36.3. עדות הנתבע מעלה אף היא כי מדובר בהסכם שנכרת לאור מתיחות רבה ביחסי הצדדים לאור המחלוקות בדבר אופן ניהול החברה ומצבה הפיננסי:
"ש. למעשה המתיחות בינך לבין ל.כ. הייתה בעיקר סביב מצב החברה וזה נמשך על פני תקופה ארוכה עובר להסכם מיום 31/5/20 , נכון?
ת. היה סוג של מתיחות, כן.
ש. אתה שולח לל.כ. ביום 18/4/20 סמוך להסכם, "אני שולח לך פ מכיוון שאנו ... בגלל קשיים בעסק, אני לא מוצא לנכון לפרק את הבית, אני... תעסק שלי ולרדת ממך, תוציאי לי כרטסת של מטרו...", מה יש לך להגיד על זה?
ת. לא זוכר. כמו הוואט צאפ של רובין, לא זוכר." (עמ' 27 שורה 28 עד עמ' 28 שורה 1 לפרוטוקול)
ובהמשך מאשר הנתבע כי מדובר בהסכם בעניין כלכלי על רקע מצוקתה של התובעת וחששה מפני קריסה כלכלית. אמנם הוא מאשים את ב"כ התובעת בקריסה טוטלית של המשפחה, אך הוא מאשר בעדותו במפורש כי מדובר בהסכם כלכלי שמטרתו הייתה להעביר הבעלות בחברה על חובותיה וניהול אליו.
"ש. מה עמדתך לגבי ההסכם?
ת. קורא את ההסכם ומשיב, מה שרשום זה מה שנכון, כשאני חתמתי על ההסכם, אני חתמתי בסוג של לחץ, פתחתי כביכול עוסק מורשה כי ל.כ. עצרה את הפעילות בחברה, אז אני מצאתי לנכון כדי שלא תהיה סוג של קריסה, לא רציתי להגיע למצב שהביאה אותנו אוחנה, לא ידעתי שזה התוכניות, אין שום סיבה בעולם, אם לא הייתי חותם לא הייתי מקבל דפי חשבון ולא הייתי צריך של החברה, כי הייתי שכיר, בבנק מזרחי רצו חשבון עו"ש פרטי, לא של העסק, כמו בן אדם שיש לו חשבון עו"ש ולשם נכנס המשכורת, אם אתה לא חותם, אתה לא מקבל. לא חשבתי לשנייה ועד היום אני כאן אומר שכל התהליך שאנו עוברים הכל היה ניתן, אני קורא לזה משבר כלכלי, גב' ליאורה אוחנה מה שאני לא רציתי שהיא תגיע וגם אחרי שהפרדנו כוחות ואני בוכה ומתחנן, גם אם עו"ד נדב קמינח שנכנס בינינו ואמר לל.כ. שהיא הולכת לאיבדון, לוקחים את הלקוחה לתהום וזה מה שאמר השופט, אני מתחנן ל.כ. , אנו פה, אני נשבע במקום הזה, אנו יכולים, אל תחזרי הביתה, אבל אנו יכולים לסדר. כל זה נעשה רק החתימה נעשתה, סוג של לחץ, כי אם אני הייתי יודע שזה הכוונות שלה, חתמתי בלחץ ממנה, כי רציתי למנוע קריסה שאת עשית. קריסה כלכלית של הזוג הזה שאת גרמת גב' ליאורה, אם המצב שלנו היה גרוע, את עשית את המצב יותר גרוע. חתמתי בלחץ, הייתי צריך לפתוח חשבון כדי להמשיך". (עמ' 28 לפרוטוקול)
36.4. ניתן ללמוד באופן ברור מהנסיבות שההסכם נכרת על רקע מצוקה כלכלית ורצון של התובעת שלא להיות מעורבת בחובות של החברה תוך העברת הניהול שלה והאחריות עליה לידי הנתבע. ככזה מדובר בהסכם כלכלי ועסקי לחלוטין. העובדה ששני בני הזוג מאשרים כי לכאורה לאחר ההסכם אמורים היו להמשיך לחיות את חייהם יחד מלמדת כי ההסכם אינו קשור או צופה פני פקיעת נישואין (הגם שהנתבע טוען כי התובעת תכננה מהלכי הגירושין כבר בעת עריכת ההסכם- טענה שלא הוכחה כדבעי).
