי במסווה של תביעה לסעד הצהרתי באופן המהווה חוסר תום לב והיעדר ניקיון כפיים וללא תשלום אגרה מתאימה, ועל כן יש להורות על מחיקתה. טענה זו נתמכת לטענת הנתבעים בדרישת הפיצוי של התובע שכבר במסגרתה דרש מהנתבע פיצוי בגובה 200,000 אלף דולר ולא את אכיפת ההסכם או הסעדים ההצהרתיים האחרים שביקש במסגרת התביעה. כמו כן, טוענים הנתבעים כי טענתם זו מתחזקת נוכח עמדתו של התובע בפתח דיון ההוכחות בהליך, שם עמדו התובע ובאי כוחו על סעד של הפרדת כוחות וקבלת שווי הזכויות במיזם.
38. זאת ועוד, טוענים הנתבעים כי יש לדחות את טענת התובע לקיומה של שותפות בשל השתק שיפוטי. לפי הנתבעים, טענתו החלופית של התובע בדבר הקמתה של שותפות סותרת באופן חזיתי ומהותי את טענתו לעניין הקמת החברה החדשה. כך, מדגישים הנתבעים כי התביעה דנן הוגשה על ידי התובע על רקע טענתו בעניין הפרת הסכם המייסדים לאכיפת הקמתה של חברה בע"מ, כאשר הסעד העיקרי שנתבע על ידי התובע הוא אכיפת הסכם המייסדים ובתוך כך הקמת החברה כמוסכם שם. אף בפניותיו של התובע לקרן BIRD הוא מדגיש כי עד שתוקם החברה, כל פיתוחיו שייכים לו, ואילו עבודתו של הנתבע שייכת לנתבע. כן, מציינים הנתבעים כי הטענה לפיה מערכת היחסים בין התובע לנתבע הייתה אמורה להתקיים במסגרת חברה לא נדונה ולא הוכרעה.
39. אשר לטענות התובע גופן, לטענת הנתבעים, במקרה דנן ברור שמערכת היחסים בין הצדדים אינה מהווה שותפות. הצדדים בעצמם לא סיווגו את יחסיהם כשותפות, לא בהסכם המייסדים ולא בהתכתבויות ביניהם. בנוסף, בניגוד למקרים אחרים בהם ניתן בנסיבות מסוימות לקבוע כי יחסים מהווים יחסי שותפות אף אם הצדדים לא קבעו זאת מפורשות – הרי שבמקרה דנן הצדדים בחרו באופן מפורש כי שיתוף הפעולה ביניהם יתקיים במסגרת חברה בע"מ.
40. נוסף על כך, מציינים הנתבעים כי עד לקביעת בית המשפט בדיון ההוכחות כי שאלת קיומה של שותפות תהווה את גדר המחלקת בין הצדדים, לא נעשה אף ניסיון מצד התובע לבסס טענה זו, מלבד עתירתו בעלמא למתן סעד של "פירוק שותפות לא רשומה".
41. לפי הנתבעים, בחינת הראיות והעדויות בתיק מוכיחה כי לא מתקיימת בענייננו שותפות בין הצדדים. בפרט ביחס לתקופה שעד להקמת החברה, לא הייתה כוונה מצד הצדדים להקים שותפות במובנה המשפטי. זאת, לרבות בהיבט הדינים החלים על חברה לעומת שותפות. תנאי זה אף נטען כיסודי להתקשרות על ידי התובע ועל כן אינו יכול לטעון כעת אחרת.
זאת ועוד, טוענים הנתבעים, כי אין ספק שאילו היה מתבקש התובע לשאת באחריות להפסדי החברה, היה טוען בתוקף כי בחר בהתאגדות כחברה בע"מ על מנת ליהנות מהגבלת האחריות והאישיות המשפטית הנפרדת של החברה, וכי עד שלא תוקם – כל מה שעושה מי מהצדדים הוא באחריותו.
42. נוסף על כך, נטען כי התובע לא שיתף ולא התכוון לשתף את הנתבע בנכסים בתוצרי העבודה שלו בטרם תוקם החברה המשותפת, ובפרט הקוד שפיתח לטענתו – וקיומם כלל לא הוכח.
דברים אלו עולים מעדותם של הנתבע ומר הלמן, וממילא לא הציג התובע בפני בית המשפט או בפני הנתבעים אף קוד או תוצר עבודה אחר. בעניין זה, טוענים הנתבעים כי גם אם תתקבל טענתו של התובע לפיה חשף 5% מהקוד שפיתח עבור המיזם, ברי כי הדבר לא יכול להיחשב כשיתוף הקוד עם הנתבע.
43. בסוגיה זו, הנתבעים מבקשים להדגיש כי היו בפני התובע אפשרויות רבות וכלים שונים במסגרתם יכול היה לחשוף את הקוד ולהוכיח את קיומו, ועדיין לשמור על זכויותיו וסודותיו המסחריים. בתוך כך, ביקשו הנתבעים להתייחס לטענת התובע כי הציע שהצדדים יבצעו החלפה הדדית של הקוד שפיתח והקוד שבו עושים שימוש הנתבעים כיום והאחרונים התעלמו מההצעה – לפי הנתבעים, כפי שהבהירו לתובע בעת הליכי גילוי המסמכים בהליך דנן, הקוד שבו נעשה כעת שימוש במיזם הוא קוד פתוח שניתן להוריד מהאינטרנט ללא הגבלה. בכל זאת התובע נמנע מלהציג את הקוד שלו.
44. מלבד זאת, טוענים הנתבעים כי תרומתו של התובע למיזם הייתה מינימלית ביותר, אם לא אפסית – זאת הן בהיבט תוצרי עבודה והקוד שקיומו לא הוכח, הן בהיבטי ההליכים לקבל המענק מקרן BIRD והן בהיבטים אחרים הקשורים לניהול לרבות גיוס משקיעים.
נוסף על כך, טוענים הנתבעים כי פרק הזמן בו התקיימו היחסים העסקיים בין התובע לנתבע הוא קצר ביותר – מיום שבו הציע הנתבע לתובע להצטרף למיזם ועד פרוץ הסכסוך בין הצדדים ביום 04.03.2019 עברו שבעה חודשים בלבד כאשר התקשורת ביניהם במסגרת פרק זמן זה הייתה דלה ביותר וכללה שיחות טלפוניות קצרות, והתכתבויות ספורות. עוד טוענים הנתבעים כי בניגוד לטענות התובע לגבי מעורבותו בפגישות, התובע השתתף ב-10 פגישות בלבד במסגרת פעילותו במיזם.
45. כמו כן, נטען כי במקרה דנן נעדרים סממנים חיצוניים רבים שעשויים היו להצביע על קיומה של שותפות לרבות חשבון בנק משותף או "קופה משותפת" לניהול ענייני השותפות; שכירת משרד; נייר מכתבים משותף להתכתבויות בשם השותפות; פתיחת תיקים ברשויות המס; הצהרות בפני גורמים שלישיים כי הוקמה בין הצדדים שותפות; אף מסמך או הסכם שעליו חתומה השותפות; ועוד.
יתרה מזאת, טוענים הנתבעים כי גם הצגת התובע כ-Co-Founder אינה מעידה על היותו "שותף" במסגרת "שותפות" משפטית, וגם בהסכם המייסדים המונח נקשר לכוונתם לייסד חברה בע"מ.
46. אשר לטענתו של התובע בעניין תקופת ההבשלה – התובע לא השלים את תקופת ההבשלה ולא עמד בתנאים לזכאותו למניות או רווחים מהמיזם, ובפרט לא הוכיח כי עבד עבור המיזם כמתחייב ממנו בהסכם. ממילא נטען כי שאלה זו לא משליכה על שאלת קיומה או קיומה של השותפות, ולסעדים שהתובע דורש בתביעתו.
47. לחלופין, טוענים הנתבעים כי ככל שנוצרה השותפות, היא פורקה על ידי התובע ביום 04.03.2019 עת שלח את דרישת הפיצוי, אשר מהווה לשיטתם הלכה למעשה את ביטול הסכם המייסדים בין הצדדים. בהקשר זה, טוענים הנתבעים כי בכל מקרה אין מחלוקת בין הצדדים כי גם ככל שהתקיימה ביניהם שותפות, היא פורקה ביום 04.03.2019 וכעת "אין מה לפרק".
לעניין זה מדגישים הנתבעים כי בא כוחו של התובע באותה העת – עו"ד רוזנר, אישר בשיחה טלפונית שניהל עם הנתבע כי ההסכם בוטל על ידי התובע, שעה שהבהיר כי שיתוף הפעולה בין הצדדים הסתיים ואין על מה לדבר. הנתבעים מדגישים כי על אף שנשאל על כך בחקירה, התובע לא סיפק מענה לשאלה מדוע לא הביא תצהיר מטעם בא כוחו באותה בעת על מנת שיאשר את הדברים.
