164. טענת התובע לתרמית, גניבה או הטעיה והסתרה מכוונים נסתרת נוכח ידיעתו של התובע וטענותיו באשר לרמת החיים הגבוהה של הוריו אשר הייתה ידועה וגלויה ועל כך שהיא ממומנת מהנכס ב---. בס' 151 לבקשה לסעדים זמניים שהגיש התובע טען זה לרמת חיים גבוהה מאוד של הוריו. התובע חזר על טענתו בדבר רמת חיים גבוהה זו בחקירתו הנגדית (עמ' 35 ש' 20 עד עמ' 36 ש' 16) ותיאר "נסיעות לקרוזים ב-100,000 ₪", "כסף זה non issue", "דירת פאר", "מכוניות" ועוד. העיקר לעניין זה הוא כי התובע ידע כי זו מגיעה ומתאפשרת מהנכס ב--- ומחברת א'. התובע הודה בכך בס' 163 לתצהירו לתגובה לתשובה לבקשה המתוקנת לסעדים זמניים: "מאז 1996 מתפרנסים כל בני משפחת ר' מדיבידנד מכירת פעילות הייצור ומהכנסות שכ"ד מהנכס ב---".
165. בחקירתו הנגדית עמ' 36 ש' 13 -16 השיב במפורש לשאלות ב"כ הנתבעים כי רמת החיים של הוריו מקורה בנכס: "ש. ואתה לא חי באותה רמת חיים? ת. ממש לא אפילו לא קרוב. ש. מאיפה הוריך התפרנסו? מאיפה הם לקחו את הכסף הזה? ת. מהנכס.".
166. משנשאל בהמשך ישיר לתשובתו כי רמת החיים הגבוה של הוריו סופקה מהנכס, כיצד תשובה זו מתיישבת עם האמור בתצהירו ולפיו היה משוכנע שהם לוקחים את מה שהוא לוקח והפער ברמת החיים של הוריו למול רמת החיים "הצנועה שלו" השיב : "הורי יש להם מקורות גדולים של כספים" (עמ' 36 ש' 22). משהבין התובע כי עדותו בדבר מימון רמת החיים בנכס אינה משרתת אותו שינה גרסתו וטען : "סבא שלי השאיר להם מיליוני פרנקים בשוויץ ואבא שלי התפטר ב-96' מכל התפקידים שלו והוציא 2 מיליון ₪ מקופות הפנסיה וכל הדברים שנחסכו לו במפעל והם חסכו כל החיים כי לאבא שלי תמיד היה חשבון הוצאות ולא היתה להם שום הוצאה ממשיך, אז מה הבעיה? זה כספים מפה ועד הודעה חדשה. ובנוסף ה-20 אלף ₪ מהדיבידנד, כפי שאני חשבתי" עמ' 37 ש' 10-15).בעמ' 42 ש' 10-11 אף טען: "הם קיבלו ירושה שסבא שלי עשה בשחור בשוויצריה".
167. נוכח השינוי ו"ההתפתחות" בטענות התובע מצאתי אף לנכון לשאול את התובע בעניין זה, עמ' 40 ש' 4-8:
"כב' השופט: איפה פירטת בכל התצהירים שהוגשו, בשלל הבקשות וכתבי ביה"ד, את כל הטענות האלה למקורות אחרים, לפרנקים שוויצרים ועוד?
ת. הנה, פה. על הפרנקים לא כתבתי אבל כתבתי מקורות אחרים כולל כספים שהשאירו בארץ ובחו"ל. איפה זה היה, שי? איזה סעיף זה?"
