בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"א 7245-04-17 גרייט צ'אנס טק בע"מ נ' דאזנשווילי
לפני כבוד השופטת מיכל עמית – אניסמן
התובעים
1. גרייט צ'אנס טק בע"מ
2. עופר נמרודי
ע"י ב"כ עו"ד אורי קסיר ו/או עו"ד לנה מור
נגד
הנתבע
עמירן דאזנשווילי
פסק דין
תובענה כספית על הסך של 14,240,436 ₪.
תמצית טענות הצדדים בכתבי הטענות
טענות התובעים בכתב התביעה
1. עניינה של התובענה, על פי הנטען בכתב התביעה, במסכת של מעשי תרמית והונאה, באמצעותם הוליך הנתבע את התובעים שולל, גרם להם להשקיע מיליוני שקלים בעסקים שניהל, שעה שידע כי מדובר בהשקעה שנדונה לכישלון, ולאחר ששלשל את סכומי ההשקעה לכיסו, חיסל את עסקיו, בלא לעדכן את התובעים, באופן שהותיר את התובעים מול שוקת שבורה.
2. התובעת 1 היא חברה ישראלית פרטית בבעלות ובניהול מלאים של התובע 2 (להלן: "נמרודי"). הנתבע הוא אזרח ותושב ישראל שהציג עצמו בפני נמרודי, כך על פי הנטען בכתב התביעה, כאיש עסקים מצליח, בעל ניסיון רב בניהול עסקי הימורים משגשגים בחו"ל.
3. על פי המתואר בכתב התביעה, נמרודי והנתבע הכירו לראשונה בשנת 2012, ובפגישותיהם הציג עצמו הנתבע כאיש עסקים מוכר, המנהל בהצלחה בתי קזינו ועסקי הימורים חוקיים בחו"ל. עוד נטען כי הנתבע סיפר לנמרודי על חברת XHOI CO 21 האלבנית (להלן: "ג'וי לוטו" או "החברה"), אשר בבעלותה, כך טען, עשרות חדרי הימורים באלבניה והיא מניבה רווחים אדירים, והציע לנמרודי להצטרף להצלחה ולהשקיע כספים בחברה.
4. התובעים טוענים, כי נוכח הבטחותיו, התחייבויותיו ומצגיו הבלתי מסויגים של הנתבע, ובהסתמך עליהם, הסכים נמרודי להצעתו של הנתבע. בהתאם, חתמו הצדדים ביום 24.4.2013 על הסכם שלפיו נמרודי ירכוש מניות בחברת ג'וי לוטו, המהוות 15% מהונה המונפק והנפרע של החברה, בתמורה לסך של 1,800,000 אירו (להלן: "הסכם רכישת המניות" – נספח ב' לכתב התביעה).
5. עובר לחתימת הסכם רכישת המניות, ביום 25.12.2012 התקשר הנתבע עם מר ארווין קנולארי, מי שהחזיק ב-50 מניות של ג'וי לוטו (להלן: "קנולארי") בהסכם נוסף אשר על פיו התחייב הנתבע לרכוש ממנו 50 המניות בג'וי לוטו, המהוות 50% מהונה המונפק והנפרע, כאשר מועד הסגירה של אותה עסקה נקבע ליום 25.4.2013 (להלן: "ההסכם המקורי").
6. בין הצדדים הוסכם כי חלף האמור בהסכם המקורי ובמקום שהנתבע ירכוש לבדו 50 מניות ורק לאחר מכן ירכוש ממנו נמרודי 15 מניות, אזי ירכשו מקנולארי אותן 50 מניות במקביל באופן מפוצל, כך שהנתבע ירכוש 35 מניות, ואילו נמרודי ירכוש את 15 המניות הנותרות. מאחר ונמרודי כלל לא הכיר את קנולארי, לא נפגש עמו ולא שוחח עמו, חתם נמרודי עם הנתבע על הסכם רכישת המניות.
