בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 3357/19
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל
כבוד השופט ג' קרא
כבוד השופט א' שטיין
המערער:
מאיר צייגר, עו"ד
נ ג ד
המשיבה:
החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט ר' יעקובי) שניתן ביום 24.3.2019 בת"א 4047/10 [פורסם בנבו]
תאריך הישיבה:
ו' באב התשפ"א
(15.7.2021)
בשם המערער:
עו"ד ראובן יהושע; עו"ד שירה שושן
בשם המשיבה:
עו"ד שגיא תירוש; עו"ד כפיר לוי
פסק-דין
השופט א' שטיין:
הערעור
1. לפנינו ערעור בגדרו מבוקש ביטולו של פסק הדין בת"א 4047/10 [פורסם בנבו] אשר ניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' יעקובי) ביום 24.3.2019.
2. אקדים ואומר, כי עובדות המקרה שלפנינו לא התבררו כל צרכן במסגרת פסק הדין קמא וההחלטות שקדמו לו. זאת, למרות שעסקינן בהתדיינות אשר נמשכה קרוב לעשור ובמהלכה הוגשו לבית המשפט עשרות רבות של בקשות, וכתבי-בי-דין אחרים, התנהלו דיונים רבים, ומונה מומחה מטעם בית המשפט. לאחר עיון בכתובים ושמיעת
--- סוף עמוד 4 ---
טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי ניתן להכריע בהתדיינות ולהביא לסיומה מטעמים משפטיים חרף המחסור בעובדות. מטעמים משפטיים אלו – אשר אינם זהים לנימוקיו של בית משפט קמא שבבסיס פסק-דינו – סבורני כי טוב נעשה אם נדחה את הערעור.
העובדות
3. פסק הדין קמא הכריע בתביעת המערער לקבלת שכר טרחתו כעורך דין – זאת, בהתאם להסכם שכר טרחה אשר נחתם בשנת 1981 בין משרד עורכי-דין בן-זאב, הכהן, שלום, שהמערער היה שותף בו וכעת בא בנעליו (לשם הנוחות, הן משרד עורכי הדין והן המערער יכונו להלן: משרד בן זאב או המשרד), לבין המשיבה, חברה ממשלתית שהוקמה במטרה לשקם, לפתח ולאכלס את הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. עניינו של ההסכם הוא הסדרה קניינית של הרובע היהודי בעיר העתיקה, ובפרט רישומם של נכסי מקרקעין ברובע היהודי במרשם המקרקעין ובפנקס הבתים המשותפים (להלן: הסכם שכר הטרחה).
4. בסעיף ב' להסכם שכר הטרחה נקבע כי משרד בן זאב יעניק למשיבה את השירותים הבאים: "עורכי-הדין יבצעו את מלוא הטיפול הנדרש לשם רישום זכויות המדינה (בעלות), זכויות החברה (חכירה ראשית), חלוקת הרובע לחלקות, רישום בתים משותפים, רישום יחידות ע"ש חוכרי משנה וכן רישום יחידות שלא הוחכרו (וכאלה שלא יוחכרו) ע"ש החברה."
5. להסכם שכר הטרחה צורף "נספח שכר" (להלן: נספח השכר), אשר בסעיף א' לו נקבע כי תמורת ביצוע חלקו בהסכם שכר הטרחה משרד בן זאב יהיה זכאי לתשלום בסך של 0.7% "מערך כל יחידה הנרשמת בלשכת רישום המקרקעין (דירה, חנות וכל נכס אחר)". לעניין אופן התשלום נקבע בנספח השכר כי בעת שהמשיבה תחכיר נכס מקרקעין לחוכר משנה היא תשלם למשרד בן זאב, בסמוך למועד קבלת התשלום, 75% מהתמורה לה זכאי משרד בן זאב (75% מ-0.7% מערך היחידה) (להלן: התשלום הראשון). יתרת התמורה (25% מ-0.7% מערך היחידה) תשולם לאחר השלמת מלאכת הרישום (להלן: יתרת התמורה).
6. המשיבה העבירה למשרד בן זאב תשלומים בהתאם להסכם שכר הטרחה, כך שלאחר קבלת תמורה עבור נכס מקרקעין העבירה המשיבה למשרד בן זאב את התשלום הראשון. אציין, כי משרד בן זאב לא טען בזמן אמת – ולמצער: טענה שכזאת, מזמן אמת, לא הוצגה לפנינו – כי המשיבה חבה למשרד חוב כלשהו בקשר עם התשלום
--- סוף עמוד 5 ---
הראשון. במסגרת סעיף ד' להסכם שכר הטרחה, הצהיר משרד בן זאב כי הוא מעריך שהליכי הרישום יסתיימו בתוך שנתיים. נבואה זו לא התגשמה: בחלוף שנים רבות מאוד, המשרד לא הצליח להביא לרישומה ולו של יחידת מקרקעין אחת במרשם המקרקעין. ממילא, המשרד לא קיבל שום תשלום על חשבון יתרת התמורה ביחס ליחידות המקרקעין.