168. בהמשך ישיר לאמור לעיל וכשהשלמה וחיזוק לו מצטרפת העובדה כי כל הכספים מהחברות הועברו לחשבון הרשום גם על שם התובע: נ.ר. הצהירה בס' 91 לתע"ר:
"לחשבון הבנק חשיבות מכרעת נוספת. למעשה כל כספי הדיבידנד שחילקו חברת ר' או חברת א' אם ל- מ.ר. ז"ל ולי במהלך כל השנים הופקדו בחשבון הבנק. באותו אופן, כל המשכורות שקיבל מ.ר. ז"ל מחברת ר' או מחברת א' הופקדו בחשבון הבנק. זאת, עד לשנת 2013 לאחר שאיומיו של ר.ר. נגדי ונגד מ.ר. ז"ל להגיש תביעה החלו להיות ממשיים יותר".
169. התובע כאמור לעיל, היה רשום כשותף שווה זכויות בחשבון בנק שהיה בבעלות משותפת של כל בני המשפחה וידע, ולכל הפחות היה בכוחו לדעת, על העברות הכספים שבוצעו במשך השנים לחשבון הבנק.
נ.ר. גם הצהירה בסעיף 92 לתצהיר עדותה הראשית שהתובע ביצע פעולות בחשבון הבנק (שאינן משיכת כספים) במהלך השנים ויכול היה, מבחינת הבנק, לבצע כל פעולה אותה הוא חפץ. נ.ר. לא נחקרה על חלק זה בתצהירה.
170. לעניין זה הנני מקבל את טענת הנתבעים כי מ.ר. ז"ל לא רימה את התובע ולא הייתה לו כל כוונה לרמותו, שכן איזה "רמאי" או "גנב" מפקיד את כספי הרמייה והגזל בחשבון משותף? שבו יש לטוען לגזלה גישה ישירה וחופשית.
התובע הודה בחקירתו שלא ביצע בדיקה בחשבון הבנק זאת בשעה שהוא מבקש חשבונות ויכול היה לקבל אותם מחשבון הבנק.
171. דין טענותיו של התובע בסיכומיו לעניין זה להידחות מכל וכל. באשר לטענה כי הנתבעת ספקה שתי גרסאות לגבי מועד פתיחת החשבון, ס' 149 לסיכומים, הרי שדינה של טענה זו להידחות. כאמור לעיל בסעיף 91 לעיל הצהירה נ.ר. כי כך היה עד שנת 2013 לאחר שאיומיו של התובע להגיש תביעה היו ממשיים יותר. בעדותה (עמ' 807 ש' 7-10) הצהירה שהחשבון נפתח מיד בסמוך לאחר ש- ר.רו סיפרה להם כי בכוונת התובע לעקוץ את חשבונם. המדובר לטעמי באותה גרסה ולעניין זה יש לפנות לפרוטוקול המלא של עדות נ.ר. בעניין זה מעמ' 805 ש' 20- עמ' 808 לרבות האופן נחקרה וההתנגדויות שבהם יש להסביר את אותו "שינוי" גרסה לכאורה.
172. טענת התובע כי לא יכול היה לדעת שמרמים אותו באמצעות בילוש בח"ן הבנק, אינה אלא היתממות וזאת בפרט נוכח רמת החיים הגבוה של הוריו כפי טענות התובע כמפורט לעיל וידיעתו כי זו התאפשרה בשל ההכנסות מהנכס. כך גם טענת התובע כי על מנת שטענה זו תתקבל היה עליה להוכיח כמה כסף יצא מהחברה, שכל הכסף שיצא מהחברה התקבל בח"ן הבנק המדובר ושרבע מהסכום שעבר לח"ן הבנק גדול ממה שהועבר לתובע דינה להידחות. התובע ידע היטב מהם הסכומים ששולמו לו ובדיקה פשוטה של חשבון הבנק היה בה ללמד על ההיקף הכספים ששולמו לנתבעים ודי בכך כדי היה כדי לעמוד על אותה "תרמית" או לעורר את החשד לגביה.