48. יתרה מכך, נטען כי ממילא לא נוצרו נכסים או הופקו רווחים בתקופה שבה היה התובע פעיל במיזם, ולכן כאמור "אין מה לפרק". לעניין זה, מזכירים הנתבעים כי זכותו של כל אחד מהצדדים לקבלת רווחים מהמיזם הייתה תלויה בתקופת ההבשלה שלא הושלמה, וכי התובע נטל לעצמו את הנכס היחיד שלטענתו יצר.
49. בנוסף, טוענים הנתבעים כי בניגוד לטענת התובע לפיה העברת פעילות המיזם לחברה חדשה שתוקם הייתה תנאי יסודי בהסכם, הרי שניתן ללמוד מההסכם כי נלקחה בחשבון אפשרות שהחברה לא תוקם בסוף. לדבריהם, התובע לא הצליח לסתור טענה זו של הנתבעים ופנייתו לטענה חדשה לפיה "מתקיימת בין הצדדים שותפות" – מחזקת עמדתם כי טענת התובע לפיה העברת פעילות המיזם לחברה חדשה היוותה תנאי יסודי בהסכם הייתה טענה מלאכותית מלכתחילה.
50. לאור דבריו של התובע בסיכומיו, מדגישים הנתבעים כי סעד פירוק השותפות באמצעות חיסולה לא נדרש על ידי התובע בכתב התביעה, ועל כן אלו מהווים הרחבת חזית אסורה.
51. גם לעניין סעד של רכישה כפויה, הם טוענים כי נקבע בפסיקה כי מדובר בסעד חריג המיושם במקרים המתאימים לכך [הפ"ב (מחוזי מרכז) 26703-09-17 איקו עיצובים בע"מ נגד פ.ק.פ. דיזיין בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 17.01.2018). התובע לא עמד בנטל להוכיח כי נכון להפעיל חריג זה במקרה דנן, ולשכנע את בית המשפט כי במקרה זה לא ראוי לחסל את עסקי השותפות.
52. לבסוף, טוענים הנתבעים כי התובע העלה טענות סותרות וגרסאות סותרות ומשכן אין לתת אמון בגרסתו. כך למשל, בהתאם לדרישת הפיצוי ששלח, הפיצוי שדרש התובע היה על סך 200,000 דולר, בעד הנזקים שנגרמו לו בעקבותיו הפרותיו הנטענות של הנתבע. עם זאת, במסגרת החקירה הנגדית לא ידע התובע להסביר כיצד הגיע לסכום האמור, והציג גרסה חדשה לפיה הפיצוי המבוקש בהודעה היה לצורך ניהול המערכת המשפטית על מנת להעביר את כספי המענק של קרן BIRD מהנתבעת. בנוסף, לטענת הנתבעים התובע שינה את גרסתו לאורך ההליך באשר לאיזה חלק מהקוד הצליח להעתיק לאחר חסימתו הגבלת גישתו לשרתי המיזם.
53. בהמשך לכך, הנתבעים דוחים את טענותיו של התובע לעניין מהימנותו של הנתבע. בתוך כך מדגישים הנתבעים כי מעולם לא נטען על ידי הנתבע כי קרן BIRD נסוגה מהמימון אלא רק שמעשיו של התובע סיכנו את קבלת המימון. בנוסף, לא הופרה החלטת בית המשפט מיום 16.05.2019 משלא התקיימה העברת מניות למר הלמן ולמר פרסלר ולא גויסו משקיעים – אלא שבוצעה הקצאת מניות.
54. בנוסף, טוענים הנתבעים כי בסיכומיו של התובע הועלו טענות חדשות שלא נטענו על ידו בכתב התביעה ומהוות הרחבה חזית, בכלל זאת – היות מערכת היחסים בין התובע לנתבע מיזם משותף; זכאותו לפיצוי כספי וטענותיו לעניין שווי המיזם שהופיעו לראשונה אך בכתב התשובה; הטענה לפיה "התייעץ" בעניין העברת פעילות המיזם לחברה חדשה לעומת השארתה במסגרת הנתבעת לאחר שקיבל את ההסבר של רו"ח של הנתבע ביום לעניין ההטבות הגלומות בהקמת חברה חדשה.
דיון והכרעה
55. כפי שצוין בפתח פסק הדין, גדר המחלוקת בהליך דנן היא שאלת קיומה של שותפות בין התובע לנתבע בקשר עם המיזם. על מנת להכריע באמור אדרש לנסיבות המקרה שבפניי, להסכם המייסדים בין התובע לבין הנתבע כמו גם לפעילותם במסגרת המיזם – תוך בחינה האם אלו עולים כדי שותפות בהתאם לתנאים הקבועים בדין ובפסיקה.
בטרם אפנה לדיון בשאלת השותפות, נוכח הסעדים הראשוניים שתבע התובע במסגרת כתב התביעה, אתייחס בקצרה לצמצום הסעדים בתביעה בעניינו למתן סעד הצהרתי בלבד.
ניהול ההליך כתביעה למתן סעד הצהרתי בלבד
56. כאמור, בכתב התביעה אשר הוגש ביום 30.04.2019 עתר התובע לסעד של אכיפת הסכם המייסדים, ולסעד חלופי של פירוק שותפות (לא רשומה) בין התובע לנתבע, ובתוך כך ביקש מבית המשפט להורות על צו מתן חשבונות ומינוי מומחה שיעריך את שווי זכויותיו של התובע וכן השכר הראוי לו, ומתן צו המורה לנתבע לרכוש את מניות התובע בהתאם להערכת השווי שתעשה.
57. בדרישת הפיצוי ששלח התובע לנתבע ביום 04.03.2010, בטרם פנה להליך משפטי, דרש התובע פיצוי בסך של 200,000 דולר בגין הפרת החוזה על ידי הנתבע לטענתו [נספח 13 לכתב התביעה]. בדיון המקדמי שנערך בפניי סכום זה היווה את נקודת המוצא להידברות בין הצדדים עת הביעו הצדדים נכונות לפתור את מחלוקותיהם ולהסכים על פיצוי כספי שישולם לתובע [פ/ עמ' 5-3]. עם זאת, בהמשך ההליך התובע הביע עמדה מחודשת לפיה הפיצוי המגיע לו הוא חצי משווי המיזם אשר עומד לשיטתו על 3,000,000 דולר [ראו למשל סעיף 17 לתצהיר עדות ראשית של התובע].
58. בדיון שהתקיים בפניי ביום 19.01.2020 הצהיר בא כוח התובע כי בעוד תחילה עתר התובע לסעד של אכיפה, הרי שזה כבר אינו ישים - "ברור היום שבמצב היחסים בין הצדדים, אכיפה אי-אפשר לעשות, במיוחד כשחלף כל כך הרבה זמן והתובע נמצא כל הזמן הזה מחוץ למיזם". משכך, ביקש התובע "להפריד כוחות ולקבל את שווי זכויותיו במיזם" שלגישתו עומד על מחצית משוויו (פ/עמ' 13 ש' 5-10).
לפיכך, בטרם החל שלב ההוכחות בתיק, הוסכם כי בבסיס התביעה עומד סעד יחיד של פירוק שותפות לא רשומה (ראו פ/עמ' 18 ש' 21-20; עמ' 19 ש' 4-2; עמ' 22 ש' 22-19).
חרף האמור, בסיכומיו ביקש התובע לעמוד פעם נוספת על סעדים נוספים להם עתר בראשית ההליך (לרבות צו מתן חשבונות ופדיון זכויותיו במיזם על ידי רכישה כפויה שלהן על ידי הנתבע). בהתאם, דרשו הנתבעים בסיכומיהם את מחיקת התביעה בטענה שהתובע מנסה לנהל תביעה כספית במסווה של תביעה למתן סעד הצהרתי ובכך להימנע מתשלום אגרה.
59. בעניין זה, נקבע בפסיקה לא אחת כי אל לבית משפט ליתן יד לעקיפתה של החובה לשלם אגרה באמצעות האצטלה של סעדים הצהרתיים שהם כספיים במהותם [ראו לעניין זה רע"א 4863/15 איליה מגאלשבילי נ' השניידרים בע"מ, [פורסם בנבו] פס' 11 (25.08.2015); רע"א 6350/14 דסאו נגד ויזל, [פורסם בנבו] פס' 3 (14.01.2015)].
