טענות הנתבע בכתב ההגנה
23. הנתבע הגיש כתב הגנה במסגרתו טען כי, לאחר שנמרודי והנתבע ערכו בדיקות אודות החברה (באמצעות עו"ד אשר ייצג את שניהם ואשר נמרודי היה בקשר ישיר ורציף איתו), ולאחר שנמרודי ערך גם בדיקות נוספות באמצעות עו"ד נוסף מטעמו, הן נמרודי והן הנתבע חתמו, כל אחד בנפרד, עם קנולארי על הסכם לרכישת מניותיו בחברה.
24. נמרודי והנתבע התקשרו בהסכם רכישת המניות במסגרתו הוסכם כי נמרודי ירכוש ישירות מקנולארי (ולא מהנתבע) 15% מההון המונפק והנפרע של החברה, בתמורה לסך של 1,800,000 אירו, אשר ישולמו לקנולארי, וזאת על פי הסכם לרכישת מניות שייחתם ביניהם.
25. במסגרת ההסכם הובהר, כי נמרודי כבר החל בביצוע בדיקת נאותות לחברה, וכן כי הנתבע, שכבר הועמדו לרשותו מסמכים אודות החברה, יעמיד לרשות נמרודי את המסמכים והמידע הנדרשים לשם ביצוע יעיל ומהיר של בדיקת הנאותות ויסייע ככל יכולתו.
26. ואכן, נמרודי ערך לחברה בדיקת נאותות בהתאם לשיקול דעתו וקיבל את כל המידע והמסמכים שהיו נחוצים והתבקשו על ידו. בהמשך, וכפי שסוכם בין הצדדים נחתם בין נמרודי לבין קנולארי הסכם רכישת מניות. במקביל נחתם גם בין הנתבע לבין קנולארי הסכם רכישת מניות במסגרתו רכש הנתבע 35 ממניות החברה.
27. לטענת הנתבע, בניגוד לנטען, נמרודי ידע היטב על קיומו של ההסכם בין הנתבע לקנולארי כמו גם על העובדה כי קיים פער בין ההסכם שדווח לרשויות באלבניה לבין ההסכם הפרטי שנכרת בין קנלוארי לבין הנתבע, וזאת עובר להתקשרותו בהסכם רכישת המניות ובהסכם המיוחד, כפי שעולה מתוצאות בדיקת הנאותות שערך. בנסיבות אלה אין הוא זכאי לפיצוי הקבוע בסעיף 3.1.11 להסכם רכישת המניות.
28. עוד טען הנתבע, כי במסגרת הסכם רכישת המניות הוסכם, כי בד בבד עם החתימה על ההסכם לרכישת מניות, ייחתם גם הסכם בין בעלי המניות החדשים, הנתבע, נמרודי ומר פרוקו. לפיכך, ביום 7.5.2013 חתמו בעלי המניות האמורים על הסכם בעלי מניות, אשר התובעים בחוסר תום לב בחרו שלא לצרף לכתב התביעה (להלן: "הסכם בעלי המניות").
29. במסגרת הסכם בעלי המניות ניתנו לנמרודי זכויות עודפות, חרף היותו בעל מניות המיעוט. כלומר, בניגוד לטענת התובעים, שלפיה התובעת הייתה בגדר "משקיעה שקטה" ונמרודי לא היה מעורב בניהול החברה, הרי שבפועל, נמרודי היה מעורב בניהול, אישר מינויים של מנכ"לים בחברה, איתם היה בקשר יומיומי וקיבל מהם כל מידע שביקש, בחר את רואה החשבון המבקר של החברה, קיבל ממנהלי החברה דוחות ניהוליים וכספיים ועוד.
30. במהלך חודש יולי 2013 ביקש נמרודי למכור את מניותיו בחברה לתובעת, ובהתאם התבקשו בעלי המניות לחתום על הסכם הצטרפות של התובעת להסכם בעלי המניות. לטענת הנתבע, בניגוד לנטען בכתב התביעה, נמרודי לא המחה את זכויותיו מכוח ההסכם המיוחד לידי התובעת, אלא נכרת בינו לבין התובעת הסכם מכר מניות. בהתאם, וככל שלתובעת טענות בדבר מצגים שנמסרו לה בטרם רכשה את מניות החברה, הרי שעליה להפנות טענות אלה לנמרודי, כמי שמכר לה את המניות. במסגרת ההסכם בין נמרודי לתובעת הציג נמרודי מצגים אודות המניות הנמכרות.
31. הנתבע הוסיף וציין, כי כחצי שנה לאחר השקעתם שלו ושל נמרודי בחברה פנה אליו נמרודי וסיפר לו כי התברר שמר פרוקו מואשם ברצח ברומניה ומבוקש על ידי הרשויות שם. מיד עם היוודע המידע האמור טס הנתבע לאלבניה והבהיר למר פרוקו כי אין עוד אפשרות להמשיך בשותפות ביניהם. בהתאם הנתבע החל בהליך לרכישת מניותיו של מר פרוקו, כאשר נמרודי מצדו סירב להצטרף לרכישה.