באשר לטענה כי התובע צורף לצורך אריכות ימים בלבד, הרי שזו נדחתה על ידי כמפורט לעיל. לעניין זה אוסיף כי טענת התובע כי הנתבעים לא הביאו כל הוכחה לביצוע פעולת של התובע בח"ן אינה מעלה ואינה מורידה כלל והעיקר לעניין זה הינה הגישה שהייתה לתובע לח"ן הבנק והיכולת של התובע לעשות כן.
בתמ"ש (ר"ג) צ.ל ת"א י.א) 103670-09 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנו, 5.3.2012] נפסק ע"י כב' השופט נפתלי שילה בסעיף 12 לפסה"ד:
"אני סבור כי במקרה דנן שבו דפי החשבון היו כל השנים בהישג ידה של התובעת והיא בחרה שלא לעיין בהם, הרי שמדובר בעצימת עיניים רבתי והיא אינה יכולה להיתלות ולהסתמך על סעיף 7 לחוק ההתיישנות. מה גם, שבמקרה דנן, כלל לא הוכח כי הנתבע פעל בתרמית והונאה. אדרבא, סביר ביותר כי הנתבע נטל את הכספים מהבנקים על פי מסמכים שהאב חתם עליהם ובכל מקרה, התובעת לא הוכיחה כלל כי הנתבע נטל את הכספים בתרמית או הונאה והנטל עליה להוכיח טענה זו, על מנת לחסות בצילו של סעיף זה. יפים לענייננו דברי כב' השופטת קופלמן – פרדו בתמ"ש 85080/01 פ.י. נ' פ.ז. [פורסם בנבו] (ניתן ביום 30.8.06):
"מועד תחילת מרוץ ההתיישנות ראוי שיחל במועד בו היו בידיו של התובע הראיות הדרושות להוכחת התרמית. והרי, אין חולק על שהמסמכים המעידים על חשבונות הבנק של המנוחה היו בידיו של התובע... ואף אחד לא הסתירם ממנו או מנע ממנו לקוראם".
לעניין אוסיף ואדגיש כי בסעיפים 13-15 לפסה"ד אף קבע כב' השופט נפתלי שילה על יסוד אותו נימוק - הנגישות לח"ן הבנק כי אין תחולה אף לסעיף 8 לחוק ההתיישנות.
173. עוד מוסיפים וטוענים הנתבעים בסיכומיהם ס' 48 ו-49 כי התובע ערך טבלת אקסל, המפרטת את הכספים שקיבל מהוריו ומהחברות במהלך השנים ("האקסל") נספח כ"ח1 לתצהיר עדותו הראשית, דבר אשר יש בו להוכיח שהתובע בישל את תביעתו נגד בני משפחתו, לכל הפחות משנת 2000. יודגש כי האקסל מבוסס על תדפיסי חשבון הבנק של התובע שצורפו כנספח כ"ח לתצהיר העדות הראשית ("דפי החשבון"). בתחילה העיד התובע כי טבלה זו "הוכנה כבר די מזמן, אבל עדכנתי אותה מתישהו" (עמ' 19 ש' 9 ו-10). בהמשך עדותו טען, כי הכין את הטבלה כהכנה לכתב התביעה ולא קודם (עמ' 82 ש' 9 עד 16).