זאת ועוד, בתי המשפט עמדו על כך שעתירה למתן חשבונות כסעד ביניים, לצד חיוב הנתבע בתשלום הסכום שייפסק, מהווה תביעה כספית אשר מחייבת תשלום אגרה מתאימה. כך למשל ברע"א 5963/11 בן שמן מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ נ' קליין טביריו, [פורסם בנבו] פס' 33 (12.6.2013) (להלן: "ענין בן שמן") שם ציין בית המשפט העליון כי כאשר מתן החשבונות מהווה סעד ביניים, על התובע לכלול בתביעה סכום תביעה משוער ולשלם אגרה בהתאם [ההדגשות שלי – ח.כ]:
"נראה, כי ניתן להשוות את המקרה דנא למצב בו מוגש כתב תביעה הכולל עתירה למתן חשבונות, וכן לחיוב הנתבע בתשלום הסכומים שיתברר שמגיעים לתובע בעקבות הבירור, אם מגיעים. במקרים אלה אין התובע יודע, בדרך כלל, במועד הגשת התביעה מהו סכום התביעה מאחר שטרם התבררו החשבונות בין הצדדים. במצב זה, מורה תקנה 16(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי לכלול בכתב התביעה סכום תביעה משוער [...] בענייננו, לא פורש בכתב התובענה סכום תביעה משוער, ולכן, כפי שמציין המושב בצדק, לא שולמה האגרה הנדרשת בתובענה כספית." [ראו גם ה"פ (ת"א) 50920-03-20 פיליפ כלכלה שיתופית בע"מ נ' ל.מ. עולם של כח אדם בע"מ [פורסם בנבו] (25.10.2020); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 823-822 (מהד' 12, 2015)].
60. דברים אלו יפים גם לעניינו, מעת שהתובע הבהיר במספר הזדמנויות כי הוא מעריך את שווי המיזם בסכום של לפחות כ-3 מיליון דולר ואת זכויותיו בהתאם בכ-1.5 מיליון דולר [פ/עמ' 11 ש' 24-22; עמ' 19 ש' 20-11; עמ' 54 ש' 6-1; סיכומי התובע, פס' 72]. יתר על כן, אמנם התובע לא ציין הערכה זו במסגרת הסעדים להם הוא עותר, אך סבורני כי הדרישה למתן סעד הצהרתי לפיו מבוקש כי ימונה מומחה אשר ייתן דעתו לכך ש"הנתבעים ו/או מי מהם גילו דעתם כי שווי המיזם הוא לכל הפחות 3 מיליון דולר [...]" [סעיף 72 לסיכומי התובע] מהווה ניסיון פסול להכניס את אותה הערכה "בדלת האחורית" בכסות של מתן סעד הצהרתי.
אשר על כן, ככל שכוונת התובע היתה לעמוד על מלוא הסעד החלופי, ובתוך כך מתן צו חשבונות וחיוב הנתבע ברכישת זכויותיו של התובע – בשווי נטען של לפחות 3 מיליון דולר (כפי שעולה מכתב התשובה של התובע, מדברי בא כוח התובע בדיון לפניי ונרמז גם בסיכומיו) – הרי שהיה עליו להגיש תביעה כספית בנדון, ולא כך פעל התובע בענייננו. ודוק, ככל שכוונת התובע היתה לעמוד על תביעת הסעד החלופי, אין מדובר בתביעה לסעד הצהרתי, ועל התובע היה לשלם אגרה המתאימה לסעדים הכספיים המבוקשים על ידו.
61. נוכח האמור, נקבע כי התביעה דנן תנוהל כתביעה למתן סעד הצהרתי בשאלת השותפות בין הצדדים. לפיכך, אינני נדרש לדון ולהכריע במסגרת פסק דין זה בטענות התובע לסעדים כספיים – ובכך בשאלת שווי המיזם, מתן חשבונות וכיו"ב.
לצד זאת, משעה שנקבעה גדר המחלוקת בהליך אך ורק לשאלה קיומה של שותפות בין הצדדים – היינו למתן סעד הצהרתי בלבד – לא מצאתי לקבל את בקשת הנתבעים למחוק את התביעה על הסף [ראו גם ענין בן שמן; ע"א 28/85 פיתוח יהודה בע"מ נ' עזבון המנוח זיס פ"ד מ(1) 78, 81 (1986)].
שותפות לא רשומה – המסגרת הנורמטיבית
62. סעיף 1 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975 (לעיל ולהלן: "הפקודה"), מגדיר את המונח "שותפות" כ"חבר בני האדם שהתקשרו בקשרי שותפות".
כמו כן, המונח "קשרי שותפות" מוגדר בפקודה כך:
"הקשרים שבין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים, למעט את הקשרים שבין חברי תאגיד שהואגד לפי כל דין אחר".
63. בפסיקה נקבע כי קיומה של שותפות הוא שאלה מעורבת של עובדה ושל חוק. כך, קבע בית המשפט העליון [ע"א 727/88 שוורץ נ' רנן, פד"י מו(5) 853 (1988) (להלן: "ענין שוורץ"):
"בספר של .th ed., by r.c 16, london) w.b. lindley, on partnership 1990, i anson banks) מוסבר, שלצורך קיום שותפות חייבים להתמלא לפחות שלושה תנאים: (1) קיומו של עסק; (2) שני אנשים או יותר שמנהלים את העסק במשותף; (3) מניע משותף להפקת רווחים [...] השאלה אם בין בעלי דין נקשר הסכם המגיע לכלל קשר של שותפות היא שאלה מעורבת של עובדה ושל חוק. השאלה מתי הממצאים העובדתיים המצטברים מצביעים על קיומה של שותפות, היא שאלה משפטית, אך קביעת התשתית העובדתית העולה מעל פני הראיות באשר לקיומה של שותפות שאלה של עובדה היא" [ההדגשות שלי – ח.כ; ראו גם ע"א 7065/15 לוי נ' נחלת א.מ בניה ויזום בע"מ, [פורסם בנבו] פס' 8 (28.1.2018) (להלן: "ענין לוי")].
מכאן, שהתנאים הבסיסיים לקיומה של שותפות הם קיומו של עסק, שני אנשים שמנהלים אותו יחד, ומניע משותף להפקת רווחים. נוסף על כך, נמנו בעניין שוורץ אינדיקציות שונות שעשויות לסייע בקביעה האם קשר כזה או אחר מהווה הלכה למעשה שותפות במובנה המשפטי, ובכלל זאת כוונת הצדדים להיות שותפים והשתתפות הצדדים ברווחי העסק; הצגתם של הצדדים לציבור כשותפים ומשכם של היחסים בין הצדדים [עניין שוורץ, 854; סעיף 2(8) לפקודת השותפויות; ע"א 682/87 הפניקס הישראלי נ' אקרמן, מג(2) 82, 830 (1989)]. אין מדובר ברשימה סגורה ומשקלם של הפרמטרים השונים יקבע על ידי בית המשפט בהתאם להקשר ולנסיבות הדברים [ת"א (ת"א) 1083/06 עו"ד צדקיהו הרמולין נ' עו"ד שרגא פ. בירן, [פורסם בנבו] פס' 21 (17.9.2009)].
ואכן, במהלך השנים נוספו בפסיקה אינדיקציות נוספות לרבות השתתפות הצדדים בנכסים ובחזקה של העסק; הזכות השווה של הצדדים לנהל את העסק; הזכות ההדדית לחייב האחד את השני בעסק; ההשקעה הראשונית המוטלת על כל אחד מהצדדים; והעובדה שהכנסת שותף או עובד לעסק דורשת את הסכמת הצדדים לשותפות [[ע"א 167/89 תנעמי פנחס נ' חמסי צדוק [פורסם בנבו] (07.04.1992) (להלן: "ענין תנעמי"); ע"א 581/89 מזל אדרי נ' דוד רוזנברג, פ"ד מו(5), 679 (1992)].
64. כמו כן, בהתאם להגדרה של קשרי שותפות, כדי שתיווצר שותפות "על השותפים לנהל בפועל את העסק" [דוד וצבי פרנקל דיני השותפות בישראל 20 (2013) (להלן: "פרנקל")]. מכאן, שהסכם לניהול עסק בעתיד אינו הופך את הצדדים לשותפים לפני שהתחילו בניהול הלכה למעשה (זלמן יהודאי דיני שותפויות בישראל 34 (1988) (להלן: "יהודאי")].
65. עוד יצוין, כי הגם שהמחוקק קבע כי שותפות לשם ניהול עסק חייבת ברישום ופרסום ברשומות [סעיפים 4 ו-8 לפקודה], עצם הרישום לא יהווה תנאי קונסטיטוטיבי לשם יצירת השותפות [סעיף 6 לפקודה]. בהקשר זה, יצוין כי את קיומה של שותפות מכריע תוכנה של ההתקשרות בין הצדדים, ולא המונחים בהם השתמשו הצדדים [יהודאי, עמ' 32; ענין אדרי, עמ' 684; ע"א 609/78 קן-תור נ' גלבוע, פ"ד לד(1) 239, 248 (1979); ע"א 283/85 מוסכי צומת גהה מאוחדים בע"מ נ' וייל (15.07.1987)].