7. ביום 29.6.1992 פרסמה רשות החברות הממשלתיות חוזר שנושאו נוהל מינוי יועצים משפטיים ושכרם, אשר קבע נהלים שונים למינויים ולשכירת שירותיהם של יועצים משפטיים לכלל החברות הממשלתיות, שכוללות את המשיבה (להלן: החוזר). בחוזר נאמר כי על החברות הממשלתיות ליישם את האמור בו בתוך שלושה חודשים. עקב כך סברה המשיבה כי עליה לנתק את קשריה עם משרד בן זאב, וכי האפשרות היחידה לשכור את שירותיו מחדש, היא באמצעות קיומו של הליך בהתאם לפרוצדורה שנקבעה בחוזר.
8. בעקבות כניסתו לתוקף של החוזר (ולאחר פרק-זמן, שלא ברור מה היה טיב הקשר בין הצדדים במהלכו), פנתה המשיבה במסגרת מכרז פנימי למספר משרדי עורכי דין, ובהם משרד בן זאב, בבקשה לקבלת הצעות שכר טרחה להשלמת הרישום. ביום 6.3.2003 החליטה ועדת המכרזים של המשיבה לבחור במשרד אריה אברמזון ושות' (להלן: משרד אברמזון), כמשרד עורכי הדין אשר ישלים את מלאכת הרישום (שהייתה אמורה להתבצע על-ידי משרד בן זאב) – זאת, בתמורה לסכום של 1,610,000 ₪.
9. משרד בן זאב לא השלים עם סיום ההתקשרות עמו. ביום 31.1.2010, בחלוף כמעט שבע שנים מהיום בו החליטה המשיבה על ההתקשרות עם משרד אברמזון, הגיש המשרד תביעה נגד המשיבה, אותה העמיד על סך של 4,468,580 ₪. לטענת משרד בן זאב, המשיבה הפרה את הסכם שכר הטרחה ועל-כן יש לחייבה בסכום של 468,580 ₪ – בגין פעולות אותן משרד בן זאב ביצע בעבר; ובסכום של 4,000,000 ₪ – בגין הרווח שהיה צפוי למשרד בן זאב אילו ההתקשרות בין הצדדים הייתה נמשכת בהתאם לתנאיה. הסכום של 4,000,000 ₪ ננקב על דרך אומדנא ונגזר מהערכת שווי של 0.7% מכלל נכסי המשיבה.
10. בכתב הגנתה טענה המשיבה כי יש לדחות את התביעה בשל היעדר יריבות וכן מפאת התיישנות או שיהוי. לגופם של דברים נטען כי הסכם שכר הטרחה לא הופר על-ידי המשיבה, כי אם על-ידי משרד בן זאב אשר לא הביא לרישום ולו של נכס מקרקעין אחד. לעניין פרשנות ההסכם נטען כי הסכם שכר הטרחה מזכה את משרד בן זאב ב-
--- סוף עמוד 6 ---
0.7% משווי עסקאות החכירה שבוצעו בפועל (ולא משווי כלל נכסי החברה). לבסוף נטען כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לטובת משרד בן זאב את התשלום ששולם למשרד במהלך השנים.
11. כמו כן אציין ואדגיש, כי עד למועד הגשת כתב התביעה משרד אברמזון הצליח להביא לרישומם במרשם המקרקעין של 190 נכסי מקרקעין בלבד (מתוך כ-1,000). זאת, על-אף שחלפו כשבע שנים ממועד ההחלטה על הבחירה במשרד אברמזון כמעניק את שירותי הרישום הנדרשים למשיבה.
הכרעת בית משפט קמא בתביעתו של משרד בן זאב
12. הכרעתו של בית משפט קמא לא ניתנה באופן בלעדי בפסק הדין קמא. לפסק דין זה קדמו החלטות ופסקי דין נוספים, אשר רק עיון בכולם מאפשר להבין את החלטתו הסופית של בית משפט קמא. בהתאם לכך, הכרעתו הסופית של בית משפט קמא תוצג להלן באופן אינטגרטיבי, המאחד את הכרעותיו הרלבנטיות בשלל ההחלטות ופסקי דין חלקיים אשר יצאו מלפניו בשלביה השונים של ההתדיינות. בעניין זה אעיר, כי פסק דינו הראשון של בית משפט קמא ופסק הדין המשלים אשר ניתן בעקבותיו בוטלו ביום 28.2.2016 על-ידי בית משפט זה, מהטעם של היעדר הנמקה, והתיק הוחזר לבית משפט קמא להשלמת מלאכתו (ראו: ע"א 4973/16) [פורסם בנבו]. מלאכה זו הושלמה עם נתינתו של פסק הדין קמא, שבעקבותיו הוגש הערעור שלפנינו.
