192. כך גם דין טענת התובע אשר נטענה לראשונה בסיכומיו ולפיה בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 1559/99 שושנה צימבלר נ' רבקה תורג'מן , פ"ד נז(5) 49 (להלן: "הלכת צימבלר"), מרוץ ההתיישנות מתחיל מהרגע בו הנאמן כופר בנאמנות- דינה להידחות. פרט לכך כי התובע מעולם לא טען כי הנתבעים מחזיקים במניות בנאמנות עבורו והעובדה כי טענה זו למעשה עומדת בסתירה לטענתו לבעלות במניות, הרי שבמקרה דנן המניות היו רשומות מאז ומתמיד על שם התובע והמחלוקת בתיק אינה באשר לבעלות במניות אלא ביחס לשאלה אם בעלות זו מקנה לתובע את הזכויות המהותיות הנובעות ממנה כל עוד מי מהוריו בחיים.
הלכת צימבלר חלה ורלוונטית כאשר הנכס מקרקעין כאמור בפסק הדין שם או מניות כבמקרה דנן רשומים על שם הנאמן ולא על שם הנהנה והנאמן נרשום כבעלים, כופר בבעלות הנהנה בנכס ובכך מבקש לנכס לעצמו את הנכס.
193. לטעמי במקרה דנן, כאשר גרסת התובע קרסה בעניינים מהותיים בכל הנוגע לטענת התובע להארכת תקופת ההתיישנות ובכלל זה הטענה ליחסים משפחתיים תקינים, טענותיו ביחס לייפויי בכוח ותשלום הדיבידנדים יש להפעיל את חזקת השקר. כפי שהובהר בפסיקת בית המשפט העליון, כאשר עד ובוודאי בעל דין נמצא משקר בעניין מהותי הרלבנטי לנדון עדותו יש לראות את כלל עדותו כשיקרית כפי שנפסק בעניין ע"א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון, [פורסם בנבו, 15.2019]
"הפעלתה של חזקה זו (להלן: חזקת השקר) במקרהו של בעל דין אשר מוסר ביודעין עדות שקרית בנושא מרכזי להתדיינות, המצוי בליבת המחלוקת, הינה ברורה ומובנת מאליה. ברוב רובם של מקרים כאלה, אם נכריע את הדין לחובתו של בעל דין ששיקר - וזאת, אף מבלי לנתח ראיות אחרות - לא נטעה. הסתמכות על חזקת השקר יכול שתובילנו להחלטה לא נכונה במקרים חריגים שבחריגים (אם לא נאמר זניחים). המשאבים השיפוטיים שאותם יש להשקיע כדי לאתר את המקרים הללו ולהגיע לחקר האמת גם בהם, יהיו כרוכים בעלויות מוגזמות מבחינה חברתית. עלויות אלו תהיינה גבוהות יותר מהמחיר של טעות בקביעת עובדות באותם מקרים חריגים שבחריגים. אשר על כן, הפעלתה השיטתית של חזקת השקר תמזער את העלות החברתית הכוללת של טעויות ושל האמצעים השיפוטיים שנועדו למנען - תוצאה רצויה לכל הדעות, שכל מערכת משפטית צריכה לשאוף להגיע אליה (ראו טליה פישר ואלכס שטיין, "דיני ראיות", הגישה הכלכלית למשפט 1103, 1106-1105 (בעריכת אוריאל פרוקצ'יה, 2012))".
ובעניין ע"א (י-ם) 6275-05-10 מדינת ישראל משרד הביטחון נ' עזבון המנוח פארס ענאד זמן,[פורסם בנבו 7.8.2011] , פסקה 19 הבהיר כב' הש' נ. סולברג:
"... מי שפורש מן האמת בעניין אחד, יש חשש שיעשה כן גם בעניינים אחרים. לפיכך, אם נמצא התובע משקר, יש להישמר מפני הסתמכות גם על חלקי גרסתו שלא הופרכו. שיקול נוסף הוא שיקול מוסדי: אין ליתן פרס לדוברי שקר. קבלת גרסה מתוקנת ומשופצת כמוה כמחילה על עדות שקר, והסתמכות על ראיות ההגנה כדי לחזק את גירסתה המשופצת של התביעה כמוה כמתן גמול ותמריץ למי שאינם דוברים אמת. כך כאשר מבקש תובע לשנות את גרסתו במהלך המשפט, כשהופרכה גרסתו בחלקה".
194. לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את טענות התובע להארכת תקופת ההתיישנות מכח סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות ו/או מכח הלכת צימבלר.
