טענות הצדדים, בתמצית
22. לטענת הבנק, סופר מודיעין, צימברג ויאיר (להלן שלושתם יחדיו: "הנתבעים") הפרו באורח יסודי התחייבויותיהם כלפיו מאחר שלא דאגו לסילוק האשראי שהועמד לטובתם בצירוף ריבית ופירעון הלוואות שניתנו להם ע"י הבנק; כי על פי מסמכי פתיחת וניהול חשבון וכתב הערבות, הבנק זכאי לנקוט בכל האמצעים המשפטיים לשם פירעון חוב הנתבעים כלפיו. משכך מתבקש ביהמ"ש לחייב את הנתבעים ביחס ולחוד בתשלום החוב בחשבון בצירוף ריבית בשיעור מירבי שנתונה לשינויים מעת לעת כנהוג אצל הבנק, מיום הגשת התביעה עד לתשלום החוב בפועל וכן בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
23. במסגרת כתב ההגנה המתוקן העלו צימברג ויאיר טענות המתייחסות לעניין העמדת האשראי לחברה אחרת ולא לקוסט (סעיף 7 לכתב ההגנה המתוקן) ובמילים אחרות נטען כי הבנק היה מוכן להעמיד את האשראי בתנאי שלא יוזרם ישירות לחשבון קוסט; כי הבנק התנהל בצורה פסולה ובלתי חוקית; הבנק לא דאג לביצוע הביטחונות שדרש כתנאי לקבלת האשראי וכי לכל הצדדים היה ברור שמטרת האשראי היא רכישת חברת קוסט; כי הבנק לא היה רשאי להעמיד לפירעון מיידי ולחלט את פיקדון חברת הייטס; כי צו הפירוק שניתן לקוסט לא מעיד על מצבה של חב' סופר מודיעין ולא מצדיק את העמדת החוב לפירעון מיידי; כי להתרשלות הבנק הייתה תרומה מכרעת לפירוק החברה.
24. בסעיף 41 לכתב ההגנה המתוקן נטען כי המשיכות שבוצעו בחשבון נעשו בניגוד לדין, לזכויות החתימה בחשבון ללא ידיעה ואישור של יאיר; כי הבנק בכוונת מכוון יצר מסמכי ניהול ומסמכים בצורה פיקטיבית ובלתי חוקית והחוזים נוגדים את תקנת הציבור; כי ליאיר נגרמו נזקים בלתי הפיכים ששיעורם עולה על סכום התביעה.
25. בסיכומיו טוען הבנק כי התביעה הוכחה במלואה. לשיטתו, הנתבעים אינם כופרים בחובה של סופר מודיעין כלפי הבנק ובשיעור החוב; אינם כופרים בחתימתם על כתבי הערבות וכי די בשתי עובדות אלו כדי לקבל את התביעה. עוד טוען הבנק כי בדיון ההוכחות התגלה כי צימברג ויאיר נטלו שלא כדין מחשבון סופר מודיעין כספים (באמצעות חברת הייטס וחברה נוספת "דרכיה בע"מ") בסך מצטבר של 1,315,000 ₪. משכך, טוען הבנק כי צימברג ויאיר מורשי החתימה בסופר מודיעין ניצלו שלא כדין את שליטתם המוחלטת בכספי סופר מודיעין והעבירו כספים בסכום עתק מהחשבון. כן מדגיש הבנק כי האשראי הועמד לטובת סופר מודיעין ולא לטובת צימברג ויאיר באופן אישי, משכך נטען כי עליהם להשיב את הכספים שנטלו שלא כדין וכי יש בהתנהלות זו כדי להעיד על חוסר מהימנותם, העדר ניקיון כפיים והיעדר טענות הגנה בהליך דנן.