174. לטעמי יש ממש בטענות הנתבעים בעניין זה כי המסקנה המתבקשת לאור עדותו של התובע בעניין זה היא כי הטבלה נערכה לפני שנים רבות. בעמוד "מתנות והעברות" שבאקסל מופיעים ביום 13.3.2001 שלושה סכומים שונים (6,000 "השתתפות בהוצאת נ'", 350 ₪ "שגריר" ו-450 ₪ "מתנה לחג חברת א.ט."). עיון בדפי החשבון מגלה שבמועד זה הפקיד התובע שיק אחד בלבד על סך 6,800 ₪. משנשאל התובע איך בשנת 2015 לפני הגשת כתב התביעה זכר, כי 14 שנים קודם לכן העבירו לו הוריו 450 ₪ ל"שגריר" טען כאילו הוא שמר הוצאות שונות של הרכב "על צעטאלאך" וכי צעטאלאך זה לא צורף לתצהירו ונזרק לאחר הכנת התביעה (עמ' 82 ש' 17 עד עמ' 984 ש' 6). לתובע גם לא היה הסבר לעובדה שב-11.10.2000 מופיע באקסל פירוט של "החזר רכב 2227 + 350 לחג חברת א.ט.", כשדפי החשבון מופיע סכום כולל של 2,627 ₪ (הסכומים המצטברים לא זהים) (עמ' 84 ש' 14 עד עמ' 85 ש' 5). בהמשך (עמ' 85 ש' 6 עד עמ' 86 ש' 14) עומת התובע עם דוגמה נוספת מיום 13.9.2005 באקסל. שם מפורטות הוצאות בסכומים שונים (5,498 החזר הוצ' העברת דירה, 4,516 מתנה לחג מחשב נ', 2,000 חוג שחייה ו-495), כשעיון בדפי החשבון מאותם ימים מלמד על הפקדת שיק אחד בסכום מצטבר אחר של 14,550 ₪. במקרה זה טען התובע בתחילה כי מדובר ב"דברים מהותיים", אחר כך טען לגבי המחשב ש"יכול להיות שהייתה לי קבלה לצורכי האחריות. אני לא יודע" ובהמשך הודה כי הוא "לא יודע" איך הגיע לסכומים מדויקים אלה (עמ' 85 ש' 14 עד עמ' 86 ש' 16). כשעומת התובע עם דוגמה נוספת כבר ויתר על האפשרות לתת הסברים וטען "מחקתי את זה מהזיכרון. את הכל מחקתי".
175. הגיונם הפשוט והטבעי של הדברים מוביל למסקנה אליה הגיעו הנתבעים ולפיה המדובר בטבלה אשר נערכה לפני שנים וככל הנראה בזמן אמת בו בוצעו התשלומים שאחרת אין כל הסבר הגיוני לפרוט הסכומים ע"י התובע ובפרט כהשיק שנתן לטובתם הינו על סכום כולל. אף בתיעוד זה יש ללמד לטעמי על היחסים המעורערים בין הצדדים שאחרת לא ניתן להסביר את התיעוד שערך התובע.
176. אף גרסת התובע לפיה במשך השנים קיבל דיבידנדים מחברת ר' (בתשלומים חודשיים מהוריו), בהתאם לסיכומים בינו לבין אביו ז"ל ואשר מכוחה הוא מבקש לעצור את מרוץ ההתיישנות ולהתגבר על מחסום ההתיישנות דינה להידחות מכל וכל.
בטרם אבהיר ואנמק כיצד גרסה זו של התובע קרסה לחלוטין, אדגיש כי על פניו וללא כל צורך בניתוח עובדתי ומשפטי ארוך - דינה של טענה זו להידחות.
177. לעניין זה יש לחזור תחילה לטענת התובע בסעיף 52 לכתב התביעה המתוקן שהגיש ולפיו:
"בסוף שנת 2002 הודיע נתבע 1 לתובע כי מחולק דיבידנד בגין הכספים שהתקבלו כתוצאה ממכירת פעילות הייצור. הוסכם בין השניים כי בשל הצורך להקטין את ההוצאות בהן נושאת חברת הבת (שבאותה עת טרם השלימה את בניית הנכס וטרם איתרה שוכרים לנכס), אזי החל מתחילת שנת 2003 יופחת שכרו בחברת הבת לכ 3,000 ₪ (נטו ש"ע לשכר מינימום באותה עת). זאת לצורך ביטוח לאומי ותשלום הוצאות הרכב הצמוד. לצד זה היתרה בסך 4,500 ₪ תשולם לידיו באמצעות דיבידנד חודש. כמו כן הוסכם כי מה שניתן בשנת 2002 כהשתתפות בהוצאות התובע (4,500 ₪) ישולם עתה מתוך חלקו של התובע בדיבידנד. על כן החל משנת 2003 שולם לתובע שיק חודשי אחד ע"ס 9,000 ₪. החל מ.8.2004 עת נחתם הסכם השכירות עם --- הסכום גדל ב 1,000 שח ל 10,000 ₪.