ברם, הנטל להוכחת קיומם של יחסי שותפות מוטל על הצד שטוען לקיומם (ר' ע"א 1763/93 זילכה נ' שוחט (14.03.1996); עניין לוי, פס' 8; ה"פ (מחוזי מרכז) 23796-05-12 ברונר נ' ברונר פס' 66 (02.07.2019); ת"א (ת"א) 11419-04-16 גבארין מוחמד מופיד נ' צחור הנדסה ובניה בע"מ (13.11.2019) (להלן: "ענין מופיד"); פרנקל, עמ' 17].
זאת, קל וחומר באותם מקרים בהם לא נאמר במפורש כי המדובר ביחסי שותפות ומצוינת צורת התאגדות אחרת. בעניין זה אבקש להרחיב בקצרה להלן.
האם ניתן להחיל את דיני השותפות גם אם נבחרה צורת התארגנות של חברה בע"מ?
66. כפי שהובא לעיל הגדרת "קשרי שותפות" בפקודה, מחריגה את כלל התאגידים שהתאגדו לפי כל דין אחר שאינו פקודת השותפויות – "למעט את הקשרים שבין חברי תאגיד שהואגד לפי כל דין אחר" [סעיף 1 לפקודה].
בהתאם, קבע כב' הנשיא שמגר (כתוארו דאז) בע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, מח (5) 799, 806 (29.12.1994) (להלן: "ענין ורד הלבשה"):
"[...] אין דואליות נורמאטיבית תאגידית בשיטתנו. כל מסגרת תאגידית מוציאה את רעותה. תאגיד אינו יכול להיות שותפות וחברה בעת ובעונה אחת [...] מבחינה מושגית אפוא, אין שותפות וחברה יכולות לדור בכפיפה אחת. לכאורה, קיומה של חברה שומט את הקרקע תחת טיעון השותפות" [ההדגשות שלי – ח.כ].
הכלל הוא, אם כן, שמשעה שנקבעה צורת התאגדות מסוימת לתאגיד, נפסלות כל צורות ההתאגדות האחרות – לרבות שותפות.
67. עם זאת, במהלך השנים הוכרו לכלל זה חריגים בפסיקה ובספרות, ובתוך כך במקרים מסוימים נקבע כי מתקיימת שותפות, גם בעת שנבחרה צורת התאגדות אחרת, ובפרט חברה. כך למשל בעניין ורד הלבשה שהובא לעיל, קבע בית המשפט העליון כי בנסיבות מסוימות תוכר חברה כשותפות – "לאור הנסיבות המיוחדות במקרה דנן, דומה כי עצם רישום החברה אינו שולל מניה וביה את האפשרות לקיום שותפות" [שם, עמ' 806].
כמו כן, עמדו מלומדים על מצב בו ניהול העסק נעשה על דרך של שותפות בין הצדדים אף אם ההתארגנות התאגידית היא כחברה בע"מ:
"[..] שאם אוגד תאגיד לפי דין אחר, כמו, למשל, פקודת החברות, כי אז הקשרים שבין חברי החברה אינם מהווים קשרים שותפות. אבל לא כן הדבר כאשר מלכתחילה מתקשרים הצדדים על מנת לנהל יחד עסק כשותפים, אלא שהצורה הארגונית שבה הם בחרו היתה צורה של חברה בע"מ" [יהודאי, 34; ההדגשות שלי – ח.כ].
ואכן, בשורה של מקרים נקבעה שותפות גם כאשר הצדדים לא ציינו מפורשות במסגרת ההסכמות ביניהם כי בכוונתם להקים יחד שותפות. בפרט, הכירו בתי המשפט בקיומה של שותפות במקרים בהם בחרו הצדדים להתאגד כחברה בע"מ, וזאת בעיקר בעניינן של חברות פרטיות קטנות, הפועלות הלכה למעשה כ"מעיין שותפות" [ראו למשל ע"א 8712/13 אמיר אדלר נ' שי לבנת (01.09.2015); ברע"א 5596/00 סתוי נ' נאחוסי פ"ד נז(1) 149 (2002); ענין מופיד; ע"א 381/75 יהודה ברקוביץ נ' מרדכי גבריאלי (25.11.1975); ע"א 4606/90 מוברמן נגד תל מר (01.10.1992)].
יצוין כי אף אם מדובר בחברה שהיא "מעין שותפות" מבחינת מאפייניה, חבריה לא יהיו כפופים להוראות פקודת השותפות במלואן ובלשונן [ת"א (ת"א) סלע נגד ארבל, פס' 28-27 (12.01.2012) (להלן: עניין "סלע"); ראו גם פרנקל, עמ' 31].
אשר לאותם המקרים בהם בכוונת הצדדים לייסד חברה בעתיד, אזי שבתקופה שלפני הקמת החברה אין מניעה כי יחסיהם יסווגו כשותפות, ככל שהיחסים ביניהם עונים כאמור על הדרישות לקיומה של שותפות:
"החלטתם של שותפים להקים חברה כדי למסד את היחסים ביניהם באמצעות חברה, לאחר שהגיעו למסקנה כי דרך זו עדיפה על התנהלות של השותפות, אינה שוללת את קיומה של השותפות קודם לכן, בתקופה שלפני הקמת החברה" [פרנקל, עמ' 22; ראו גם ת"א (ת"א) 1743/05 בן פורת יוסף יבוא ושיווק בע"מ נגד בוקובזה, פס' 9 (14.06.2012)]
68. אם אסכם נקודה זו, הכלל הוא שצורת התאגדות שאינה שותפות, תשלול קיומה של שותפות משפטית בין הצדדים. עם זאת, במקרים חריגים ניתן יהיה להכיר בקיומם של יחסי שותפות בין בעלי מניות בחברה, כאשר הנטל הוא על הטוען לקיומה של שותפות במצב דברים זה. זאת ועוד, אין מניעה מסיווג היחסים טרם הקמת חברה כשותפות.
האם התקיימה בענייננו שותפות בין הצדדים?
69. כאמור, השאלה הממוקדת בהליך דנן היא האם הוכח כי בין התובע לנתבע קמה שותפות. יוזכר בתמצית, כי הקשר בין הצדדים החל בחודשים יולי-אוגוסט 2018 עת הציע הנתבע לתובע להצטרף למיזם ולשמש בו כ-CTO. בהמשך לכך, באוקטובר של אותה השנה הצדדים חתמו על הסכם מייסדים שעיגן את עקרונות היסוד לפיהם יתנהל שיתוף הפעולה ביניהם – כאשר תנאי מרכזי בו הוא שפעילות המיזם תועבר תוך תקופה מוגדרת וקצרה לחברה חדשה שתוקם. מספר חודשים לאחר מכן, התגלע הסכסוך בין הצדדים, וזאת עוד בטרם הקמת החברה החדשה על ידי הצדדים.
על מנת לעמוד על טיב היחסים המשפטיים בין הצדדים והאם אלו מהווים שותפות, אבחן כעת את הסכמות הצדדים כפי שאלו באות לידי ביטוי בהסכם המייסדים אשר נחתם במטרה להסדיר את היחסים שבין התובע לבין הנתבע; את התנהלותם בזמן אמת והאופן שבו ראו את היחסים המשפטיים ביניהם; והאם היתה בכוונתם להקים חברה כדי לפסול שכלולה של שותפות בענייננו. לבסוף, אתייחס גם לטענות הנוגעות לתפקידו ותרומתו של התובע למיזם ולשאלת פיתוח הקוד על ידיו.
70. אזכיר, כי בהתאם לדין הנטל להוכחת קיומה של שותפות (ובפרט שותפות שאינה רשומה) מוטל על הטוען לכך. כפי שאפרט להלן אינני סבור כי התובע הרים נטל זה בנסיבות המקרה דנן.
האם ניתן ללמוד מהסכם המייסדים ומהתנהלות הצדדים על כינון יחסי שותפות בין הצדדים?
71. אין חולק על כך שלשון החוזה היא נקודת המוצא לכל הליך פרשני, וככל שלשון החוזה מצביעה באופן בהיר על אומד דעתם של הצדדים בעת כריתת החוזה, שמורה לה הבכורה בהליך הפרשני [סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; ע"א 7186/15 בורשטיין נ' שיכון ובינוי סולל בונה תשתיות בע"מ, פס' 17 וההפניות שם (3.9.2019)].