26. בנוסף טוען הבנק כי טענות ההגנה של הנתבעים הינן בעיקרן טענות קיזוז אשר התגלו כמופרכות וחסרות בסיס וראו פירוט בסעיף 1.10 לסיכומים על תתי סעיפיו; כי בקשר להסכם המשביר רב הנסתר על הגלוי ולא ניתן לקבוע מעדויות הנתבעים גרסה ברורה וקוהרנטית לגבי טיב העסקה; הבנק מכחיש כי התקשר עם הנתבעים או מי מהם בחוזה בלתי חוקי, אך טוען לחלופין כי ככל שיקבע כך אזי על פי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), דינו של החוזה להתבטל ועל כל צד להשיב לצד השני את שקיבל- קרי הנתבעים צריכים להשיב את האשראי שקיבלו מהבנק (6 מיליון ₪). כמו כן, הבנק מכחיש כי העברות בחשבון בוצעו שלא בהתאם לזכויות החתימה וטוען כי המדובר בהעברות ששירתו את הפעילות השוטפת של סופר מודיעין בחשבון; כי הטלת עיקולים זמניים אינם יכולים להוות עילה לטענת קיזוז; כי טענות הנתבעים לאי רישום שעבודים על נכסי קוסט ומימוש שעבודים על נכסי סופר מודיעין חסרות בסיס; כי יש לדחות את האמור בחוו"ד מומחה צבי אהרונסון מטעם הנתבעים ואין לתת לה משקל ראייתי כלשהו בשל היותה מבוססת על עדויות שמועה בלבד.
27. יאיר טוען בסיכומיו כי התנהלות הבנק חמורה ומנוגדת לדינים החלים על תאגיד בנקאי ונוהלי הבנק עצמו (נספח ט"ו לתצהיר יאיר) וכי עילות התביעה לא הוכחו ומשכך יש לדחות את התביעה מבלי להיכנס לטענות ההגנה. כך נטען כי לא הוכח החוב הנטען וכי בסעיף 41 שנוסף לכתב ההגנה מוכחש החוב מפורשות; כי פירוט יתרת חוב ודפי הפירוט שצורפו (נספחים ז ו-ח לתצהיר פורת) מהווים אמנם "רשומה מוסדית" אך לא התמלאו התנאי להגשתה כזו כמתחייב בסעיפים 35- 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"); כי החלטות ביהמ"ש לעניין גילוי מסמכים שגויות וראו פירוט בסעיפים 29-33 לסיכומי יאיר. בעניין זה נטען בין היתר כי לא היה מקום לצמצם את הדרישה להצגת מלוא המסמכים בחשבון ל-70 הוראות חיוב בלבד. יאיר טוען כי הוכח שלפחות תשע העברות נעשו בניגוד לזכויות החתימה בחשבון ולפיכך יש להוריד סכומים אלו מהחוב הנטען (ראו נספח לו לתצהיר המשלים של יאיר). עוד מבהיר יאיר כי אין המדובר בטענות מסוג "קיזוז" אלא טענות שלא ניתן לחייב בעטיין את סופר מודיעין ומשכך גם לא את הערבים לחשבון זה.
28. עוד טוען יאיר כי פקידות אחרות (חנה, עופרה, נילי וכדומה) הן אלו שטיפלו באופן שוטף בחשבון ולא העדות שהובאו על ידי הבנק (גבר, טל, פורת) אשר לא טיפלו אישית בהעברות; כי על חלק מהעברות נכתב ש"תמיר" אישר את ההעברה והוא לא מורשה חתימה; כי הטענה לפיה ההעברות נעשו לצורך הפעילות העסקית של סופר מודיעין נטענה באופן כללי; כי הטענות שהועלו בסעיפים 61-65 לסיכומי הבנק (השבת הסכומים במידה ויקבע כי בחוזה בלתי חוקי עסקינן) מהוות הרחבת חזית אסורה ודינן להידחות על הסף; כי דין התביעה להידחות שעה שהבנק לא הוכיח את זכויותיו החוזיות הנטענות בכתב התביעה; כי לא הוכחה הריבית הנטענת; כי אין לבנק זכות להעמדת החוב לפירעון מיידי וכי העברת כספים מחשבון סופר מודיעין נעשתה כבר ביום 3.7.2015, דהיינו עוד בטרם ניתן צו הפירוק.