7. לטענת התובעים, במסגרת הסכם רכישת המניות עוגנו מצגיו, התחייבויותיו והבטחותיו של הנתבע, אשר התייחסו בין היתר לחובות והתחייבויות החברה בכלל, וחובותיה לרשויות המס בפרט. במסגרת ההסכם הצהיר הנתבע, כי החברה שילמה במועד את כל המיסים, האגרות ותשלומי החובה החלים עליה, וכי לא ידוע לו על כל טענה של רשויות המס בקשר לחבות כלשהי של החברה. בנוסף הצהיר הנתבע במסגרת ההסכם, כי החברה מקיימת את כל התחייבויותיה כלפי צדדים שלישיים ואינה מפרה כל דין, הוראה או הנחיה של רשות מוסמכת, וכי לא ידוע לו על כל טענה בדבר הפרה כאמור. הנתבע אף הוסיף והתחייב כי בכל שלב תקפיד החברה לשמור על הוראות החוק ולשלם במועד את כל תשלומי המס אותם תידרש לשלם.
8. לטענת התובעים, הנתבע ידע היטב כי נמרודי מסתמך על הצהרותיו ומצגיו בהתקשרותו בהסכם לרכישת מניות, וכי נמרודי מתקשר בהסכם אך ורק על בסיס הצהרות, התחייבויות ומצגים אלו, ומבלי שהוא עורך בדיקה עצמאית משלו. הנתבע אף אישר זאת במסגרת הסכם רכישת המניות.
9. עוד טענו התובעים, כי בעקבות הסכם רכישת המניות ומכוחו, נחתם ביום 25.4.2013 הסכם נלווה, אשר הסדיר את העברת המניות בפועל. מכוח הסכם רכישת המניות וההסכם הנלווה קיבל נמרודי 15 מניות בחברת ג'וי לוטו, המהוות 15% מהון המניות המונפק והנפרע שלה, וזאת כנגד סך של 1,800,000 אירו. זמן קצר לאחר מכן העביר נמרודי את המניות שרכש לתובעת, שכאמור מצויה בשליטתו הבלעדית. לטענת התובעים, התובעת קיבלה את המניות יחד עם כל הזכויות הצמודות להן, כפי שנרכשו על ידי נמרודי.
10. לאחר השלמת העסקה מצב האחזקות בחברה היה כדלקמן- מר מארק פרוקו-50%, הנתבע-35%, ונמרודי (ובהמשך התובעת, שבאה בנעליו)- 15%. מספר חודשים לאחר מכן העביר מר פרוקו את מניותיו לנתבע, כך שהנתבע החזיק 80% מהמניות, התובעת-15%, וחברת premiere services shpk (להלן: "פריימר"), שהיא חברה המחזיקה ברישיון הימורים אותה "הביא" הנתבע לג'וי לוטו בשל דרישת החוק האלבני כי בחברה העוסקת בהימורים יהיה אחד מבעלי המניות גוף המחזיק ברישיון הימורים- 5%.
11. לטענת התובעים, בחודשים שלאחר החתימה על ההסכם שלח הנתבע, באמצעות עובדי החברה, לתובעת דיווחים אודות התנהלות החברה, ויצר מצגים של עסקים משגשגים המתנהלים על מי מנוחות, ללא קשיים מיוחדים, ומניבים וצפויים להמשיך להניב רווחים גדולים.
12. עוד טענו התובעים, כי הנתבע היה הרוח החיה מאחורי החברה, הוא מינה ופיטר את המנהלים ואת עובדי החברה, נתן להם הוראות, פיקח על עבודתם, התנהל מול גופי הממשלה השונים, ניהל את חנויות החברה ולמעשה ניצח על כל התנהלותה. התובעת לטענתה הייתה בעלת מניות שקטה ורחוקה בישראל ונציגה כלל לא נכח באלבניה.
13. על פי הנטען, בחודש מאי 2014 נודע לתובעים, לתדהמתם, כי בניגוד גמור ומוחלט למצגי הנתבע במסגרת ההסכם לרכישת מניות, לחברה חוב ענק לרשויות המס באלבניה בגובה של קרוב ל-1.5 מיליון דולר. חוב זה הצטבר, כפי שהתברר, שכן החברה לא שילמה מיסים מתחילת דרכה.
