בית משפט השלום בחדרה
30 דצמבר 2020
ת"א 3613-05-08 אילון ואח' נ' ע.מ.ס.ת ניהול והשקעות בע"מ ואח'
בפני: כב' השופטת קרן אניספלד
תובע-נתבע שכנגד אביב אילון
ע"י עו"ד נדב כנפו
נגד
נתבעת-תובעות שכנגד-1. ע.מ.ס.ת ניהול והשקעות בע"מ ח.פ. 512116096
2. מדיה מופע ובידור 2001 בע"מ ח.פ. 513161075
שתיהן ע"י עו"ד דניאל דן-גור
–
פסק - דין
לפני תביעות כספיות הדדיות; שורשיהן נטועים בטענות על-אודות מערכת יחסים עסקית שהתקיימה בין בעלי-הדין בראשיתן של שנות האלפיים והתחשבנות כספית שנובעת ממנה.
רקע
א. תביעת אילון
1. התביעה העיקרית הוגשה בסדר דין מקוצר. התובע (להלן אילון) עתר לחייב את הנתבעת (להלן עמסת) לשלם לו סך של 850,326 ₪. לפי כתב-תביעה זה (להלן כתב-התביעה הראשון) התקיימו בין התובע לבין יוסף מסיקה, מנהל עמסת (להלן מסיקה), יחסי שכנות ורעות שעמדו בעינם עד פברואר 2005 ובגדרם התנהלה ביניהם פעילות עסקית חד-פעמית קודמת;
--- סוף עמוד 2 ---
במשך השנים קיבל מסיקה סכומי כסף במזומן שנועדו, בעיקרון, לשמש לפרויקטים משותפים של הצדדים.
עוד נטען שביום 1.2.2004 נערך חוזה בו מכרו עמסת וחברה נוספת של מסיקה, חשוב לי בע"מ (ששמה הנכון 'חשוב מאוד בע"מ'; להלן חב' חשוב), נכס מקרקעין לחברה של משפחת התובע, א' עטרה סחר רכב בע"מ (להלן חב' עטרה). נכס המקרקעין נושא החוזה היה סופר בחיפה (להלן הסופר). ביום 17.5.2005 הגישה חב' עטרה תביעה נגד עמסת וחב' חשוב בגין הפרת החוזה שנסב על מכירת הסופר; התביעה התנהלה בת"א (של' חי') 8045/05 (להלן תיק חיפה).
2. התביעה כאן נסמכה על מידע שהתגלה כביכול לאילון בתיק חיפה: תצהיר גילוי מסמכים שנתן מסיקה, מסמכים שהועברו לעיון בעקבות מתן התצהיר וכרטסת הנהלת חשבונות של עמסת שנטען כי מראה יתרת זכות של אילון בסך נומינלי של 600,500 ₪ (להלן הכרטסת הפרטית; נספחים ד1-ד5 בכתב-התביעה). עוד הסתמך אילון על כרטיס הנהלת חשבונות של עמסת, חסר שם, בו צוין שקיימת יתרת זכות בסך 669,000 ₪ מיום 1.2.2004 בגין 'מכירת סופר חיפה' (להלן כרטיס הסופר; נספח ד6 בכתב-התביעה). התביעה נסמכה גם על עדויות שנשמעו בתיק חיפה; נטען כי יש בהן הודאה של מסיקה ורעייתו – מנהלת החשבונות של עמסת, אתי מסיקה (להלן אתי) כי בגין חוזה מכירת הסופר מיום 1.2.2004 קיים חוב לתובע בסך של 669,000 ₪. על-בסיס זה טען אילון כי עמסת חייבת לו את הסכומים שנרשמו בספריה. צוין כי אין לו מסמכים שיעידו על תשלום כספים לעמסת או מסיקה בשל פשיטת מס הכנסה שנערכה אצלו בשנת 2004.