29. בנוסף טוען יאיר כי התנהלות שכפה הבנק גרמה למתן צו הפירוק כנגד קוסט; כי הבנק הסתיר שה-"נהנית" בחשבון זו חברת קוסט וזאת בניגוד לחובותיו על פי דיני הלבנת ההון וראה פירוט בסעיף 95 לסיכומי יאיר; ככל שביהמ"ש יורה על השבת כספים יש לבקשם מסופר מודיעין ולא מהנתבעים, אשר לא קיבלו את הכספים ולכן לא יכולים להשיבם; כי יש לבטל את ערבות הערבים כאשר הבנק לא הציג את אישור מסגרת האשראי; לא הוכח כי כתבי הערבות חלים על החוב הנטען ולא גולו פרטים כמתחייב מחוק הערבות (סעיף 113 לסיכומי יאיר); כי יאיר זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין הטלת העיקולים בסך 71,000 ₪ עבור כל מחזיק ובסך כולל של 1,917,000 ₪ (סעיף 126 לסיכומי יאיר; סעיפים 3-26 לתצהיר המשלים מטעמו) וכי יש לקזז את הסכום הנ"ל מסך התביעה; כי היה על הבנק לפנות לביהמ"ש של פירוק ולנקוט בכל הליך אחר על מנת לאכוף את זכויות השעבוד שלו ועת שלא עשה כן גרם לנזקים בלתי הפיכים לנתבעים.
30. צימברג וסופר מודיעין הגישו סיכומים מטעמם במסגרתם הובהר כי המדובר בסיכומים המוסיפים על האמור בסיכומי יאיר, ונטען כי לחברת סופר מודיעין "יש אבא" – הוא עם שלם שלא נפגש עם מנהלי הבנק ולא חתם איתם על מסמך כלשהו; כי העדויות של כהן והורן סותרות את עדויות טל ופורת לפיהן מעולם לא דובר על קוסט וכי החשבון נפתח מלכתחילה עבור סופר מודיעין. צימברג טוען כי הוכח שהבנק ידע מהיום הראשון שהחשבון ישמש "חשבון מעבר" או "חשבון תחנת רכבת" עבור חברת קוסט; כי צו הפירוק ניתן כנגד חברת קוסט ולא סופר מודיעין ולכן העילה היחידה לפירעון היא "הרעה משמעותית במצב החברה" המהווה עילת סל הנתונה לפרשנות מצומצמת; כי הקביעה בחוזה שלבנק שיקול דעת בלעדי להחליט לעניין ההרעה מהווה תנאי מקפח; הגורם שקיבל את ההחלטה להעמדת החוב לפירעון מיידי לא זומן למתן עדות ולא צורף פרוטוקול הישיבה; הבנק יכול היה לפעול באמצעים פחות דרסטיים, כך למשל לבקש מבעלי השליטה להעביר את הפעילות האמיתית של סופר מודיעין לחשבון, לתת הזדמנות וזמן סביר להתארגן ולגייס כסף להמשך פעילות החברה; כי אין לנתבעים תרומת רשלנות למחדלי הבנק וידיעתם למהלכי הבנק אינה גורע מאחריות הבנק למחדליו לחילופין, אם תוטל אחריות על הנתבעים יש להחיל את דוקטרינת האשם התורם החוזי ולהטיל לפחות 80% מהאחריות על הבנק; לנתבעים היה חשבון שחתימת אחד מהם תהא בנוסף לחתימת חסאן, והבנק לא הקפיד על נוהלי החשבון שהוכתבו על ידו.
31. עוד נטען במסגרת הסיכומים כי הבנק התרשל באי רישום שיעבוד על נכסי קוסט; על חברות האשראי ישראכרט ולאומי קארד; לא דאג לאכוף או להתנגד לשיעבוד שנרשם על חברת כרטיסי אשראי לישראל; בכך שלא מימש את השעבוד הצף על נכסי החברה ונתן ליתר נושי סופר מודיעין לעקל את רכושה.