עם זאת, באותן נסיבות שבהן לשון החוזה איננה מובילה למסקנה ברורה, על בית המשפט להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים ולעשות שימוש בכלים שהוקנו לו בהוראות החוק, ובתוך כך לקחת בחשבון את התנהגות הצדדים במסגרת המשא ומתן שהביא לכריתת החוזה והתנהגותם במהלך הוצאתו לפועל [ע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ, פס' 46 וההפניות שם (08.02.2018)].
משכך, מצאתי לבחון תחילה את הסכם המייסדים בענייננו ובפרט האם יש בו כדי ללמד על יחסי שותפות בין הצדדים.
72. לשונו של הסכם המייסדים קובעת מפורשות כי שיתוף הפעולה בין הצדדים במסגרת המיזם יתקיים במסגרת של חברה [עמ' 1 להסכם].
לצד זאת, נקבע בהסכם המייסדים כי נדרשת הסכמה של כל אחד מהמייסדים (התובע והנתבע) לצירוף משקיעים או שותפים נוספים [סעיף 4 להסכם]; חלוקת הון המניות בחברה החדשה יועדה להיות שווה בין התובע לנתבע [סעיף 2.1 להסכם]; החברה תנוהל על ידי הנתבע והתובע שניהם, ונדרש אישור של שניהם לביצוע התחייבויות משמעותיות בשם החברה [סעיף 4 להסכם]; כמו גם התחייבות הצדדים להקדיש מזמנם ולתרום קניין רוחני לחברה [סעיף 2.6 להסכם].
73. כפי שצוין לעיל, במקרים מסוימים הכוונה להקים חברה לא תשלול בהכרח קיומה של שותפות בין צדדים. בענייננו, סבורני כי אכן לשון ההסכם מייצגת נאמנה את כוונת הצדדים – הקמת חברה במסגרתה יפעל המיזם. משחזונם לא יצא לפועל והחברה לא הוקמה, לא ניתן להסיק כי היתה באותו שלב שותפות בין הצדדים – וזאת בפרט לאור בחינת האופן שבו ראו הצדדים את יחסיהם. אפרט.
74. אתחיל ואציין כי הסכם המייסדים קובע כאמור מתווה להקמת חברה. כל ההסכמות בין הצדדים התבססו על הקמת החברה – נקבע מועד להקמתה, חלוקת אחריות בין הצדדים, חלוקת הון, תפקידים ופעילות. היינו, שמבחינת ההסכם עולה כי לא הייתה לצדדים כוונה להקים גוף משפטי אחר.
75. בבחינת האינדיקציות שנקבעו בפסיקה לעניין קיומה של שותפות, לא מצאתי כי אלו מתקיימות בנסיבות שבפניי באופן שמטה את הכף לקיומה של שותפות. בענייננו, משך היחסים בין הצדדים היה קצר. הסכסוך ביניהם התגלע כחמישה חודשים בלבד לאחר החתימה על הסכם המייסדים – כל זאת לפני שהסתיים פיתוחו של המוצר בבסיס המיזם וודאי לפני שהחלו להניב רווחים (להבדיל מקבלת מימון לפעילות).
בהקשר זה, טוען התובע כי מתקיים התנאי של השתתפות בהפסדים על ידי הצדדים, מה שמחזק לשיטתו את המסקנה בדבר כינונה של שותפות. התובע מפנה לע"א 532/83 יהודה סיני השקעות בע"מ נגד ישראל ויהודית פישל, מ(4) 319, 324 (1986), שם נקבע כי בהיעדר רווחים גם צד שהשקיע עבודה בשותפות סופג הפסד שעה שהשקיעה שעות עבודה בשותפות. אין בידי לקבל טענה זו. התובע מבקש, הלכה למעשה, לראות בעבודתו ובזמן שהשקיע עבור המיזם, כ"הפסד פוטנציאלי" שעשוי להתממש במידה והמיזם לא יניב רווחים. לצד זאת, התובע בעצמו טוען כי מגיע לו שכר על עבודתו, משכך הרי שלא היה יוצא נפסד אף במקרה בו המיזם לא היה מפיק רווחים.
76. יתרה מכך, בחינת התנהלותם של הצדדים עד להתגלעות הסכסוך ביניהם מלמדת כי לא הייתה להם כוונה שיתקיימו ביניהם יחסי שותפות, לכל הפחות עד שתקום החברה החדשה. כמו כן, היא מלמדת כי הם לא סברו שמתקיימים ביניהם יחסי שותפות בפועל, בתקופה שבה החלו לשתף פעולה בקשר עם המיזם ועד לפרוץ הסכסוך.
בהמשך לאמור לעיל, הסכם המייסדים בלשונו קובע תקופה הבשלה, שרק לאחריה יתגבשו זכויות הצדדים בחברה. כלומר, רק לאחר תקופת פעילות של שנה אחת תחל תקופת ההבשלה שבסופה יהיה זכאי התובע לחלקו בחברה [סעיף 2.2 להסכם]. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע לא עמד בתקופת ההבשלה שנקבעה. אציין כי לא מצאתי שיש בטענות התובע כי הסיבה לכך שלא השלים את תקופת ההבשלה נעוצה התנהלותו של הנתבע כדי להשפיע על עמדתי זו, ואתייחס לכך בהרחבה בהמשך.
כך גם התנהלות התובע בזמן אמת, מעידה על כך שהוא סבר שהקוד והטכנולוגיה שהוא מפתח, שייכים לו, ולא למיזם או לשותפות הנטענת על ידיו בינו לבין הנתבע – וזאת, עד שתוקם החברה בהתאם לקבוע בהסכם המייסדים. כך למשל, בהודעת הדוא"ל ששלח התובע לקרןBIRD ביום 04.03.2019, עליה אעמוד עוד בהמשך, מציין התובע כי עד אשר תוקם החברה החדשה, הקניין הרוחני, שהינו תוצר של העבודה שהשקיע משך חמישה חודשים, שייך לו באופן אישי [נספח ט' לכתב ההגנה; הדגשות שלי – ח.כ]:
"Daniel and I signed a co-founding agreement in October. Brightmerge Israel is not part of our agreement and until the new company will be formed the IP from the work I have been doing in the last 5 months belongs to me and it will be transferred to the new company against shares. Daniel will do the same […]."
עינינו הרואות, כי התובע בעצמו ובמילותיו, מבהיר לנציגת קרן BIRD כי עד להקמת החברה החדשה, הקוד שפיתח שייך לו, ורק עם הקמת החברה החדשה יועבר הקוד לחברה – וזאת בתמורה למניות בחברה.
גישה זו וודאי אינה משקפת תפיסה של התובע כי קיימת שותפות בינו לבין הנתבע, ויודגש כי התכתבות זו נעשתה עוד בטרם התקיימה השיחה בין התובע לבין הנתבע ביום 04.03.2019, שלאחריה החל הנתק ביניהם.
77. זאת ועוד, בהודעת הדוא"ל ששלח לנתבע לאחר שיחתם ביום 04.03.2019 טוען התובע להפרת הסכם המייסדים אך לא מתייחס אל הנתבע כאל שותפו ואף אינו דורש את אכיפת השותפות ביניהם [נספח יב' לכתב ההגנה; הדגשות שלי – ח.כ]:
"דניאל שלום,
חוזה המייסדים בינינו אינו נייר חסר משמעות אשר ניתן להתעלם ממנו, זהו מסמך המחייב את שני הצדדים החתומים עליו ועליהם לפעול על פיו. חוק החוזים קובע כי צד לחוזה שנפגע מהפרה של חוזה ונגרמו לו נזקים כתוצאה מאותה הפרה יכול לתבוע פיצויים מהצד המפר.
כבר בחודש אוגוסט 2018 התחלתי לעבוד על חומרים הקשורים לחברה ובחמשת החודשים האחרונים עבדתי יומם ולילה על מנת לפתח את המוצר שעליו מושתת מוצר החברה. חודשי עבודה אלו שווים כסף רב, כמו גם הפוטנציאל להחזיק בחלק גדול ומשמעותי בחברה שעשויה להיות שווה כסף רב [...]"
בהודעה ששלח התובע לנתבע, אין כל התייחסות לקיומה של שותפות בין הצדדים בשלב זה, או דרישה לאכוף אותה או את הסכם המייסדים בכלל. אדרבא, התובע מביע קבלה של סיום ההתקשרות בין הצדדים וטוען לעילות חוזיות של הפרת ההסכם ביניהם. מעבר לכך, בתיאור הנזק הנטען, מפרט התובע על "פוטנציאל" להחזיק בחלק גדול ומשמעותי בחברה. כלומר, לא רק שהתובע מציין שוב מפורשות כי מטרתם של הצדדים להקים חברה ולא שותפות, אלא שנראה כי הוא מבין שזכויותיו במיזם טרם התגבשו.
