הותיר שטיבי רושם שלילי. את דבר קיומו של החוב למסיקה לא ציין בתצהיריו; לא נמצא בפיו הסבר מניח את הדעת לכך [עמ' 919 ש' 13-7].
7. ההסכם הנטען בין אילון לשטיבי, בו נעשתה המחאת הזכות הנטענת, לא הוצג. לדברי שטיבי, הוכן רק עותק אחד שלו אשר נשמר אצל עו"ד שטיבי, כך לפי דרישת אילון, אך הוא אבד ולא אותר [עמ' 918 ש' 8-5; עמ' 940 ש' 7-5, 26; עמ' 941 ש' 5; עמ' 944 ש' 10-8, 18-17]. גם השיק שכונן את החוב של שטיבי למסיקה לא הוצג [עמ' 919 ש' 16-14].
8. בזמן אמת, עם תשלום חובו של אילון למס הכנסה, לא הודיע שטיבי למסיקה על המחאת זכות שקיבל לטענתו מאילון תוך קיזוזה אל-מול חובו למסיקה. לדבריו, ביקש להשתמש בהמחאת הזכות כ'פוליסת ביטוח' כלפי מסיקה, אם הלה יעורר את דבר החוב ויפעל נגדו [עמ' 919 ש' 24-21]. ודוק: שטיבי מסר שלא ביקש לגבות ממסיקה את הזכות שקיבל מאילון, אלא אך לקזזה אל-מול חובו שלו למסיקה [עמ' 931 ש' 10-9; עמ' 932 ש' 7-5]. דא עקא, קיזוז לא נעשה בסתר; כדי שיהא בר-פועל יש ליתן עליו הודעה גלויה לפי סעיף 53 בחוק החוזים (חלק כללי). אי-מתן הודעת קיזוז למסיקה על-אתר, עם קבלת ההמחאה הנטענת מאילון, הייתה עלולה לחשוף את שטיבי לטענת שיהוי שתפגום בכנות של המחאת הזכות הנטענת ובקיזוז שביקש לערוך על-פיה. הימנעותו של שטיבי ממתן הודעת קיזוז למסיקה מיד לאחר עריכת ההסכם עם אילון אומרת אפוא דרשני ופועלת לחובתו.
9. שטיבי העיד שרק בשנת 2012, עם המצאת הודעה למסיקה כנושה בתיק הפש"ר שניהל שטיבי (להלן תיק הפש"ר), הוא הביא לידיעת מסיקה את דבר קיומו של ההסכם הנטען בינו לאילון [עמ' 921 ש' 11 עד עמ' 922 ש' 13]. לפי גרסה אחרת של שטיבי, נעשה הדבר רק בשנת 2014 [עמ' 932 ש' 22-20; ר' גם עמ' 934 ש' 8 ועמ' 935 ש' 19-11]. לא כך מתנהל מי שלטענתו הצליח לפטור עצמו מחוב שהציק לו ושלשיטתו מחזיק בהמחאת זכות איתנה שמקזזת את החוב. ביטוי לכך יש בהודאת שטיבי כי לטעמו, מסיקה היה עשוי לכפור בהמחאת הזכות ובהיותה מקזזת את החוב למסיקה [עמ' 919 ש' 26 עד עמ' 920 ש' 1]. עד כדי כך היה מתווה המחאת הזכות מאילון וקיזוז החוב למסיקה באמצעותה רעוע בעיני שטיבי, שהוא ציין כי הוא מקווה שתינתן עליה הכרעה בפסק-הדין דנן [עמ' 920 ש' 25-21]. שטיבי הודה כי בין קניית זכותו של אילון בשנת 2009 לבין ידועו של מסיקה עליה במועד בו לא הצליח לנקוב, בין 2012 ל-2014, הוא לא עדכן איש על המחאת הזכות וקיזוז חובו למסיקה על-יסודה [עמ' 936 ש' 18 עד עמ' 937 ש' 13; עמ' 947 ש' 19-16; עמ' 948 ש' 25-24]. יש בכך כדי ללמד על טיבה הממשי של המחאת הזכות, אם וככל שהייתה בכלל.
10. בתיק הפש"ר, בעת ששטיבי פירט את מצבת חובותיו וזכויותיו ומנה אותם, הוא לא הזכיר כי הוא זכאי לסך של 600,000 ₪ על-בסיס המחאת זכות נטענת מאילון; שטיבי לא נתן לכך הסבר [עמ' 943 ש' 13-3]. הדברים מתיישבים היטב עם מה שנקבע לעיל על-אודות טיבה של ההמחאה.
