בית הדין האזורי לעבודה ירושלים
סע"ש 33802-08-15
לפני:
כב' השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור עובדים – מר אלי קדוש
נציג ציבור מעסיקים – מר אריה לוי
התובעת
ענת חגי זייצוב
ע"י ב"כ: עו"ד אריאל שמר
ו/או איתמר נצר ו/או בן ליברטי
–
הנתבעים
1. מפעל הפיס
5. עוזי דיין
9. עו"ד ירון לוסקי
ע"י ב"כ עו"ד נחום פיינברג
ו/או עו"ד מיכל לביא
2. איתמר יער
3. אביגדור הדר
4. אסתר דומיניסיני
ע"י ב"כ עו"ד רונן עדיני
פסק דין
בפני בית הדין תביעת התובעת להפרשי שכר, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הפרש פיצויי פיטורים ועוגמת נפש. כן טענה כי פגעו בשמה הטוב.
התובעת טענה, כנגד כל הנתבעים, טענות שונות בגין הפסקת עבודתה, עליה הודיעה מיוזמתה, כמתפטרת בדין מפוטרת, במכתב בא כוחה מתאריך 2.4.15 .
התובעת טענה כי נאלצה להתפטר מחמת שנסיבות המשך העסקתה היו בלתי אפשריות, על פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים.
הנתבע 1, מפעל הפיס, טען כי הוא היה המעסיק של התובעת, לכל דבר ועניין, וכי ככל שיש עילות נגדו, הרי שהן נגדו כמעסיק בלבד, ואין עילה כנגד מי מהנתבעים אישית, פרט לו, באשר שאר הנתבעים הינם אורגנים בו, ויש להפריד פעילותם מהנתבע 1 הפרדה מוחלטת.
עוד ציין הנתבע 1 כי דין התביעה כולה להידחות, גם לגופו של עניין, בכל אחת מהעילות מטעמיה. הנתבע 1 טען כי התובעת הודיעה על הפסקת עבודתה מיוזמתה, ועל כן אינה זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, אשר כלל לא התרחשו. עוד טען מפעל הפיס כי לתובעת שולמו כל התשלומים וכל הזכויות להן הייתה זכאית במסגרת עבודתה במפעל הפיס, ובגין סיום עבודתה.
מפעל הפיס אף חלק על תחשיבי התובעת לעניין בסיס הפרשי השכר שתבעה.
הנתבעים 5 ו-9 (מר עוזי דיין יו"ר הדירקטוריון ועו"ד ירון לוסקי מזכיר החברה, בהתאמה) וכן 2, 3 ו-4 (מר איתמר יער, מר אביגדור הדר וגב' אסתר דומיניסיני, חברי ועדת הביקורת ויו"ר הוועדה, בהתאמה), טענו כי אין עילה אישית כלפיהם, ואף לא כל סעד אישי, וכי דין התביעה כנגדם להידחות על הסף.
כבר בראשית ההליך טענו הנתבעים כולם פרט לנתבע 1, מפעל הפיס, כי יש למחקם על הסף; התובעת הגישה עמדתה לכך וניתנה החלטה.
יחד עם זאת, בהסכמה, התביעה נגד ה"ה יוסף צ'חנובר, ד"ר לימור סממיאן – דרש וד"ר עו"ד אביעד הכהן, נדחתה על הסף בשלב ראשון וניתן פסק דין ביום 7.10.18.
הכרעת הדין
--- סוף עמוד 3 ---
1. בטרם ניכנס לגופו של עניין, בתביעה שבין התובעת למפעל הפיס, עלו מספר טענות מקדמיות הנוגעות לתביעות האישיות כנגד הנתבעים 5, 9, 2, 3 ו-4, כפי שכונו לעיל.
