טענות התובעים בכתב התשובה
40. בתשובה לטענות הנתבע טענו התובעים, כי יום לאחר החתימה על הסכם רכישת המניות נחתם הסכם טכני בין נמרודי לבין קנולארי, שנדרש מבחינה משפטית, לשם יישום והשלמה של העסקה. לטענת התובעים, הסכם טכני ושולי זה הסדיר בפועל את פעולת העברת המניות, שבשלב זה אמנם נרכשו על ידי הנתבע אך טרם הושלמה העברתן לידיו.
41. כלומר, במקום שיהיו לעסקה שני שלבים- הראשון שהנתבע ירכוש מקנולארי את 50 המניות על פי אותו הסכם ראשון שנחתם ביניהם בשלהי 2012, והשני שנמרודי ירכוש מהנתבע 15 מניות, סוכם כי מבחינה טכנית ומטעמי יעילות יהיה זה קל יותר ליישם את העסקה בשלב אחד שבו נמרודי ירכוש את המניות ישירות מקנולארי. קנולארי שימש רק כ"צינור" שנועד לאפשר את השלמת העסקה בין הנתבע לנמרודי. נמרודי כלל לא הכיר את קנולארי, לא נפגש איתו ומעולם לא שוחח איתו. כל המצגים וההתחייבויות ביחס לחברה ניתנו לו על ידי הנתבע.
42. אשר לבדיקת הנאותות שערך נמרודי, טענו התובעים, כי הנתבע הצהיר בהסכם עם נמרודי כי הוא מודע לכך שאין בקיומה של בדיקת הנאותות בכדי לפטור את הנתבע מאחריות מלאה למצגים שניתנו על ידו, וכי התקשרותו של נמרודי עם הנתבע בהסכם זה היא אך ורק על סמך המצגים, האישורים, ההצהרות וההתחייבויות שניתנו על ידי הנתבע.
43. עוד נטען, כי בניגוד לטענות הנתבע, הוא זה שניהל בפועל את החברה ועשה בה כבשלו. לתובעת או לנמרודי לא הייתה כל מעורבות בניהול החברה. בחודש פברואר 2014, זמן קצר לאחר רכישת המניות על ידי התובעת, הפך הנתבע לבעל שליטה בחברה, המחזיק ב-80% ממניותיה.
44. אשר לטענות להיעדר יריבות טענו התובעים, כי גם לשיטתו של הנתבע, טענתו להיעדר יריבות מתייחסת אך ורק לטענות התובעת בדבר הפרת ההסכם על ידי הנתבע ולא לטענות התובעת בדבר התנהלותו של הנתבע בחברה והאופן בו יום בהיר אחד היא "נעלמה". כלומר טענת היעדר היריבות לא מתייחסת לעילות תביעה רבות שיש לתובעת כלפי הנתבע.
45. שנית, גם ביחס לטענות התובעת בדבר הפרת ההסכם על ידי הנתבע, קיימת יריבות ישירה בינו לבין התובעת. כך, כאשר נחתם ההסכם בין נמרודי לנתבע, נמרודי לא ידע אם ירכוש את המניות בעצמו או באמצעות חברה מטעמו. התלבטות זו הובילה לכך שבפתיח להסכם לרכישת המניות צוין כי נמרודי אמנם צד להסכם, אך הוא מתקשר בהסכם עם הנתבע במישרין או באמצעות חברה בשליטתו. כלומר, הנתבע הסכים לכך שגם חברה בשליטתו של נמרודי רשאית להיות צד להסכם במקומו של נמרודי. משכך, ברי כי יש לראות בתובעת כמי שחתומה על ההסכם עם הנתבע ונכנסת בנעליו של נמרודי לצורך הגשת התביעה.
השתלשלות העניינים בתיק
46. כתב התביעה המקורי הוגש על ידי התובעת בלבד. עם זאת, לאחר שמו"מ שנוהל בין הצדדים לא צלח, הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של צירופו של נמרודי כתובע נוסף.
47. ביום 9.1.2019 התקיים בפני קדם משפט במסגרתו הסכימו הצדדים להוספתו של נמרודי כתובע כמו גם להגשת כתב תביעה מתוקן, במסגרתו יתוקן הנזק הנטען.
48. לאחר שהוגשו כתבי טענות מתוקנים התקיים בפני קדם משפט נוסף, ביום 3.10.2019, במסגרתו ניתנו הוראות לעניין ההליכים המקדמיים.