36.5. בית המשפט נותן אמון מלא בגרסתה של התובעת ובעדותה בכל הנוגע לנסיבות עריכת ההסכם, שכן הדברים למעשה מצאו חיזוק משמעותי בדברי הנתבע.
36.6. אין בעדויות הצדדים כל אינדיקציה לכך שמדובר היה בהסכם גירושין, או הסכם ממון כולל ובפרט לאחר מחיקת סעיף 4 שבהסכם והאמירה של שני הצדדים כי ההסכם אמור היה לאפשר להם להמשיך לחיות יחד ובשים לב ללשון ההסכם אני קובע בזה כי מדובר ב"הסכם אחר" כמשמעותו בסעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון היוצר הפרדה רכושית בין העסק של האשה לבין החברה של האיש (שנוהלה עד אז על ידי האשה).
האם עלה בידי הנתבע להוכיח שההסכם נחתם בכפיה או כי לא ידע על מה חתם?
37. לאחר שנקבע כי ההסכם שערכו הצדדים הוא "הסכם אחר" שאין חובה לאשרו בבית המשפט והוא בתוקף לפי סעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון, יש להידרש לטענות הנתבע כי החתימה על ההסכם נעשתה בחוסר תם לב מצד התובעת ו/או בכפייה ותחת לחץ.
37.1. לפי כתבי הטענות והתצהיר של הנתבע, התובעת הייתה אמונה על כל ענייני הכספים של החברה והוא לא היה מודע או בעל גישה למידע הפיננסי והבנקאי. הנתבע לא טען בכתב ההגנה כי הוחתם בכפייה או תחת אונס על ההסכם. הדברים עלו רק מכתבי טענות מאוחרים יותר ולא פורטו בכתב ההגנה. בכתב ההגנה הטענה בעניין ההסכם הייתה שהחתמתו של הנתבע על המסמכים הייתה בחוסר תם לב (ראו סעיפים 70, 71 לכתב ההגנה וסעיף 20 לסיכומיו). עם זאת גם טענה זו לא הוכחה.
37.2. זה המקום לציין כי אם מדובר בהסכם שנחתם תחת כפייה הרי היה אמור הנתבע להודיע על ביטול ההסכם או לעתור לכך תוך זמן סביר לאחר שנסתיימה הכפייה (לכל המאוחר עם הפירוד ביולי 2020) ואין חולק כי הוא לא עשה כן מעולם (ראו סעיפים 17, 20 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973 וכן שלו וצמח דיני חוזים, מהדורה רביעית, 2019, פרק 14 ובעמ' 465-467). כבר מטעם זה יש לדחות טענת הכפייה על הסף (ויוזכר אף בסיכומיו לא עותר התובע לביטול ההסכם אלא לאי הכרה בו או אי אכיפתו).
37.3. רק בסיכומים ובעדות בבית המשפט פירט הנתבע את טענת הכפייה בכך שטען כי התובעת דרשה ממנו לחתום על ההסכם כתנאי לכך שהיא תעביר לו דפי חשבון. דפי חשבון הבנק של החברה היו חיוניים ביותר לנתבע הואיל והוא עמד לפתוח חשבון בנק על שמו לשם ניהול עוסק מורשה שלמעשה העתיק פעילות החברה, אך הדבר לא התאפשר לו ללא דפי בנק מחשבון הבנק של החברה. לכן הוא טוען, כי חתם על ההסכם רק כדי שיוכל להמשיך ולנהל את העסק (סעיף 20 לסיכומים).