14. נמרודי פנה לנתבע לברר את פשר החוב, ואף טס במיוחד לאלבניה על מנת לקבל הסברים מהנתבע. התובעים טוענים כי בפגישה שנערכה בין הצדדים הבטיחו הנתבע ונציגיו, כי אין לנמרודי כל סיבה לדאגה, כי הנתבע יטפל בחוב ואפילו ישלם אותו מכיסו אם יהיה בכך צורך, שכן לתובעת אין כל קשר לחוב שהצטבר בטרם כניסתה לחברה. דעתו של נמרודי נחה לאחר שבסוף שנת 2014 עודכן כי חוב המס של החברה שולם במלואו.
15. בחודש פברואר 2016 או בסמוך לכך, שם לב נמרודי כי מזה מספר שבועות לא נשלחים אליו דיווחים מאת החברה ולא נוצר עמו קשר על ידי הנתבע או מי מטעמו, בניגוד לדיווחים והמגעים הרציפים שהתנהלו עד אז בין הצדדים. משכך, יצר הוא קשר עם מנהל החברה, מר מוסבליו, ממנו עודכן, כי פוטר מהחברה; כי החברה נסגרה באופן פתאומי וחנויות ההימורים שניהלה נמכרו לחברה מתחרה. על פי הנטען, מר מוסבליו ציין כי הסיבה לכך היא חוב מס גדול שהחברה הייתה חייבת לרשויות באלבניה, חוב אשר החברה לא הייתה יכולה לעמוד בו ולכן נסגרה.
16. עוד נטען כי נמרודי ניסה ליצור קשר עם הנתבע, וכשהצליח לשוחח עמו, לטענתו, האחרון סיפר לו כי נעצר בחשד לסרסרות לזנות; כי יש לו בעיות רפואיות וכי הוא עסוק בעיסוקים שונים שאינם מאפשרים לו להתמקד בחברה. הנתבע הודה, לטענת התובעים, כי החברה נסגרה בשל חוב לרשויות המס, ובכלל זה נמכרו חנויות ההימורים ופוטרו העובדים לצורך תשלום החוב.
17. לטענת התובעים, מהלך סגירת החברה, פירוקה, פיטורי העובדים ומכירת החנויות ונכסי החברה נעשה ללא ידיעתם, שכן התובעת, או מי מטעמה, מעולם לא זומנה לישיבת בעלי מניות או ישיבת דירקטוריון שדנה בבעיות הפיננסיות של החברה או בפירוקה של החברה, וישיבה כזו מעולם לא התקיימה. לתובעת אף לא הועבר כל דיווח, גם לא בדיעבד, על פירוק החברה ועל התהליכים הנלווים לכך.
18. התובעת טוענת כי לא ידוע לה לאן הועברה התמורה ממכירת החברה ומשכך, הכספים שהשקיעו התובעים בג'וי לוטו, על סמך מצגי הנתבע, ירדו לטמיון נוכח חוב מס ענק שהצטבר ותפח מאז הקמת החברה.
19. על פי הנטען, כאמור, על פי הסכם רכישת המניות רכש נמרודי 15 מניות בחברה בתמורה לסך של 1,800,000 אירו. כלומר, רכישתו של נמרודי נעשתה על פי ערך חברה של 12,000,000 אירו ובמחיר למניה של 120,000 אירו. במסגרת ההתקשרות בין נמרודי לנתבע דרש נמרודי, כי כל 50 המניות שנרכשו על ידו ועל ידי הנתבע מקנולארי יירכשו כולן באותו מחיר למניה, ובהתאם לכך הסכימו הצדדים על סעיף 3.1.11 להסכם רכישת המניות, בו נקבע, כי המניות תירכשנה לפי שווי חברה של 12 מיליון אירו ומחיר למניה זהה. כלומר, על הנתבע היה לרכוש את 35 מניותיו בסך של 4,200,000 אירו.