49. ביום 9.2.2020 הגישו התובעים בקשה למחיקת כתב ההגנה שהגיש הנתבע, שעה שלא השיב לדרישות המקדמיות שנשלחו אליו. חרף ארכה שניתנה לו, הנתבע לא השיב לבקשה במועד. משכך, קבעתי בהחלטתי מיום 12.3.2020 כי אין לקבל את התנהלותו של הנתבע אשר חרף ארכות רבות שניתנו לו לא פעל לשם השלמת ההליכים המקדמיים ואף לא השיב לבקשה שהגישו התובעים למחיקת כתב ההגנה. עם זאת, שעה שמחיקת כתב הגנה היא סעד קיצוני וחריג, ושעה שב"כ הנתבע טענו כי הקשר עמו נותק, מצאתי שלא להיעתר לבקשה למחיקת כתב הגנה.
חרף זאת, קבעתי בהחלטתי מיום 12.3.2020, כי הנתבע לא יהא רשאי להגיש כראיה מסמכים שטרם הוגשו מטעמו במסגרת התובענה דנן וכי הנתבע ויתר על זכותו לגילוי ועיון במסמכים מטעם התובעים. במסגרת ההחלטה נקבעו מועדים להגשת ראיות מטעם הצדדים.
50. ביום 30.7.2020 הגישו התובעים ראיותיהם.
51. ביום 23.9.2020 הגישו ב"כ הנתבע "הודעה על הפסקת ייצוג". בהחלטתי מאותו היום קבעתי כי בטרם אורה על שחרור מייצוג יש להבהיר אם הנתבע מודע למועד להגשת תצהירים ומוצגים מטעמו.
52. בהמשך, ב"כ הנתבע הודיעו לבית המשפט ביום 18.10.2020 כי יידעו את הנתבע בדבר המועד להגשת ראיות וכן בדבר מועד הדיון הקבוע בתיק, וזאת באמצעות משלוח הודעות דוא"ל. ביום 20.10.2020 הוסיפו ב"כ הנתבע והודיעו, כי אין ברשותם כתובת עדכנית של הנתבע ופרטי ההתקשרות עמו הם כתובת דוא"ל ומספר טלפון שהומצאו לתיק בית המשפט.
53. בהחלטה מיום 20.10.2020 קבעתי, כי שעה שלא הומצאה כתובת מגורים עדכנית, אלא אך מספר טלפון וכתובת דוא"ל, יעדכנו ב"כ הנתבע את הנתבע כי פרטי ההתקשרות שהומצאו לבית המשפט כוללים אך את הפרטים האמורים ומעתה המצאת כתבי בית דין לנתבע תיעשה באמצעות דוא"ל.
54. עוד באותו יום הודיעו ב"כ הנתבע כי עדכנו את הנתבע באמצעות דוא"ל בדבר ההחלטה מיום 20.10.2020. בהחלטה נוספת מאותו היום שוחררו ב"כ הנתבע מייצוגו ונקבע כי כתבי בית הדין יומצאו לנתבע באמצעות דוא"ל.
55. מאז נותק הקשר עם הנתבע.
56. הנתבע לא הגיש ראיותיו במועד שנקבע לכך ואף לא התייצב לדיון שהתקיים בפני ביום 19.11.2020. במסגרת הדיון נקבע כי על הנתבע להבהיר עד ליום 26.11.2020 מדוע לא הגיש תצהירים מטעמו ולא התייצב לדיון.
57. משלא הוגש דבר מטעמו של הנתבע, קבעתי בהחלטתי מיום 29.11.2020 כי הנתבע לא יהיה רשאי להוכיח כל טענה עובדתית, זאת בהתאם להוראות תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א תשמ"ד"), הן התקנות אשר היו בתוקף במועד מתן ההחלטה. כמו כן, נקבעו במסגרת החלטה זו המועדים להגשת סיכומים מטעם הצדדים.
58. ביום 12.1.2021 הגישו התובעים סיכומים מטעמם. ביום 13.1.2021 הודיעו כי המציאו את סיכומיהם לנתבע באמצעות דוא"ל. הנתבע לא הגיש סיכומים מטעמו.
59. בהחלטתי מיום 7.3.2021 קבעתי כי המועד להגשת סיכומי הנתבע חלף.
דיון והכרעה
60. כאמור, הנתבע לא הגיש תצהירים מטעמו ואף לא סיכומים מטעמו. תקנה 168(א) לתקנות סד"א תשמ"ד מסמיכה את בית המשפט להורות כי עדות ראשית תובא בתצהיר. תקנה 168(ב) מוסיפה וקובעת כך: "לא הגיש בעל הדין תצהיר של עד כפי שנדרש על פי תקנה זו או על פי תקנה 143, לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות".
