4. התביעה הוגשה בטרם הוכרע תיק חיפה; הדבר נתלה בטעמי התיישנות. לעמסת ניתנה רשות להתגונן [החלטת כב' הרשם רומי מיום 30.12.2009].
5. בקדם-משפט ראשון ניתנה על-ידי באת-כוחו דאז של אילון גרסה שקשרה לכאורה בין היתרה בכרטסת הפרטית לבין עסקה ספציפית שאיננה עסקת הסופר; זכרה לא בא בכתב-התביעה שהתבסס כולו על יתרת הזכות בכרטסת, ללא זיקה לעסקה מזוהה כזו או אחרת בין הצדדים. על-מנת שתובהר המסגרת העובדתית שעל-יסודה יש לדון ולהכריע ניתנה החלטה שהורתה על תיקון כתב-התביעה; אילון חויב בתיקון כתב-התביעה באופן שיבהיר את העובדות המהוות את עילת התובענה ואת מרכיבי החוב שנזכר בסעיף 4 בכתב-התביעה
--- סוף עמוד 3 ---
הראשון – שם נטען באופן כללי כי במהלך השנים קיבל מסיקה סכומי כסף מאילון עבור פרויקטים משותפים.
6. כתב-התביעה המתוקן הוגש ביום 30.5.2010 (להלן כתב-התביעה המתוקן). אילון חזר גם בו על טענה לקיומה של פעילות עסקית קודמת חד-פעמית בינו לבין מסיקה [שם, סע' 3]. בסעיף 4 בכתב-התביעה המתוקן הובאה גרסה ביחס לעסקה שבה נתלתה העברת הסכומים בכרטסת הפרטית; הדבר נעשה כדי להצטרף לעסקה בה רכשה עמסת יחד עם חברה בשם אורדן סחר ושירותים 1977 בע"מ (להלן אורדן) נכס מעיריית חדרה בחלקה 156 בגוש 10049 (להלן הנכס בחדרה), עליו ביקשה עמסת להקים מבנה מסחרי (להלן המבנה). נטען כי מסיקה הציע לאילון לרכוש מחצית מזכויות עמסת בנכס ובמבנה (קרי, רבע מכלל זכויות בהם) ב-250,000 דולר (להלן התמורה); הוסכם שאילון יעביר כסף על חשבון התמורה ועם תשלום מחציתה, יחתם חוזה בכתב שיאפשר לו ליטול הלוואה מובטחת במשכנתא למימון היתרה. לפי גרסה זו, יתרת הזכות בכרטסת הפרטית מבטאת את הסכומים שהעביר אילון לעמסת על-פי הסכמה זו, ואין לו ידיעה על-אודות הקיזוזים בכרטסת שביצעה עמסת כנחזה ממנה.
7. על-פי כתב-התביעה המתוקן, לא הגיעו הצדדים לידי חתימה על חוזה ביחס לנכס בחדרה. נטען שבקיץ 2004 דרש אילון ממסיקה כי החוזה יחתם, אך הוא סירב והתכחש לחובתו להשיב את מה ששולם בגין הנכס בחדרה. מאחר שלאילון לא היו אז הוכחות לגבי מה ששילם, נאלץ לצאת בידיים ריקות. בכתב-התביעה המתוקן הובהר כי תיק חיפה נסב על עסקה שונה – חוזה מיום 1.2.2004 בין חב' עטרה לבין עמסת וחב' חשוב, ועל נכס אחר שנמצא בחיפה – הוא הסופר [סע' 7]. גם בו נתבע סעד כספי חלופי, ללא שינוי ביחס לכתב-התביעה הראשון [סע' 22].