בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת"צ 10812-11-14 מירום ואח' נ' LG ELECTRONIC INC ואח'
לפני
כבוד השופט רמי חיימוביץ
מבקשים/תובעים
1. דוד מירום
2. רן מירום
נגד
משיבות/נתבעות
1. LG ELECTRONIC INC
2. פיליפס רויאל
3. LG PHILIPS (נמחקה)
4. סמסונג אלקטרוניקס (נמחקה)
5. סמסונג דיספליי
6. טושיבה
7. פנסוניק
8. HITACHI
9. צ'ונגוואה פיקצ'ר טאבס (נמחקה)
ב"כ המבקשים עו"ד דר' אורי ברעם
ב"כ המשיבה 5 עו"ד אמיר בראון ועו"ד אור ארבל
ב"כ המשיבה 6 עו"ד מזור מצקביץ'
ב"כ המשיבה 7 עו"ד איתי פלדור ועו"ד אורטל גר ועו"ד עקיבא פונד
ב"כ המשיבה 8 עו"ד טל מישר ועו"ד עדיאל זימרן
החלטה בבקשות משיבות 8-5 לביטול היתר המצאה
שלב ההמצאה אמור להיות שלב מקדמי לשלב המקדמי של בקשת האישור. והנה, מאז הוגשה התביעה ב-2014 חלפו שבע שנים, ניתנו 178 החלטות, הוגשו שלושה ערעורים (ע"ר 15317-12-14; ע"ר 23967-05-16; ע"ר 41956-05-19), וגם בית המשפט העליון ואמר דברו בנושא ההמצאה (רע"א 1152/20 Royal Philips נ' לנואל (20/7/2021), ואנו עדיין נמצאים במבוא למבוא.
תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 צפויות להביא לשינוי ומניעת התנהלות מסוג זה בעתיד; וברי כי יועילו לכל הפחות בנושא היקף הטיעונים – שכן בסוגיית ההמצאה לבדה נכתבו מאות (אולי אלפי) עמודים, חלק לא מבוטל מהם חזרה של כל משיבה בנפרד על אותם עקרונות יסוד בדיני המצאה מחוץ לתחום, שאין לגביהם מחלוקת של ממש.
מבוא קצר
1. בבקשות שלפני מבקשות משיבות 8-5 לבטל החלטה מ-31/10/2018 בה התיר בית המשפט, במעמד צד אחד, המצאה מחוץ לתחום מכוח תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (התקנות הישנות) שעניינה "בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה".
2. סוגיה זו כבר הוכרעה בעניינה של משיבה 2, שמעמדה זהה למשיבות 8-5. ראו החלטת כב' השופטת מ' בן ארי (בסמכותה כרשמת) מ-2/5/2019, בה נדחתה בקשה דומה לביטול היתר ההמצאה; פסק דינה של כב' השופטת ח' קיציס מ-11/12/2019 בע"ר 41956-05-19, בו נדחה ערעורה של משיבה 2; והחלטת כב' השופטת ע' ברון מ-20/7/2021 ברע"א 1152/20, שהותירה את היתר המצאה על כנו.
3. אם אין די בכך, לאחרונה ניתנו החלטות נוספות של בית המשפט העליון המשליכות במישרין על ענייננו, בכלל זה ע"א 4199/20 הצלחה נ' Chi Mei Corporation (15/8/2021) (הצלחה) ורע"א 2296/19 Tecumseh נ' זילברברג (18/8/2021) (זילברברג), שעסקו, בין השאר, בהיתר המצאה לפי תקנה 500(10) בנסיבות דומות; רע"א 6646/19 ר.ל.פ.י נ' MAN (12/10/2021) (רלפי) בה הובהר מהו השלב הדיוני לבירור עילת התביעה שעניינה קרטל בין תאגידים זרים שנטען כי גרם לעליית מחירים בישראל והשפיע על הצרכן הישראלי; ורע"א 7179/21 Qualcomm נ' אשל (21/11/2021) (אשל) בה נדחתה בקשת סילוק על הסף של תובענה דומה בעניינו של מונופול.
4. ניתן היה לצפות כי ההחלטות הרבות יצמצמו, לפחות במידת מה, את חזית המחלוקת, אך המשיבות הבהירו כי הן עומדות על מלוא טענותיהן, כאילו לא היו הדברים מעולם.