3. הסעד הכספי נתבע בשני מתוויים חלופיים: האחד, כי עמסת תשלם את הסכום שנזכר בכרטיס הסופר, שהינו סכום התביעה לאחר שיערוך; האחר, כי תשלם את הסכום המצטבר בכרטסת הפרטית בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובניכוי מה שכונה "הסכומים ששילמה הנתבעת ע"ח החזר הפקדון" [סע' 21(א) ו-(ב) בכתב-התביעה הראשון]. דובר בקיזוזים מן היתרה בכרטסת זו, עליה הלין אילון כי נעשו שלא כדין ולכן עתר להתעלם מהם, תוך הגדלת היתרה לזכותו (להלן הקיזוזים מהכרטסת).
4. התביעה הוגשה בטרם הוכרע תיק חיפה; הדבר נתלה בטעמי התיישנות. לעמסת ניתנה רשות להתגונן [החלטת כב' הרשם רומי מיום 30.12.2009].
5. בקדם-משפט ראשון ניתנה על-ידי באת-כוחו דאז של אילון גרסה שקשרה לכאורה בין היתרה בכרטסת הפרטית לבין עסקה ספציפית שאיננה עסקת הסופר; זכרה לא בא בכתב-התביעה שהתבסס כולו על יתרת הזכות בכרטסת, ללא זיקה לעסקה מזוהה כזו או אחרת בין הצדדים. על-מנת שתובהר המסגרת העובדתית שעל-יסודה יש לדון ולהכריע ניתנה החלטה שהורתה על תיקון כתב-התביעה; אילון חויב בתיקון כתב-התביעה באופן שיבהיר את העובדות המהוות את עילת התובענה ואת מרכיבי החוב שנזכר בסעיף 4 בכתב-התביעה
--- סוף עמוד 3 ---
הראשון – שם נטען באופן כללי כי במהלך השנים קיבל מסיקה סכומי כסף מאילון עבור פרויקטים משותפים.
6. כתב-התביעה המתוקן הוגש ביום 30.5.2010 (להלן כתב-התביעה המתוקן). אילון חזר גם בו על טענה לקיומה של פעילות עסקית קודמת חד-פעמית בינו לבין מסיקה [שם, סע' 3]. בסעיף 4 בכתב-התביעה המתוקן הובאה גרסה ביחס לעסקה שבה נתלתה העברת הסכומים בכרטסת הפרטית; הדבר נעשה כדי להצטרף לעסקה בה רכשה עמסת יחד עם חברה בשם אורדן סחר ושירותים 1977 בע"מ (להלן אורדן) נכס מעיריית חדרה בחלקה 156 בגוש 10049 (להלן הנכס בחדרה), עליו ביקשה עמסת להקים מבנה מסחרי (להלן המבנה). נטען כי מסיקה הציע לאילון לרכוש מחצית מזכויות עמסת בנכס ובמבנה (קרי, רבע מכלל זכויות בהם) ב-250,000 דולר (להלן התמורה); הוסכם שאילון יעביר כסף על חשבון התמורה ועם תשלום מחציתה, יחתם חוזה בכתב שיאפשר לו ליטול הלוואה מובטחת במשכנתא למימון היתרה. לפי גרסה זו, יתרת הזכות בכרטסת הפרטית מבטאת את הסכומים שהעביר אילון לעמסת על-פי הסכמה זו, ואין לו ידיעה על-אודות הקיזוזים בכרטסת שביצעה עמסת כנחזה ממנה.
7. על-פי כתב-התביעה המתוקן, לא הגיעו הצדדים לידי חתימה על חוזה ביחס לנכס בחדרה. נטען שבקיץ 2004 דרש אילון ממסיקה כי החוזה יחתם, אך הוא סירב והתכחש לחובתו להשיב את מה ששולם בגין הנכס בחדרה. מאחר שלאילון לא היו אז הוכחות לגבי מה ששילם, נאלץ לצאת בידיים ריקות. בכתב-התביעה המתוקן הובהר כי תיק חיפה נסב על עסקה שונה – חוזה מיום 1.2.2004 בין חב' עטרה לבין עמסת וחב' חשוב, ועל נכס אחר שנמצא בחיפה – הוא הסופר [סע' 7]. גם בו נתבע סעד כספי חלופי, ללא שינוי ביחס לכתב-התביעה הראשון [סע' 22].
8. עמסת התגוננה וביקשה לדחות את התובענה.