20. לטענת התובעים, גם בהקשר זה הפר הנתבע את התחייבויותיו. לטענתם, לידיו של נמרודי הגיע ההסכם שלפיו רכש הנתבע את חלקו במניות של קנולארי. הסכם זה נחתם ביום 25.4.2013, יום למחרת שנחתם הסכם רכישת המניות עם נמרודי, בו התחייב הנתבע למחיר מניה זהה. במסגרת ההסכם האמור רכש הנתבע את מניותיו במחיר של 300,000 אירו ל-35 מניות, כלומר במחיר של 8,571 אירו בלבד למניה, בעוד שנמרודי, כאמור, רכש את מניותיו במחיר של 120,000 אירו למניה. לטענת התובעים, מדובר בחוסר תום לב מובהק מצדו של הנתבע, ובתרמית מודעת ומכוונת, כמו גם בהפרה של סעיף 3.1.11 להסכם רכישת המניות, המזכה אותם בפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף זה.
21. בנוסף טענו התובעים, כי הנתבע הפר אף את זכות הסירוב הראשונה וזכות ההצטרפות שנקבעו בהסכם רכישת המניות שעה שמכר מאחורי גבו של נמרודי 80% ממניות החברה לחברה בשם pounders trading limited, מבלי ליידע בכך את נמרודי, וממילא מבלי לאפשר לו לממש את הזכויות הצמודות למניות ובראשן זכות ההצטרפות הקבועה בסעיף 11 להסכם.
22. נוכח האמור, טוענים התובעים, כי הם זכאים להשבת הסכום שהשקיעו בחברה בסך של 1,675,000 אירו (1,800,000 אירו ששולמו ע"י נמרודי בהפחתת 125,000 אירו שהועברו לתובעת כדיבידנד). סכום זה שווה נכון ליום הגשת התביעה לסך של 6,593,805 ₪. כמו כן, זכאים התובעים, לטענתם, לפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף 3.1.11 להסכם רכישת המניות בסך של 1,671,428.7 אירו, וכן לפיצוי בגין נזק לא ממוני, בגין עגמת הנפש הרבה והאכזבה שנגרמה להם, וכן בזבוז זמן והטרדה, וזאת בסך של 500,000 ₪.
טענות הנתבע בכתב ההגנה
23. הנתבע הגיש כתב הגנה במסגרתו טען כי, לאחר שנמרודי והנתבע ערכו בדיקות אודות החברה (באמצעות עו"ד אשר ייצג את שניהם ואשר נמרודי היה בקשר ישיר ורציף איתו), ולאחר שנמרודי ערך גם בדיקות נוספות באמצעות עו"ד נוסף מטעמו, הן נמרודי והן הנתבע חתמו, כל אחד בנפרד, עם קנולארי על הסכם לרכישת מניותיו בחברה.
24. נמרודי והנתבע התקשרו בהסכם רכישת המניות במסגרתו הוסכם כי נמרודי ירכוש ישירות מקנולארי (ולא מהנתבע) 15% מההון המונפק והנפרע של החברה, בתמורה לסך של 1,800,000 אירו, אשר ישולמו לקנולארי, וזאת על פי הסכם לרכישת מניות שייחתם ביניהם.
25. במסגרת ההסכם הובהר, כי נמרודי כבר החל בביצוע בדיקת נאותות לחברה, וכן כי הנתבע, שכבר הועמדו לרשותו מסמכים אודות החברה, יעמיד לרשות נמרודי את המסמכים והמידע הנדרשים לשם ביצוע יעיל ומהיר של בדיקת הנאותות ויסייע ככל יכולתו.
26. ואכן, נמרודי ערך לחברה בדיקת נאותות בהתאם לשיקול דעתו וקיבל את כל המידע והמסמכים שהיו נחוצים והתבקשו על ידו. בהמשך, וכפי שסוכם בין הצדדים נחתם בין נמרודי לבין קנולארי הסכם רכישת מניות. במקביל נחתם גם בין הנתבע לבין קנולארי הסכם רכישת מניות במסגרתו רכש הנתבע 35 ממניות החברה.
