העדרו של כל סיכום כזה בכתב ובעיקר העדר כל טענה בעניין זה בזמן אמת כמפורט לעיל בהרחבה מלמדת כי סיכום כזה לא היה מעולם. טענת התובע החוזרת כחוט השני לעניין אי הבאתו של המנוח לעדות והחזקה המתבקשת מכך דינה להידחות מכל וכל כפי שקבעתי כמפורט לעיל , תוך שאשוב ואדגיש כי המדובר בטענה מקוממת העולה כדי חוסר תום לב של ממש.
182. לעניין זה אחזור ואדגיש כמפורט לעיל בהרחבה כי בניגוד להעדרם של מסמכים בכתב או כל ראיה אחרת להוכחת גרסת התובע כי המדובר בתשלומים ע"ח דיבידנד ולא כספים ששולמו כעזרה ותמיכה, הרי שקיימות תכתובות רבות של התובע מהשנים 2012 עד 2014 ובאף אחת מהן לא נזכרת טענת התובע כאילו קיבל דיבידנדים בעבר וכי אלה שולמו בחסר כטענתו כעת.
בחינת התכתובות מלמדת כי התובע בזמן אמת לא ראה בכספים שקיבל מהוריו כדיבידנד. כך לדוג' במסמך נ/1 מודה התובע שהכספים שהועברו לו ע"י הוריו בשנים 2009 ו-2010 "איפשרו לי להיות מאוזן" ללמדנו שאין מדובר בכספי דיבידנד, אלא בכספי תמיכה ותשלומים שנועדו לאפשר לו קיום והתנהלות חודשית שוטפת.
כך גם במסרון ששלח התובע לאימו בחודש יולי 2014 (נספח ל"ז לתצהיר עדותו הראשית) כתב לאימו כך: "הצ'ק של יולי לא הגיע ואם לא יגיע השבוע לא יהיה לנו כסף לשלם שכר דירה ולקנות אוכל".
183. גרסתו של התובע לגבי הדיבידנד אף משוללת כל יסוד לנוכח טענות התובע עצמו המלמדות על העדר גמירות דעת ומסוימות. כעולה מהפרוטוקול ובהמשך ישיר לעובדה כי התובע העיד בחקירתו כי אין לו כל מסמך בתמיכה לטענתו כי התשלומים החודשים שקיבל מהוריו שולמו לו כדיבידנד ולא כספי תמיכה ועזרה ניסה בית המשפט לקבל מהתובע הסבר "לקונסטרוקציה" אותה בנה בעניין זה, ראו עמ' 48 ש' 10 עד הסוף – עמ' 49 ש' 10:
"כב' השופט: אני רוצה לחדד את השאלה. מה הקונסטרוקציה של אדוני שאני אמור להבין, מהתשלומים ששולמו לאדוני, שהם שולמו על חשבון החלק שלך כדיבידנד?
עו"ד רשף: אבל הוא לא קובע את הקונסטרוקציה, אדוני.
עו"ד פולק: אתה מתערב בדברי השופט.
ת. יש לי זכות כתובה לדיבידנד.
כב' השופט: מה הטענה שלך? שאת הסכומים האלה קיבלת כדיבידנד?
ת. בוודאי.
כב' השופט: אז אדוני יסביר לי, אם היה איזשהו הסכם עם אבא שלך, הרי כדי לגבש הסכם מן הסתם יש איזשהו מו"מ, יש נתונים. אדוני יגיד לי על סמך מה חושב אותו סכום, על סמך אותה הסכמה, איזה אחוזים מתוך כמה, כדי שזה ישקף את הדיבידנד שלך? אבל להסכמות צריך להיות איזשהו בסיס, לנתונים.
ת. רבע מתוך הסכום שנמשך.
כב' השופט: ואדוני יודע מה הסכום שנמשך?
ת. לא. אני סומך על אבי שהוא נותן לי מידע על הסכום שנמשך.
כב' השופט: אז אני רוצה להבין, אדוני הגיע להסכמות עם אבא שלו על סמך נתונים שהוא לא יודע מהם?
ת. אני יודע מה שאבא שלי אומר לי. אני מעולם לא העליתי בדעתי ללכת להגיד לו – אדוני, אני לא מאמין למה שאתה אומר, תראה לי ניירות. זה אבא שלי.
עו"ד פולק: יפה, אבל אתה רואה פסול בזה שבן כותב לאבא ומסכם שיחה? מסכם שיחה, פשוט – שלום אבא, תודה רבה. אתה יודע מה? אני נותן הלוואה לבת שלי, הבת שלי כותבת – אני אחזיר לכם את זה כך וכך, והיא כותבת לנו כך וכך. פשוט. לא עוינות, לא מריבות, שום דבר, פשוט למען הזיכרון".