בהקשר זה, אציין כי לא מצאתי לקבל את גרסתו של התובע בחקירתו בפניי. כשנשאל התובע כיצד הוא סבור שיש לנתח את דרישת הפיצוי שעוסקת בבירור בסעדים של הפרת הסכם, התעקש כי הדרישה הייתה דווקא לאכיפת ההסכם, והלכה למעשה ביקש לטעון כי יש לפרש את ההודעה ששלח לנתבע שלא בהתאם למשתמע מלשונה [פ/עמ' 33 ש' 8-4].
78. אם אסכם נקודה זו, עיון בהסכם המייסדים ובהתנהלותם של הצדדים בתקופה שבה עבד התובע במיזם, מעידה על כך שכוונת הצדדים הייתה לפעול במסגרת של חברה ולא של שותפות. גם ככל שהחברה הייתה עתידה לקיים תכונות מסוימות המאפיינות שותפות – הרי שהצדדים לא ראו את עצמם שותפים במובן המשפטי בטרם הקמתה והעברת פעילות המיזם אליה בתמורה למניות, ומילוי חובותיהם כלפי המיזם בהתאם להסכמות ביניהם.
אציין כי הדברים יפים גם לתרחיש במסגרתו היו מחליטים הצדדים כי לא תוקם חברה חדשה, וכי המיזם ימשיך לפעול במסגרת הנתבעת.
79. יכולתי לסיים את פסק הדין בשלב זה, לאחר שקבעתי שכפי שפורט לעיל התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח קיומה של שותפות לא רשומה על פי הכללים הקבועים בדין. עם זאת, למעלה מן הצורך, ראיתי לנכון להתייחס לטענות נוספות שהועלו על ידי התובע, הגם שאין בהן כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי.
בהמשך לאמור, וכפי שאפרט להלן, גם בחינת תרומתו של התובע לפיתוח המיזם לא הוכחה בפניי, באופן אשר שולל אף הוא את הטענה לפיה במועד המדובר יחסי הצדדים השתכללו לכדי שותפות.
תרומת התובע לפיתוח המיזם
80. ראשיתם של היחסים בין התובע לבין הנתבע, היו כאמור בהצעת הנתבע לתובע להצטרף למיזם על מנת שיחליף את ה-CTO היוצא של החברה ויפתח את הטכנולוגיה שבבסיס המיזם. דהיינו, על רקע הצורך האמור בפיתוח הטכנולוגיה של המיזם, נולדה ההתקשרות בין הצדדים.
בהתאם לכך, גם על פי הסכם המייסדים, התחייבותו המרכזית והיסודית של התובע במסגרת המיזם הייתה לתרום מזמנו, מקניינו הרוחני ומכישוריו, על מנת לפתח את הטכנולוגיה שבבסיס המיזם – הקוד, ולהעבירם לחברה החדשה שתוקם. וכך בלשון ההסכם [סעיף 2.6 להסכם]:
"Yoav Kotlarsky hereby commits to contribute all intellectual capital including the technology developed […] to the Company.
[…]
Yoav Kotlarsky will provide his knowledge base, expertise experience and network to secure an early stage capital investment by developing a Proof of Concept (POC) to validate the business model".
81. נוכח מערכת היחסים בין הצדדים ובפרט מהוראות הסכם המייסדים, עולה כי עמידת התובע בהתחייבותו לפתח את הטכנולוגיה שעתידה היתה להוות הבסיס למיזם מהווה הלכה למעשה תנאי להשתכללות היחסים המשפטיים בין הצדדים, כפי שהם הותוו במסגרת הסכם המייסדים.
82. אזכיר, כי הצדדים חלוקים באשר לשאלה האם התובע פיתח את הקוד עבור המיזם בהתאם להסכמות בין הצדדים, וכן האם המיזם מתבסס כיום על הטכנולוגיה שפיתח התובע. ככל שהתשובה לאחת השאלות הללו היא שלילית, אזי שאבן היסוד בבסיס חלקו של התובע במיזם אינה מתקיימת ויש בכך כדי להשליך על סיווגו כשותף במיזם.
כלומר, ישנן שתי מחלוקות מרכזיות בין הצדדים, אשר שלובות זו בזו: הראשונה, נוגעת למעורבותו של התובע במיזם, ובפרט לשאלה האם התובע אכן פיתח טכנולוגיה (קוד) עבור המיזם; השנייה, נוגעת למידת חלקו של התובע במוצר הנוכחי של המיזם והאם המיזם, כפי שהוא מנוהל כיום, מתבסס על טכנולוגיה שפיתח התובע.
83. לפי התובע, בהתאם להסכמות בין הצדדים, הוא פיתח את הקוד הדרוש עבור המיזם כאשר הנתבעים היו מודעים לכך לאורך כל הדרך. כמו כן, הוא אינו מקבל את טענת הנתבעים כי המיזם לא נשען כיום על הטכנולוגיה שפיתח, ולחיזוק טענותיו מבקש התובע להדגיש כי המשיבים התעלמו לכאורה מהצעתו במסגרת ההליך שיבוצע חילוף הדדי של הקוד שפיתח התובע והקוד עליו מתבסס המיזם, כך שניתן יהיה להשוות ביניהם.
מנגד, טוענים הנתבעים, שהתובע לא פיתח את הקוד, ולכל הפחות מעולם לא חשף אותו בפניהם. כמו כן, הם טוענים כי המוצר שבמוקד המיזם כיום עוד לא קיים, אלא נמצא בשלבי פיתוח, ועל כן הטכנולוגיה המוצגת היום באתר האינטרנט של הנתבעת היא פלטפורמה שפותחה על ידי חברת אינטרוספקטיב המבוססת על "קוד פתוח" שניתן להורדה מהאינטרנט וממילא אינה כוללת את הקוד הנטען של התובע [סעיף 27 לתצהיר העדות הראשית של הנתבע].
בהתאם לכך, באשר לטענתו של התובע כי הנתבעים התעלמו מהצעתו לבצע חילופי קוד, הדגישו הנתבעים כי לא סירבו להצעה, אלא שהבהירו לתובע במסגרת ההליכים המקדימים בתיק כי הקוד בו הם עושים שימוש הוא קוד פתוח הנגיש באינטרנט [סעיף 94 לסיכומי הנתבעים].
אומר כבר עתה, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי אכן פיתח את הקוד עבור המיזם.
84. במסגרת ההליך הציג התובע שורה של ראיות בכל הנוגע לפיתוח הקוד על ידו, ובכלל זאת סרטון הרצה של חלקים מהקוד לכאורה [נספח 8 לתגובה לתשובה לבקשת לסעדים זמניים]; נתונים חלקיים לכאורה מתוך מסד הנתונים בבסיס הקוד [נספח 4 לבקשה לסעדים זמניים]; התכתבויות של התובע עם הנתבע בנושא הטכנולוגיה [נספח 7 לתגובה לתשובה במסגרת הבקשה לסעדים זמניים]; צילומי מסך מתוך השרתים שבהם השתמש התובע לכאורה במסגרת עבודתו [נספח 4 לבקשה לסעדים זמניים].
יחד עם זאת, נמנע התובע מלהציג את הראיה העיקרית שעשויה היתה להיות המכרעת במחלוקת זו, שנמצאת לכאורה בידיו – הקוד עצמו, ובמלואו [פ/עמ' 82 ש' 12-8]. לעניין זה אף לא הובאה חוות דעת מומחה שתתמוך בטענתו בדבר פיתוח הקוד וחשיבותו ומקומו בפעילות המיזם באופן שיכול היה להקנות לתובע זכות תביעה במיזם.
85. התובע אף אישר בחקירתו כי לא הציג את הקוד במסגרת ההליך, והודה שגם בסרטונים שגילה לנתבעים במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק, המראים לכאורה הרצה של הקוד, חושפים 5% מהקוד בלבד [פ/עמ' 75-74, ו-77]:
"עו"ד בן צבי: עכשיו אתה אומר שאתה לא הראית את הקוד בגלל שאתה טענת שהוא חסוי? אני שואלת.
העד: נכון.
[...]
העד: אבל כן חשפתי חלק מהקוד לסרטונים.
[...]
ש: איזה חלק מהקוד חשפת בסרטונים? 10%? 20%? 40%? 100%? כמה מתוך הקוד חשפת בסרטונים?
ת: הייתי אומר 5%".
86. אינני מתעלם מטענת התובע כי נמנע מלחשוף את הקוד במסגרת ההליך משום שהקוד חסוי [פ/עמ' 77 ש' 5-1], וכי הוא חושש שהנתבעים ינצלו את חשיפת הקוד על מנת לעשות בו שימוש לטובת המיזם מבלי לשתף בכך את התובע. לטענת התובע לאור אופיו של הקוד ובסיס הנתונים שלו לא ניתן יהיה להוכיח את חלקו של התובע במוצר לאחר מכן [סעיף 110 לסיכומי התובע].
