על סף סיום
99. איני מתעלם מהעובדה כי התובעים מצאו להגדיר את מהות תביעתם באופן כולל וגורף כתביעה "כספית, חוזית, נזיקית, עשיית עושר, מינוי חוקר ומתן חשבונות". ברם הגדרה זו אינה חזות הכול. סבורני כי אין מקום 'ללכת שבי אחריה' אלא יש מקום לצורכי החלטה זו לבחון את התובענה לגופה.
100. בפרשת קוטלרסקי לעיל ציין בית המשפט כי עילה נזיקית "רגילה" תידון בבית המשפט האזרחי, "...אך לטעמי – למשל – "התרשלות ורשלנות בעניינים הנובעים ממכרזים (הדגשה במקור – א"ר) ישארו בגדר התובענה המינהלית, באותו מבט רחב"; קרי – מבחן העילה. השופטת (כתארה אז) נאור בעמ' 647 נדרשה אף היא למבחן העילה, וציינה כי "העילה הקלאסית לתובענה מינהלית לפיצויים שעילתה במכרז, היא מקרה שבו פלוני השתתף במכרז, היה זכאי לזכות במכרז ולא זכה בו, אך מסיבה זו או אחרת – ביצוע העבודה על-ידי אחר או ביטול המכרז – לא ניתן עוד להחזיר את הגלגל אחורנית, ולא נותר אלא לפצותו"" (פסקה ו לחוות דעתו של כב' השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין, עמוד 29).
101. כך גם ברע"א 88/17 בדרה גולן נ' ראש עיריית תל אביב (פורסם בנבו, 9.5.18), נפסק בין היתר והדברים כוחם יפה כאן, בין היתר כי:
נסתפק בכך שהמחוקק בחר ערכאות מיוחדות, בעלות מומחיות מיוחדת וסדרי דין מיוחדים, לדון בעניינים מעין אלה. הכרעה זו, שהגיונה בצידה, תרוּקן מתוכן אם תתקבל עמדת המבקשות. אם ייצמד בית המשפט למבחן הסעד כנתון הקובע את הסמכות העניינית באופן מוחלט, התוצאה תהיה כי בכל סוגיה וסוגיה ניתן יהיה לעקוף את הסמכות העניינית של בית המשפט המינהלי או של בית המשפט הגבוה לצדק, בכך שיוצמד "תג מחיר" ל"עתירה" שתוגש. העלאת הטענה שנגרם נזק כספי כתוצאה מהפרה הנטענת, ותביעת סעד כספי, יגרמו לכך ששאלות מובהקות של מדיניות הממשלה, למשל, יידונו בפני בתי המשפט האזרחיים. לא לכך התכוון המחוקק. אף בסוגיה פורמלית, כגון קביעת הסמכות לפי סעד כספי, יש מקום ליוצא מן הכלל – לבחינת המהות – כדי למנוע ניצול של מבחן סעד כספי באופן שפוגע בכללי ההליך ההוגן מנקודת המבט של סדר הדין האזרחי. מעניין כי אף בסוגיה אזרחית לחלוטין נקבע כי יש למנוע ניצול של מבחן הסעד על ידי אחד הצדדים כדי לבחור את הערכאה המתאימה לו באמצעות ניסוחים שונים של כתב התביעה, וכי "לא יהיה נכון להותיר את גורל הסמכות תמיד בידי מנסח כתב התביעה" (רע"א 4890/15 אהרן אלוש נ' עירית טבריה, [פורסם בנבו] פסקה 5 (31.12.2015)) (פסקה 3 סיפה, עמוד 7 לחוות דעתו של כב' השופט נ' הנדל).
102. כפי שציין בית המשפט בפרשת גולן לעיל, "המבחן הוא במהות ולא בצורה או במוטיבציה של התובע". בסופו של יום התרשמותו של בית המשפט מכתב הטענות שהובא בפניו ומטיעוני הצדדים, בכתב ובעל פה, היא כי התביעה בעיקרה היא תביעה הנטועה עמוק בדיני המכרזים ומשמיעה "צליל מכרזי" חזק וצלול.
103. ככל שהתובעים עומדים על תביעתם בראש הנזק "נזק מימוני", כתוצאה 'מחסרון כיס' לאור 'העיכוב הארוך בתשלום' הרי שיהא עליהם לתקן בגדרי כתב התביעה המתוקן שיגישו ראש נזק זה ולייחדו אך ורק ביחס לסכומים שלא שולמו להם בגין העבודות שהם ביצעו, ולא לייחסו ל"ההתנהלות הכוללת של הנתבעת שעיקריה נזכרים בתביעה זו" (ר' סעיף 308 לכתב התביעה).
104. בגדרי כתב התביעה המתוקן יפרידו התובעים את תביעותיהם, כך שיוגדרו הסכומים שנטען כי הנתבעת חייבת לחברה-התובעת (יוסי זמיר בע"מ) ואותם סכומים שנטען כי הנתבעת חייבת לתובע (יוסף זמיר) באופן אישי.
סוף דבר
105. הלכה היא כי דרך המלך היא תקיפה ישירה של ההחלטה של הרשות לערכאה המתאימה ובלוחות הזמנים שקובע הדין המנהלי, וכי מנגנון התקיפה העקיפה הוא הליך חריג. אינטרס שלטון החוק מבכר הליכים מנהליים שמביאים לתיקון מיידי של פגמים שנפלו בפעולות הרשות, ככל שנפלו, על פני הרתעה עתידית באמצעות פסיקת פיצויים בגין אותם פגמים בדיעבד. למיצוי ההליך המנהלי והתקיפה הישירה נודעת חשיבות רבה (ר' ת"א (ב"ש) 20682-01-12 ש.י. מובילי מרחבים נ' רשות שדות התעופה (פורסם בנבו, 22.3.20)). לחסרונות התקיפה העקיפה שהינה החריג ר' ע"א 4291/17 אלפריח נ' עיריית חיפה (פורסם בנבו, 6.3.19), פסקה 12 לחוות דעתו של כב' השופט (כתוארו אז) מ' מזוז.
106. משלא מצאו התובעים לתקוף את החלטות הרשות בענייני המכרזים השונים מושא תובענה זו בעתירה מנהלית או בתובענה מנהלית, כפי שמצאו לעשות ביחס למכרזים רבים אחרים בתקיפה ישירה ובזמן אמת, אין להם להלין אלא על עצמם.
107. אשר על כן ובהינתן כל האמור מעלה, מצאתי להורות על דחייתה, באופן חלקי, של התובענה על הסף.
108. דחיית התובענה על הסף היא בכפוף לאותם פרטי תביעה, עילות וראשי נזק אותם לא מצאתי לדחות על הסף (ר' סעיפים 54א, 54ד ו־54ו, 103 לעיל).
109. התובעים יגישו כתב תביעה מתוקן בהתאם למתחייב מפסק דין חלקי זה, בתוך 45 ימים מהיום.
110. הנתבעת תגיש כתב הגנה מתוקן בתוך המועדים הקבועים בתקסד"א–התשע"ט.
111. למען הסר ספק יובהר כי כתבי הטענות המתוקנים שיוגשו על ידי הצדדים בהתאם לפסק דין חלקי זה, יוגשו בהתאם לתקסד"א–התשע"ט.
112. הנני מחייב את התובעים ביחד ולחוד לשאת בשכר טרחת הנתבעת בגין בקשה זו, בסך כולל של 15,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום. ממועד וזה ואילך יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ניתן היום, כ"א חשוון תשפ"ב, 27 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.
דורון חסדאי