11. התובעת טוענת כי הנתבע יודע היטב את נסיבות עריכת ההסכם, היה מודע לתוכן ההסכם ושותף פעיל לעיצובו והוא לא יכול להישמע בטענה כי לא ידע על מה חתם ו/או כי חתם תחת לחץ או כפייה. לדבריה, הנתבע הוא זה שנהג באלימות והיה הצד המפחיד והמאיים בקשר ולא היא. לפיכך אין הוא יכול לטעון כי ההסכם נחתם תחת איומי התובעת או הפחדותיה.
12. מבחינה משפטית טוענת התובעת כי לא מדובר בהסכם ממון. בנוסף, לשיטתה, אין כל חובה לאשר את ההסכם בבית המשפט או בבית הדין וכי הוא הסכם תקף ומחייב מכוח הוראת סעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג – 1973 (להלן "חוק יחסי ממון").
13. התובעת טוענת, כי בעקבות הפירוד בין הצדדים והעובדה שנותרה רשומה כבעלים של החברה פנו אליה נושים שונים והיא נדרשה לשלם מכספה עשרות אלפי שקלים לצדדי ג' שיש לקבוע כי הנתבע חב להשיבם לה.
14. התובעת עותרת להצהיר לפיכך על הנתבע כבעלים יחידי לכלל חובות והתחייבויות החברה החל מהיום בו נוסדה ועד בכלל.
טענות הנתבע:
15. הנתבע טען כי אין מקום להיענות לטענות התובעת שכן מדובר בהסכם ממון שלא אושר בבית המשפט או בבית הדין וככזה אין לו תוקף מחייב מכוח סעיף 2 לחוק יחסי ממון.
16. הנתבע טוען כי חתימתו על ההסכם הושגה במרמה ובכפייה. לדבריו מדובר בהסכם שנכתב בכתב ידה של התובעת אשר כבר בשעתו תכננה ככל הנראה את מהלכיה המשפטיים לקראת פרידה וסיום הזוגיות. הנתבע ציין כי רצה לפתוח חשבון בנק על שמו אך הבנק דרש כתנאי לכך דפי חשבון שיעידו על ההתנהלות מול הבנקים בתקופה שקדמה לפנייתו ולכן היה זקוק לדפי החשבון של החברה. התובעת ניצלה את מצוקתו ולמעשה הכפייה בחתימה על ההסכם נובעת לשיטתו מכך שביקש דפי חשבון כאמור והתובעת התנתה העברתם, בחתימתו על ההסכם. לדבריו ללא חתימה על ההסכם לא הייתה התובעת נותנת לו את דפי חשבון ואז לא יכול היה להקים העסק שבו הוא עובד היום.
17. הנתבע טוען כי לא מדובר בהסכם שנכתב במשותף אלא הוצג לו כתכתיב. לראיה, היה קיים פרק בהסכם שדן בסוגיית הגירושין בין הצדדים והנתבע לא הסכים לו. עובדה זו שאינה במחלוקת ועובדת כתיבת ההסכם בכתב ידה של הנתבעת מחזקים לשיטתו הטיעון כי התובעת ניסתה והצליחה להחתים ולהכתיב לנתבע את תנאי ההסכם מבלי שזה משקף את רצונו האמיתי.
18. הנתבע טוען כי הן העסק והן החברה הינם משותפים. העסק הוקם קודם להקמת החברה (שנוסדה רק בשנת 2016). לדבריו היו הסכמות בין הצדדים שהנתבע יודע למכור אך אינו יודע לנהל ועל כן, הניהול הכספי הן של העסק והן של החברה ייעשו על ידי התובעת והוא – הנתבע – יהיה אמון על הצד המעשי של המכירות.