סיכום
195. לאור כל האמור לעיל, הן מכוחו של המשטר הכלכלי והן לאור קבלת טענות הנתבעים להתיישנות, דין התביעה על שלל סעדיה להידחות. כאמור לעיל בהרחבה עתירת התובע להצהיר כי עניינה של חברת ר' התנהלו באופן שיש בו לקפח את התובע נדחית. העתירה להורות על הקצאת של מניה אחת רגילה ומניית הנהלה אחת הנשענת על אסכ"ל 1988 נדחית באשר התיישנה, וכך גם שלל הסעדים הכספיים להם עתר התובע ואשר כאמור לעיל ובהרחבה התיישנו. כך גם נדחה הסעד של מתן חשבונות נוכח קבלת טענות הנתבעים בדבר המשטר הכלכלי ונפקותו. כך גם בוודאי יש לדחות את העתירה להורות על היפרדות סעד החותר ומרוקן מתוכן את אותו משטר כלכלי וכך גם לגבי הסעד של התמחרות.
196. כן יש לדחות את טענות התובע בסיכומיו סעיפים 192-195 ככל שהן נוגעות ל- ר.רו. לעניין זה יודגש כי בכתב התביעה המתוקן שהגיש התמצו טענותיו כלפיה השימוש בחלק מהנכס ב--- לטובת העסק שהיא מנהלת. לעניין זה יש להוסיף ולהדגיש כפי שטענו הנתבעים ובצדק בסעיף 134 לסיכומיהם כי השכר החודשי שזו מקבלת מחברת א' נמוך מהסכומים שמקבל התובע, כמו גם לנוכח אופייה של החברה כחברה משפחתית גרעינית וכאשר אין בהתנהלות זו בכל הכבוד הראוי פגיעה מהותית בחברה או ריקון נכסיה והמדובר בעניין שולי וזניח.
197. כך גם יש לדחות את טענות התובע באשר לאי פיתוח עסקי של חברת א'. נוכח המשטר הכלכלי שהוכח שכן זכותם של ההורים/הנתבעים לקבוע את המתווה העסקי ודרך הניהול מכוחו. יתר על כן לא מצאתי כי דרך הניהול גרמה לירידת הערך של הנכס או להפסדים ניכרים וזאת בניגוד לתחזית הקודרת של התובע במכתביו להוריו בדבר הפסדים צפויים במיליונים וירידת ערך ממשית של הנכס עליהם עמדתי כמפורט לעיל בהרחבה וזאת פרט לעובדה המהותית כי אינו רשום ומעולם לה היה בעלים של מניות בחברת א'.
הוצאות משפט
198. משנדחה התביעה יש לקבוע את שיעור ההוצאות. המקור החקיקתי לפסיקת הוצאות מצוי בפרק יח' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"), שכותרתו "הוצאות", וכן הפסיקה כפי שנתגבשה במרוצת השנים.
199. הבסיס לפסיקת הוצאות אינו עונשי או נזיקי, אלא חיוב מכוח הדין המקנה שיקול דעת לבית המשפט. נקודת המוצא היא כי בעל דין שאינו זוכה בהליך יחויב בהוצאות הריאליות של הצד שכנגד שזכה. הדבר נועד למנוע חסרון כיס של הזוכה, להרתיע תובעים בכוח מנקיטת הליכי סרק ולעודד נתבעים בכוח להימנע מהתגוננות סרק (רע"א 7652/20 magic software enterprises ltd נ' פאיירפלאי בע"מ, [פורסם בנבו, 28.12.20] (להלן: "הלכת פאיירפלאי בע"מ").
200. פסיקת הוצאות משפט מיועדת לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין שיקולים מוסדיים, ושיעור ההוצאות הראוי נקבע תוך בחינת כל מקרה לגופו. בפרט, ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ולמהותו. תקנה 151(א) לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות קובעת כי תכלית חיוב בעל דין בהוצאות היא "לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין". במסגרת שומת ההוצאות נדרש בית המשפט לבטא את "האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין" (תקנה 151(ב) לתקנות החדשות).
201. השינוי המשמעותי בתקנות החדשות לעומת הקודמות הוא כי במסגרת התקנות החדשות, נקבעה ברירת מחדל של חיוב בהוצאות כאשר על בית המשפט להצביע על טעמים מיוחדים על מנת שלא לעשות כן (תקנה 152 לתקנות החדשות, יעקב שקד סדר הדין החדש, 741 (מהדורה שנייה מעודכנת, 2020); הלכת פאיירפלאי).
202. בנוגע לפסיקת הוצאות שכר טרחת עורך דין, בע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ פ"ד מז(5) 114, בעמ' 125-126 נקבע שאופן חישובו של שכר הטרחה הראוי הוא תלוי משתנים רבים, ואינו בגדר רשימה סגורה.
