41. לגופם של דברים, נטל ההוכחה ביחס למספר נכסי המשיבה מוטל על משרד בן זאב כחלק מהוכחת הנזק הנטען. בנסיבות אלו, יתכן והיה מקום לקבוע שכר טרחה על בסיס הנכסים שקיומם הוכח, 750 במספר. עם זאת, נוכח העובדה כי מדובר בקביעה עובדתית של ערכאה דיונית, אשר מבוססת על אומדנא שאינה לוקה בחוסר סבירות, אציע לחבריי שלא נתערב בה ונשאירה על כנה כמות שהיא.
42. נוכח האמור, ממילא מקובלת עלי קביעתו של בית משפט קמא לפיה שכר הטרחה הכולל אשר היה צפוי למשרד בן זאב בגין קיום העסקה בכללותה (דהיינו: מתחילתה ועד סופה) עומד על סך של כ-4,614,000 ₪. בהתאם לנספח השכר, תמורה זו הייתה אמורה להשתלם בשני חלקים, התשלום הראשון (75% מהתמורה) ויתרת
--- סוף עמוד 16 ---
התמורה (25% מהתמורה). כאמור, משרד בן זאב לא טען בזמן אמת כי קיים חוב ביחס לתשלום הראשון; ומשכך, שומה עלינו להניח שחוב כזה אינו קיים. נמצא אפוא כי לו היה משרד בן זאב מקיים את החוזה, הרי שהיה זכאי ל-25% מהסכום האמור – סכום העומד על סך של 1,153,500 ₪.
43. הווה אומר: לו היה משרד בן זאב מביא את התקשרותו עם המשיבה – על כל תנאיה ודרישותיה – לסיומה המוצלח, הוא היה צפוי לקבל הכנסה בגובה של כ-1,153,500 ₪. כדי להרוויח סכום זה, היה על המשדר להשקיע תשומות משמעותיות. בהיעדר ראיות, אין בידינו לאמוד את שיעור התשומות – אף שאנו יודעים, לנוכח שכר הטרחה ששולם למשרד אברמזון (1,610,000 ₪), כי מדובר בתשומות משמעותיות מאוד. כך או אחרת, הנטל להוכיח כי השלמת ההתקשרות היתה רווחית היה מוטל על משרד בן זאב, ונטל זה לא הורם.
44. לצד טענותיו שנדונו לעיל, משרד בן זאב ביקש להיבנות מהסכמתה של המשיבה, שניתנה בעבר, לפצותו בגין הפסקת ההתקשרות נשוא הסכם שכר הטרחה. ברי הוא, כי הסכמה זו של המשיבה אינה בגדר הודאה בחוב, אלא ניסיון לקנות סיכויים וסיכונים במסגרת משא ומתן לפשרה (ראו: ע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ פ"ד ס"ה(2) 635, פסקה 12 והאסמכתאות שם (2012)). להסכמה כאמור ולהסכם הפשרה שלא בא לעולם, אין אפוא שום נפקות.
סוף דבר
45. במסגרת הדיון שנערך לפנינו, קיבלה המשיבה את הצעתנו כי נסתפק בקביעה שלא הוכח בסיס לחייבה בתשלום נוסף לטובת משרד בן זאב, ולא נקבע שום ממצא בנוגע לחובו של משרד בן זאב למשיבה.
46. לנוכח הסכמה זו, אציע לחבריי כי נדחה את הערעור, נקבע כי לא הוכח בסיס לחיוב הכספי שהמערער ביקש לייחס למשיבה, ונחייב את המערער לשלם למשיבה הוצאות בסך כולל של 50,000 ₪.
ש ו פ ט
השופט ג' קרא:
--- סוף עמוד 17 ---
אני מסכים.
ש ו פ ט
המשנה לנשיאה נ' הנדל:
אני מסכים לחוות דעתו של חברי, השופט א' שטיין, ומנימוקיו. חברי קבע את אשר קבע על סמך מסקנתו כי המשיבה לא הפרה את ההסכם עם המערער ומשרדו. מסקנה זו מיטיבה, כמובן, עם המשיבה. המסקנה הסופית של חברי נגזרת מכך שאם לא הופר ההסכם – זכאית המערערת לשכר ראוי, ומן התשתית שנפרשה עולה כי שכר זה שולם. לטעמי גישה זו נכונה, ודי בכך – כפי שאף סבור חברי (ראו פסקאות 31-30 לחוות דעתו) – לשם הכרעה בערעור זה. חברי הוסיף והתייחס לשאלות שונות שהיו מתעוררות לו היה נקבע כי ההסכם הופר. סוגיות אלה מוצגות מעבר לנדרש, ולאור מורכבותן איני מוצא מקום להביע עמדה לגביהן.
המשנה לנשיאה
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שטיין.
ניתן היום, כ"ח בחשון התשפ"ב (3.11.2021).
המשנה לנשיאה
ש ו פ ט
ש ו פ ט