32. על רקע זה, במהלך שנת 2014, עדכנו מנהלי החברה כי רשויות המס באלבניה ערכו לחברה ביקורת פתע. לאחר אותה ביקורת, עודכנו בעלי המניות, ובהם הנתבע ונמרודי, כי הרשויות טוענות שבמהלך השנים האחרונות, בטרם רכישת המניות על ידם, החברה לא דיווחה על מלוא הכנסותיה ולא שילמה מיסים כנדרש, וכי לחברה חוב מס עצום בסך של כ-1.5 מיליון דולר.
33. בהמשך עודכנו הנתבע ונמרודי כי החברה הגיעה להסכם עם רשויות המס באלבניה, שלפיו חוב המס יופחת לסך של 30,000$ בלבד. למיטב ידיעת הנתבע, חוב זה שולם במלואו. במקביל חלה תמורה נוספת בקשר עם פעילות החברה, כאשר החוק באלבניה שונה בכל הקשור למתן רישיון להימורים, בין היתר באופן אשר חייב את החברה לסגור כ-50 מנקודות המכירה שהפעילה, אשר היו מצויות בקרבת מוסדות דת וחינוך. גם בנושא זה עודכנו בעלי המניות על ידי הנהלת החברה.
34. לטענת הנתבע, חרף ניסיונותיו לסייע להנהלת החברה להתמודד עם הקשיים שנוצרו כאמור, בין היתר לאור השינויים וההחמרה באכיפת החוק האלבני, נקלעה החברה לקושי תזרימי ולא הצליחה לעמוד גם בתשלומי המס הקבועים, אשר היוו תנאי להחזקת רישיון הימורים. בסופו של דבר, ולאחר שהחברה לא הצליחה לעמוד בתשלומי המס, בוטל רישיון ההימורים שלה, ובהתאם פעילותה וחשבון הבנק שלה הוקפאו.
35. הנתבע טען, כי במסגרת התביעה עתרו התובעים לחייבו להשיב להם את שקיבל. אלא שהתובעים לא טענו כלל כי הכספים בגין רכישת מניות החברה הועברו לנתבע. הנתבע טוען כי כספים אלו הועברו ישירות לקנולארי, ומשכך אין עילת תביעה כנגדו.
36. עוד נטען, כי נמרודי קיבל דיווחים שוטפים מאת מנכ"ל החברה באופן ישיר, שכן הנתבע לא ניהל בפועל את החברה. לטענתו, נמרודי היה מעורב ואישר את מינויים של מנהלי ועובדי החברה, קיבל מהם דיווחים שוטפים, פיקח על עבודתם וכיו"ב, והיה בעל מניות מעורב ומעודכן בכל דבר שהתרחש בחברה.
37. לנמרודי, כמו גם לנתבע, דווח אודות החקירה שהתקיימה בעניינה של החברה ואודות היווצרות חוב המס הנטען, ואף היה ידוע לו כי מנהלי החברה פועלים לטפל בחוב האמור ולהגיע להסכם עם רשויות המס. הנתבע לא הבטיח לנמרודי כי הוא ידאג לטפל בחוב המס או לשלמו מכיסו. למיטב ידיעת הנתבע, וכפי שדווח גם לנמרודי, החברה שילמה את חובה בהתאם להסכם שאליו הגיעה עם רשויות המס. יחד עם זאת, במהלך שנות פעילותה ולאור מצבה הכלכלי הקשה צברה החברה חובות מס שוטפים, ומשלא הצליחה לעמוד בתשלומם, ואף נאלצה לסגור נקודות מכירה, נלקח מהחברה רישיון ההימורים שלה ופעילותה הוקפאה.
38. לטענת הנתבע, נמרודי ידע היטב על פיטוריו של מנכ"ל החברה, מר מוסבליו, וכן ידע כי החברה נאלצה לסגור חלק מנקודות המכירה שלה, בין היתר לאור שינויים בחוק האלבני וחובות מס שהצטברו לה.
39. עוד טען הנתבע כי לא הציג בפני התובעת מצגים כלשהם, שעה שהסכם רכישת המניות נחתם על ידי נמרודי, והתובעת הוקמה לאחר החתימה עליו. התובעת לא פעלה על סמך המצגים הנטענים ובוודאי שלא העבירה לנתבע כספים כלשהם על סמך המצגים הנטענים (שממילא היו נכונים). נמרודי הוא שמכר את המניות לתובעת והציג בפניה מצגים בקשר עם אותן מניות. ככל שקמה לתובעת זכות להשבה, היא יכולה להיות מופנית כלפי נמרודי בלבד. לטענת הנתבע, ככל שנגרמו לתובעת נזקים יש לה אשם תורם בשיעור של 100%, נוכח הסתמכותה על מצגיו של נמרודי והחלטתה שלא לסייע לחברה להתמודד עם הקשיים אליהם נקלעה.