אמנם, הספינות נשאו גם ציוד רפואי, אולם אין ספק שמדובר בציוד סמלי בלבד ולא בציוד משמעותי וגם המשיבות מאשרות כי מדובר היה בציוד רפואי בסיסי בלבד (סעיף 2 לתצהירה של הגב' זהר רגב). רכישת הציוד הרפואי נעשתה במהלך ההפלגה כמשימה נוספת, אולם תכלית המשט הייתה מחאה.
64. משמעות הדבר הוא כי השיהוי הנטען בהגשת הבקשה לא גרם נזק ממשי לספינות, לבעליהן ולמטען שעל סיפונן. עולה גם כי לספינות לא היו יעדי הפלגה נוספים. שתי הספינות היו ספינות קטנות יחסית שאינן עוסקות בהובלת מטענים באופן שגרתי. לעדותה של זהר רגב, הספינה קארסטיין הייתה ספינת דייג שנתרמה למארגני המשט על מנת להביאה לדייגים ברצועת עזה לצורכי דייג.
65. בעלי הספינות ונוסעיהן ידעו על הסגר הימי כנגדו מחו, וידעו כי חיל הים צפוי למנוע מהם את הכניסה. הם סירבו לבקשת ספינות חיל הים לשנות את נתיב הפלגתן והתעקשו על הפלגה לעזה, מתוך ידיעה כי יעצרו. יתרה מזו, אין ספק כי בעלי הספינות ידעו כי מדינת ישראל עומדת על החרמת ספינות מחאה המבקשות להיכנס למימי רצועת עזה והגב' זהר רגב, ממארגני המשט, הייתה מעורבת גם בהפלגת הספינה זייתונה שנעצרה והוחרמה (היא הייתה רשומה כבעלת הספינה זייתונה).
66. בנסיבות אלו, ברי כי לבעלי הספינות ולנוסעים לא נגרם שום נזק בשל חלוף הזמן מהתפיסה ועד לפניה לבית המשפט. גם למטען לא נגרם נזק בשל העיכוב בפניה (ובעניין זה אשוב לדון בהמשך) שהרי על פי הראיות, הציוד הרפואי הועבר באופן מידי לרצועת עזה ועל פי תעודת עובד הציבור מיום 23/07/2019, הציוד הועבר למפקדת התיאום והקישור לעזה כבר ביום 08/08/2018.
עולה גם כי בין מועד התפיסה לבין מועד הפניה לבית המשפט והגשת ההודעות בדבר הכוונה לבקש החרמה, תושאלו נוסעי הספינות ורב החובל ונעשו פעולות לאיסוף כל הראיות הרלבנטיות.
67. העיכוב בין התפיסה להגשת ההודעות היה של 15 ימים (לגבי הספינה קארסטיין) ושל 10 ימים (לגבי ספינת פרידום) והגשת בקשת ההחרמה נעשתה כ-10 ימים לאחר מכן. בקשות ההחרמה הוגשו במסגרת הזמן שנקבע בהחלטה מיום 13/08/2018.
יתכן שניתן ואילו אף ראוי, לפנות לבית המשפט במועד מוקדם יותר, אולם בנסיבות המקרה אין בעיכוב הקצר בפנייה משום שיהוי המצדיק את דחיית הבקשות לאישור ההחרמה.
הגשת בקשות לטיפול במטענים
68. כעולה מהראיות, מיד לאחר תפיסת הספינות והבאתן לנמל אשדוד, נאסף הציוד שהיה על סיפונן וביום 08/08/2018 הוא הועבר למפקדת התיאום והקישור לעזה. משם הועבר הציוד הרפואי לתושבי הרצועה, אם כי לא ברור מי בדיוק קיבל את הציוד.
69. המשיבות טוענות כי בטרם העברת הציוד לגורם כלשהו ברצועת עזה, היה על המדינה לפנות לבית המשפט ולקבל הוראות כיצד לפעול במטען. אם היה הדבר נעשה, ניתן היה לברר בדיוק איזה מטען נתפס, איך הוא מועבר ולמי נמסר ברצועת עזה.