9. לאחר שהוגש כתב-התביעה המתוקן עתרה עמסת למוחקו על הסף. נקבע שאין להורות כך. בה בעת, בשל הזיקה בין ההליך דנן לבין תיק חיפה, הועמד הבירור בתביעה כאן עד להכרעה בתיק חיפה [החלטה מיום 25.12.2010]. בין השאר צוין בהחלטה כך:
ההליך הנוסף נסב על עסקה שעוגנה בהסכם מיום 1.2.2004 ובגדרה, כך נטען, התחייבו הנתבעות בהליך הנוסף למכור לחברת עטרה נכס מקרקעין המצוי ברחוב גרינברג 20 בחיפה ואשר ידוע כחלקה 28/1 בגוש 10796 (להלן הנכס בחיפה). ההליך דנן נסב על עסקה אחרת במסגרתה טוען התובע שהנתבעת התחייבה למכור לו רבע מן הזכויות בנכס המצוי בצומת המשטרה בחדרה ואשר ידוע כחלקה 156 בגוש 10049 (להלן הנכס בחדרה). על-פי הנטען בכתב-התביעה המתוקן נעשתה ההתקשרות בין הצדדים בהתייחס לנכס בחדרה בעל-פה. בהליך הנוסף תבעה חברת עטרה הצהרה על ביטול ההסכם שעניינו בנכס בחיפה וכן השבה ופיצוי מוסכם בסך 1,040,594 ₪ ליום 17.5.2005. בהליך שלפני עתר התובע לחיוב הנתבעת בהשבת 850,326 ₪ בערכי יום 18.5.2008. אין זהות בין שני ההליכים בכל הקשור לצדדים להם, לעסקה העומדת לדיון בגדרם ולסעדים שהתבקשו.
--- סוף עמוד 4 ---
נקודת ההשקה בין שני ההליכים מצויה לכאורה בתוכנו ונפקותו של רישום בכרטסת הנהלת חשבונות שהוצגה על-ידי הנתבעת דכאן בהליך הנוסף ואשר נוגעת לכאורה ביתרותיו של התובע בגין עסקאות שונות בין הצדדים (להלן הכרטסת). לכאורה נסבה הכרטסת על מכלול העסקאות שנערכו בין הצדדים וביניהם העסקה הנדונה בהליך הנוסף והעסקה הנדונה בהליך זה. לטענת התובע בכתב-התביעה המתוקן מציגה הכרטסת שתי יתרות בערכים הסטוריים, יתרה לזכותו בסך 600,500 ₪ ויתרה נוספת אנונימית בסך 669,000 ₪. מכתב-התביעה המתוקן עולה שהתובענה המאוחרת יותר הוגשה על-יסוד המידע שנחשף עם הצגת הכרטסת בהליך הנוסף תוך הסתמכות על היתרה בכרטסת האנונימית וייחוסה לנכס בחדרה.
פלוגתות הניצבות ביסודה של התובענה דכאן ובהן טיבה ומהותה של היתרה בכרטסת האנונימית ושאלת שיוכה לעסקה שעניינה בנכס בחיפה, לעסקה שנסבה על הנכס בחדרה או להתקשרות אחרת בין הצדדים הועלו על-ידי בעלי-הדין בהליך הנוסף, זכו להתייחסות בראיותיהם והן עומדות לכאורה לבירור והכרעה במסגרתו. כך עולה לכאורה מעדויותיהם של התובע ובת-זוגו שנשמעו בהליך הנוסף ומתצהיריהם של מנהל הנתבעת, מר יוסף מסיקה, ובת-זוגו שהוגשו בהליך הנוסף. הצדדים הפנו לעדויות אלה בכתב-התביעה המתוקן ובכתבי-הטענות שהוגשו במסגרת הבקשה לסילוק התובענה על הסף באופן שיש בו כדי להעיד על זיקה בין הבירור הצפוי בהליך זה לבין הבירור המתנהל בהליך הנוסף. ההכרעה בסוגיות אלה בהליך הנוסף עשויה להשליך על עצם הבירור של התובענה שלפני ולמצער על היקף הבירור. על כן נראה שלהכרעה בהליך הנוסף תהא לכאורה השפעה בעלת חשיבות ממשית על בירור ההליך שלפני.