עוד ראו לעניין זה את ההתערבות של באי כוחו של התובע במהלך חקירתו בעניין זה לרבות הערת בית המשפט על התנהלות זו עמ' 49 ש/ 20-24.
184. אף גרסת התובע לגבי תשלומי דיבידנד בין השנים 1996 עד 2003 נסתרה לחלוטין וקרסה. בס' 24.א. לתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי בסוף שנת 2002 עדכן אותו המנוח על כך שהחל משנה זו תתבצע לראשונה חלוקת דיבידנד בגין מכירת פעילות הייצור (שהתרחשה ב-1996). לכן, מצופה היה שלשיטתו של התובע, לא ימצאו תשלומים חודשיים מההורים או מחברת א' אליו עובר לשנת 2003, שכן לא בוצעה חלוקת דיבידנד קודם לכן. אלא, שבחינת האקסל (נספח כח1) מלמדת כי דווקא בוצעו תשלומים חודשיים קבועים בין השנים 1996 עד לשנת 2003 מחברת א' ישירות לתובע, הגם שלא הועסק בה. בחקירתו בעניין (עמ' 49 ש' 25 עד עמ' 50 ש' 5) טען התובע כאילו התשלומים החודשיים האמורים היה בגין המיזוג של חברתו ס' לתוך חברת א.ט.
למותר לציין, כי גם טענה זו לא נתמכה במסמך כלשהו, הגם שיש מסמך מסודר בגין המיזוג האמור (נספח ל"ו לתצהיר עדותו הראשית של התובע). משעומת התובע עם עובדות אלה (עמ' 178 ש' 11 עד עמ' 179 ש' 20): הודה בהעדרו של מסמך המעגן את טענתו והודה כי במסמך העוסק במיזוג "אין מילה" על תשלומים חודשיים מחברת א'. אז, וכשהוא מודע לקושי הרב העומד בפניו בהקשר זה, ניסה התובע לפתע, תוך שינוי חזית מהותי, לטעון כאילו היה מדובר בתשלומים עבור עבודה "עשיתי גם עבודות בחברת א' אחרי זה".
185. לעניין זה יודגש כעולה מהעדויות והראיות כי ב-2008 לא נדונו בכלל מחלוקות כספיות בקשר לחברות. היה זה התובע אשר טען בס' 24.ב. לתצהיר עדותו הראשית כי בשלהי שנת 2007 פנה לאביו בבקשה למחזר את ההלוואה של חברת א', כי בקשה זו הובילה ל"מתיחות" ובעקבות זאת פנו הצדדים לגישור ושתוצאותיו הובילו לכך שקיבל סכומי כסף נוספים בשנים 2009 ו- 2010.התובע הודה בחקירתו (עמ' 94 ש' 1 עד עמ' 96 ש' 25), כי הוא עצמו בחר את זהות ה"מגשרת" וכי הכשרתה של זו היא "עובדת סוציאלית". התובע לא הצליח להסביר מדוע כשהוא במחלוקת עסקית מסחרית עם אביו בנוגע למחזור הלוואה הוא בחר ללכת לגישור בפני עובדת סוציאלית ולא רואה חשבון או עורך דין ובהשתתפות נ.ר. ובפרט כשזו לטענתו לא הייתה מעורבת כלל בניהול העסקים המשפחתיים ולפיכך לא ברור מדוע נוכחותה נדרשת. בהמשך (עמ' 96 ש' 22 עד 25) הודה ר.ר. כי ב"גישור" נידונו "קטעים משפחתיים" מול אימו: "זה הבדל של שמים וארץ בעניין המחלוקת. הנושא הוא אותו נושא אבל המחלוקת אז היא בתוך גבולות המשפחה שיושבים ונפגשים כל ימי שישי ואוכלים ארוחות ויש את הנכדה ויש קשרים נורמטיביים וסבירים, כמו שאמרתי" (עמ' 96 ש' 2-5).
186. מול עדותו הנעדרת כל הגיון פשוט ובריא של התובע בדבר קביעת זהות המגשר ביחס לאופי הסכסוך ניצבה עדותה הפשוטה הברורה וההגיונית של נ.ר. (עמ' 822 ש' 7 עד עמ' 823 ש' 8): "אתה יודע איך זה קרה? אני אספר לך. ל- ר.ר. היו טענות אלי כאמא. הוא מצא שאני לא הייתי אמא טובה. הוא אמר, בואי נלך למישהי, נמצא מישהי, אני מוכרח להוריד את זה מהלב. אז אמרתי לו, תשמע, אתה בנאדם בן 50. תסלק את זה מעצמך ותסלק אותי מהחיים שלך. אתה לא צריך אותי יותר. אז הוא אמר, לא, אני רוצה שאת תלכי למישהי. אז הלכתי יחד עם מ.ר. ל--- והיא סיפרה לי כל מיני תלונות וטענות על איך התנהגתי. וזה מה שזה היה. היא הייתה עובדת סוציאלית שמותר לה גם לטפל טיפולים פסיכותרפיים קוראים לזה. וזה מה שהיא עשתה. היינו בשתי פגישות אצלה וזה הכל".