--- סוף עמוד 100 ---
11. חרף טענתו של שטיבי כי על-בסיס המחאת הזכות מאילון קוזז חובו למסיקה, כשביקש לקבל הפטר בתיק הפש"ר בשנת 2012, עשה כן על-בסיס הצהרה כי מלוא החוב למסיקה בסך 700,000 ₪ עומד בעינו; הוא לא תיקן הצהרה קודמת על-אודות חובותיו לנושים, תוך התייחסות לחוב למסיקה ככזה שנפרע – למצער ברובו, על-בסיס קיזוז אל-מול המחאת הזכות מאילון [עמ' 923 ש' 26-12]. יש בכך הודאה של שטיבי כי חרף ההסכם הנטען עם אילון, הוא נותר חייב למסיקה את מלוא החוב ללא כל הפחתה על-בסיס קיזוז. דוקטרינת ההשתק השיפוטי מונעת משטיבי לטעון אחרת בהליך דנן.
12. לא רק שטיבי התנהל כמי שאינו מייחס כל משמעות אופרטיבית להמחאת הזכות מאילון; גם מסיקה התנהל כך. לדברי שטיבי, מסיקה לא הכיר בהמחאת הזכות מאילון ובקיזוזה אל-מול החוב לו; הוא הגיש תביעת חוב בתיק הפש"ר בגין מלוא חובו של שטיבי בסך 700,000 ₪, תוך שהודיע לשטיבי כי אינו חייב לאילון דבר [עמ' 922 ש' 22-16; עמ' 937 ש' 22-20; עמ' 938 ש' 5-2; עמ' 939 ש' 25-15; עמ' 949 ש' 12-9; עמ' 956 ש' 10-9; עמ' 959 ש' 15-13]. מאחר שמסיקה לא הביא ראיות להוכחת החוב, הנאמן דחה את תביעת החוב [עמ' 924 ש' 11-1, 21-18].
13. שטיבי טען שבתיק הפש"ר ניתן לו הפטר מחובותיו, לרבות החוב למסיקה שנדחה בידי הנאמן [עמ' 924 ש' 24 עד עמ' 925 ש' 4; עמ' 957 ש' 7-2, 25-20]. הדברים אינם מתיישבים עם עדותו כי נושא חובו למסיקה לא תם ולא נשלם, והוא מצפה כי הכרעה בעניין זה תינתן בהליך דנן.
14. עדותו של שטיבי לא עוררה אמון. לעיל צוין כי הוא סתר את עצמו בכל הנוגע לזיהוי הכרטסת נושא המחאת הזכות הנטענת מאילון. שטיבי טען כי במועד כריתת ההסכם, לא ידע שאילון הגיש תביעה נגד עמסת על-בסיס הכרטסת; בתצהירו הודה דווקא בכך שדבר הגשת התביעה הובא לידיעתו על-ידי אילון [השוו עמ' 926 ש' 14-10 לעמ' 926 ש' 17 עד עמ' 927 ש' 12 ור' גם עמ' 928 ש' 2-1 אל-מול ש' 21-19]. ניסיונו של שטיבי ליישב את הסתירה היה גמגום בוטה.
15. על-יסוד הדברים הללו, נדחות טענות התביעה שנגד ככל שהן נסבות על המחאת הזכות.
טו. לסיכום התביעה שנגד
1. התביעה שכנגד, כמוה כתביעה העיקרית, נדחית אפוא במלוא סכומה.
2. אין מנוס מלקבוע כי שני השחקנים הראשיים במחזה שהועלה לנגד עיני בית-המשפט – אילון ומסיקה, הם כזבנים מצטיינים בלשון המעטה. למבוקשם שבית-המשפט ישמש עבורם פיון במשחק השח שערכו זה אל-מול זה ויסיק לטובת האחד דבר-מה משקרי הצד השני, אין יסוד; כל אחד מהם, דינו לשלם את מחיר שקריו הוא ולשאת בתוצאה של דחיית תביעתו.
3. די באמור לעיל כדי להכריע בתובענות ואין צורך להידרש לעניינים נוספים מעבר לכך. כל טענה שלא נזכרה במפורש לעיל נדחית בזאת.
--- סוף עמוד 101 ---
4. למען הסר ספר, מובהר כי ההכרעה נעשתה על-סמך העדויות והראיות; באופן הבאת הטענות בסיכומים לא היה כדי להשפיע עליה כהוא זה או לשנותה. לפיכך לא ראיתי טעם להתייחס לבקשת אילון כי ימחקו סעיפים מסיכומיו של הצד שכנגד.
5. כל אחד מהצדדים ישא בהוצאותיו בגין ההתדיינות.
המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, ט"ו טבת תשפ"א, 30 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.
קרן אניספלד