ב. פסק-הדין החלקי בתביעת אילון
1. בתיק חיפה ניתן פסק-דין ביום 30.8.2012 (להלן פסה"ד בתיק חיפה). בכל הנוגע לענייננו, נקבע בו כי א' עטרה שילמה לעמסת 669,000 ₪ בעסקת הסופר, תוך קבלת תביעתה נגד עמסת וחב' חשוב בגין הפרת החוזה שנסב על עסקה זו. נקבע כי הסכום שולם במזומן ביום 1.2.2004 – הוא תאריך חתימת החוזה בעסקת הסופר, ואילו רכיב המע"מ בגינו שולם לעמסת בשיק. הנתבעות שם השיגו על פסק-הדין בהגשת ערעור שנדחה ביום 15.4.2013 (להלן פסה"ד בערעור) [ע"א (חי') 47902-10-12 ע.מ.ס.ת. ניהול והשקעות בע"מ נ' א. עטרה סחר רכב בע"מ]. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית-המשפט העליון נדחתה גם היא [רע"א 3567/13 ע.מ.ס.ת ניהול והשקעות בע"מ נ' עטרה סחר רכב בע"מ (2013)].
2. בכתב-הגנתה טענה עמסת כי סך 669,000 ₪ שתבע אילון כסעד עיקרי, תוך יחוסו לנכס בחדרה, הוצג בראיות חב' עטרה בתיק חיפה כמה ששילמה היא עבור הסופר. עוד הוטעם כי בתיק חיפה הייתה גרסתו של אילון כי לא היו לו עסקים נוספים עם עמסת זולת העסקה של רכישת הסופר, באופן שאינו מתיישב עם גרסת כתב-התביעה המתוקן וטענת קיומו של תשלום עבור הנכס בחדרה [סע' 23].
3. נוכח קביעות פסה"ד בתיק חיפה, הגישה עמסת בקשה שנסבה על הסעד העיקרי שנתבע בהליך דנן. הבקשה הוכרעה בהחלטתי מיום 3.9.2014 שמהווה למעשה פסק-דין חלקי בתביעת אילון. תביעתו של אילון לתשלום 669,000 ₪ בצירוף שיערוך, בגדרו של הסעד
--- סוף עמוד 5 ---
העיקרי שנתבע, נדחתה בשל קיומו של השתק שיפוטי שיסודו בתיק חיפה. כך נקבע באותה החלטה [בחלק (א)8 סיפא]:
למקרא פסה"ד שניתן בהליך הקודם ברי ונעלה מספק כי הסך של 669,000 ₪ ששולם ביום 1.2.2004 נזקף לתשלום שביצעה עטרה לידי עמסת לשם רכישת הנכס בחיפה. מדובר באותו תשלום עצמו שנרשם בכרטסת האנונימית. קיימת אפוא הכרעה שיפוטית חלוטה שקובעת כי עסקינן בתשלום שבוצע בידי עטרה - ומכאן שהוא לא בוצע בידי התובע באופן אישי; כי הוא בוצע בגין רכישת הנכס בחיפה - ומכאן שהוא אינו עשוי להיזקף לרכישת הנכס בחדרה או להתחייבות לרוכשו. כאמור, בכתב-התביעה המתוקן (ואף בכתב-התביעה הראשון), כלל התובע עתירה עיקרית לסעד כספי על-יסוד הרישום בכרטסת האנונימית; רק כסעד חלופי ביקש לחייב את עמסת על-יסוד הכרטסת ע"ש התובע. על כן בכל הקשור לעילת התביעה ולסעד שיסודם בכרטסת האנונימית, קרי, תביעה כספית לתשלום הסכום אשר ננקב בה בסך נומינלי של 669,000 ₪, אין מנוס מלקבוע כי יש לדחות את התביעה על-יסוד תורת ההשתק השיפוטי.
בהתייחס לסעד החלופי שיסודו בכרטסת הפרטית, נקבע שיש לבררו תוך מתן הזדמנות לאילון להוכיח את תביעתו לגביו.
