עולה השאלה מדוע ביקש האיש איזון משאבים רק ביחס לדירה, תכולתה והרכב.
הדעת נותנת, כי לאיש, אשר עובד כשכיר שנים ארוכות זכויות סוציאליות לא מבוטלות, בעוד לאישה, אשר מעמדה כעצמאית והשתכרותה נמוכה יותר זכויות סוציאליות פחותות משמעותית. כך עולה אף מהאסמכתאות שצירף האיש.
מנגד לא הובאה כל ראיה כי לאישה זכויות סוציאליות שהן. קל וחומר שוות ערך לזכויותיו של האיש.
לטעמי, העובדה כי האיש, שמחד עתר לאיזון שוויוני של הדירה, תכולתה והרכב, לא עתר לאיזון הזכויות הסוציאליות של הצדדים מלמדת על חוסר תום ליבו של האיש באשר הוא מבקש לקבל לידו מחצית מנכסיה של האישה אולם אינו מוכן לחלוק בנכסיו וזכויותיו שלו.
60. לנוכח האמור לעיל במקרה דנן, מצאתי להורות כי ההסכם שנחתם בין הצדדים הינו הסכם מחייב הן מכוח היותו הסכם ממון, הן מכוח עקרון תום הלב, והן משום שניתן לאוכפו בהתאם לסעיף 5 (א) (3) לחוק יחסי ממון.
61. לפיכך אני מורה על שיתוף הפירוק בדירה על דרך של מכירתה למי מהצדדים או לצד ג' ואופן תמורתה יחולק בהתאם למנגנון שנקבע בהסכם. מבוקש כי ב"כ הצדדים יסייעו לצדדים בעניין זה. ככל שלא יגיעו הצדדים להסכמות לעניין שוויה של הדירה בתוך 45 יום, ימונה שמאי על ידי ב"כ הצדדים, וככל שלא יגיעו הצדדים להסכמה באשר למכירתה של הדירה, אם בדרך של רכישתה על ידי מי מהצדדים, או מכירתה לצד ג', וזאת בתוך 120 יום, ימונו ב"כ הצדדים ככונסי נכסים לצורך מכירתה. הליך הכינוס יתנהל בפני ראש ההוצאה לפועל והוא אשר ייתן לכונסים הוראות, יאשר את ההסכם ויקבע את שכר הכונסים.
תכולת הדירה
62. האיש עותר למחצית שוויה של תכולת הדירה בה התגוררו הצדדים.
האיש טוען כי החפצים והפריטים בדירה נרכשו על ידי האיש והאישה וכן על ידי הורי הצדדים. חוות הדעת של חברת הביטוח העמידה את שווי התכולה על סך של כ 178,000 ₪.
63. לאחר ששקלתי את הדברים, הריני קובעת כי התובע זכאי לחלקו בתכולת הדירה. עם זאת, התובע לא הוכיח את שווי התכולה. דו"ח השמאי מטעם חברת הביטוח מתייחס לערכי פריטים כחדשים ונועד לצרכי ביטוח בלבד ואין בו לשקף את ערכה האמתי של התכולה במועד הקובע.
64. כמו כן מצאתי להוציא מתכולת הדירה אשר תתחלק בין הצדדים את הפריטים הבאים:
תכשיטי האישה
חדר השינה
ריהוט חדר הילדים
הספות בסלון
מחשבי הילדים (לרבות אייפדים או טאבלט)
טלפון נייד של האישה וטלפונים ניידים של הקטינים ככל שיש.
כלי נגינה השייכים לאישה
ביגוד
צעצועים
שכן מצאתי את עדותה של האישה לעניין מקורם של פריטים אלו אמינה. פריטים אלו יישארו לפיכך בידי האישה ולא יאוזנו.
כמו כן, משעולה מתצהירה של האישה שמכונת הכביסה נרכשה על ידי האיש, ככל שמכונה זו עדיין עומדת לשימושה של האישה, תוצא אף מכונת הכביסה מכלל המיטלטלין המשותפים ותימסר לידי האיש בתוך 30 יום. לחילופין תוכל האישה להעביר לידי האיש בתוך 30 יום את הסך של 1,000 ₪ אותו אני אומדת כשוויה של המכונה נכון למועד זה.
65. אשר לתביעה לקבלת מחצית משווי הפריטים - לא מצאתי להיעתר לה.
פריטי התכולה יחולקו בעין בין שני הצדדים, להוציא הפריטים שפורטו לעיל.
האישה תכין בתוך 30 יום, שתי רשימות של מיטלטלין שהיו בדירה במועד עזיבת האיש את הדירה (להוציא את הפריטים שהוצאו מסך הפריטים המשותפים) ותגיש לאיש את שתי הרשימות, הוא יבחר רשימה אחת מתוכן, יודיע עליה לאישה, וייקח את הפריטים שבה בתוך 30 יום ממועד הודעתו, בתיאום מראש עם האישה.
