9. בנקודה זו, שהינה מהותית לתביעתו, לא עלה בידי אילון לאמת את טענות התביעה; תחת זאת, סתר אותן וגילה שאינן אמת. טרוניתו בכתב-התביעה ובעדותו הראשית נגד הקיזוזים הייתה כוזבת ונועדה לזרות חול בעיני בית-המשפט, תוך יצירת מצג שווא לפיו מדובר בקיזוזים שהוא אינו יודע את טיבם וסיבתם. הדברים מתיישבים עם הקביעות לעיל ולהלן כי מדובר במי שאינו ראוי לאמון באופן מוחלט, גורף.
10. בפיו של אילון לא נמצא הסבר לסתירה החזיתית בין אישורו את הקיזוזים בכרטסת לבין גרסתו על-אודות סיבת תנועות ההפקדה בה. החובה לספק לכך הסבר וליישב בין השניים מונחת לפתחו בגדרו של נטל השכנוע שחל עליו ביחס לתביעתו. הוא לא נתן הסבר ומצא מפלט באמירה חסרת כל פשר: "אני, אני, כל עוד לא נחתם חוזה - לא נחתם חוזה. כשנחתם, אם היה נחתם חוזה, אז היה חוזה" [עמ' 123 ש' 23-22].
11. זאת ועוד. על-מנת להתמודד עם הקושי מסר אילון עדות שסתרה את גרסתו קודם לכן והייתה גם היא מפגן בוטה של חוסר אמינות; עתה טען שכל עוד לא נחתם חוזה לגבי הנכס בחדרה, אין לו כל סיבה למהר להעביר סכומים עבורו [עמ' 119 ש' 26-24]. במענה לשאלת בית-המשפט אישר כי רצה להגיע לחתימת חוזה [עמ' 120 ש' 6-5]; כדי להגיע לחתימת חוזה הוא נדרש, כך לטענתו, להפקיד בידי מסיקה 125,000 דולר, ומכאן שדווקא היה לו עניין
--- סוף עמוד 23 ---
בהצטברות הסכומים שהפקיד. למשיכתם בחזרה בהיקף ניכר לא ניתן על-ידו כל הסבר מניח את הדעת.
12. כאשר נדרש אילון לנמק בכל זאת כיצד מתיישבת משיכת סכומים ניכרים סמוך לאחר העברתם עם כוונה להגיע ליעד של תשלום 125,000 דולר כדי לחתום חוזה בכתב לרכישת רבע מהזכויות בנכס, לא נמצא בפיו הסבר והוא פטר עצמו באמירה כי נפל לרשת של מרמה והונאה [עמ' 140 ש' 19; עמ' 141 ש' 23-19]. דא עקא, בתשובה זו אין כלום; משאישר אילון כי הקיזוזים בכרטסת משקפים תנועות אמת שהן עצמן וסיבתן היו ידועות לו בעת שנעשו, היה עליו להתכבד וליישב בין תנועות הפקדה ומשיכה שביצע לבין מתווה העסקה שעליו ביסס את כתב-התביעה. לא עלה בידו לעשות כן. סופו שאישר כי אין בפיו מענה שיבאר זאת והודה: "אין לי זיכרון ואין לי עובדות" [עמ' 143 ש' 19, 22]. באין זיכרון ובאין עובדות, וכאשר ה'יש' שסיפק אילון הוא רצף של כזבים וגרסות סותרות, דין תביעתו להידחות.
ט. מקור ההפקדות בכרטסת
1. אילון התיימר לגלות ידיעה ובקיאות לגבי מקור הסכומים שמסר למסיקה, כביטויים בכרטסת. בתצהירו זיהה את מקורו של כל סכום שהעביר ונקב באופן העברתו – בשיק, העברה או במזומן [סע' 10 ב-ת/1]. גם עדותו זו הופרכה עד שלא נותר ממנה דבר.