לא מצאתי לקבל את עמדת התובע בהקשר זה. משהתובע בחר לפנות להליך משפטי ולטעון במסגרתו כי פיתח את הטכנולוגיה שהתחייב לה, נטל ההוכחה מוטל עליו להוכיח תביעתו ולספק לבית המשפט את הנתונים והראיות שתומכים בתביעתו. שאלת קיומו של הקוד היא שאלה קריטית לבחינת חלקו של התובע במיזם והיה על התובע לקחת בחשבון כי הוכחת תביעתו תהיה כרוכה בחשיפת תוצרי עבודתו והפיתוח שביצע לטובת המיזם, כפי שנטען על ידו.
זאת ועוד, ככל שהתובע מבקש לטעון לעניין קיומו ותוכנו של הקוד, הקושי בזיהויו בדיעבד בתוך המיזם לאחר הטמעתו וכיו"ב, הרי שהיה עליו לתמוך טענות אלה בחוות דעת מומחה. כך, בפרט לעניין הראיות שהביא התובע אשר כוללות כאמור לעיל הרצה של חלקי הקוד ונתונים מתוך מסד הנתונים של הקוד, שלא ניתן לעמוד על טיבן ללא קבלת חוות דעת מומחה שתבאר ותאשר את תוכנן, גם אם לא את קיומו של הקוד במלואו. בית המשפט אינו מומחה בתחום ואינו יכול לעמוד בעצמו על תוכנן של הראיות המפורטות, ובפרט אינו יכול לקבוע האם הן מציגות קוד, האם הקוד פותח על ידי התובע והאם הוא עומד בדרישות המיזם.
87. יתר על כן, על תרומתו של התובע לפיתוח הטכנולוגיה שבבסיס המיזם, ניתן ללמוד אף מעדותו של להמן, שנמנה כיום בין בעלי מניות הנתבעת. עם תחילת עבודתו של להמן במסגרת המיזם בחודש פברואר 2019, חודש לפני התגלעות הסכסוך בין הצדדים, עודכן להמן על ידי התובע בסטאטוס של עבודתו כאשר מהדברים השתמע כי עוד נותרה עבודה רבה על המערכת בבסיס המיזם אותה פירט [ת/1].
בהמשך לכך, בתצהירו ובחקירתו לפניי הבהיר מר להמן כי מעולם לא ראה את מלוא הקוד הכתוב על ידי התובע או הנתונים בבסיסו, וכי הפיתוח הטכנולוגי כפי שהוצג לו על ידי התובע בתקופה שבה עבד התובע במיזם היה בשלב ראשוני ולא מגובש, וכן ללא תכנית סדורה שתתווה את האופן שבו הקוד יעמוד ביעדים שפורטו בהצעה שהוגשה לקרן BIRD [פ/עמ' 114-112; סעיף 13 לתצהירו של מר להמן]. כמו כן, בחקירתו לפניי הבהיר להמן כי כל שהוצג לו במהלך עבודתו עם התובע בקשר עם המיזם הוא אבטיפוס ראשוני בלבד של הפיתוח של התובע [פ/עמ' 111 ש' 10-6]:
“A: What I am saying here is that the evidence that I have seen so far,
Q: At February 4th.
A: At February 4th, was the development of a preliminary prototype”
ממילא, יצוין כי לדברי להמן מבוצעים שינויים במיזם וכלל לא בטוח שהטכנולוגיה שתפותח תישען על בינה מלאכותית כפי שהיה מתוכנן מלכתחילה [פ/עמ' 126-125].
88. לסיכום נקודה זו, מן האמור עולה כי התובע עבד במידה כזו או אחרת על פיתוח הטכנולוגיה כמוסכם. עם זאת, לא ניתן להסיק מהאמור האם עמלו של התובע נשא פרי – האם הפיתוח הסתיים, ובפרט האם התוצר שפותח על ידי התובע עומד בדרישות ובציפיות שפורטו במסגרת ההסכמות בין הצדדים, האם הינו בעל ערך ותרומה למיזם, ובוודאי שלא ניתן להסיק מהדברים כי נעשה בו שימוש במיזם כיום.
89. בשים לב למסקנותיי לעיל, אינני נדרש לטענותיו של התובע לעניין הימנעותם של הנתבעים עצמם להביא עדים או ראיות כאלו ואחרים בשאלת מידת הישענותו של המיזם כיום על עבודתו של התובע. הנטל הראשוני רובץ לפתחו של התובע, כאשר לא מצאתי כאמור כי עמד בנטל זה.
אשר על כן, משלא הציג התובע את הקוד שהוא טוען כי פיתח לבית המשפט, ולא הוצגה גם כל חוות דעת שתוכל לתמוך בטענותיו כי פיתח את הקוד, כי אכן מדובר בקוד שהוא פיתח עבור המיזם וכי הקוד עונה לדרישות במסגרת הסכמות בין הצדדים – אין בידי לקבל את טענותיו של התובע לעניין זה.
90. בטרם אסכם את הדברים, אציין כי טענתו של התובע לפיה לא ניתן לקבוע שבוצעה אליו השבה של הקוד, בשל כך שהנתבעים העתיקו אליהם את תוצרי עבודתו, נטענה בעלמא והלכה למעשה לא הוצגה כל תשתית ראייתית אשר תומכת בטענה זו התובע. בכתב התשובה מטעמו התובע אף העלה ספקות בהעתקת הקוד על ידי הנתבעים וטען אך כי "יש סיכוי סביר (ואף למעלה מכך)" שהנתבעים הצליחו להעתיק את הקוד [סעיף 53 לכתב התשובה].
התובע אמנם הציג ראיות שמצביעות על כך שהנתבעים חיפשו את הקוד (והנתבעים אינם מכחישים זאת) – אך אלו כאמור אינן מעידות על כך שהם מצאו אותו, ואף אינן יכולות להעיד על כך שחיפשו אותו על מנת להעתיק אותו ולעשות בו שימוש במסגרת המיזם.
זאת ועוד, הנתבעים הציגו הודעות מנציגי השרתים לפיהן ישנם חומרים שנמחקו מהשרתים בתקופה שלאחר התגלעות הסכסוך עם התובע וכן התכתבות בין להמן לבין נתבע בה מדווח להמן כי חיפושיו לא נשאו פרי [סעיף 22 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע ונספח ה' לתצהיר; סעיף 23 לתצהירו של מר להמן ונספח H לתצהיר].
91. עוד מצאתי להידרש למחלוקת בין הצדדים בנוגע למעורבותו של התובע בענייני המיזם, במסגרתה טוענים הנתבעים כי תרומתו של התובע למיזם במהלך התקופה שעבד בו הייתה דלה וכמעט אפסית – לרבות בהיבט השתתפותו בפגישות ותרומתו במאמצים לקבלת המימון מקרן BIRD. זאת, מכיוון שאף שמחויבותו המרכזית של התובע, בהתאם לקבוע בהסכם המייסדים ולהלך הרוח של הצדדים, הינה במישור המקצועי-טכני ולא במישור הניהולי, ככל שהייתה מתקיימת מעורבות משמעותית של התובע בניהול ענייני המיזם, הדבר עשוי היה לשמש אינדיקציה לשותפות בין הצדדים.
92. לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהוצג בסוגיה הזו, סבורני כי התובע אכן הקדיש מזמנו לענייני המיזם, אך אינני סבור כי מדובר במעורבות משמעותית המעידה על ניהול המיזם כשותפות מלאה בין הצדדים בשלב בו פרץ הסכסוך ביניהם.
בעדותו של הנתבע בדיון ההוכחות ציין הנתבע לפניי כי התובע השקיע מזמנו עבור המיזם [פ/עמ' 178 ש' 22-20]. כמו כן, התובע הראה בין היתר כי התקיימו שיחות שונות בינו לבין הנתבע [נספחים 2 ו-3 לתגובה לתשובה לבקשה לסעדים זמניים]; וכי הנתבע נהג לעדכן את התובע מעת לעת בהתקדמות הנוגעת לענייני המיזם ואף להיוועץ עמו בנושאים הרלוונטיים למיזם (כפי שעולה מתמלולי השיחות שהוגשו על ידי התובע במסגרת ההליך, למשל ת/2 ו-ת/3).