61. בעניין תקנה זו, קבע בית המשפט העליון בפסק הדין שניתן במסגרת ע"א 10687/07 אלמשרק חברה לביטוח בע"מ- רמאללה נ' חג'וג' (פורסם בנבו, 5.8.2010), על-ידי כבוד השופטת (כתוארה אז) א' חיות, דברים אלו (בפסקה 17):
"הנה כי כן, בעל-דין אשר אינו מקיים את החלטתו של בית המשפט בדבר תצהירי העדים מטעמו, לא יוכל להביא את הראיות ולהעיד את העדים בשלב ההוכחות אלא בהתקיים נסיבות כמפורט בסיפא לתקנה 168(ב) לתקנות סדרי הדין (ראו ע"א 6092/00 כדורי פיתוח עירוני בע"מ נ' אוטמזגין, פ"ד נו(6) 786, 790 (2002)). בבוא בית המשפט לבחון האם אי-הגשת התצהירים במועד נבעה מ'סיבות מוצדקות', שומה עליו לשקול את מידה אחריותו של המבקש לאי-הגשת תצהירים כאמור ואת מידת הפגיעה הצפויה לבעלי הדין שכנגד כתוצאה מקבלת הבקשה להגשת התצהירים באיחור, בשים לב לאינטרס הלגיטימי שיש להם בסיום ההליך ובהסתמכותם על אופן ניהול ההליך עד אותו שלב".
62. כאמור, במקרה דנן אף לא הוגשה בקשה כאמור או כל בקשה אחרת, משכך, ניתנה החלטתי מיום 29.11.2020. במועד מתן ההחלטה היו תקנות סדר הדין האזרחי בתוקף.
63. אמנם לא נקבעה בתקנות סד"א תשמ"ד הוראה שלפיה אי הגשת תצהירים מהווה מחדל שמוביל למחיקת כתבי הטענות. הוראה שלפיה מחדל של בעל דין יביא למחיקת כתב הטענות מטעמו נקבעה ביחס לבעל דין שלא מקיים צו המחייב להשיב לשאלון, צו גילוי מסמכים, צו לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים. במקרה של מחדל שכזה, יוביל הדבר למחיקת כתבי הטענות, ובעניין נתבע למחיקת כתב ההגנה, וממילא לקבלת התביעה נגדו (תקנה 122 לתקנות סד"א תשמ"ד). הוראה שכזו, אכן לא נקבעה ביחס לאי הגשת תצהירי עדות ראשית.
64. כך גם לא נקבע בתקנות סד"א תשמ"ד, כי יש לראות במי שלא הגיש תצהיר כמי שלא התייצב לדיון. זאת בשונה, מאי הגשת סיכומי טענות, שלגביהם נקבע בתקנה 160(ד) לתקנות אלו, כי דינו של מי שלא הגישם, כדינו של מי שלא התייצב לדיון. הוראה דומה נקבעה בתקנה 74(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"). בהתאם להוראות תקנה 180(ג)(1) לתקנות החדשות, תקנה 74(ג) לתקנות החדשות חלה אף על הליכים שהוגשו בטרם כניסת התקנות החדשות לתוקף.
65. אולם גם במקרה של אי התייצבות לדיון, אין משמעות הדבר שהתביעה שהוגשה תתקבל נגד הנתבע באופן מידי, אלא נקבע ש"רשאי התובע להוכיח את תביעתו ויהיה זכאי לסעד שביקש לפי הראיות שהתקבלו" (תקנה 75(2) לתקנות החדשות).
66. לפיכך, מקום שבו הנתבע לא התייצב לדיון, עדיין מוטלת על התובע החובה להוכיח את תביעתו. בסיכומי התובעים נטען כי בגין התנהלותו של הנתבע זכאים הם לסעדים הבאים:
א. פיצוי מוסכם בסך של 1,671,428.7 אירו (6,862,886 ₪), בגין ההפרש בין המחיר ששילם נמרודי עבור המניות שרכש בחברה למחיר ששילם הנתבע בגין המניות שרכש הוא, כפי שנקבע בסעיף 3.1.11 להסכם רכישת המניות.
ב. פיצוי בסך 1,675,000 אירו (6,877,550 ₪) בגין הפסד השקעתם במניות החברה, שנעשתה על בסיס מצגיו של הנתבע ובגין הפרתו את ההסכם ו/או מחדליו בקשר עם חיסול החברה.
ג. פיצוי בסך 500,000 ₪ בגין נזקים לא ממוניים.
להלן אדון בטענות התובעים לעניין זכאותם לכל אחד מהסעדים האמורים.