66. לחלופין, וככל שלא יגיעו הצדדים להבנות באשר לחלוקה דלעיל, אני אומדת את תכולת הדירה בניכוי הפריטים המפורטים בסעיף 53 לעיל בסך של 40,000 ₪ בהתחשב בבלאי הטבעי של הפריטים וכן בהתחשב בעובדה כי דו"ח השמאי נועד לצרכי ביטוח ורכישת מוצרים חדשים בלבד ואינו משקף בהכרח את ערכם הריאלי של הפריטים ולפיכך חלקו של התובע 20,000 ₪, אשר ישולמו לו על ידי האישה בתוך 30 יום.
הלוואות
67. האיש טוען כי במהלך תקופת הנישואין נלקחו על ידו הלוואות אשר משולמות עד היום ועל ידו בלבד ועותר לחייב את האישה במחצית סכום ההלוואות.
68. רכיב זה בתביעה דינו להידחות ממספר טעמים.
ראשית, טענה זו עלתה לראשונה בתצהיר האיש ולא הופיעה בכתב התביעה. שנית, לא הוכח כי ההלוואות נלקחו על ידי שני הצדדים למטרה משותפת. וכך העיד האיש לעניין ההלוואות:
"ש. אתם לא לקחתם הלוואות משותפות חוות מהמשכנתא נכון?
ת. את ההלוואות לקחתי על שמי בלבד.
ש. לא שיתפת את פלונית בהלוואות האלה נכון?
ת. שיתפתי מבחינתי מלל בוודאי שהיא ידעה. אם בן אדם משלם 9,000 ₪ הוצאות הבית מאיפה זה בא? לי אין מטריה אין סופית של הורים."
(עמ' 29 לפרוטוקול ש' 32-36)
69. שלישית, מחקירתו עולה כי למעשה כספים אלו נועדו לתשלום חלקו בהוצאות הבית (אף שגרסה זו תמוהה בעיני) הרי שאין מקום לחייב את האישה לקחת חלק בתשלום חלקו של האיש בהוצאות משק הבית המשותף.
70. בנוסף, האיש לא הוכיח כי במהלך החיים המשותפים הוחזרו ההלוואות שלקח, על ידי שני הצדדים, כפי שעשו בכל יתר הוצאות משק הבית המשותף.
איזון משאבים
71. בכתב הגנתה עתרה האישה לאיזון משאבים בהתאם לחוק יחסי ממון בכל הנוגע לכספי הצדדים.
האיש לא טען דבר לעניין זה.
72. לפיכך אני מורה כי כל הזכויות הסוציאליות/הפנסיוניות וכל זכות אחרת שעומדת לצדדים (למעט הזכויות בדירה בהוד השרון) שנצברו לצדדים ו/או מי מהם בתקופה מיום 15.12.2011 ועד 1.4.2018 יאוזנו בין הצדדים, בחלקים שווים, ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות באשר לאופן האיזון, ימונה אקטואר בהסכמה בין ב"כ הצדדים, והצדדים יפעלו בהתאם לחוות דעתו. מבוקש מב"כ הצדדים לסייע לצדדים בעניין זה.
תביעת המזונות
73. לצדדים שני קטינים תאומים אשר נולדו ביום 24.12.2014.
האישה עתרה לתשלום מזונות הקטינים בסך של 1,600 ₪ לכל קטין וכן סך של 2,876 הוצאות מדור ואחזקת מדור (חלקם של הקטינים במדור ואחזקתו).
ביום 1.6.2019 ניתנה החלטתי בבקשת האישה למזונות זמניים ולפיה על האב לשלם סך של 1,200 ₪ לכל קטין וכן סך של 600 ₪ הוצאות מדור הקטינים. יצוין כי בעת מתן החלטתי למזונות זמניים היו הקטינים בני פחות משש שנים, דהיינו מקטני קטנים.
טענות האישה
74. האישה טוענת כי החל מחודש אפריל 2018 כחודשיים לאחר שהאיש עזב את הבית חדל מהשתתפות כלשהי בהוצאות הבית והילדים למעט הסך של 2,000 ₪ אשר חציו ממילא שייך לאישה.
האישה טוענת כי מצבה הכלכלי קשה ושכרה אינו מספיק לה לכלכל את עצמה ואת הילדים והיא נאלצת להסתייע בהוריה באופן שוטף. עוד טוענת האישה כי גם בתקופת החיים המשותפים נאלצה להיעזר בהוריה למימון הוצאותיה והוצאות הקטינים.
האישה עותרת כאמור לסך של 1,600 ₪ לחודש לכל אחד מהקטינים וכן ל 40% הוצאות מדור ואחזקת מדור.