13. בהחלטתו מיום 8.9.2013 קבע בית משפט קמא כי המשיבה לא הייתה זכאית להשתחרר מהסכם שכר הטרחה. בהתאם לכך, נקבע כי המשיבה הפרה את הסכם שכר הטרחה וכי משרד בן זאב זכאי לפיצויי קיום בגין הפרת ההסכם. על-מנת לאמוד את הפיצוי לו זכאי משרד בן זאב, קבע בית משפט קמא את הקביעות העובדתיות הבאות:
א. התמורה שנקבעה בהסכם שכר הטרחה הינה 0.7% מערך עסקאות החכירה אשר נעשו וייעשו בפועל (ולא משווי כלל נכסי המשיבה).
ב. ביחס ל-190 הנכסים אותם רשם משרד אברמזון, נקבע כי הצלחת משרד אברמזון לרשום דווקא את אותם נכסים נבעה מפעולותיו המשמעותיות של משרד בן זאב בקשר לאותם נכסים. בהינתן פעולותיו המשמעותיות, נקבע כי ביחס לאותן עסקאות משרד בן זאב זכאי ל-75% משכר הטרחה לו היה זכאי במידה והיה משלים את הרישום. בהקשר זה אעיר, כי קביעתו של בית משפט
--- סוף עמוד 7 ---
קמא בנוגע לתרומתו של משרד בן זאב להצלחה ברישומם של אותם 190 נכסים אינה נתמכת בחומר הראיות ואף אינה עולה מטענותיהם של בעלי הדין.
ג. ביחס לשאר הנכסים (אלו שאינם כלולים ב-190 הנכסים שנרשמו במרשם המקרקעין על ידי משרד אברמזון), נקבע כי משרד בן זאב זכאי בגינם לפיצויי קיום "טהורים", כלשון בית משפט קמא, אשר עומדים על 20% משכר הטרחה. בית משפט קמא לא הסביר למה התכוון בביטוי "פיצויי קיום טהורים", אולם נראה כי כוונתו הייתה לרווח הנקי שהיה צפוי למשרד בן זאב מהטיפול באותם הנכסים – בהנחה שלא היה פועל בעניינם כלל. בהקשר זה אעיר, כי בית משפט קמא לא התייחס לשאלה האם אי-נקיטת פעולות משמעותיות ביחס למרבית נכסי המשיבה במשך שנים ארוכות עולה כדי הפרה של הסכם שכר הטרחה על ידי משרד בן זאב.
ד. באשר למספר הנכסים הרלבנטיים שבבעלות המשיבה – נקבע, בדרך של אומדנא, כי מספר זה יעמוד על 1,000. אומדן זה נעשה על יסוד הנתונים כדלקמן: מצד אחד, הוכח דבר קיומם של 750 נכסים בלבד, אולם מצד שני ההסכם עם משרד אברמזון מתייחס לרישומם של 1,100 נכסים. בית משפט קמא לא הסביר בפסק דינו מדוע נקב במספר 1,000, דווקא, להבדיל מ-1,100, אך נראה כי הפחתה זו נבעה מקיומם של נכסים לאומיים, כדוגמת רחבת הכותל המערבי ונכסים ארכיאולוגיים, שבגינם לא היתה למשרד בן זאב זכאות לקבל שכר טרחה כלשהו. כמו כן נראה כי בית משפט קמא התחשב בטענת המשיבה כי ההסכם עם משרד אברמזון לקח "מרווח בטחון" בקבעו את מספר הנכסים טעוני הרישום.
ה. ביחס ל-750 הנכסים המוכחים נקבע כי שכר הטרחה לו היה זכאי משרד בן זאב, במידה שהסכם שכר הטרחה היה מקויים במלואו, עומד על סכום של 3,460,553 ₪ (0.7% מערך עסקאות החכירה של 750 הנכסים הידועים). סכום זה תאם את עמדתו של משרד בן זאב בנוגע ליישומה של חוות-דעת המומחה אשר מונה על ידי בית משפט קמא להערכת שוויים של נכסי המשיבה. כמו כן קבע בית המשפט כי שוויים של 250 הנכסים הלא ידועים יחושב לפי השווי הממוצע של הנכסים הידועים.