37.4. אינני מקבל טענה זו. בהחלט מקובלת עלי הטענה כי התובעת הייתה מעורבת בענייני הכספים ושלטה בגישה לחשבון הבנק. אך השליטה לכל הפחות במידע הבנקאי ובביצוע פעולות בחשבון לא הייתה אבסולוטית. בנוסף גם אם הייתה מתקבלת הטענה שהתובעת התנתה את העברת דפי החשבון לנתבע בחתימה על ההסכם עדיין לא מדובר בכפייה או הכרח של הנתבע לחתום על ההסכם. זאת ועוד, אני קובע מהתרשמותי מעדויות הצדדים כי הנכונות של הנתבע לחתום על ההסכם לא נבעה מרצונו לנהל חשבון בנק ולהקים עוסק מורשה או לכל הפחות לא רק בשל כך, אלא ובעיקר בשל רצונו להמשיך בחיים משותפים עם התובעת כאשר הוא יודע שאי קבלת האחריות על החברה לא תאפשר זאת ועלולה להוביל למשבר חמור ביחסים. ניכר גם מההליכים האחרים, כי התובע לא חפץ במשבר שעלול להוביל לפירוד בין הצדדים וידע כי סוגיית הניהול הכושל של החברה הוא זרז למשבר שכזה. במשך זמן רב סירב לדרישת התובעת למהלך של העברת החבות הנובעת מהחברה לפתחו עד אשר למעשה אמרה לו "איני יכולה עוד". סוגיית הקמת עוסק מורשה או פתיחת חשבון בנק היא ספיח או סיבה נוספת לחתימת ההסכם או נובעת ממנו אך לא מנביעה אותו.
37.5. מכאן שסוגיית הכפפת העברת דפי החשבון אם הייתה, הייתה חלק מהנסיבות שהביאו לחתימה על ההסכם כאשר יש לראות את הדבר במכלול במסגרת מערכת היחסים שבין הצדדים ולא לבודד את ההתניה האמורה בין הצדדים ככזו המאפילה על יתר הנסיבות ונמצאת בחלל ריק. מכל מקום לנתבע הייתה גישה מלאה חודשים ארוכים לחשבון הבנק, לנציגה בסניף בשם קרן, לכרטיס עדכון מגנטי, לתוכנת הנהלת חשבונות, לרואה החשבון והוא ידע (לטעמי טוב יותר מהתובעת) כמה חייבים לו לקוחות וכמה הוא חב לספקים וגם מה מצב החשבון. הוא לא הביא עדות אחת כדי להוכיח אחרת או כדי לבסס את היעדר היכולת לפתוח חשבון בנק ללא דפי החשבון כנטען על ידו.
אני מוצא וקובע כי הנתבע רצה להפיס דעתה של התובעת כי הוא יהיה אחראי בלעדי על החברה בשל הבנתו את מצוקתה הרגשית לאור פניות נושים ולאור מצבה הכלכלי של החברה. אך הוא ידע היטב על מה חותם ומה משמעות החתימה ומדוע הוא כורת את ההסכם.
37.6. כמו כן בסעיף 16 לסיכומיו טען הנתבע כי : "כשם שהאמין בתובעת כשנתן לה את מלוא השליטה בכספים, כך האמין בה כשחתם על ההסכם". משפט זה מרוקן מתוכן את הטענה כי ההסכם נחתם מתוך כפייה או לחץ, שכן לא הונחה תשתית להוכחת חתימה בנסיבות של כפייה או לחץ אלא דווקא מרצון חופשי שכן האמין וסמך על התובעת, כך לדבריו ממש.