2. עוד עלתה טענת התיישנות. תביעת התובעת הוגשה בתאריך 17.8.15. התובעת החלה לעבוד בהסכם שנחתם ביום 4.2.07. הנתבע 1 (להלן: מפעל הפיס) טען כי כל העילות התיישנו למועד הקודם ל-17.8.08. יש לקבל טענה זו. טענת ההתיישנות נטענה לראשונה , כנדרש ,בכתב ההגנה של מפעל הפיס.
3. בית הדין לא ירבה להשתמש בסמכותו לדחייה על הסף, נוכח הפסיקה הרבה בעניין. יחד עם זאת, לא הוכיחה התובעת כי קמה עילה אישית כנגד מר עוזי דיין ו/או עילה אישית נגד עו"ד לוסקי בכל היבט מההיבטים שנטענו או נתבעו .
הנתבעים 5 ו-9
4. הנתבע1 הינו גוף דו-מהותי, חל"צ (חברה לתועלת הציבור). הנתבע 5 היה יו"ר הדירקטוריון והנתבע 2 היה מזכיר החברה. התובעת טענה בכתב התביעה כי נתבעים אלה רקמו נגדה, מטעמים אישיים לקידום מטרותיהם ובאופן מגמתי, מסכת שגרמה לסיום עבודתה, וכלפי ועדת הביקורת טענה כי היו הם חברים של יו"ר הדירקטוריון והמזכיר, עושי דברם, ללא שיקול דעת, תוך שהם פועלים שלא לטובת מפעל הפיס, בניגוד לחובותיהם כחברי הוועדה ותוך גרם הפרת חוזה בין התובעת למפעל הפיס.
5. נקדים ונאמר, לאחר שקראנו את כל המצוי בהליך, כלל הראיות, הפרוטוקולים תצהירים ונספחיהם, טענותיה אלו של התובעת נטענו רובן ככולם בעלמא ואף לא הוכחו ברמה האישית. גם אם יפורטו מטה אי-סדרים כלשהם, לא הצליחה התובעת לקשור קשר אישי בהשתלשלות העניינים בין הנתבעים הללו לבינה. את חלקם אף לא פגשה באופן אישי או לא הייתה בקשר איתם על פי דבריה בחקירה הנגדית (פרוטוקול עמ' 38 שורות 2-5, עמ' 33 שורות 4-15, עמ' 38 שורות 24-32). אף לגרסתה הייתה כפופה ליועמ"ש של מפעל הפיס אותה החליפה במילוי מקום, והייתה כפופה ישירות למנכ"ל (עמ' 32 שורות 9, 10, 20, 21, עמ' 33 שורות 6, 7). המנכ"ל מר דדון אף העיד כי היה לגמרי לטובתה עת שהייתה כפופה לו (עמ' 29 שורות 30, 32, עמ' 33 שורות 1-3).דבריו באים לידי ביטוי לא רק בעדותו אלא בראיות אחרות.
--- סוף עמוד 4 ---
6. התובעת טענה כי אי הגעתם לעדות של הנתבעים 5 ו-9 צריכה להיזקף לחובתם על פי הפסיקה הקובעת כי מי שיכול היה להביא עדותו וראיותיו ולא הביא אותם, חזקה שהיו פועלים לרעתו. במקרה זה אין לקבל את טענת התובעת. מפעל הפיס הביא עדים מטעמו וכן ראיות רבות מספור בכתב, אשר היה בהם כדי לבסס את טענת הדחייה על הסף כנגד הנתבעים 5 ו-9.
7. יכולים היו הנתבעים 5 ו-9 להגיע למתן עדות, ויתכן כי היה בכך לשפוך אור מדויק יותר על המתרחש. יחד עם זאת, מסת הראיות בפנינו, מטעם כל הצדדים, לרבות אלו של התובעת עצמה ,די בהם כדי לייתר את הצורך בעדות נתבעים 5 ו-9. ניתן להגיע לממצאים ומסקנות גם בהעדרם.