לטענת האישה, הכנסותיה החודשיות עומדות על סך של 8,164 ₪ נטו ואילו הכנסות האיש עומדות על סך של 14,000 ₪ נטו.
75. באשר לזמני השהות נטען על ידי האישה כי זמני השהות עומדים על 53.3/46.7 לטובתה.
עוד נטען כי יש לקבוע נוסחה לתקופות בהן האיש נעדר מהארץ לצורך עבודתו והקטינים שוהים עם האישה.
נטען גם כי הקטינים הינם מקטני קטנים ולכן חלה חובה אבסולוטית על האיש לשאת במזונותיהם למצער עד הגיעם של הקטינים לגיל 6.
באשר להוצאות החריגות מבוקש לחייב את האיש ב 63% מסך ההוצאות החריגות.
טענות האיש
76. האיש מכחיש את טענות האישה וטוען כי אין מקום לחייבו במזונות הקטינים כלל.
הצדדים מנהלים אחריות הורית משותפת במסגרתה נמצאים הקטינים מחצית מהזמן אצל האיש (ואף למעלה מכך), האיש מהווה חלק בלתי נפרד מחיי הילדים, גידולם וכלכלתם. האיש דואג במסירות לילדיו ומספק להם את כלל צרכיהם לרבות הרגשיים והנפשיים.
באשר להשתכרות הצדדים טוען האיש כי החל מחודש אוגוסט 2018 הוא משתכר סך של 14,150 ₪ נטו לחודש (כאשר בסיכומים נטען כי כיום האיש מובטל ואין לו הכנסה חוץ מדמי אבטלה).
האיש נושא בדמי שכירות בסך של 4,300 ₪ לחודש.
עוד נטען כי האיש משלם סך של 1,000 ₪ לחודש בגין הלוואות שונות שנטל על מנת לעמוד בתשלום חלקו בתא המשפחתי.
77. לטענת האיש, השתכרותה של האישה מכלל מקורותיה הינה בסך של 11,500 ₪ נטו לחודש כדלקמן:
האישה, מורה לפיתוח קול, משתכרת סך של 7,560 ₪ לחודש רק משיעורי פיתוח קול. זאת מבלי שיש לה הוצאות כלשהן.
כמו כן לאישה הכנסה חודשית בסך 1,500 ₪ לחודש מבית הספר פאנקי מיוזיק. האישה התפטרה מעבודתה זו רק על מנת לקבל דמי מזונות.
סך של 1,700 ₪ לחודש משכירות נכס (1,100 שח חלקה של האישה ו- 600 ₪ המועברים לה על ידי אמה).
הכנסה נוספת מניצוח על מקהלה בסך של 2,200 ₪ לחודש.
כמו כן מקבלת לידיה האישה סך של 2,000 ₪ מדי חודש, הפער בין דמי השכירות של דירת הצדדים המושכרת ב 5,700 ₪ לחודש לבין המשכנתא על דירת הצדדים בהוד השרון העומדת על סך של 3,700 ₪ לחודש.
78. הוצאות המשפחה טרם פרידת הצדדים עמדו על סך של כ- 17,500 ₪ לחודש והאישה שילמה מחצית מכך. מכאן שלאישה הכנסה גבוהה יותר מהנטען על ידה שאחרת לא היה באפשרותה לשאת בתשלום מחצית הוצאות המשפחה.
79. האישה אינה נושאת בתשלום הוצאות שכירות באשר היא מתגוררת בדירה מפוארת בת 5 חדרים השייכת להוריה.
ההוצאות הנטענות של האישה בכל הנוגע לקטינים מוגזמות ומופרכות וכל מטרתה היא להתעשר על חשבונו של האיש.
בנוסף טוען האיש כי האישה לא ממצה את פוטנציאל השתכרותה באשר היא עובדת שעתיים שלוש ביום בלבד ואם תעבוד חצי משרה תוכל להגדיל בכך את הכנסותיה.
עוד נטען על ידי האיש כי יש להחיל את הלכת בע"מ 919/15 גם במקרה דנן כאשר מדובר בקטינים בני 4 (נכון ליום הגשת התביעה) וזמני השהות הינם שווים.
דיון והכרעה
80. בהתאם לסעיף 3(א) בחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959, על האב חל הדין האישי, הוא הדין העברי. משכך חייב האב במזונותיהם ההכרחיים של ילדיו מעיקר הדין. חובה זו לא שונתה בפרשת פלונית בבע"מ 919/15.
(בע"מ 919/15, 1709/15 פלונית נ' פלוני ואח' (19.7.17), ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז (לו(3) 449), ע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית (מח(3) 461).