אקדים אפוא ואבהיר כי ההחלטות הנ"ל מכריעות ברוב טענות המשיבות 8-5 (למעט טענות פרטניות) ומחייבות דחיית הבקשות. למעשה – די בכך שהוכרע כי ההמצאה למשיבה מס' 2 מכוח תקנה 500(10) תקינה כדי להוביל למסקנה כי אותו דין חל על שותפותיה לקרטל הנטען.
--- סוף עמוד 3 ---
5. המשיבות מדגישות כי לא ניתן להן יומן בבית המשפט ואין מעשה בית דין בעניינן, אך עקרונות ההחלטות בעניינה של משיבה 2 ותוצאתן מחייבים, ואין מקום לדון שוב בטענות שעניינן מעמדן של השותפות לקרטל והאפשרות להמציא להן מכוח ההסדר הדיוני בין המבקשים ל-LG. ניתן, לכל היותר, לדון בטענות פרטניות (טענת משיבה 6 כי לא הייתה צד לקרטל) או טענות שטרם נדונו (כמו טענת השיהוי). די היה בכך להצדיק דחיית הבקשות על הסף, אך מאחר והמשיבות עומדות על טענותיהם, נתייחס לדברים גופם (בקצרה ככל האפשר).
6. טרם נפנה לדיון, ונוכח הפסיקה בנושא הסמכות בבקשות מסוג זה, יצוין כי ב-8/3/2021 החליט מותב קודם כי הבקשות לביטול היתר המצאה יועברו מטיפול הרשמים לטיפולו כשופט. בהמשך פסל עצמו מלדון בתיק, וזה עבר לטיפולי.
תמצית ההליך עד-כה
הדברים פורטו בהרחבה במספר החלטות, כולל ההחלטות הנזכרות בפסקה 2 לעיל, ונצטמצם לעיקרים הנדרשים לענייננו.
7. המשיבות הן חברות זרות שעיסוקן בתחום האלקטרוניקה. המבקשים טוענים כי המשיבות ניהלו קרטל בינלאומי לתיאום מחירים של שפופרות קתודיות שהיו רכיב במסכי טלוויזיה ומחשב שיוצרו טרם עידן המסכים השטוחים, דבר שגרם לעלייה במחירי המוצרים שנמכרו ברחבי העולם ובכלל זה בישראל, וכך פגעו בצרכן הישראלי. בבסיס התובענה עומדת אפוא עילה לפי חוק התחרות הכלכלית, תשמ"ח-1988 (ובשמו הקודם – חוק ההגבלים העסקיים).
8. הליכי ההמצאה עברו מספר גלגולים ונתייחס אליהם בהמשך במסגרת טענת השיהוי. לענייננו עתה נאמר כי ב-4/10/2017 אישר בית המשפט הסדר דיוני בין המבקשים ומשיבה 1, חברת LG, לפיו "המצאת תרגום לאנגלית של כתבי הטענות בתיק שבכותרת לידי משרד [ב"כ LG] תהווה בענייננו המצאה כדין של כתבי בי-דין בישראל לידי המשיבה 1 בתיק שבכותרת".
9. ב-31/10/2018 נעתר בית המשפט, במעמד צד אחד, לבקשת המבקשים והתיר המצאה למשיבות 9-2 מכוח תקנה 500(10) לתקנות הישנות, זאת על יסוד הטענה כי התובענה הומצאה כדין לLG-, וכי שותפותיה לקרטל הנטען הן בעל דין דרוש ונכון לבירור התביעה כולה. זו, כאמור, הבקשה אותם מבקשים לבטל.
10. המבקשים המציאו את התובענה למשיבה 2, Royal Philips, שמושבה בהולנד, אך התקשו להמציא למשיבות 9-3 שמקום מושבן ביפן וקוריאה, בין השאר בשל קושי בתרגום המסמכים וחילוקי דעות עם הרשות המוסמכת בארצות אלו. לפיכך התנהלו הליכי ההמצאה בשני מסלולים מקבילים – אחד מול משיבה 2 שהגישה בקשה לביטול היתר המצאה בטענה כי לא מתקיימת עילת המצאה לפי תקנה 500(10) ולא מתקיימים גם יתר התנאים למתן היתר המצאה לתאגיד זר; שני, מול משיבות 8-5, שניהלו הליכי טרום המצאה בנוגע לתרגום המסמכים.
