כך נקבע בע"א (מחוזי חי') 55235-06-18 בן חמו נ' נסראלדין (14.03.2019) שניתן על ידי הרכב זה. זאת, לאחר בדיקה של מספר מופעים בדין בהם הוטלה אחריות בשל ערבוב נכסים, המלמד על כך שנושא המשרה אינו סובר שיש הפרדה בין אישיות משפטית אחת לאחרת. כך נקבע למשל ברע"א 510/00 ח. רשף קבלנים בע"מ נ' ענבר, פ"ד נד(2) 712 (2000), כי כאשר קיימים ממצאים עובדתיים לפיהם חברות קשורות שהוקמו על ידי אותם בעלים הן למעשה ישות כלכלית עסקית אחת וההפרדה ביניהן מלאכותית ועקרה במציאות העסקית היומיומית, מצב זה מצריך סטייה מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. בהתאם עוקל רכב הרשום על שם חברה אחת לכיסוי חובותיה של החברה האחרת. כך נקבע בע"א 1371/90 דמתי נ' גנור, פ"ד מד (4), 847 (1990): "הממצאים שנקבעו ונסיבות המקרה תומכות במסקנה כי מנ"ל ותמ"ה זהות למטרת תוכן התחייבותו של דמתי: לאו דווקא ולא רק משום שבעלי המניות בשתי החברות הם גנור ואשתו, מנהלן המשותף הוא גנור, אלא בעיקר משום ששתי החברות פועלות כיחידה כלכלית אחת ובאותו משרד, ומבחינה מעשית עבד דמתי עבור שתיהן, כמו גם כל יתר העובדים. כלפי יחידה כלכלית זו באו התחייבויותיו של דמתי". בהתאם לכך נדונו שתי החברות ביחד (ראו גם: ע"א 44/53 ברנוביץ נ' צימרמן, פ"ד ח 1245 (1954), שאושר בע"א 9422/06 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' BTR Environmental Limited (17.1.2010); רע"א 1046/11 המוסד לביטוח לאומי נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (24.10.2011) ועוד(. כך נקבע בע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5 (23.7.2006) לגבי שותפות, "הוראת הסעיף מבוססת על הדוקטרינה של השתק מחמת מצג והיא מבקשת להבטיח כי אדם, אפילו אינו שותף, יימצא חב כלפי אחרים, כאילו היה שותף, אם התנהג כלפיהם בצורה שהיה בה כדי לנטוע בליבם את האמונה שהוא שותף, והם פעלו, הלכה למעשה, על סמך הנחה זו". באותו מקרה חוייבו מי שלא היו שותפים על פי היותם המוציאים ומביאים בעניינים אלה.
4. בנוסף, בית המשפט קמא קיצר בקביעותיו בעניין האחריות האישית אך קבע לאחר ששמע את הראיות שהמערער לא הסביר מה נעשה בסכום שהתקבל מהמשיב ולאיזה מטרה שימשו, ולא הוצגו דו"חות החברה. בכך ראה בסיס לחיובו האישי של המערער, וקביעה זו צריכה הרחבה על פי הראיות שהוצגו. בהסכם ההשקעה הציגה החברה באמצעות המערער, שהוא המנהל ובעל 97.5% מהמניות, מצג שלפיו "החברה עוסקת בייבוא מדחסי אוויר. בכוונת החברה להשקיע בייבוא ציוד ומכירתו בארץ". על פי סעיף 3.10 להסכם ההשקעה אישרה החברה באמצעות המערער "שהמשקיע מתקשר עמה בהסכם זה בהסתמך על מצגיה המפורטים בסעיף 3 זה". המשיב העיד בתצהירו שכספי ההלוואה שהעביר לא שימשו לייבוא ציוד ומכירתו בארץ אלא בחלקם עורבבו בחשבונותיהם האישיים של המערער והמערערת 3, ובחלקם שימשו לרכישת כלי רכב לשימושם של המערער והמערערת 3. המערערים לא הציגו דו"חות הסותרים טענות עובדתיות אלה, שלא נסתרו. בכך התקיימו לגבי המערער הן מצג שווא והן הערבוב שבין נכסיו לבין נכסי החברה המצדיק הטלת אחריות אישית עליו בגין חובות החברה בהלוואה זו.