8. הנתבעים 5 ו-9 טענו כי לא הוכחה ולא נטענה עילת הרמת מסך ההתאגדות, שנזנחה בסיכומי התובעת, וכן כי עפ"י הפסיקה, פעולות שעשה מנהל במסגרת תפקידו אינן מקימות חבות אישית נגדו, בהיותו אישיות משפטית נפרדת מאישיות החברה. יש לקבל טענה זו. הפסיקה קובעת כי הרמת מסך או חיוב אישי של אורגן בחברה תיעשה במקרים נדירים ויוצאי דופן. לא מצאנו כי זה אותו המקרה יוצא הדופן העולה מהפסיקה והמצדיק הרמת מסך, בפרט שעה שהתובעת יכולה להיפרע מנתבע 1 (סע 5060-02-11 דן טבקמן נ' אור סיטי נדל"ן בע"מ).
9. התובעת סמכה טענותיה בין היתר על כתבי טענות שהוגשו בהליך אחר, בבג"ץ. התובעת טוענת כי על ניהול מפעל הפיס הועברה ביקורת נוקבת, בין היתר של המנכ"ל אדי דדון ורואה חשבון דוב קרומר ובמסגרת זו התייחסה לעדות בעתירה שהוגשה לבג"ץ בשנת 2017. לטענתה מחדלי מפעל הפיס וראשיו והתנהלות לקויה זו זו חלה גם בהליך שלפנינו.
10. עוד טענה התובעת כי דו"ח מבקר המדינה מחודש מאי 2018, אשר נפסל כראייה כשלעצמו, מציג תמונה של ניהול פסול הן של המנכ"ל והן של המזכיר ומשכך עשו שניהם את ועדת הביקורת לוועדת "משפט שדה", בין היתר על מנת לפטר את התובעת. לפיכך ביקש ב"כ התובעת לראות בדו"ח מבקר המדינה "דבר מה נוסף" או "סיוע" לדברי התובעת. משהדו"ח נפסל להגשה אינו יכול להוות סיוע כלל.
11. טענות אלו של התובעת חמורות מאוד . על כן בדקנו בפרוטרוט את הראיות שבפנינו. נקדים ונציין כי האמור במסמכים לבג"ץ מחייב למה שהובא בפניו ואנו מחויבים למה שהוכח בפנינו בלבד.
--- סוף עמוד 5 ---
12. על כן ,אי הגעת הנתבעים 5 ו-9 לעדות לא תגרע מהגנתם, והעדר עילת הרמת מסך, מצדיקה מחיקתם על הסף, אולם בכך לא די.
13. הנתבעים 5 ו-9 טענו כי סעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה) אינו מעניק סמכות לדון בתובענות שאינן בין עובד למעסיקו ואינן בעילה של יחסי עובד ומעסיק (דב"ע מב/3-13, מישאל שחם – חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ, פד"ע י"ג 309). יש לקבל אף טענה זו. עילות התביעה של התובעת מתייחסות לפיצויי פיטורים, פיטורים שלא כדין והפרשי שכר – עילות אלה הן כנגד הנתבע 1 בלבד. .(ראו בר"ע 49125-06-18 פנחס אורסלנה ואח' נ' רן מלכה(פורסם בנבו)).