4. אילון לא ערער על פסק-הדין החלקי שניתן בתביעתו והוא הפך סופי וחלוט. המשמעות ברורה: בהליך דנן ניסה אילון לתבוע באופן פרטי סכום מקביל לזה שתבעה חב' עטרה בתיק חיפה, בעת שההליך האחר היה תלוי ועומד ובטרם הוכרע. זוהי התנהלות שיש לה משקל ומשמעות והיא עומדת לו לרועץ בהערכת כנות תביעתו ואמינותו.
ג. תביעת עמסת ומדיה
1. במקביל הגישו עמסת ומדיה תביעה נגד אילון לתשלום סך 1,620,669 ₪ לפי כתב-תביעה מתוקן שזו תמציתו: מדיה מופע ובידור 2001 בע"מ (להלן מדיה) היא חברה פרטית שעסקה ברכישת מופעים ואטרקציות והפצתם לציבור; אילון ומסיקה חלקו את הבעלות בה באמצעות צדדים שלישיים. הסכומים שנדרשו לפעילות של מדיה שולמו על-ידי מסיקה באמצעות עמסת. מסיקה ביקש לחדול משותפותו במדיה והעביר את כל זכויותיה לאילון, אשר מסרן לחברה בבעלותו, מדיה מופע ובידור 2003 בע"מ (להלן מדיה השניה). בתוך כך הוסכם בין מסיקה לבין אילון כי האחרון ישלם לעמסת בגין מחצית שווי הזכויות שעברו בדרך זו, זאת עד סוף 2003 ולא יאוחר מאמצע שנת 2004, אך לא עשה כן; פורטו סכומים שאילון נדרש לשלם בשל כך [סע' 4] (להלן חוב אילון למדיה).
בנוסף כללה התביעה שכנגד שני סכומים: סך 187,000 ₪, לגביו נטען כי ניתן לאילון כהלוואה והוא התחייב להשיבה לעמסת עד סוף שנת 2006 (להלן חוב ההלוואה), וסך 600,000 ₪ – לגביו נטען כי הומחה לעמסת בידי צד שלישי, עמוס שטיבי, לאחר שהלה נשא בתשלום חובו של אילון לרשויות המס בשנת 2009 (להלן המחאת הזכות).
--- סוף עמוד 6 ---
2. סכום התביעה שכנגד הועמד על סך של 1,620,669 ₪, תוך טענה כי המגיע לעמסת ומדיה מאילון עולה על סכום זה ₪ [סע' 6 בכתב-התביעה שכנגד המתוקן].
3. אילון התגונן מפני התביעה שכנגד וביקש לדחותה במלואה תוך הכחשת כל טענותיה.
ד. עדי הצדדים
1. ביחס לכרטסת הפרטית, תוכנה ומשמעותה הגישו הצדדים חוות-דעת מומחים: אילון הסתמך על חוות-דעת של רו"ח חוסאם בשארה [ת/4] ואילו עמסת על חוות-דעת של רו"ח אבי בנבנישתי [נ/11]. כמומחה מטעם בית-המשפט שאינו מכריע מונה רו"ח אבי כהן שנתן חוות-דעת נושאת תאריך 31.1.2016 וחוות-דעת משלימה שתאריכה 14.4.2016. הצדדים העידו את המומחים מטעמם וויתרו על שמיעתו של מומחה בית-המשפט.
2. עוד העידו לתמיכת התביעה העיקרית אילון [תצהיריו סומנו ת/1, ת/2 ו-ת/3] ואביו חיים אילון [תצהירו סומן ת/5]. מן העבר השני של המתרס העיד מסיקה [תצהיריו סומנו נ/6 ו-נ/7], רוברט אביזרת [תצהירו סומן נ/10], עמוס שטיבי [תצהיריו סומנו נ/8 ו-נ/9] ורו"ח לוי אטרי שהגיש תצהיר מטעם חב' עטרה בתיק חיפה [נ/27], וכן עו"ד אסף שפיר, יעקב דובנו, המפיק מיקי פלד ומנהלה לשעבר של להקת מיומנה רועי עופר (ארבעתם ללא תצהיר).