--- סוף עמוד 4 ---
11. ב-2/5/2019 נתנה כב' השופטת מ' בן ארי (בסמכותה כרשמת) שתי החלטות מפורטות – באחת דחתה את טענות משיבה 2 וקבעה כי קיימת עילת המצאה; ובשנייה נעתרה לטענות משיבות 8-5 והורתה למבקשים לתרגם את המסמכים לשפה הרלוונטית.
12. משיבה 2 ערערה על ההחלטה בעניינה (ע"ר 41956-05-19) אך ערעורה נדחה ב-11/12/2019; וכך גם בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון (רע"א 1152/20, 20/7/2021).
13. בזמן שעניינה של משיבה 2 התברר בערכאות, תורגמו המסמכים והומצאו למשיבות 8-5, ואלו הגישו בקשות משלהן לביטול היתר ההמצאה. אלו הבקשות שלפני.
14. המבקשים לא הצליחו להמציא את התובענה למשיבות 3, 4 ו-9, והתביעות נגדן נמחקו (16/2/2021; 9/3/2021; ו-10/3/2021).
מצב הדברים הוא זה – המצאה למשיבה 1 הוסדרה בהסכמה; המצאה למשיבה 2 הוכרעה בבית המשפט; משיבות 3, 4 ו-9 נמחקו; ונותר להכריע בקשת משיבות 8-5 לביטול היתר ההמצאה.
היתר המצאה לבעל דין זר
15. התנאים למתן היתר המצאה מכוח תקנה 500 ידועים – תביעה ראויה לטיעון בנוגע לעילת המצאה לפי אחד מסעיפי המשנה; עילת תביעה רצינית שיש לדון בה; בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדון בתביעה. הנטל להוכיח את התנאים מוטל על מבקש ההיתר (התובע), אך מאחר ומדובר בשלב מקדמי, די ברמת הוכחה מופחתת כדי להרים את הנטל. ככלל בית משפט יעשה שימוש בסמכותו זו במשורה ובזהירות, כשספק יפעל לטובת הנתבע הזר, אך אין דינו של בעל דין פרטי זר כדינו של תאגיד בינלאומי רחב היקף המוכר את מוצריו לציבור בישראל – גם אם הוא זאת באמצעות שרשור חברות בנות. על תאגיד שכזה להיערך להתבע בישראל (עניין הצלחה; רע"א 6403/14 מזור נ' Whirlpool (7/1/2015); ע"א 4601/02 ראדא נ' Bodstray, פ"ד נח(2) 465 (2004); ע"א 9725/04 אשבורן נ' CAE Electronics (4/9/2007)).
נפנה אפוא ליישום.
עילת המצאה לפי תקנה 500(10)
16. תקנה 500(10) מאפשרת המצאה אם "האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה".
17. המשיבות הן "האדם שמחוץ לתחום המדינה".
18. המשיבות הן "בעל דין דרוש, או בעל דין נכון" לדיון בתובענה שעניינה קרטל מחירים לו היו שותפות, שכן כל צד להסדר כובל הוא בעל דין דרוש ונכון בתביעה שהוגשה בקשר לאותו הסדר כובל. כך נפסק בהחלטות בעניינה משיבה 2, שמעמדה זהה לזה של המשיבות, ובהחלטות בעניין זילברברג, בפסקה 28, ובעניין הצלחה, מפסקה 14. בתמצית נאמר, כי לשם בחינת השאלה אם המשיבות הן בעל דין דרוש או נכון יש לשאול אם היו נכללות כנתבעות בכתב תביעה
--- סוף עמוד 5 ---
אחד אם מקום מושבן היה בישראל. התשובה חיובית, שכן הטענה בתובענה היא שכל המשיבות התקשרו בקרטל אחד שהשפיע על מחירי המסכים בישראל, ואם היו יושבות בישראל היה מקום לכרוך אותן יחד כנתבעות, בכתב תביעה אחד, לשם הכרעה עובדתית ומשפטית משותפת (ראו גם רע"א 4038/09 ברונשטיין נ' בלינדר (19/7/2009) שהוזכר בהחלטות הנזכרות לעיל). מכאן שהמשיבות הן בעל דין דרוש ונכון בתביעה (בהמשך נדון בנפרד בטענת משיבה 6, טושיבה, כי לא הייתה צד לקרטל ואינה צד דרוש או נכון להליך).