14. באשר לעוגמת הנפש, אם אינה עולה מתוך יחסי עובד ומעסיק, אין בית הדין יכול לדון בה כלפי הנתבעים 5 ו-9. בסע"ש 52501-05-15 צחי ברגר נ' אנ. ג'י טי –וי סי בע"מ ואח' (פורסם בנבו) פסק כב' הש' ד"ר טל גולן כי בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון שם בתביעה נגד נושאי משרה בחברה. טענת חוסר תום לב אינה יכולה להקים סמכות לבית הדין ואף לא ניתן לתבוע אורגן בחברה מכח עקרון תום הלב. אף שם נתבעו בגין פגיעה בשם הטוב והמוניטין. גם לו אורגן של התאגיד יכול להיתבע בשל עוולה נזיקית, ידון זה בערכאה אזרחית. וגם אם הופרה חובת תום הלב, מה שאין כן בפנינו, ע"י מי מהאורגנים של הנתבע 1 עשו זאת מתוקף תפקידם והרשות שנתנה ע"י הנתבע 1 והוא הגורם שיש לתבועממילא לא נתבעים 5ו-9 הם אשר כתבו את האמור בוועדת הביקורת במסקנות הדו"ח אשר הועבר לדירקטוריון ולפיהן "... סבורה ועדת הביקורת שיש לפסול מכהונתה במערך המשפטי או בתפקידים בכירים דומים במפעל הפיס, בפרט כאלו מסוג "שומר הסף". וכן "הוועדה מציעה לדירקטוריון לשקול את הצעדים המתבקשים מהעובדות שהוצפו בדו"ח זה... ולבחון את המשך העסקתה במפעל, כמובן לאחר שימוע ונקיטת ההליכים המתאימים". (דגש ש.ש). מדובר בהמלצות בלבד, עליהן ועל המידע שעמד בפני הועדה בטרם קביעת ההמלצות נדון בהרחבה בהמשך.
15. המלצות אלה כלל לא הגיעו לבדיקת וועדת המשנה שמינה הדירקטוריון ,אשר לא קיבל החלטה פרט להעברה לועדת המשנה לצורך קבלת החלטות. נוכח מכתב התובעת מיום 02/04/15 (להלן: מכתב ההתפטרות) לא השתכלל התהליך. גם מטעם זה לא היה מקום לתבוע את הנתבעים 5 ו-9 אישית.
--- סוף עמוד 6 ---
16. התובעת טענה כי מזכיר ועדת הביקורת, מר לוסקי, שהיה גם מזכיר החברה, חרג מתפקידו במסגרת ועדת הביקורת באופן שהכתיב לוועדה את פעולתה. לטענתה חריגה זו מסמכותו גרמה להפרת החוזה בין מפעל הפיס לבינה. בעניין זה העיד מה יער ארוכות (חבר ועדת הביקורת אשר העיד מטעם הנתבעים 2-4), וציין כי ועדת הביקורת הפעילה שיקול דעת וכי לא הייתה למר לוסקי יכולת להכתיב לוועדה את מסקנותיה (עמ' 37 שורות 15-30, עמ' 38 שורות 1-11, עמ' 41 שורות 7-8). מר יער עמד על כך שמר לוסקי לא היה בעל היכולת להחליט או להטיל וטו על מה שהוועדה החליטה.
17. הנתבע 1 אף טען כי גם היום מזכיר החברה היא מזכיר ועדת ביקורת, ולא מצא בכך כל פגם.
18. התובעת שבה וטענה כי עו"ד לוסקי כיוון את ועדת הביקורת, אולם עדות מר יער סתרה זאת. בכל מקרה לא הוכיחה התובעת כי למר לוסקי היה משהו אישי כלפיה, אף לא הוכיחה שיקול זר או מניע חיצוני. הטענה כנגד מר דיין לא בוססה רק על התנהלות של מר לוסקי. לפיכך, דין התביעה נגד מר דיין להידחות.