המשיבות מפנות להוראות חוק המלקוח הימי המורה כי אותן הוראות החלות על תפיסת אנייה והבאתה לאישור ההחרמה בפני בית המשפט, חלות גם על המטען שעל סיפון האנייה (סעיף 31 לחוק המלקוח הימי), ועל כן היה על המבקשת לפנות לבית המשפט, ללא שיהוי, לקבלת הוראות כיצד לנהוג בציוד הרפואי.
70. טענת המשיבות בדבר הצורך לקבלת אישור בית המשפט כיצד לנהוג במטען, מקובלת אלי. עם זאת הפגם שנפל בהתנהלות המבקשת אינו מצדיק את דחיית הבקשה לאישור החרמת הספינה.
המטען המצוי על ספינה שנתפסה ומובאת לאישור ההחרמה, נתון אף הוא להוראות חוק המלקוח. סעיף 31 לחוק המלקוח מורה:
The foregoing provisions relating to ships and aircraft shall extend and apply, mutatis mutandis, to goods taken as Prize on board ship or aircraft; and the Court may direct such goods to be unladen, inventoried, and warehoused.
על כן, אותן הוראות, כפי שפורטו בהרחבה בפסק הדין בעניין האנייה אסטל, לפיהן על המדינה התופסת לפנות מידית לבית המשפט לקבלת הוראות כיצד לנהוג בספינה, מחייבת פניה דומה גם לגבי המטען. ככלל, דיני המלקוח השונים מורים כי סמכות החרמה חלה גם על מטענה של אנייה וכי יחולו על המטען אותם כללים (ראו למשל סעיף 135 למדריך סן רמו ואת הסקירה במאמר של J. Karska, Prize Law שפורסם ב-((Oxford Public International Law (2009)
71. המבקשת אינה טוענת כי הציוד הרפואי היה נתון להחרמה ועל כן לא ביקשה את החרמתו והעבירה את הציוד לרצועת עזה. טענה זו אין לקבל. הימצאותו של מטען המוחרג מהוראות ההחרמה, על ספינה שנתפסה, אינו פוטר את המבקשת לבקש הוראות כיצד לנהוג בו. מרגע התפיסה, המבקשת מחזיקה בנאמנות בספינה ובכל המטען, בין המטען הנתון להחרמה ובין מטען הפטור מההחרמה. על כן מוטלת עליה חובה לשמור על הספינה ומטענה (ראו החלטתי מיום 07/03/2020). חובתה לשמור על המטען בנאמנות חלה בין אם הציוד נתפס לצורך החרמה, בין לצורך השבתו לבעליו, העברתו ליעדו ובין לכל צורך אחר. המבקשת אינה רשאית לפעול במטען על דעתה ועליה לקבל הוראות מבית המשפט שבפניו מתנהל הליך ההחרמה. ככל שהמבקשת אינה מעוניינת להחרים רכוש שנתפס היא יכולה להשיבו לבעליו או להגיע עמו להסכמה מה יעשה במטען.
72. הסכמת המדינה להעברת הציוד הרפואי ליעדו, כלומר לתושבי רצועת עזה, היא כמובן מבורכת וראויה, ותואמת את הוראת הדין הבינלאומי ביחס לציוד הומניטארי. עם זאת, ההחלטה למי למסור את הציוד, כך שאכן יגיע לתעודתו, כיצד להעבירו וכיצד להחזיקו עד מסירתו, צריכה להיעשות או בהסכמת בעליו של הציוד, ולענייננו, הסכמת נוסעי הספינות, או על פי אישור בית המשפט.
73. כעולה מהראיות שהוצגו, מיד לאחר תפיסתה של האנייה קארסטיין פנתה הגב' זהר רגב ודרשה את העברת הציוד הרפואי לרצועת עזה (תצהיר הגב' רגב ואסופת הדואר האלקטרוני שצורפה לו). ביום 31/07/2018, פנתה באת כוח המשיבות, עו"ד ג' לסקי, למנהל התיאום והקישור לרצועת עזה ודרשה את העברת הציוד הרפואי "[...] ליעדו המוצהר בנמל עזה" (נספח לתצהירה של זהר רגב). לא התבקשה העברה לגורם מוגדר ברצועת עזה ולא נמסרו פרטי הגורם שאמור לקבל את הציוד.
