2. בתחילת החקירה הנגדית דבק אילון בגרסת התצהיר וטען שמקורות המימון לסכומים שהעביר הם מכירת נכס של אביו ומכירת רכב; מכר הרכב קדם למכר הדירה [עמ' 49 ש' 23-19]. תחילה מסר שרק אלו מקורות המימון; בהמשך סייג וטען כי יתכן שהיו עוד מקורות אך הדירה והרכב הם המקור העיקרי [עמ' 144 ש' 14-2]. ככל שהתחוור לאילון שאין בידו להצביע על זיקה בין מכר הרכב והדירה לתנועות בכרטסת, כך החל לטעון שעשה שימוש גם בכסף מזומן שמקורו בעבודתו ורווחיו [עמ' 145 ש' 22-14]. זו עדות אופיינית: בכל דבר שנגע לכרטסת ולעסקה ביחס לנכס בחדרה לא הצליח אילון להעיד דבר מה פשוט, ברור ועקבי, כמצופה ממי שהיה צד ישיר להתרחשות הנטענת; הוא סייג עצמו, הסתמך על השערות והנחות והותיר רושם של מי שגרסתו בדויה ומצוצה מן האצבע.
3. כך למשל לא הצליח אילון לתת גרסה אחת בהתייחס לשאלה הפשוטה מה היה הסכום שהניבה מכירת הרכב. גרסה אחת הייתה כי אינו זוכר; אחר כך טען כי נמכר עבור 300,000 ₪ או יותר [עמ' 50 ש' 1, 13]. אחר-כך הופיעה גרסה שלישית: דובר במרצדס חדשה מדגם S class בשווי 100,000 דולר שנמכרה במלוא שוויה [עמ' 50 ש' 13-3, 26-25; עמ' 145 ש' 22-21]; הסכום אשר התקבל תמורת הרכב שולם בשיק וזה נפרע במלואו בחשבון עמסת [עמ' 50 ש' 18-14]. במענה לשאלת בית-המשפט אישר כי הרכב היה חדש ונמכר במחיר המחירון שלו [עמ' 51 ש' 7-5].
4. הוטח באילון שאין בכרטסת תיעוד להפקדה בסך שעולה על 400,000 ₪ ושתואמת את עדותו לגבי מחיר מכירת הרכב; הוא שינה מעדותו הקודמת ועתה שיער כי עבור הרכב
--- סוף עמוד 24 ---
שולם כנראה 90,000 דולר [עמ' 145 ש' 24 עד עמ' 146 ש' 21]. כאשר עומת עם חסרונה של הפקדה בכרטסת שוות ערך ל-90,000 דולר, נותר ללא מענה. כדרכו, דבק באמירה שאין בה מאום: "לא יודע, אני לא יודע מה לענות לך. [...] מה שהוא נמכר - הוא נמכר" [עמ' 147 ש' 21-19].
5. אילון לא ידע לומר אם תמורת הרכב קיבל שיק אחד כפי שהצהיר במפורש קודם לכן, או שמא קיבל עבורו כמה שיקים [עמ' 148 ש' 14-9; עמ' 590 ש' 23]. בהמשך שוב טען כי קיבל עבור הרכב שיק אחד מעו"ד יוסי סגל לפי שווי של 100,000 דולר [עמ' 150 ש' 22-4; עמ' 151 ש' 12-9]. אין התאמה בין עדות זו לבין סכומי ההפקדה בכרטסת, באופן שפועל לחובת אילון; ניתנה לו הזדמנות מפליגה לספק לכך הסבר, אך הוא כשל בכך.