ההפרש במחירי המניות
67. לעניין זה טוענים התובעים, כי המחיר שתמורתו רכש נמרודי 15 ממניותיה של החברה הוא סך של 1,800,000 אירו, דהיינו על פי ערך חברה של 12,000,000 אירו, ובמחיר למניה של 120,000 אירו.
68. טענה זו נתמכת בלשונו של הסכם רכישת המניות, אשר אין חולק כי הנתבע חתום עליו. כך, בפסקה הרביעית בעמוד הראשון להסכם, נכתב במפורש, כי נמרודי ירכוש 15 מניות של החברה, המהוות 15% מהונה המונפק והנפרע, בתמורה לסך של 1,800,000 אירו. דברים דומים נכתבו בסעיף 2.2 להסכם רכישת המניות.
69. בסעיף 3.1.11 להסכם רכישת המניות נקבע:
"המניות הנמכרות לנמרודי בהתאם להסכם זה, ירכשו על בסיס שווי חברה של 12 מיליון יורו ומחיר למניה זהה לזה של כל מניה מתוך המניות הנמכרות ועמירן לא מקבל או יקבל כל פרמיה עודפת או נוספת על מחיר המניות הנמכרות לנמרודי כאמור. עמירן מתחייב כי במקרה שיתברר בכל שלב שהוא (לרבות לאחר מועד ההשלמה), כי עמירן רכש את המניות במחיר למניה אשר שונה מהמחיר למניה בהן נמרודי רוכש את המניות הנמכרות לנמרודי ו/או כי עמירן קיבל פרמיה עודפת או נוספת על מחיר המניות הנמכרות לנמרודי, עמירן יעביר לנמרודי את חלקו בפרמיה העודפת (pro-rata) לאחזקותיו של נמרודי במועד בו התגלה הדבר."
70. מכאן, שעל פי לשון ההסכם, התחייב הנתבע לרכוש את 35 המניות שרכש מקנולארי על פי ערך חברה זהה לזה שבו רכש נמרודי את 15 המניות שרכש, דהיינו 12,000,000 אירו, ובמחיר למניה של 120,000 אירו, כך שהיה צריך לשלם תמורת מניותיו סך כולל של 4,200,000 אירו.
71. כמתואר לעיל, התובעים טוענים, כי לאחר שהוגשה התובענה דנן התגלה להם כי הנתבע הפר התחייבות זו ורכש את חלקו במניות החברה לפי ערך חברה של 857,142 אירו בלבד ושילם עבור 35 מניות סך של 300,000 אירו בלבד, שהם 8,751 אירו בלבד למניה.
72. לתמיכה בטענה זו צירפו התובעים למוצגיהם (מוצג ל"א) את ההסכם שנחתם בין הנתבע לבין קנולארי ביום 25.4.2013, יום למחרת שנחתם בין נמרודי לנתבע הסכם רכישת המניות, במסגרתו, כאמור, התחייב הנתבע כי ירכוש את מניותיו במחיר זהה לזה ששילם נמרודי עבור המניות שרכש.
73. מסעיף 1.1 להסכם זה עולה, כי אכן במסגרתו רכש הנתבע מקנולארי 35 ממניות החברה. בסעיף 3.1 להסכם האמור נקבע מחירן של המניות- סך של 300,000 אירו.
74. מן האמור לעיל עולה, כי המסמכים שצורפו על ידי התובעים תומכים לכאורה בטענותיהם, שלפיהן הנתבע הפר את התחייבותו בסעיף 3.1.11 להסכם רכישת המניות ורכש את מניותיו מקנולארי במחיר נמוך בהרבה מהמחיר אשר שילם נמרודי עבור המניות שרכש.
75. כאמור לעיל, בכתב הגנתו טען הנתבע, כי בניגוד לנטען על ידי התובעים, מדו"ח בדיקת הנאותות שערך נמרודי עולה, כי הצדדים ידעו היטב כי בהתאם לפרקטיקה הנוהגת באלבניה, המחיר בהסכם שדווח לרשויות באלבניה, הוא ההסכם שצורף למוצגי התובעים, שונה מהמחיר ששולם על ידי הנתבע לקנולארי בפועל. עוד טען הנתבע, כי במצב דברים זה, חזקה כי נמרודי לא היה מתקשר בהסכם רכישת המניות לולא שוכנע כי הנתבע שילם אותו מחיר כמוהו פר מניה.
76. טענות אלה של הנתבע הן טענות עובדתיות. שעה שלא הוגשו תצהירים וראיות מטעמו, אין בידי לקבלן.