בהמשך עדותה (עמ' 823 ש' 4 עד 8) הבהירה נ.ר., כי כלל לא נדונו עניינים כספיים בפגישות אצל העובדת הסוציאלית.
187. בס' 123 עד 132 לסיכומיו ובמסגרת ניסיונותיו לבסס את טענת "התרמית" על מנת להאריך באופן מלאכותי את תקופת ההתיישנות ולהתגבר עליה מנסה התובע לטעון בנוגע לפרקטיקת נישום מייצג וטוען טענות עובדתיות חדשות, אשר הועלו אך במסגרת הסיכומים כאילו האב המנוח ז"ל "רימה את ר.ר. שעה שהציג בפניו מצג שווא לפיו פרקטיקת נישום מייצג מחייבת "מעבר" כספי ר.ר. דרך כיסו של נתבע 1 ז"ל".
188. כבר בתחילת הדיון בעניין זה יאמר, כי העניין של נישום מייצג עלה לראשונה אך בעדותו של רו"ח ר.א., אשר העיד הרבה לאחר שהעיד התובע. הניסיון של התובע לטעון בסיכומיו כי בעדותו בעמ' 170 ש' 5-6 ולפיה "לא. אני מקבל את זה מאבא שלי. הוא משלם את המס. הוא מושך עבור כולם, הוא מושך את כל הסכום ומעביר לי, משיקולי מס. זה מה שהוא אמר לי", התייחס לפרקטיקת הנישום המייצג ולראות בעדותו של רו"ח ר.א. בעניין זה אות אמת - דינה להידחות מכל וכל והיא אינה אלא ניסיון פסול ליצור יש מאין.
189. את עדותו של התובע בעניין זה בעמ' 170 ש' 5-7 יש לקרוא החל מעמ' 170 ש' 3-הסוף ובהמשך עמ' 171 שורה 1-8:
"ש. מ-2003 אתה מקבל דיבידנדים.
ת. כן.
ש. דיווחת לרשויות המס שקיבלת דיבידנדים?
ת. לא. אני מקבל את זה מאבא שלי. הוא משלם את המס. הוא מושך עבור כולם, הוא מושך את כל הסכום ומעביר לי, משיקולי מס. זה מה שהוא אמר לי.
ש. זה מה שהוא אמר לך?
ת. זה מה שהוא אמר לי.
ש. איפה זה כתוב בתצהיר שלך?
ת. לא כתוב.
ש. אני אומר לך ואם צריך רו"ח מומחה יבוא ויסביר את זה, שגם כשאתה מקבל דיבידנד נטו, אחרי שמישהו אחר שילם עליו מס, אתה צריך לדווח עליו ולכתוב "נטו" בסוגריים בדיווח.
ת. הבנתי. אז למה רואה חשבון ר.א. ידע שיצא דיבידנד ולא דיווח?
ש. אולי כי הוא לא ידע שמגיע אליך והוא לא ידע שאתה מקבל דיבידנד?
ת. איך הוא לא ידע? הוא היה רואה החשבון שלי ורואה החשבון של החברה. איך הוא לא ידע? הוא ידע שיש לי מניות,
ש. שאלה מצוינת. כי הוא לא ראה אותך כבעלים בחברה. הוא כותב את זה בתצהיר שלו.
ת. אז הוא יצטרך להסביר למה.
עו"ד רשף: הוא מחליט? אני לא מבין.
כב' השופט: יש לי שאלה, אדוני מקבל הרי כספים, אדוני קיבל אי פעם, במסגרת הכספים שהוא קיבל, הצ'קים מההורים, איזשהו מסמך נלווה שאומר שהכספים האלה הם בגין דיבידנד?
ת. זה כמו שלא קיבלתי עבור משכורת מסמך שאומר שזאת העבודה שלי.
כב' השופט: אבל משכורת, היית רשום? היה לך טופס 161? היית רשום בחברה? קיבלת תלוש משכורת מדי חודש?
ת. לא. גם עכשיו אני שנים לא מקבל תלוש משכורת. אני מקבל מהחברה אבל עכשיו הם הציגו אז זה מגיע כנראה אליהם והם לא שולחים לי את זה. הם צירפו את זה בעצמם".