19. התובעת טענה כי ניתן לראות מנספח ד' לתצהיר מר יער את מעורבותו האינטנסיבית והבלתי תקינה של מר לוסקי בפרוטוקולים שונים של וועדת הביקורת בעניין המעבר לרחוב המסגר, פרופ' בן נון והעיקולים. מעיון בהם עולה כי יש התייחסויות של הולצמן, יער, דדון, אורפז ודומיניסיני ועוד ועוד, הסיכומים הם של גב' דומיניסיני. לאחר שעיינו בכל הפרוטוקולים מצאנו כי מר לוסקי כמשתתף מופיע באופן מבוזר בהערות עובדתיות (למשל עמ' 26 – 27) בדבריו אף יש הגנה על הלשכה המשפטית המתייחסת לקושי בהסכמים מסוג זה. במקומות אחרים הוא עצמו אפילו מתגונן מפני וועדת הביקורת (עמ' 30). בפרוטוקולים, רובם ככולם, בנספח זה, אינו מופיע כדובר או כמתערב. עיקר הדוברים הם חברי וועדת הביקורת והמנכ"ל. התובעת בחרה משפטים בודדים נקודתיים, ואין בהם ללמד על הכלל. גם בחקירתה שאל שאלה אחת – האם ידעה על היות הבניין מפל קל. לאחר שבדקנו את נספח ד', מצאנו שאין ממש בטענה זו של התובעת בדבר מעורבות יתר של לוסקי בדיונים. דין טענה זו להידחות והשיקולים הזרים אותם קשרה להתערבותו, אף הם לא הוכחו. מעדות יער אף עולה כי התובעת לא הייתה האישיות המרכזית, אלא אחד מאנשים רבים שעניינם נידון בפני הוועדה בדוחו"ת השונים.
--- סוף עמוד 7 ---
20. עוד לא הוכיחה התובעת כי מי משניהם (הנתבעים 5 ו-9) גרם להפרת החוזה בינה לבין מפעל הפיס. לטענתם להקמת עילה של גרם הפרת חוזה על פי סעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], נדרשים פרמטרים המוכיחים, קיומו של חוזה מחייב בין הצדדים, הפרתו של החוזה, גרימה להפרתו של החוזה בקשר סיבתי – כאשר צד ג' מונע מצד ב' אפשרות לקיים את החוזה בין צד א' לצד ב'; ביודעין וללא צידוק מספיק (ע"א 2512/90 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' תופיני סער) (פורסם בנבו). כפי שנראה מטה בהרחבה, פרט לכך שהתובעת התפטרה במכתב בא כוחה מיום 2.4.15 (נספח י"ז לכתב התביעה)(להלן: מכתב ההתפטרות) ולכן לא נגרמה "הפרת חוזה", הרי שכתוצאה אף לא נתקיים "ביודעין וללא צידוק כדין". ביחס ל"צידוק כדין" נפרט בהרחבה את הבסיס להמלצות וועדת הביקורת אשר כבר עתה יאמר כי היה להן צידוק מבוסס כדין, זאת נוכח מסמכים רבים שהוגשו ושייבדקו לגופם בסעיף המתאים מטה. ועדת משנה של הדירקטוריון טרם ישבה לעבוד כדי שניתן יהיה ליישם את קריטריון "ביודעין וללא צידוק כדין" .
21. התובעת בכלל טענותיה ציינה כי התנהלות ועדת הביקורת והפרסומים בעיתונות גרמו לה לכתוב את מכתב ההתפטרות, בשל עוגמת הנפש שנגרמה לה (עמ' 22, עמ' 32, עמ' 40 לעדותה). משהתובעת הגישה את מכתב ההתפטרות, הרי היא זו שהביאה את ההסכם לסיומו. התובעת אף לא השכילה לזקוף לנתבע 5 כלל ולנתבע 9 ניסתה ולא הוכיחה, מעורבות אישית, היוצרת קשר סיבתי ישיר בין פעולותיהם לבין הפרת חוזה אפילו לגרסתה.
22. כאמור, משהיא זו שסיימה את החוזה, שעה שהייתה מיוצגת לאורך כל הדרך מול הנתבעים, לא ניתן לזקוף לחובתם גרם הפרת חוזה. לא הוכח אף לא אחד מהפרמטרים בעילת גרם הפרת חוזה. בנוסף לכך, ממילא התנהלות הנתבע 1 הייתה כמעסיק ולא של נתבעים 5 ו- 9 כאורגנים בתוכו.