27. לטענת הנתבע, בניגוד לנטען, נמרודי ידע היטב על קיומו של ההסכם בין הנתבע לקנולארי כמו גם על העובדה כי קיים פער בין ההסכם שדווח לרשויות באלבניה לבין ההסכם הפרטי שנכרת בין קנלוארי לבין הנתבע, וזאת עובר להתקשרותו בהסכם רכישת המניות ובהסכם המיוחד, כפי שעולה מתוצאות בדיקת הנאותות שערך. בנסיבות אלה אין הוא זכאי לפיצוי הקבוע בסעיף 3.1.11 להסכם רכישת המניות.
28. עוד טען הנתבע, כי במסגרת הסכם רכישת המניות הוסכם, כי בד בבד עם החתימה על ההסכם לרכישת מניות, ייחתם גם הסכם בין בעלי המניות החדשים, הנתבע, נמרודי ומר פרוקו. לפיכך, ביום 7.5.2013 חתמו בעלי המניות האמורים על הסכם בעלי מניות, אשר התובעים בחוסר תום לב בחרו שלא לצרף לכתב התביעה (להלן: "הסכם בעלי המניות").
29. במסגרת הסכם בעלי המניות ניתנו לנמרודי זכויות עודפות, חרף היותו בעל מניות המיעוט. כלומר, בניגוד לטענת התובעים, שלפיה התובעת הייתה בגדר "משקיעה שקטה" ונמרודי לא היה מעורב בניהול החברה, הרי שבפועל, נמרודי היה מעורב בניהול, אישר מינויים של מנכ"לים בחברה, איתם היה בקשר יומיומי וקיבל מהם כל מידע שביקש, בחר את רואה החשבון המבקר של החברה, קיבל ממנהלי החברה דוחות ניהוליים וכספיים ועוד.
30. במהלך חודש יולי 2013 ביקש נמרודי למכור את מניותיו בחברה לתובעת, ובהתאם התבקשו בעלי המניות לחתום על הסכם הצטרפות של התובעת להסכם בעלי המניות. לטענת הנתבע, בניגוד לנטען בכתב התביעה, נמרודי לא המחה את זכויותיו מכוח ההסכם המיוחד לידי התובעת, אלא נכרת בינו לבין התובעת הסכם מכר מניות. בהתאם, וככל שלתובעת טענות בדבר מצגים שנמסרו לה בטרם רכשה את מניות החברה, הרי שעליה להפנות טענות אלה לנמרודי, כמי שמכר לה את המניות. במסגרת ההסכם בין נמרודי לתובעת הציג נמרודי מצגים אודות המניות הנמכרות.
31. הנתבע הוסיף וציין, כי כחצי שנה לאחר השקעתם שלו ושל נמרודי בחברה פנה אליו נמרודי וסיפר לו כי התברר שמר פרוקו מואשם ברצח ברומניה ומבוקש על ידי הרשויות שם. מיד עם היוודע המידע האמור טס הנתבע לאלבניה והבהיר למר פרוקו כי אין עוד אפשרות להמשיך בשותפות ביניהם. בהתאם הנתבע החל בהליך לרכישת מניותיו של מר פרוקו, כאשר נמרודי מצדו סירב להצטרף לרכישה.
32. על רקע זה, במהלך שנת 2014, עדכנו מנהלי החברה כי רשויות המס באלבניה ערכו לחברה ביקורת פתע. לאחר אותה ביקורת, עודכנו בעלי המניות, ובהם הנתבע ונמרודי, כי הרשויות טוענות שבמהלך השנים האחרונות, בטרם רכישת המניות על ידם, החברה לא דיווחה על מלוא הכנסותיה ולא שילמה מיסים כנדרש, וכי לחברה חוב מס עצום בסך של כ-1.5 מיליון דולר.
