בענייננו, כתב התובענה כולל שלוש עילות תביעה עיקריות נגד דיסקונט: הראשונה, כי דיסקונט סייע בביצוע תכנית הרמייה בכך שאיפשר את ביצוע העוולות שנעשו על-ידי בעלי השליטה; השנייה, כי דיסקונט הפר "חובות חקוקות המוטלות עליו" מכח דיני הלבנת הון; השלישית, כי דיסקונט התרשל בהתנהלותו בכך שאיפשר את העברות הכספים החשודות מבלעדי בדיקה וחקירה נאותה (סעיף 42 לכתב התביעה).
4. עוד בטרם הוגשו כתבי הגנה בתובענה, הגיש דיסקונט בקשה לסילוקה על הסף מחמת התיישנות והעדר עילה; לחלופין ביקש לעכב את ההליכים בתובענה בשל ההליכים המקבילים שמתנהלים בבתי המשפט בדלוואר ובאנגליה. לטענת דיסקונט, אירועי המעילה התרחשו לכאורה בין השנים 2011-2007, ועל כן התביעה התיישנה זה מכבר. כך גם נטען, כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת העדר עילה וחוסר פירוט, שכן התובענה אינה מגלה עילת תביעה ביחס לדיסקונט, ואינה מייחסת לו מודעות למעשים; לחלופין נתבקש בית המשפט להורות על עיכוב הליכים עד להכרעה בהליכים הזרים התלויים ועומדים; זאת, מטעמים של חסכון בזמן שיפוטי ומניעת הכרעות סותרות. בהקשר זה, העלה דיסקונט טענה בדבר השתק פלוגתא לא הדדי הגנתי, לפיה הממצאים שייקבעו בהליכים הזרים עשויים להוות מעשה בית-דין לגבי המשיבים בתביעה דנן, אשר מצדיק לשיטתו עיכוב הליכים בה.
החלטת בית המשפט המחוזי
5. ביום 7.12.2020 דחה בית המשפט המחוזי בהחלטה מנומקת ומפורטת את הבקשה לסילוק על הסף ולעיכוב ההליכים; זאת לאחר שערך דיון בנוכחות הצדדים, במסגרתו נחקר המצהיר מטעם פריבטבנק, ולאחר שהצדדים הגישו את סיכום טענותיהם בכתב.
אשר לטענת ההתיישנות, נקבע כי הצדדים אינם חלוקים על כך שהאירועים שהולידו את עילת התביעה התרחשו בשנים 2011-2007. אף על-פי כן, מצא בית המשפט כי הכרעה בטענת ההתיישנות ותחולתם של החריגים הקבועים בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות), דורשת "בירור עובדתי מעמיק ומורכב", לגבי שאלת הידיעה בפועל או בכח של פריבטבנק, שאין מקום לעשותו במסגרת בקשה לסילוק על הסף – ו"בירור זה יהווה חלק משמעותי מבירור התובענה לגופה". בהמשך, נדחתה גם טענת דיסקונט בדבר העדר עילה. בית המשפט בחן כל אחת מן העילות שבכתב התביעה, ובשים לב להלכה הפסוקה שלפיה טענה בדבר העדר עילה נבחנת ביחס לאמור בכתב התביעה בלבד, נקבע כי אין מקום לסלק את התביעה על הסף מחמת העדר עילה.
לבסוף, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת דיסקונט לעיכוב ההליך עד להכרעה בהליכים המתבררים בערכאות הזרות. תחילה צוין כי דיסקונט לא פירט בבקשה מהו השלב הדיוני שבו מצויים ההליכים המתבררים מחוץ לישראל. עם זאת, נקבע כי מן המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט עולה כי על אף החפיפה המסוימת בין ההליכים, קיימת שונות הן מבחינת זהות הצדדים, היות ורק פריבטבנק ובעלי השליטה הם צדדים לכל ההליכים, הן מבחינת הפלוגתאות העומדות לדיון. לעניין זה נקבע, כי הגם שמדובר באותה פרשת מעילה, שבמסגרתה הוצאו במרמה כספים מפריבטבנק באמצעות העמדת הלוואות הנחזות כחוקיות, הרי שבכל אחת מהמדינות התבצעה המעילה באמצעות מנגנון שונה. מבלי לטעת מסמרות, נקבע כי בישראל הופעל מנגנון ייחודי של העברת כספים בהיקפי עתק ובתדירות גבוהה, במסגרתו הועברו כספי המעילה דרך חברת Divot, אשר היתה בבעלות בעלי השליטה, אל חשבון בנק קפריסאי בבעלות סנט ג'ון, ומשם לחשבון הבנק של סנט ג'ון בדיסקונט. לעומת זאת, במדינות דלוואר הופעל מנגנון מעילה אחר במסגרתו "הכספים הועברו במספר תחנות שונות והתנקזו לבסוף במספר חברות שונות בארה"ב", ונעשה בהם שימוש לרכישת נכסי נדל"ן ונכסים מסויימים אחרים בארה"ב; בעוד שבאנגליה הועברו הכספים על סמך חוזי הספקה פיקטיביים עם חברות שונות ממדינות שונות לסניף פריבטבנק שבקפריסין ומתוכם סכום של 1.8 מיליארד דולר הועבר אל חברות אנגליות שבשליטת בעלי השליטה. בהינתן האמור, התקבלה טענת פריבטבנק לפיה "מדובר בערוצי מעילה שונים אשר התרחשו בזמנים שונים ובחברות שונות", המחייבים בירור עובדתי נפרד ושונה בכל מדינה, ולפיכך אין הצדקה להורות על עיכוב ההליך דנן בשלב זה. אף על-פי כן, הודגש כי מצופה מהצדדים לשוב ולעדכן את בית המשפט בהתקדמות ההליכים בערכאות הזרות, "ככל שיש בדברים שם כדי להשפיע על ההליך דנן". לבסוף נקבע, כי במקרה דנן החשש מפני הכרעות סותרות הוא מופחת, היות שהתשתית העובדתית שפורטה בכתב התביעה נסמכת על ממצאי דו"ח שפרסמה ממשלת אוקראינה על אודות פרשת המעילה; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת פריבטבנק. שכן, דחיית ההליך "תקשה על בירור האירועים מושא התובענה" בעוד שלדיסקונט "לא יווצר קושי מהותי מהמשך קיום ההליך, במיוחד מקום בו הוא עצמו איננו נתבע בהליכים המקבילים".