19. התובענה "הוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה". מלכתחילה נטען כי אותו אדם אחר הוא LG שהתובענה הומצאה לה מכוח הסדר דיוני שאושר על ידי בית המשפט וקבע כי המצאה בתנאים המוסכמים תהווה המצאה כדין בישראל. הואיל והמשיבות הגישו את הבקשות לביטול היתר המצאה טרם ההכרעה בעניין משיבה 2 הן תוקפות את ההסדר הדיוני והמצאה ל-LG, אך בינתיים השתנה המצב המשפטי ונפסק כי התובענה הומצאה כדין למשיבה 2. מכאן שגם אם כל טענות המשיבות לגבי LG יתקבלו (והן נדחות), ממילא ניתן להמציא להן מכוח ההמצאה כדין למשיבה 2, דבר שמייתר את מרבית הטענות. הצדדים לא טענו בנושא, אך ספק אם שינוי זהות האדם לו הומצאה התובענה כדין מחייב המצאה מחדש, ונראה כי ניתן היה להסתמך, בנסיבות העניין, על ההמצאה המקורית.
20. המשיבות תוקפות כאמור את תוקפו של ההסדר הדיוני בין המבקשים ל-LG. מרבית טענותיהן כבר הועלו על ידי משיבה 2 ונדחו על ידי כל הערכאות, ובית המשפט העליון קבע כי: "מרגע שכתבי הטענות הומצאו לבאי-כוחה [של LG] בישראל, ניתן לראות בה כ'בעל דין' שהתובענה הומצאה לו כדין ובתחום המדינה". החלטות אלו חלוטות, ואף שהמשיבות לא היו צד לדיונים הכללים העקרוניים שנקבעו בהן ותוצאתן האופרטיבית חלה גם עליהן. אין אפוא צורך לדון מחדש בטענות זהות שכבר נדונו והוכרעו, ונקבע כי ההסדר חוקי, כי לא ניתן לראות בו "חוזה לרעת צד שלישי", וכי הוא מהווה המצאה כדין בישראל כהגדרתה בתקנה 500(10), ומכוחה ניתן להמציא לבעלי דין נדרשים ונכונים אחרים.
21. מקצת מהמשיבות מעלות טענות חדשות בעניינו של ההסדר, למשל הטענה כי אינו חוקי משום ש-LG, שמקום מושבה בקוריאה, כלל לא הייתה מוסמכת להסכים לקבל מסמכים באנגלית בניגוד לאמנת האג ולהוראות הרשות המוסמכת בקוריאה. גם טענות אלו נדחות. ראשית, כללי ההמצאה ושפת ההמצאה הם כללים דיוניים שנועדו להגן על בעל הדין הזר, אך לא ניתן לכפות עליו לקיימם והוא רשאי לוותר עליהם. כך, למשל, אם הגורמים המקצועיים הרלוונטיים ב-LG דוברי אנגלית, היא רשאית לבקש כי המסמכים יתורגמו לאנגלית ולא לקוריאנית, והמשיבות האחרות אינן יכולות לחייבה אחרת. כך גם בהסכמים בינלאומיים, בהם רשאים הצדדים להסכים מראש על ברירת דין, מקום הדיון וגם על שפת התרגום. בעל דין זר רשאי אפוא לדבוק בכללי ההמצאה והשפה שנועדו להגן עליו (כפי שעשו המשיבות), אך הוא רשאי גם להגיע להסכמות דיוניות אחרות (כפי שעשתה LG). שנית, למשיבות אין כל מעמד לטעון בנוגע לתוקף הסדר דיוני בין LG והמבקשים שכן אינן צד להסכם זה. הן יכלו, כמובן, לטעון לגבי לגיטימיות ההסכם והשפעתו עליהן, אך טענות אלו נדחו. ושלישית, קבלת טענות מסוג זה שתכליתן בטלות ההסדר הדיוני ועצם ההמצאה ל-LG סותרת את ההחלטות עד כה
--- סוף עמוד 6 ---
ומובילה לתוצאה לא סבירה שמבטלת, למעשה, את החלטת בית המשפט העליון כי מדובר בהמצאה כדין.
