העדה: כן.
כב' השופט: למי?
העדה: למנהלת שלי.
כב' השופט: ששמה?
העדה: מאיה.
כב' השופט: מתי פנית?
העדה: לדעתי זה היה... אני לא זוכרת בדיוק, באותו זמן.
העד: ב-on line, באותו רגע אמרת לי אני תכף חוזרת אליך.
--- סוף עמוד 91 ---
...
כב' השופט: מאיה לא נתנה לך את האישור, למה?
העדה: כי התחושה הייתה שבכל מקרה יהיה סדום ועמורה, אז למה אני צריכה להתחייב עכשיו,
כב' השופט: אבל אם אומרים לכם, יש לכם 200,000 שקל,
העדה: זה היה אחרי שהוא פירק לי מושכר אחד, שהוא ידע שמפרקים אותו,
העד: את מדברת על ממדוח,
...
העדה: אני לא יכולתי באותו שלב להאמין, כלומר אני בתור גזית, אני לא בן אדם פרטי, אני ייצגתי את החברה באותו שלב, אני אמרתי את דעתי למנהלת שלי. בשלב הזה לא נראה שיש לו שליטה על הזכיינים שלו, לכן כל סיכום לא היה טוב באותו שלב מבחינתנו כי לא היה עם מי לדבר".
(עמ' 109-105).
הסירוב של התובעות להצעה זו של סאהר סרור לא ברור לי, על אחת כמה וכמה שהשליטה במושכר הייתה בידיהם. הם אלו שהחזיקו בידיהם את הערבות הבנקאית אותה יכלו להפעיל אם סאהר סרור לא היה נוהג כפי הצעתו והבטחתו. ההסבר היחיד האפשרי הוא רצונן של התובעות בכל מקרה לפדות את הערבות הבנקאית ומחשבתם שפרט לריהוט הנייד – שבין כה וכה אין להם שימוש בו – סאהר סרור לא יוציא דבר מהמקום לרבות את המזגנים.
התלבטתי אם לנוכח הפינוי הלא צודק ולא כדין של הזכיינים מהמושכר, הם לא היו זכאים לקחת עמם גם את מנועי המזגנים שהיו על הגג אלא, שבהתחשב בכך שהנתבעות/הזכיינים קיבלו מהתובעות השתתפות כספית בהתאמת המושכר, היה עליהם להשאיר את המזגנים במקום. בוודאי שאסור היה להם להסירם עם גרם נזק.
התובעות זכאיות לתשלום/פיצוי מלוא הנזק שנגרם לבר פטריקס בסך 84,240 ₪ (כולל מע"מ).
היות והתובעות חילטו ערבות בנקאית של סהאר סרור בסך 196,464 ₪ התובעות פוצו באופן מלא על נזקים אלו.
הוא הדין ביחס לנזק שנגרם לבית הקפה עם פינויו – בסך 132,210 ₪ (כולל מע"מ).
התובעות חילטו ערבות בנקאית בסך 137,947 ₪ של אבו סאלח ממדוח ובכך פוצו באופן מלא על נזקים אלו.
--- סוף עמוד 92 ---
בעדותה נשאלה והשיבה ענת חיננזון:
"עו"ד בן בסט: טוב, תוכלי לספר לנו מה היה המצב של בית הקפה לאחר שהוא,
כב' השופט: כלומר, לא תיקנתם את זה עד היום?
העדה: חלק לא.
כב' השופט: מה זה חלק לא?
העדה: אין שום טעם לתקן את זה כי ברגע שזה יושכר נצטרך מראש לתקן לצרכים אחרים, אז אין טעם".
(עמ' 35).
אין אני תמים דעים עם התובעות. תיקון הנזק והתקנת מזגנים חלף אלו שנלקחו, רק היו מקדמים את אפשרות השכרת בית הקפה והפאב/הבר לאחרים.
הטענה שהם לא תיקנו זאת משום ש"ברגע שזה יושכר נצטרך מראש לתקן לצרכים אחרים", לאו טענה היא.
אין לשכוח לעניין זה, שכוונת התובעות מלכתחילה הייתה להשכיר את המקום לבית קפה ופאב/ בר. זו הייתה גם מטרתם של היתר הבניה והיתר לשינוי השימוש שהוגשו על ידן. תיקון הנזק היה מקדם אינטרס זה. היה עליהן לעשות כן מכספי הערבויות הבנקאות שחולטו.
--- סוף עמוד 93 ---
8. סוף דבר.
אני דוחה את התביעה.
הוצאות –דיון.
הנתבעת לא בדקה בעצמה את היתר הבניה והיתר השימוש שתוצאתם היעדר היכולת של בית קפה ללוש ופאב/פטריקס לקבל ולפעול עם רישיון עסק והנזק שנגרם עקב כך לזכיינים.
הנתבעת לא בדקה בעצמה את תוואי התחבורה המתוכנן של כביש 6.
הגם שנקבע בפסק הדין שאין במחדלים אלו כדי להטיל על הנתבעת חבות לתשלום כלשהו בעילות וסעדי התביעה, יש להם משמעות בעניין ההוצאות.
לעניין ההוצאות יש גם להתחשב, בהשקעות התובעות במושכרים (הגם שהן ישמשו אותן בעתיד) והפטור אותו קיבלו הזכיינים למשך שנה מתשלום כלשהו לתובעות לרבות דמי שכירות ודמי ניהול, בעוד הנתבעת מקבלת מהזכיינים דמי זיכיון.
נוכח האמור, אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות. כל אחד מהצדדים יישא בהוצאותיו.
פסק הדין ניתן לראשונה ביום כב' באלול 30 באוגוסט 2021 , בהעדר הצדדים.
פסק הדין המתוקן ניתן היום, כ"ט אלול 06 בספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.
יהודה פרגו