37.7. אם בכפייה ובלחץ עסקינן, אציין כי במסגרת הליך צו ההגנה וגם בעדות התובעת בהליך הנוכחי, עלה כי הנתבע הוא זה שנתון להתפרצויות זעם מפחידות בהן הוא מרים את קולו באופן שקשה עד מאוד לתארו במילים (ובית המשפט שמע הקלטה של אחד המקרים בהם נשמע הנתבע במהלך ויכוח עם התובעת צורח באופן אלים ומפחיד). לכן סבירה יותר עמדת התובעת בהקשר זה כי הנתבע הכתיב את ההתנהלות בעניין החברה ולא היא;
"ש. למה לא אמרת לו או שאתה גובה כספים או שסוגרים את העסק?
ת. לחיות עם י.כ. זה לחיות במצב שעל פי ישק דבר. רמת הצרחות והצעקות והאיומים. המצב הסלים בבית עד שהגיע למצב שהוא איים להרוג אותי ולחתוך אותי לשתיים. אני הייתי עדה לזה (עמ' 10 שורה 1 עד עמוד 11 שורה 3 לפרוטוקול).
37.8. בעדותו מסר הנתבע כיצד הגיע אינספור פעמים לסניף הבנק בו מתנהל החשבון של החברה, כיצד הוא זה שעסק במכירות, קניות, גבייה וגם היה בקשר עם גב' קרן מסניף הבנק. אמנם טוען הנתבע כי היה רק שליח של התובעת אך הדבר אינו מתיישב עם העובדה שהוא זה שהיה אחראי על כל ענייני הגבייה, הוצאת רוב החשבוניות בגין מכירות, הפקדות ואף הקמת הלוואות. גם הטיעון של הנתבע כי לא ידע מה יש או מתנהל בחשבון הבנק לא יכול להתקבל על הדעת שעה שהוא מודה שהחזיק בכרטיס "מסופון" שמאפשר גישה לפרטי החשבון והוא זה שנפגש עם קרן נציגת הבנק לפגישות בעניין החשבון.
זו עדות הנתבע בהקשר זה:
"ש. נכון שהיית הולך לבנק בשם החברה?
ת. ל.כ. אמרה לי.
ש. נכון שהיית נוהג ללכת לקרן כדי לסדר את החשבון?
ת. ברגע שהיו לנו לחצים בבנק בגלל שאני הייתי בבנק כל היום להשלים את התיק כמו דבר של דואר, ולצאת, היו לפעמים חודש או משהו שהיינו צריכים לבקש עזרה מהבנק ואחרי שקרן הסכימה, היא שלחה מייל לל.כ. כי ל.כ. ביקשה שאלך אליה כי לא ענתה לה, בגלל שאני מבצע הפקדה בתוך התיבה, ל.כ. אמרה לי ללכת.
ש. כל מה שהגשתי מוכיח שזה היה בתוך הסניף?
ת. בתוך הסניף. איך את שולחת כסף? איך את עושה הפקדות? יש לך הפקדות לבנק, איך נשלח הפקדות לבנק עם יונת דואר? יש לנו 5 תיקים, כל פעם שמים בבנק, אני השחלתי לתיק, ל.כ. אמרה לי ללכת לקרן, כי היא לא עונה לנייד, אחרי שישבתי מול קרן והיה סוג של הסכמה, היא התקשרה לל.כ. שנתנה הסכמה, שקל אחד לא יכול להוציא מהבנק, אני יכול לבקש, אבל מי שנותן את האישור זו רק ל.כ. .
ש. נכון שהחזקת במספון שיכולת לראות כל הזמן?
ת. עד לפני 8 חודשים. גם שם היא חסמה.
ש. אותה קרן אתה אומר שהייתה פעם אחת שניגשת אליה בעקבות דרישה של ל.כ. ?
ת. כן, אני זוכר שפעם אחת חזר צ'ק של 30,000 ₪, היא עזרה לנו, אחרי של.כ. אישרה.
ש. אתה אף פעם לא פנית אליה?
ת. אני פניתי לקרן אחרי שהתייעצתי עם ל.כ. , ואחרי שהבהרתי לה מה אנו צריכים והיא מסרה לל.כ. .