ההלכה בפרשת פלונית (בע"מ 919/15, 1709/15 מיום 19.7.17) השוותה את המצב המשפטי וחובת האב במזונות קטינים בגילאי 6-15, לסיפוק צרכי קטינים שהנם למעלה מגיל 15. כיום שני ההורים חבים מדין צדקה, בסיפוק צרכיהם עד כדי רמת החיים בה הורגלו הקטינים ערב הפירוד, מדין צדקה, באופן יחסי להכנסות ההורים מכל מקור העומד לרשותם.
(בע"מ 919/15, 1709/15 פלונית נ' פלוני ואח' (19.7.17), עמ"ש 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב (20.12.17))
ואולם באשר לקטינים מתחת לגיל 6, לא שינתה הלכת 919/15 דבר לעת עתה, שכן חלה היא על ילדים מעל גיל 6 בלבד, וכך כבוד השופט סולברג:
"נזכור ונזכיר: טרם נשלמה המלאכה. ראשית, פסק דין זה מסדיר באופן חלקי בלבד את סוגיית מזונות הילדים, ואינו מתייחס לתשלום מזונות ילדים בגילאי 6-0, חובה שעודנה מוטלת במלואה על כתפי האב, תהיינה נסיבות העניין אשר תהיינה".
ר' סעיף 6 לפסק דינו של כבוד השופט סולברג בבע"מ 919/15 וכן רמ"ש (מחוזי מרכז) 14655-06-17 ק' נ' ק' (פורסם בנבו, 26.9.17)).
עם זאת, הנתון בדבר זמני השהות של ההורים עם הקטינים רלוונטי גם כאשר נבחן גובה חיובו של אב במזונות ילדו שמתחת לגיל שש (ראו לדוגמה עמ"ש (מחוזי ת"א) 1180-05-14 א' א' נ. מ' א' (פורסם בנבו, 26.3.15)).
צרכי קטין בכללותם (צרכים הכרחיים ושאינם הכרחיים) נאמדו בפסיקה המנחה לאחר בע"מ 919/15 על-סך 2,250 ₪ לחודש לקטין, למצער. סכום זה על-פי אותה פסיקה אינו כולל הוצאות מדור והוצאות חינוך ורפואה של הקטין.
(ראו לעניין זה רמ"ש 59918-10-18 נ. נ' נ. (25.10.18).)
הכנסות הצדדים
81. האישה מורה לפיתוח קול במקצועה ולא יכולה להיות מחלוקת כי עיקר הכנסתה משיעורים פרטיים.
בהחלטתי למזונות זמניים מיום 28.3.19 אמדתי את יכולתה וכושר השתכרותה בסך של 9,500 ₪ לחודש. במסגרת ההליך העיקרי לא טרחה התובעת להמציא אסמכתאות מספקות אשר על מנת שבית המשפט יוכל להתרשם משיעור הכנסותיה הנכון והמדויק.
האישה הגישה לתיק בית המשפט דין וחשבון לשנת 2015 שהוגש למס הכנסה ממנו עולה כי הכנסתה השנתית עמדה בשנה זו על 30,000 ₪.
עם זאת האישה לא צירפה דוחות לשנים 2016-2019.
לקחתי בחשבון כי זו השנה הראשונה להולדת הקטינים ויש להניח בחלק משנה זו שהתה האישה בחופשת לידה לפחות כ – 3 חודשים. ולפיכך היקף הכנסותיה בשנה זו נמוך משנים קודמות לה ואין להסתמך עליה.
82. באשר להיקף השיעורים אותם מעבירה האישה –
האישה העידה בפני כי היא מעבירה 8 שיעורים פרטיים בשבוע בממוצע ובהמשך חזרה על תשובתה זו ואישרה כי היא מעבירה בממוצע 32- 35 שיעורים פרטיים בחודש ועלות שיעור בממוצע הינה 150 ₪.
האיש טען כי האישה מעבירה כ 12 שיעורים בשבוע כך שיש לה הכנסה חודשית של כ 7,000 ₪ נטו רק משיעורים פרטיים.
לא מצאתי לקבל טענה זו של איש באשר לא הוצגה בפני ראיה מספקת התומכת בטענה זו.
האיש הגיש לתיק בית המשפט צילום מיומנה של התובעת המלמד לטענתו כי התובעת מעבירה כ- 12 שיעורים פרטיים בשבוע. לאחר שעיינתי בדפי היומן שהציג האיש מצאתי כי אינם תומכים בטענתו זו אלא מצביעים על מספר שיעורים משתנה מדי שבוע ובשבועות רבים נמוך מהנטען על ידו. כך למשל, ביום רביעי ה – 14 לחודש, ניתן לראות שתי פגישות בלבד ביומנה של האישה אולם לא ברור אם שתי פגישות אלו מלמדות על שני שיעורים. ביום 18 לחודש ניתן למצוא פגישה אחת בלבד. ביום 21 לחודש ניתן למצוא פגישה אחת בלבד ושני ביטולים. ביום 22 לחודש ניתן למצוא שני ביטולים.