פרוטוקול חברת א.א. מיום 25.4.96 בדבר העברת פעילות חברת ס' וכן טופס 106 של התובע בחברת הבת לשנת 1996 ממנו ניתן ללמוד, כי התובע החל לקבל שכר ורכב מ5/1996 מצ"ב כנספח לו'.
דפי ח-ן בבנק של התובע המפרטים את התשלומים אותם קבל התובע בין השנים 1996 ל-2015 וריכוז הנתונים מדפי הבנק מצב כנסח כח/ ונספח כח1".
178. לעניין זה אוסיף כי האמור בסעיף 52 מופיע לאחר שבסעיף 50 פרט התובע את השכר שקיבל ממאי 1996 ועד לסוף שנת 2002 (7,500 ₪ נטו) ורכב ולאחר שבסעיף 51 הוסיף ופרט כי החל מסמוך להולדת ביתו בסוף שנת 1997 יזמו הוריו השתתפות בהוצאות התובע עבור בתו. בין השנים 1999-2001 העברת סך של 2,000 ₪ לחודש ובמהלך שנת 2002 4,500 ₪ לחודש.
179. פרקטיקה ידועה ומשורשת היא כי דיבידנדים מחולקים אחת לתקופה ולא כל חודש וטענות התובע לפיה התשלומים החודשיים שקיבל מהוריו היו דיבידנדים מנוגדת לפרקטיקה ולנהוג. ברור כי תשלומים אלה הינם ההענקות והתמיכות שתמכו הנתבעים בתובע במהלך כל השנים לרבות בדרך של תשלום שכר עבודה.
180. יתר על כן דווקא הטבלה אותה ערך התובע נספח כח1 לרבות פרוט התשלומים החודשים יש בהם להצביע כי המדובר בתשלום שכר ולא דיבידנד. סכום התשלומים המצטבר ששולם מידי חודש לתובע וגובהה תוך עדכונים ושינויים מינימאליים של אלה במרוצת השנים מלמד כי המדובר בכספי תמיכה חודשיים קבועים שנועדו לאפשר לתובע קיום חודשי לרבות תשלום שכר דירה כפי שאף כותב התובע ל- נ.ר. באחד המסרונים כי באם התשלום החודשי לא ישולם, לא יהא לו כיצד לשלם שכר דירה.
181. לאמור לעיל מצטרף כל האמור להלן. התובע לא הציג ראיה או בדל ראיה לרבות מסמך כלשהו שיהא בו להוכיח את טענתו כי הכספים שקיבל מהוריו היו דיבידנדים ולא כספי תמיכה ועזרה, כגרסתם. התובע הודה בהעדרם של מסמכים בעניין זה בחקירתו הנגדית (עמ' 46 ש' 2 עד 5). בהמשך נשאל התובע מפורשות שוב בעניין זה והשיב כך (עמ' 48 ש' 2 עד 6):
"עו"ד פולק: אני שואל אותך שאלה פשוטה. יש מילה שאתה כותב אותה ב-real time – אבא יקירי, תודה לך שהסכמנו שאני מקבל החל מתאריך זה כך וכך על חשבון הדיבידנד? לא מסמך, לא עורך דין, פתק בין אבא לבן?
ת. אני לא רואה שום סיבה שיהיה אבל אני אגיד לך דבר אחר, היות ואתם בחרתם לא להביא את מ.ר. כשהיה אפשר, אם מה שאתה אומר היה נכון ולא היה סיכום, היתה צריכה להיות עדות מ- מ.ר.. אני טענתי את זה שנים לפני נפטר".