32. בהתאם להחלטת ביהמ"ש מיום 3.1.2021 הגיש הבנק סיכומי תשובה לטענות שהעלה יאיר בסיכומיו- פרקים ג'1, ג'3 ו-ג'4 בלבד. במסגרת סיכומי התשובה טען הבנק כי נעשתה הרחבת חזית אסורה- כך טען יאיר לראשונה שהחוב כלפי הבנק לא הוכח בהתאם לפקודת ראיות; לא הוכחה המערכת החוזית בין הצדדים; לא הוכחה הריבית הנטענת וכי המדובר בטענות דמגוגיות שאין לקבלן. הבנק דוחה את הטענות להסתרה כלשהי מצדו של האמת וטוען כי הנתבעים קיבלו את ספרי הבנק. עוד מוסיף הבנק כי התערבות בריבית שהוסכמה במסגרת הסכם תתבצע במקרים חריגים אשר לא מתקיימים בענייננו.
דיון והכרעה – וראשית מספר מסקנות וקביעות בנוגע לפרשה בכללותה ולנפשות הפועלות
33. למעשה תביעת הבנק הינה תביעה פשוטה בתכלית ומשכך הוגשה בסדר דין מקוצר. תביעת הבנק נסמכת על מסמכי פתיחת החשבון של סופר מודיעין, וביניהם שאלון "הכר את הלקוח"; הצהרה על העדר נהנה בחשבון; הצהרות עושר, ראו נספח ב' לתצהיר פורת; על כתב הערבות שנחתם על ידי צימברג ויאיר, בו נקבע בין היתר כי הבנק "רשאי לדרוש מהערב את סכום הערבות בשלמות או בחלקים, לפי בחירתו (...)" (סעיף 2.1 לכתב הערבות); כי הערב ישלם עם דרישתו הראשונה של הבנק כל סכום שיידרש בהתאם לערבות (סעיף 2.2 לכתב הערבות); כי אין לבנק חובה לפנות תחילה לנערב- סופר מודיעין בפעולות גבייה כלשהן וגם אם אלו ננקטו הרי שאין הן דוחות את התשלום (סעיף 2.3 לכתב הערבות); הבנק אינו חייב לקבל מהנערב (סופר מודיעין) בטוחה או ערבות נוספת להבטחת פירעון חובות הערבים והדבר לא יגרע מתוקף הערבות (סעיף 3.3 לכתב הערבות). ראו נספח ג' לתצהיר פורת. עוד נסמכת תביעת הבנק על אגרת החוב שנחתמה; על העתק כתב התחייבות להחזרת הלוואה מיום 16.12.14 (נספח ה' לתצהיר פורת); על דפי החשבון של החשבון מיום פתיחתו (נספח ח' לתצהיר פורת), שם מפורטת יתרת החוב שבחשבון סופר מודיעין.
34. בעוד שתביעת הבנק אינה מורכבת להוכחה (ולמעשה אין מחלוקת שהאשראי ניתן לסופר מודיעין ולא הושב), אזי טענות ההגנה שעלו בתיק זה רבות ומגוונות, והגעתי לכלל מסקנה שהגרסה שהושמעה מפי הנתבעים (ובמיוחד יאיר) הינה גרסה מתפתחת, מפותלת, בחלקה גרסה כבושה, גרסה הסובלת מסתירות פנימיות קשות וכן סתירות בין עדי ההגנה לבין עצמם; טענות העומדות בסתירה לטענות שהועלו מפיהם ובקולם בין היתר בתיק הפר"ק. הגעתי לכלל מסקנה שהנתבעים בחרו להעלות טענות מן הגורן ומן היקב ולא פסחו בסיכומיהם על כל טענה אפשרית המועלית בתביעת בנק כנגד לקוח, ובין היתר הכחשת החוב; הכחשת הערבות; טענות לתניות מקפחות בחוזה אחיד; טענות לרשלנות של הבנק; טענות לביצוע עבירות על פי חוק איסור הלבנת הון; טענות לאי גילוי נאות בדבר מצבה של קוסט; טענות על כך שהבנק הוא שכפה על הנתבעים את דרך גיבוש העסקה; טענות שהבנק הוא הגורם העקיף לבקשת הפירוק (!).