14. בהתבסס על קביעות אלה קבע בית משפט קמא את הפיצוי לו זכאי משרד בן זאב, באופן הבא:
--- סוף עמוד 8 ---
א. ביחס ל-190 הנכסים שנרשמו על-ידי משרד אברמזון, משרד בן זאב זכאי ל-75% משכר הטרחה המלא, סכום העולה כדי 657,505 ₪;
ב. ביחס לשאר הנכסים משרד בן זאב זכאי ל-20% משכר הטרחה המלא, סכום העולה כדי 747,479 ₪;
ג. צירוף הסכומים האמורים עולה כדי 1,404,984 ₪;
ד. נקבע כי לסכום זה יש להוסיף מע"מ בשיעור של 17%, כך שסכום הפיצוי הכולל לו זכאי משרד בן זאב הועמד על 1,643,831 ₪ (להלן: פיצויי הקיום).
15. כמו כן קבע בית משפט קמא כי מפיצויי הקיום יש לקזז את שכר הטרחה שהמשיבה כבר שילמה למשרד בן זאב: 2,995,269 ₪, נכון ליום 31.12.2018 (סכום זה נקבע בהתאם לחוות דעת המומחה ביחס לסכומים אותם קיבל משרד בן זאב, בתוספת הצמדה וריבית). בהמשך לכך קבע בית המשפט (על-אף שהסכומים אינם משוערכים לאותו תאריך) כי התוצאה העולה מהחישוב היא שלמשרד בן זאב יש חוב כלפי המשיבה – שכן הסכומים אותם קיבל מהמשיבה עולים על פיצויי הקיום – ומשכך, נדחתה התביעה.
טענות הצדדים בערעור
16. משרד בן זאב אינו מסכים עם התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא. לטענת המשרד, הכרעותיו של בית משפט קמא, רובן ככולן, יסודן בטעות.
17. ואלו עיקרי טענותיו של משרד בן זאב:
א. התמורה שהוסכמה בהסכם שכר הטרחה הינה 0.7% משווי כלל נכסי המשיבה (ולא משווי הנכסים שהוחכרו בפועל);
ב. פיצויי הקיום להם זכאי משרד בן זאב הינם מלוא התשלום הראשון (75% מ-0.7% מכלל נכסי המשיבה) ו-80% מיתרת התמורה;
ג. בית משפט קמא שגה בהעריכו, כפי שהעריך, את מספר הנכסים הלא ידועים ואת שוויים, ולא נתן צו למתן חשבונות;
--- סוף עמוד 9 ---
ד. תוצאת ההתחשבנות לפיה משרד בן זאב נותר עם יתרת חוב הינה אבסורדית, שכן – כך נטען – המשיבה הודתה בכך שהינה חייבת למשרד בן זאב סכומי כסף משמעותיים.
18. מנגד, טענה המשיבה בסיכומיה כדלקמן:
א. לפי הלכה פסוקה, לקוחו של עורך דין זכאי להשתחרר בכל עת מהסכם שכר טרחה עם עורך דינו;
ב. משכך הוא, סיום ההתקשרות עם משרד בן זאב, כשלעצמו, אינו מהווה הפרת חוזה;
ג. משרד בן זאב זכאי לשכר ראוי עבור הפעולות אותן ביצע; ואולם, בהתחשב בכך שהמשרד לא הביא לרישומה של אפילו יחידת מקרקעין אחת, בכך שהמשיבה נאלצה להתקשר עם משרד עורכי-דין אחר להשלמת ביצוע הפעולות, ובכך שמשרד בן זאב כבר קיבל 75% מהתמורה המוסכמת, הרי שמשרד בן זאב חייב להחזיר למשיבה חלק מהכסף שקיבל;
ד. הסכם שכר הטרחה קבע כי משרד בן זאב זכאי ל-0.7% מהסכומים שהתקבלו עבור נכסים שהוחכרו בפועל (ולא משווי כלל הנכסים);
ה. הרווח אשר היה צפוי למשרד בן זאב לו קוים הסכם שכר הטרחה הינו, לכל היותר, 10%.
דיון והכרעה
19. כאמור, דעתי היא כי יש לדחות את הערעור. כפי שאפרט ואסביר להלן, לפני משרד בן זאב עומדים שני מחסומים, אותם הוא לא הצליח לעבור: הראשון, בניגוד לטענותיו ובניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, השתחררות המשיבה מהסכם שכר הטרחה אינה מהווה הפרת חוזה, והמשיבה ממילא אינה חבה בתשלום פיצויי קיום; השני, גם אם נראה במשיבה מפרת חוזה, משרד בן זאב אינו זכאי לשום פיצוי מאחר שהוא לא הוכיח כי נגרם לו נזק עקב סיום ההתקשרות.
האם השתחררות המשיבה מהסכם שכר הטרחה מהווה "הפרת חוזה"?
--- סוף עמוד 10 ---
20. כאמור, בית משפט קמא קבע כי המשיבה לא הייתה זכאית להשתחרר מהסכם שכר הטרחה. אני סבור כי בכך שגה בית משפט קמא.