33. בהמשך עודכנו הנתבע ונמרודי כי החברה הגיעה להסכם עם רשויות המס באלבניה, שלפיו חוב המס יופחת לסך של 30,000$ בלבד. למיטב ידיעת הנתבע, חוב זה שולם במלואו. במקביל חלה תמורה נוספת בקשר עם פעילות החברה, כאשר החוק באלבניה שונה בכל הקשור למתן רישיון להימורים, בין היתר באופן אשר חייב את החברה לסגור כ-50 מנקודות המכירה שהפעילה, אשר היו מצויות בקרבת מוסדות דת וחינוך. גם בנושא זה עודכנו בעלי המניות על ידי הנהלת החברה.
34. לטענת הנתבע, חרף ניסיונותיו לסייע להנהלת החברה להתמודד עם הקשיים שנוצרו כאמור, בין היתר לאור השינויים וההחמרה באכיפת החוק האלבני, נקלעה החברה לקושי תזרימי ולא הצליחה לעמוד גם בתשלומי המס הקבועים, אשר היוו תנאי להחזקת רישיון הימורים. בסופו של דבר, ולאחר שהחברה לא הצליחה לעמוד בתשלומי המס, בוטל רישיון ההימורים שלה, ובהתאם פעילותה וחשבון הבנק שלה הוקפאו.
35. הנתבע טען, כי במסגרת התביעה עתרו התובעים לחייבו להשיב להם את שקיבל. אלא שהתובעים לא טענו כלל כי הכספים בגין רכישת מניות החברה הועברו לנתבע. הנתבע טוען כי כספים אלו הועברו ישירות לקנולארי, ומשכך אין עילת תביעה כנגדו.
36. עוד נטען, כי נמרודי קיבל דיווחים שוטפים מאת מנכ"ל החברה באופן ישיר, שכן הנתבע לא ניהל בפועל את החברה. לטענתו, נמרודי היה מעורב ואישר את מינויים של מנהלי ועובדי החברה, קיבל מהם דיווחים שוטפים, פיקח על עבודתם וכיו"ב, והיה בעל מניות מעורב ומעודכן בכל דבר שהתרחש בחברה.
37. לנמרודי, כמו גם לנתבע, דווח אודות החקירה שהתקיימה בעניינה של החברה ואודות היווצרות חוב המס הנטען, ואף היה ידוע לו כי מנהלי החברה פועלים לטפל בחוב האמור ולהגיע להסכם עם רשויות המס. הנתבע לא הבטיח לנמרודי כי הוא ידאג לטפל בחוב המס או לשלמו מכיסו. למיטב ידיעת הנתבע, וכפי שדווח גם לנמרודי, החברה שילמה את חובה בהתאם להסכם שאליו הגיעה עם רשויות המס. יחד עם זאת, במהלך שנות פעילותה ולאור מצבה הכלכלי הקשה צברה החברה חובות מס שוטפים, ומשלא הצליחה לעמוד בתשלומם, ואף נאלצה לסגור נקודות מכירה, נלקח מהחברה רישיון ההימורים שלה ופעילותה הוקפאה.
38. לטענת הנתבע, נמרודי ידע היטב על פיטוריו של מנכ"ל החברה, מר מוסבליו, וכן ידע כי החברה נאלצה לסגור חלק מנקודות המכירה שלה, בין היתר לאור שינויים בחוק האלבני וחובות מס שהצטברו לה.
39. עוד טען הנתבע כי לא הציג בפני התובעת מצגים כלשהם, שעה שהסכם רכישת המניות נחתם על ידי נמרודי, והתובעת הוקמה לאחר החתימה עליו. התובעת לא פעלה על סמך המצגים הנטענים ובוודאי שלא העבירה לנתבע כספים כלשהם על סמך המצגים הנטענים (שממילא היו נכונים). נמרודי הוא שמכר את המניות לתובעת והציג בפניה מצגים בקשר עם אותן מניות. ככל שקמה לתובעת זכות להשבה, היא יכולה להיות מופנית כלפי נמרודי בלבד. לטענת הנתבע, ככל שנגרמו לתובעת נזקים יש לה אשם תורם בשיעור של 100%, נוכח הסתמכותה על מצגיו של נמרודי והחלטתה שלא לסייע לחברה להתמודד עם הקשיים אליהם נקלעה.