ש. אני מציגה בפניך התכתבות בינך לבין ל.כ. , שאתה אומר לל.כ. "אני בערך ב-10 בבנק, תקבעי פגישה עם קרן.
ת. נכון, היא בעלת החשבון.
ש. מציגה בפניך הודעה נוסת מיום 29/6/20 אתה מעדכן את ל.כ. שקרן עשתה הלוואת בלון לחודשיים?
ת. נכון.
הוגש וסומן ת/3.
ש. אתה הולך לבנק ולוקח הלוואה מאותה קרן.
ת. זה לא י.כ. לקח, י.כ. היה חוליה מקשרת, הייתי זמין כי הייתי בבנק כל יום, הייתי חוליה מקשרת בין ל.כ. כי הייתי יותר זמין.
ש. איך אותה קרן מסכימה לדון איתך בענייני החברה, לתת לך הלוואה, להחתים אותך על מסמכי הלוואה?
ת. יש שם חתימה של י.כ.? אני הייתי חוליה מקשרת אחרי שקרן התקשרה לל.כ. והיא אישרה את זה, קיבלנו את ההלוואה." (עמ' 22-23 לפרוטוקול)
37.9 .ממסרונים שבין הצדדים אשר הוגשו וסומנו ת/3 עולה כי הנתבע דאג למשל לעדכן את התובעת בכך שהבנק הקים "הלוואת בלון". עוד עלה כי הנתבע נכנס בעבר לתוכנת רווחית של ניהול חשבונאי של החברה (עד לביטול המינוי). בנוסף, עולה מיתר המוצגים כי הנתבע היה זה שממלא וחותם בשמו על מסמכי הפקדות שיקים לחשבון בחברה וחותם (מוצג ת'2) בצירוף חותמת החברה שהוחזקה על ידו כנראה.
37.10. בהמשך אף עומת הנתבע עם תצהיר שמסר בהליך משפטי כנגד חייב של החברה ולמעשה הודה בטענות התובעת כי הוא זה שניהל בפועל את החברה והתובעת רק עסקה בניהול חשבונאי :
ת. צריך להביא את החבר שלנו מהיישוב שהחתים אותי.
ש. בסעיף 3 לתצהיר הזה, "אני י.כ. ששמי וכתובתי מצוינים לעיל, נותן תצהיר תמיכה זה היות וכל נושא הסחורה ונושא הכספי נוהל מולי, וההתכתבות במיילים מול אשתי ל.כ. כמצוין שם", זה בדיוק פה, פעם ראשונה שנתקלתי בהצהרה אמיתית שלך, זה בדיוק חלוקת תפקידים בינך ובין ל.כ. בחברה? אתה לא טכנולוגי ולא יודע להתעסק במיילים, זה היה תפקידה של ל.כ. , כל תפקידה?
ת. מעיין בתצהיר ומשיב, שנכון, לגבי הרצל מיימון, כל זה אותו לקוח, אותו ספק שמגדיר אותו ונמצא שקרן, לכן ביטלו לו, היינו בלחץ של זמן, את העלית משהו ואסביר לך בדיוק. לא מאשר.
ש. אז שיקרת בתצהיר הזה?
ת. מה זאת אומרת? יכול להיות שאולי יש פה משהו. אם יתנו לי להסביר לגבי התיק הזה, בחברת י.ל.ע היה פה תפקיד של מכירה וקנייה זה י.כ. והנה"ח וכספים זה אך ורק ל.כ. , לגבי התיק הזה כי מדובר בנוכל ושקרן ורמאי, שנתפס אצלי לא פעם ולא פעמיים, אותו תיק ספציפי לקחתי אותו אליי, לידיים שלי, הוא יכול להנדס את הבנות אצלנו במשרד. אני לא זוכר לגבי התיק הזה מה נעשה, זה תיק שמתנהל שנתיים...."