מתקיים התנאי הראשון ונמצא כי יש בידי המבקשים תביעה ראויה לטיעון בנוגע לעילת ההמצאה שבתקנה 500(10).
עילת תביעה רצינית שיש לדון בה
22. בשורת החלטות נפסק כי שאלת תחולתו של חוק התחרות הכלכלית, על הסדר כובל שנערך בין חברות זרות מחוץ לישראל, היא שאלה נכבדה, בעלת פנים לכאן ולכאן, שטרם הוכרעה בישראל, ויש לבררה במהלך הדיון בבקשת האישור לגופה, ולא בשלב מקדמי יותר כמו בקשת סילוק על הסף (עניין אשל), גילוי מסמכים (עניין רלפי), והיתר המצאה (עניין זילברברג, בעניין הצלחה, ורע"א 1152/20 בעניין משיבה 2. בעניין רלפי אף הובאה עמדת היועץ המשפטי לממשלה, שסבור כי בעידן של כלכלה גלובלית יש צורך הכרחי להגן באופן אפקטיבי על השוק מפני פגיעה בתחרות כתוצאה ממעשים שנעשים מחוץ לגבולות המדינה, ולכן יש לפרש את חוק התחרות הכלכלית כחל גם על מעשים שנעשו מחוץ לישראל, ברוח דוקטרינת ההשפעות ובהתאם לתנאיה. ברי כי עצם הטענות שבתובענה מגלות עילת תביעה משפטית רצינית שיש לדון בה.
23. המשיבות טוענות כי המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית לקיומה של עילת תביעה שכזו. טענתן נדחית. דומה כי גם כאן די בכך שנקבע כי קיימת תשתית ראייתית בעניינה של משיבה 2 כדי שהדברים יחולו במישרין על שותפותיה הנטענות לקרטל. עם זאת, אתייחס לטענה בקצרה. כאמור לעיל, שלב הדיון בהיתר ההמצאה מחוץ לתחום הוא שלב מקדמי, ונטל ההוכחה המוטל על התובע נמוך מזה הדרוש להוכחת התביעה במהלך המשפט ואפילו מזה המוטל עליו בשלב הדיון בבקשת האישור – שהוא שלב מקדמי בעצמו. במקרה הנוכחי הונחה תשתית ראייתית מספקת לשלב הנוכחי, בכלל זה הסדר טיעון שעשתה חברת סמסונג (משיבה 5), ב-2011, עם הרשויות בארה"ב, במסגרתו הודתה בקרטל הנטען U.S. V. SAMSUNG, Case No. CR 11-0162 (WHA) (ההחלטה ופרוטוקול עסקת הטיעון צורפו לבקשת האישור); החלטת הנציבות האירופית בעניין הקרטל (שם התייחסו למסכי מחשב ומסכי טלוויזיה כשני קרטלים נפרדים), במסגרתה הושתו על המשיבות קנסות כבדים (Case AT.39437 – TV and computer monitor tubes ההחלטה צורפה כנספח 2 לבקשת הביטול של המשיבה 6 ותקצירי ההחלטות צורפו כנספים 14 ו-15 לבקשת האישור); שורת הסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות בחו"ל (חלקם נגד נפגעים ישירים, אך עילת התביעה היא הקרטל הנטען); והחלטות שאישרו תובענות ייצוגיות בעילת הקרטל (In re : Cathode Ray Tube (CRT) Antitrust Litig., No. 1917, 2013 U.S. Dist. LEXIS 137945, at 69-70 (N.D. Cal. June 20, 2013).). המשיבות טוענות כי הראיות אינן קבילות, וכי בהסדרי הפשרה צויין במפורש כי אינם מהווים הודאה. אין צורך להכריע, בשלב זה, בטענות אלו ובקבילותם של המסמכים, שכן, כאמור, נטל הראיה בשלב היתר ההמצאה הוא נטל מופחת, וניתן להסתמך בו על ראיות שטרם נקבעה קבילותן (השוו עניין רלפי, פסקה 15).