לפיכך דין טענת התובע בסעיף 7(ב) לסיכומי התשובה מטעמו ולפיה הטענות בעניין זה באו כמענה לשאלת ב"כ הנתבעים להידחות, והמדובר בהרחבת חזית ברורה, ובבחינת יש מאין.
190. למול גרסתו וטענותיו של התובע אשר קרסו בעניין זה, ניצבה עדותן הברורה והקוהרנטית של נ.ר. ו- ר.רו. נ.ר. הבהירה בס' 7 לתצהיר עדותה הראשית כך: "כל תשלום או הענקת כספים שנעשתה למי מילדינו נעשתה על דעת שנינו, מ.ר. ז"ל ואנוכי. לתשלומים שמשולמים ל- ר.ר. אין כל קשר לדיבידנד. התשלומים נועדו כדי להחזיק את ר.ר. ולפרנסו בשל סירובו לעבוד ולפרנס את עצמו. אם מ.ר. היה מחליט לשלם לו תשלומים בשל "דיבידנד", הוא היה אומר לי. המילה "דיבידנד" לא עלתה כלל בשיחותנו. בשיחות האין סופיות שהיו בינינו, מ.ר. ז"ל חזר והדגיש שהוא מעולם לא אמר לו שהתשלומים הם בגין דיבידנד. זאת, גם לאחר ש- ר.ר. החל בהעלאת טענותיו חסרות השחר כלפינו.".
נ.ר. חזרה על כך גם בחקירתה (עמ' 832 ש' 22): "אנחנו לא דיברנו על דיבידנד אף פעם".
גם ר.רו הבהירה זאת בחקירתה (עמ' 325 ש' 21 עד עמ' 236 ש' 3): "המילה דיבידנד באוזניים שלי מאח שלי לא נאמרה מעולם" וכן (עמ' 377 ש' 13 עד 21): "לא דובר על זה, בחיים לא שמעתי את זה לא מ- ר.ר., לא מאבא, לא מאמא" וכן (עמ' 557 ש' 22 עד עמ' 558 ש' 4): "אני אמרתי לאורך כל היומיים וחצי האלה שלא דובר בבית על דיבידנד. המילה הזאת לא עלתה".
191. מכל המקובץ לעיל ובוודאי שממשקלם המצטבר של הדברים עולה מסקנה ברורה ולפיה הכספים שהועברו מההורים לתובע היו כספי תמיכה ולא דיבידנד. לעניין זה יודגש כי הפסיקה הכירה ב"חזקת המתנה" וכי אין המדובר בהתנהלות חריגה ויוצאת דופן ביחסים בתוך המשפחה בין הורים וילדיהם ובפרט לא במשפחת ר' לאור העדויות והראיות הרבות שהובאו בפניי.
חזקה זו זכתה לניתוח מקיף בפסק דינו של כבוד השופט יעקב כהן בפסק דינו בתמ"ש (ראשל"צ) 7630/06 י.פ. נ' ר.פ.ה [פורסם בנבו, 26.9.2006):
"ניסיון החיים מלמד כי הורים נוהגים להעניק לצאצאיהם מתנות כספיות ואחרות.
...בהתבסס על הגיון הדברים וניסיון החיים, נתינה שכזו לצאצאים ולבני זוגם תסווג כמתנה, אלא אם כן יוכח מפורשות כי הנתינה ניתנה בגדר הלוואה או כנגד תמורה מוגדרת (ראה: ע"א 3821/91 אבינועם וואלס נ. נחמה גת, פ"ד מ"ח(1) 801 – וע"א 34/88 רייס נ. עזבון אברמן ז"ל, פ"ד מ"ד(1) 278)".
העובדה כי לא נערך מסמך בכתב בעניין זה אינה מעלה ואינה מורידה ואין זה חזיון נדיר שהסכמות רבות בתוך המשפחה הינן בעל פה ואינן מעוגנות בכתב. כפי שהעידה התובעת בעניין זה ובלשונה של נ.ר. (עמ' 875 ש' 9 עד 18):
"עו"ד רשף: לא העברתי מסמכים סתם כי לא בא לי, לא מתחשק, אנחנו בכסאח. בכיף. אז זו התוצאה. לשיטתך, לאורך השנים, את נותנת ל- ר.ר. תמיכה כלכלית, נכון?
ת. נכון.
ש. אני כל פעם אומר שזה במירכאות אבל לשיטתך תמיכה כלכלית. יש איזשהו נייר, מסמך, משהו, שמעיד על זה שזאת תמיכה כלכלית?
ת. לא זה נעשה בתוך המשפחה, זה בכלל לא נעשה במסמך ולא נעשה עם עורכי דין. זה נעשה בתוך המשפחה. הבן זקוק, הבן מקבל, אם יש לי. יש הורים שאין להם. היה לו מזל".