77. יש לציין, כי מעיון בדו"ח בדיקת הנאותות שצורף כנספח 1 לכתב ההגנה המתוקן שהגיש הנתבע, עולה כי לא מפורט בו המחיר למניה על פי ההסכם שצורף למוצגי התובעים. כל שנכתב בו הוא כי באלבניה נהוג להגיש הסכם שונה לרשויות, מקום בו הצדדים אינם מעוניינים לחשוף את סכום העסקה האמיתי, אלא שבמקרה דנן לא ברור מה הסיבה לחוסר ההתאמה בין ההסכמים.
78. עוד יצוין, כי הנתבע לא הכחיש מפורשות בכתב הגנתו כי חתם על הסכם שלפיו רכש את מניות החברה בסך של 300,000 אירו ואף לא ציין מהו הסכום ששילם עבור המניות שרכש. הוא אף לא הציג הסכם שלפיו רכש את מניות החברה במחיר זהה למחיר שבו רכש נמרודי את מניותיו. בנסיבות אלה, בהיעדר תצהיר וראיות מטעם הנתבע, טענות התובעים, הנתמכות במסמכים מזמן אמת, לא נסתרו.
79. אשר לטענותיו של הנתבע בנוגע לבדיקת הנאותות שביצע נמרודי, הרי שעל פי הנטען בכתב התשובה שהגישו התובעים, האמור בדו"ח בדיקת הנאותות מתייחס בכלל למערכת הסכמית אחרת ושונה, אשר בוטלה בהסכם רכישת המניות. לטענת התובעים, מדובר במתווה העסקה המקורי בין הנתבע לקנולארי מדצמבר 2012, שלפיו התכוון הנתבע לרכוש בעצמו את כל 50 המניות, לפני שהוסכם בינו לבין נמרודי על פיצול הרכישה של אותן מניות כך שהנתבע ירכוש 35 מהן ונמרודי ירכוש 15 מהן. מתווה זה בוטל בהסכם רכישת המניות.
80. לטענת התובעים, בדו"ח בדיקת הנאותות, אשר נחתם ביום 17.4.2013 מתואר הסכם עליו חתם הנתבע בחודש דצמבר 2012, לרכישת 50 מניות בחברה. אמנם בדו"ח נכתב בטעות כי ההסכם נחתם בדצמבר 2013, אך ברי כי מדובר בטעות סופר, שכן הדו"ח עצמו נחתם באפריל 2013 כך שאין הוא יכול להתייחס להסכם מחודש דצמבר 2013. הסכם זה בוטל, כאמור, עם החתימה על הסכם רכישת המניות.
81. טענות אלה של התובעים נתמכו בתצהירו של נמרודי (ראו סעיפים 53-54 לתצהירו של נמרודי). בנוסף, בסעיף 3.5 לדו"ח בדיקת הנאותות, שעליו הסתמך הנתבע בכתב הגנתו, נאמר כי הסעיף מתייחס להסכם שנחתם בין הנתבע לקנולארי לרכישת 50 מניות ממניות החברה. אף בכך יש כדי לתמוך בטענות התובעים, שלפיהן ההסכם אליו מתייחס דו"ח בדיקת הנאותות אינו ההסכם הסופי שנחתם בין הנתבע לקנולארי, שעה שאין חולק כי בסופו של יום הנתבע רכש מקנולארי 35 ממניות החברה. שעה שהנתבע לא הגיש ראיות מטעמו ולא חקר את נמרודי על תצהירו, הרי שטענות התובעים לא נסתרו.
82. נוכח האמור לעיל, סבורתני כי בנסיבות העניין ובהיעדר ראיות מטעם הנתבע, עמדו התובעים בנטל המוטל עליהם להוכחת טענותיהם בדבר ההסכם שנחתם בין הנתבע לבין קנולארי.
83. משכך, בהתאם לקבוע בסעיף 3.1.11 להסכם רכישת המניות, זכאים התובעים לפיצוי בשווי ההפרש בין המחיר ששילם נמרודי עבור כל מניה לבין המחיר ששילם הנתבע עבור כל מניה. כמפורט לעיל, הנתבע רכש את מניותיו במחיר של 8,571.42 אירו למניה ואילו נמרודי רכש מניותיו במחיר של 120,000 אירו למניה. כלומר, ההפרש בין המחירים הוא 111,428.58 אירו למניה. על מנת לחשב את חלקם של התובעים בפרמיה העודפת שקיבל הנתבע יש להכפיל סכום זה ב-15, שכן נמרודי רכש 15 ממניות החברה. קרי, על הנתבע לפצות את התובעים בסך של 15X 111,428.58 אירו= 1,671,428.7 אירו.