74. בנסיבות אלו, אף כי ראוי היה שדבר יעשה על פי אישור בית המשפט, העברת הציוד לגורמי הרפואה ברצועת עזה, נועדה להבטיח כי ציוד רפואי, הפטור מהחרמה, יגיע ליעדו כמבוקש על ידי משתתפי המשט.
75. הטענות לגבי היקף הציוד שנמסר, החוסר ברשימת הציוד וכדומה, אינן יכולות להתברר בהליך הנוכחי שעניינו בקשה לאישור החרמה של הספינות. ככל שיש למשיבות טענות כי המבקשת התרשלה בהעברת הציוד, נמנעה מהעברת כל פרטי הציוד או שמסרה אותו לגורם לא ראוי ברצועת עזה (ואיני קובע זאת בהליך זה), פתוחה בפניהן הדרך לנקוט בהליך משפטי נפרד. עם זאת, ליקויים כלשהם בהעברת הציוד הרפואי, ואפילו רשלנות בטיפול בציוד (אם תוכח), אינם פוגעים בבקשות ההחרמה ואין בהם כדי להעיד כי נפל פגם בהטלת הסגר הימי, או כי הסגר הימי פוגע באופן בלתי מידתי בתושבי הרצועה.
76. הסכמת המבקשת במקרה זה להעברת הציוד הרפואי לעזה והעברתו בפועל (גם אם יתברר שנפלו פגמים בהעברתו), מעידה כי הסגר הימי, כשלעצמו, אינו מונע העברת ציוד הומניטארי לעזה. ודוקו, על פי תעודת עובד הציבור מיום 29/10/2018 שנחתמה על ידי אנוור גאנם, מדינת ישראל מאפשרת העברת ציוד הומניטארי לתושבי הרצועה דרך המעברים היבשתיים, גם אם מקורו בספינות שפועלות השטח הימי תוך הפרת הסגר המוטל על האזור.
סוף דבר
77. כפי שפורט בהרחבה, שוכנעתי כי לא נפל פגם בהגשת הבקשות להחרמת הספינות, העיכוב בפניה לבית המשפט אינו עולה כדי "שיהוי" המצדיק את דחיית הבקשות, וגם התקלות בנוגע לאופן רישום והעברת הציוד הרפואי לרצועת עזה אינן גורעות מעילות ההחרמה.
78. לצד זאת, מוטב כי המבקשת תפעל בעתיד, ככל שיהיה צרך בכך, במהירות רבה יותר ותפנה לבית המשפט בסמוך ככל האפשר לתפיסה, לשם קבלת הוראות כיצד לנהוג בספינות שיעצרו ויתפסו ובציוד המצוי על סיפונן.
79. בטרם סיום, אין לי אלא לשוב ולפנות למחוקק על מנת שיידרש לדיני המלקוח ויפעל להתאים את החקיקה בעניין זה, כמו בכל דיני הימאות, לעת הנוכחית. המצב בו לבית המשפט נתונה סמכות לדון בעניינים שונים מכוחם של חוקים שנחקקו לפני כ-170 שנים אינו ראוי. יתרה מזו, כפי שציינתי בעניין האנייה אסטל (פסקה 80), הגיע העת כי ההוראות בדיני הימאות בכלל, ובדיני המלקוח הימי בפרט, יעוגנו בחקיקה בשפה העברית, בקבצי החקיקה הרשמיים, ולא יישארו נסתרים מעיני הציבור.
80. לאור כל האמור, אני נעתר לבקשות ומורה על החרמתן של הספינות קארסטיין ופרידום על ידי המבקשת. המבקשת רשאית ליטול את הספינות או חלקיהן, למכרן ולקבל לידיה את התמורה.
בעלי הספינות המשיבות ישלמו למבקשת הוצאות ההליך בסך של 15,000 ₪.
ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ב, 30 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.
רון סוקול