35. חלק נכבד מהטענות הקשות והמוקשות (ומלאות העוז) שהפנו הנתבעים כלפי הבנק, כפי שמפורטות בסיכומים, לא בא זכרן בתצהירי הבר"ל ואף לא במכתבי המענה למכתבי ההתראה. בזמן אמת, בסמוך להגשת התביעה, טענו הנתבעים מספר טענות מרכזיות: האחת, כי הבנק תכנן את העסקה באופן לקוי ושגוי וכפה את העמדת האשראי לסופר מודיעין ולא לקוסט; השניה, כי הסתיר מידע מהנתבעים הנוגע לקוסט ולסיבת סירובו להעמדת האשראי לקוסט ישירות; השלישית, כי הבנק כשל בנטילת בטחונות הולמים; והרביעית – כי לא היה מקום להעמיד את האשראי לפירעון מיידי בעקבות בקשת הפירוק. בגרסתם הראשונית המעוגנת במסמכים שנחתמו בסמוך למועד האירועים, אין כל הכחשה לקבלת האשראי הנטען במלואו; אין כל הכחשה לגובה החוב וקיומו; אין כל הכחשה של הערבות.
36. והנה בסיכומים מופיעות טענות אחרות מלוא הטנא, הן לעצם החוב והן לעצם הערבות. סבורה אני כי ניתן היה לדחות טענות אלו מחמת שינוי חזית, אך מאחר שלא מצאתי בהן כל ממש, אתייחס לטענות גם לגופן. עם זאת, עצם העלאת גרסה מפותלת ומתפתחת מפחיתה עד מאוד במשקל שיש לייחס לעדויות יאיר וצימברג, זאת לצד הסתירות בעדויותיהם, כפי שיפורט להלן. אקדים את המאוחר ואציין כי אין פתגם הולם יותר לנתבעים מאשר "טול קורה מבין עיניך".
37. ודוקו – התרשמתי שצימברג ויאיר הינם אנשי עסקים ממולחים, כפי שהעידו על עצמם, ראו בעניין זה סעיף 2 לתצהיר יאיר וסעיף 2 לתצהיר צימברג; עדות יאיר בעמ' 211 שו' 17-19 לפיה הגיע לעסקה הנדונה בעקבות רצונו לרכוש את רשת "ניו פארם"; עדותו בעמ' 222 שו' 7-10 : " אז אני אומר עוד פעם אני איש עסקים, עשיתי עסקים בהיקפים עצומים. אנחנו תיכף נראה דברים, במקום שנדבר על כותרות אני אראה באיזה היקפים עשיתי ובאיזה היקפים אני עוד עושה. 3 מיליון שקל גדר סיכון אני יכול לחיות עם זה". ראו עדות צימברג בעמ' 379 ש' 12-13: "עסקים באפריקה, עסקי תיאורה סולרית היו לנו. כל מיני עסקים".
38. בנוגע לעסקה הספציפית שעל הפרק טען יאיר תחילה כי "לא עשיתי בדיקות" (עמ' 221 שו' 14-18) והטעים: " למה לא עשיתי בדיקות? קיבלתי מתנה וכל הסיכום שלי היה שאני צריך לשלם חוץ מהמכירות. זו הייתה מהות העסקה איתו. וכל מה שנדרשתי להביא זה מכתב יכולת, לא מכתב, מכתב אשראי על 15 מיליון שקלים. זו הייתה כל הבקשה של רמי להראות שאני יודע להפעיל את העסק הזה". בהמשך עדותו הסתבר כי ידע עוד בטרם רכישת קוסט כי מדובר ב"חברה הייתה תזרימית בהפסד של 28 מיליון שקלים" (עמ' 223 שו' 9-14). כשהקשה בית המשפט ושאל האם נעשו בדיקות בטרם הרכישה השיב יאיר: "עשיתי בדיקות אלמנטריות. לא נכנסתי לעובי הקורה" (עמ' 224 שו' 4). ניתן לעצור כבר בנקודה זו ולשאול, הכיצד מאין יאיר לבוא בטענות כלפי הבנק אם הוא עצמו, איש עסקים ממולח, מבצע עסקה במיליוני שקלים; חותם על ערבות עד לסך של חמישה מיליון ₪, ולא נכנס לעובי הקורה?!