לצד זאת, מצאתי את דבריו של הנתבע בנושא זה אמינים – ולפיהם הוא העיר לתובע על תפקודו בזמן אמת, אך בניגוד לתובע הוא לא הקליט את השיחות ביניהם, וכי הוא ביקש לקיים יחסים תקינים וטובים עם התובע ואינו נוהג "לנזוף" בשותפיו [פ/עמ' 154-152]. בהקשר זה, לקחתי בחשבון גם את העובדה שתמלולי השיחות בין הצדדים שהוצגו לבית המשפט הוגשו והוקלטו על ידי התובע, ועל כן ייתכן שנבחרו על ידיו תוך ברירת השיחות שאינן מתיישבות עם גרסתו.
אשר לבקשה שהוגשה לקרן BIRD, נראה כי הגם שהתובע לקח חלק מסוים בבקשה, חלק זה לא היה משמעותי. יתר על כן, כפי שצוין לעיל, שלב פיתוח הטכנולוגיה, לכל הפחות בהתאם למה שהוצג לו על ידי התובע, היה ראשוני ביותר ולא התווה תכנית סדורה לאופן שבו ייושמו ההתחייבויות הטכנולוגיות של המיזם עת הוגשה בקשת המימון. נוסף על כך, לאור העובדה שההליכים מול קרן BIRD החלו חודשים לפני שהתובע חבר לנתבע בקשר עם המיזם, ובמהלך החודשים האלו כבר הוגש תקציר מנהלים לקרן, אינני סבור כי הוכח שאישור המענק התבסס במידה ממשית על עבודתו של התובע.
93. אם כן, לא הוכח כי המוצר הנוכחי של המיזם מתבסס על עבודתו של התובע, ולא הוכח כי התובע עמד בחובתו המרכזית עבור המיזם – פיתוח הקוד. יתר על כן, לא מצאתי שהוכח כי התובע היה מעורב באופן משמעותי בפעילותו של המיזם באופן שעשוי היה לגשר על כך שלא הוכח כי פיתח את הקוד. כל אלו נותנים משנה תוקף למסקנתי לעיל כי לא ניתן לקבוע כי בבסיס המיזם שותפות משפטית בין התובע לבין הנתבע.
אם אסכם, היחסים בין התובע לבין לא הספיקו להשתכלל לכדי יחסי שותפות. זאת, באופן טבעי לשלב המוקדם שבו הסתכסכו הצדדים. כפי שפירטתי בהרחבה, ניתן ללמוד זאת הן מבחינת השלב שבו נמצא המיזם הן מבחינת האופן שבו תפסו הצדדים את היחסים ביניהם בתקופה שעד להקמת החברה, הן מהמידה שבה הוא נשען כיום על תוצרי עבודתו של התובע.
הערה לעניין אחריות הצדדים לסכסוך
94. איני מתעלם מטענתו של התובע, כי לא יהיה זה צודק לדחות את תביעתו ולקבוע כי לא התקיימה בין הצדדים שותפות, בעוד שהאשמה לניתוק יחסיהם ולכך שלא השלים את תקופת ההבשלה בהסכם שנקבעה כתנאי לגיבוש זכויותיו במיזם, נעוצה בהתנהלותו של הנתבע. יחד עם זאת, בשים לב לעובדה שההסכמה שהושגה בין הצדדים היא שהסוגיה היחידה שעומדת על הפרק להכרעה היא האם הוכיח התובע קיומה של שותפות בלתי רשומה, אם לאו, הרי שאינני נדרש לשאלות של גרם הפרת חוזה ואופן סיום היחסים בין הצדדים.
בנסיבות המקרה דנן, בהן הגעתי לכלל מסקנה כי מלכתחילה לצדדים לא הייתה כוונה לייסד שותפות, שאלת האשמה בניתוק היחסים בין הצדדים אינה משפיעה על שאלת התגבשותה או אי התגבשותה של שותפות שבמקרה דנן היא כאמור שאלה משפטית ועובדתית נפרדת שאינה שלובה ואינה תלויה בה.
95. למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות לעניין זה, אציין כי בעוד שסבורני כי על פניו טענת התובע לפיה דרישת הנתבע לשמר את פעילות המיזם במסגרת הנתבעת היא שעמדה בבסיס הסכסוך והמשבר בין הצדדים, הרי שגם התנהלותו של התובע אינה חפה מפגמים.
לעניין זה אציין את פנייתו של התובע לקרן BIRD ביום 04.03.2019, במסגרתה ביקש להעביר את המענק שהובטח מהקרן לחברה חדשה שאינה הנתבעת, וזאת ללא ידיעתו של הנתבע ובשמו לכאורה ותוך שהיה מודע לכך שהנתבע התנגד לפנייה ואף אמר לתובע כי היא תסב נזק למיזם [פ/ עמ' 66 ש' 11-9]; ת/8]. ולראייה, תגובתה המופתעת של הנציגה מטעם קרן BIRD לפנייתו של הנתבע, במסגרתה ביקשה ממנו להבהיר את פנייתו, כמו גם פנייתה לנתבע בסמוך לכך וניסיונה להבין מדוע לא הוא זה שיצר קשר עם הקרן בנושא [נספחים ט'-י' לכתב ההגנה].
אבקש להוסיף כי לא די בכך שהתובע פנה לקרן BIRD על דעת עצמו, הרי שבחר כאמור להציג את הפנייה כאילו היא משותפת לו ולנתבע יחד, כאשר הקרן היא צד שלישי שלא מודע או אמור לדעת מה טיב היחסים החוזיים בין השניים, ושאמור לכאורה לתת אמון בגרסה שנמסרה לו על ידי התובע. בכך, לא רק שהתובע פעל בחוסר תום לב שעה שעקף את הנתבע, אלא שהוא היה מוכן לסכן את המיזם עצמו. כאמור, התובע היה מודע לכך שהפנייה לקרן עשויה להסב נזק למיזם הואיל והוסבר לו על ידי הנתבע שהפנייה לקרן BIRD בבקשה לשינוי כתובת המענק לחברה חדשה שאינה הנתבעת עלולה לפגוע במתן המענק עצמו. למרות זאת, התובע התעלם מדברים אלה ובחר לפנות באופן חד צדדי לקרן BIRD.
96. נוסף על כך, ברצוני להדגיש את האופן בו התנהל התובע במסגרת ההליך דנן, שעה ששינה גרסאותיו ועמדותיו ביחס לסעדים שתבע תחילה במסגרת כתב התביעה, ולאחר שהבין שאלו גוררים תשלום אגרה נסוג מסעדים אלה ועמד על כך שתביעתו היא למתן צו הצהרתי בלבד, אך חזר לסורו משתבע את אותם הסעדים במסגרת סיכומיו והעלה שוב טענות בדבר שוויי כספי שמגיע לו – הרי שנהג בחוסר תום לב מובהק ותוך ניצול לרעה של הליכי משפט.
אמנם לא קיבלתי את בקשת הנתבעים לדחות את התביעה דנן על הסף, אך מצאתי להדגיש כי אין בכך כדי להכשיר את האופן בפסול שבו התנהל התובע לאורך ההליך.
97. יתר על כן, מצאתי לציין כי אף שתביעתו לקבלת הסעד ההצהרתי נדחית, אין בכך כדי להשליך או לחסום את דרכו של התובע לתבוע סעדים אחרים. תביעה לסעד הצהרתי של קיומה של שותפות לא רשומה אינה הסעד היחידי שעומד לרשות התובע, וככל שהתובע סבור כי התנהלותו של הנתבע הזיקה לו והפרה את ההסכמות בין הצדדים, הרי שבאפשרותו להגיש תביעה לקבלת סעדים נוספים בגין טענות אלו.
סוף דבר
98. סיכומו של דבר, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי בענייננו התקיימה שותפות בינו לבין הנתבע בהתאם לדרישות שנקבעו לכך בדין. בחינת הסכם המייסדים ודבריו של התובע בזמן אמת מעלים כי גם התובע לא סבר כי יחסיו המשפטיים עם הנתבע מהווים יחסי שותפות. לצד זאת, התובע לא הוכיח כי אכן עמד במחויבותו המרכזית במסגרת הסכם המייסדים בין הצדדים – פיתוח הטכנולוגיה בבסיס המיזם, שעמדה בשורש התקשרותו עם הנתבע בקשר עם המיזם.
99. לסיום, אחזור ואדגיש שכפי שצוין לעיל, פסק הדין דנן מכריע אך בשאלת קיומה או אי-קיומה של שותפות בין הצדדים. אין בעצם הכרעה זו כדי לסתום את הגולל על טענת התובע לקבלת סעד כספי (סעד שראוי היה לו היה עומד עליו בתחילת ההליך לפניי) וזאת במסגרת הליך נפרד ככל שיבחר לפנות להליך כאמור.
100. נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי דין התביעה להידחות.
101. התובע ישלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ש"ח.
ניתנה היום, ט"ז כסלו תשפ"א, 02 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.