כב' הרשם יגאל מרזל (כתוארו אז) בבג"צ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת (פורסם בנבו, 30.6.05) לאחר ניתוח של תכלית חיוב בעל דין בהוצאות רעהו, וסקירת המצב בארצות שונות, הגיע למסקנה כי אמת המידה הנכונה לחיוב שכר טרחת עורך דין הוא כי ההוצאות צריכות להיות סבירות, הכרחיות ומידתיות. במסגרת הקווים המנחים לשימוש באותן אמות מידה נקבע, כי התעריף המינימאלי אינו משמש כאמת מידה אלא רק רף תחתון; יש להתחשב בהתנהגות הצדדים ובדרך שבה ניהלו את ההליך; שיקול נוסף הוא הסעד המבוקש או הסכום השנוי במחלוקת; כמו כן יש להתחשב במורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו; השיקול האחרון המוזכר הוא חשיבות העניין בעבור בעלי הדין.
203. שיקול נוסף שיש להביאו בחשבון הוא הרצון להעמיד את בעל הדין הזוכה באותו מצב שהיה, לפני המשפט, לשם כך יש לדעת מה הם הסכומים ששילם בפועל אותו צד לעורך דינו. הודעת הנוהל של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט אהרן ברק, בדבר קביעת שכר טרחת עורך דין (הודעת הנוהל הנ"ל מיום 6.2.98, פורסמה בפ"ד נא(1), עמ' 1), קובעת כי "בקביעת שיעור שכר טרחת עורך דין רשאי בית המשפט להביא בחשבון הסכם שכר טרחה בכתב שנערך בין עורך דין ללקוחו שהוגש על ידי עורך הדין במהלך סיכומיו שבעל פה, או צורף לסיכומיו שבכתב". יודגש כי מסירת מידע זה אינה חובה, שכן בסעיף 2 להודעת הנוהל הנ"ל נאמר כי "אין בהודעת נוהל זו כדי להטיל חובה על עורך הדין להגיש הסכם שכר טרחה כאמור, או לצרפו לסיכומיו". עוד יודגש כי שכר הטרחה המוסכם בין עורך דין לבין הלקוח אינו השיקול היחיד אלא אחד מהשיקולים בקביעת שכר טרחת עורך דין על ידי בית המשפט. גם זאת נאמר בהודעת הנוהל הנ"ל, בסיפא סעיף 2, בה נכתב כי "אין בה כדי לקבוע מה, אם בכלל, המשקל שיש לייחס להסכם בקביעת שיעור שכר הטרחה" (לעניין זה ראו גם התייחסותו של כבוד הנשיא בדימוס גרוניס בע"א 9534/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פסקה 4).
204. במקרה דנן הנתבעים לא צרפו חשבוניות בדין שכר הטרה ששילמו או הסכם שכר טרחה, אלא רק טענו בסעיף 139 כי בשיעור קביעת ההוצאות יש להתחשב בהיקף היריעה שנפרסה על ידי התובע, אורכם של כתבי בי-דין מטעמו; בעובדה שמרבית בקשותיו נדחו ורק לעיתים תוך חיובו בהוצאות ובאופן הפסול ביותר בו התנהל ההליך.
עם זאת לעניין זה יודגש כי היא זה התובע אשר צרף לסיכומיו שלל חשבוניות שסכומן הכולל מסתכם בסך של 199,252 ₪, רובן בגין שכ"ט עו"ד וחלק זניח מתוך הסך הנ"ל בגין הוצאות.
בנסיבות אלה הסכומים ששילם התובע כשכ"ט עו"ד יכולים להוות אינדיקציה לסכום הוצאות המשפט ושכ"ט עורך דין שהוציאו הנתבעים.
205. בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים כמפורט לעיל, מהות ההליכים ושווים הכספי של הסעדים להם עתר התובע, היקפו של ההליך אשר כלל 2 ישיבות קדם משפט ו-9 ישיבות הוכחות, היקפם של כתבי בי-דין, התוצאה אליה הגעתי ושכ"ט וההוצאות ששילם התובע המהווים אינדיקציה להוצאות הנתבעים– נחה דעתי כי הסכום הסביר והמידתי שיש לפסוק בנסיבות העניין הינו סך של 150,000 ש"ח אשר ישולם על ידי תובע לנתבעים. הוצאות אלו ישולמו תוך 30 יום מהמועד שנועד לתשלום ועד התשלום בפועל וככל שלא ישולמו במועד שנקבע יישאו הפרשי ריבית והצמדה מהמועד שנועד לתשלום ועד התשלום בפועל.
206. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.
207. פסק הדין ניתן לפרסום לאחר השמטת כל פרט מזהה של הצדדים, העדים הנכסים, החברות וכל פרט מזהה אחר.
208. בשולי פסק הדין הנני מוצא לנכון להביע משאלתי כי התובע במקום להמשיך ולנהל הליכים משפטיים מול אמו, ינצל את הזמן שנותר לאימו, תבדל לחיים ארוכים, על מנת להתפייס עמה וליישר עמה את ההדורים, הזדמנות אותה החמיץ ביחס לאבין אשר נפטר ביום 16.6.2016 בראשיתם של ההליכים.
ניתן היום, ג' ניסן תשפ"א, 16 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.
יחזקאל אליהו