5. על כן, יש לדחות את הערעור של המערערים גם בשאלת האחריות האישית, ולחייב את המערערים בהוצאות המשיב על פי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) בסך 15,000 ₪.
מ' רניאל, שופט בכיר
השופטת ישראלה קראי גירון
1. לאחר שעיינתי בחוות דעת חבריי, אני מסכימה לקביעות שניהם כי "הסכם ההשקעה" הוא הסכם מחייב שנכרת בין המשיב לחברה המערערת. משכך, ומאחר שממילא קיימת הסכמה כי ההסכם משקף את שהוסכם בין הצדדים: שהמשיב ילווה לחברה המערערת את הסכומים שנתבעו על ידו, אין צורך לדון ולהכריע בשאלה האם הציג המשיב גרסאות שונות בתשובה לשאלה האם חתם על ההסכם.
2. אשר לאפשרות להטיל אחריות אישית על המערער בגין ההתחייבות על פי הסכם ההשקעה, ולחייבו להשיב כספים שאין מחלוקת כי ניתנו על ידי המשיב לחברה המערערת, אני שותפה לדעתו של סגן הנשיא כב' השופט סוקול. לטעמי אין מקום במקרה דנן לקבל קביעת השופט קמא ולקבוע כי הוכחו הנסיבות הנדרשות להטלת אחריות אישית על המערער.
3. הסכם ההשקעה קרם עור וגידים בידיעה מלאה ובהסכמה של המשיב רק עם החברה, וכספים הועברו בהתאם להסכם מהמשיב לחברה. משכך מוטל על המשיב נטל ההוכחה להוכיח קיומן של נסיבות מיוחדות, המחייבות להתעלם מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה ולהטיל, למרות הכול, חבות אישית על המערער, כאורגן שלה. נטל זה בנסיבות המקרה דנן לא הורם.
4. אין די בעובדה כי המערער לא הסביר מה נעשה בכספי ההלוואה ולא הציג דוחות של החברה כדי להטיל עליו אחריות אישית. הנטל להסביר ולהוכיח קיומן של נסיבות מיוחדות כגון עירוב כספים, שימוש שלא כדין בכספים שהועברו לחברה על ידי אורגן שלה, הוא על המשיב, וזה לא הרים הנטל. אין בעדויות שנשמעו בבית המשפט קמא די כדי להוכיח שהמערער נטל כספים שלא כדין לעצמו מכספי החברה, או שרכש נכסים באופן פרטי לעצמו מכספי החברה. גם טענות המשיב כי המערער רכש לעצמו ולאשתו מכוניות מכספי החברה, נותרו טענות בעלמא. כך מלבד טענות שנשמעו רק בעדותו של המשיב ללא אסמכתא, לא הובאו על ידו כל ראיות שמוכיחות כי המערער העביר כספים מכספי ההלוואה שניתנה לחברה לחשבונות האישיים שלו.
5. משכך, ובהתחשב בנטלי הראיה, אני סבורה כי המשיב לא הוכיח הנדרש כדי להטיל אחריות אישית על המערער, ואני מצטרפת לדעתו של סגן הנשיא כב' השופט סוקול.
י' קראי-גירון, שופטת
אשר על כן הוחלט בדעת כל השופטים לדחות את הערעור על חיובה של החברה ובדעת השופטים רון סוקול וישראלה קראי גירון, כנגד דעתו החולקת של השופט מנחם רניאל, לקבל את ערעורו של גדי איסייב, כאמור בפסקה 43 לפסק דינו של השופט רון סוקול.
בנסיבות העניין לא יינתן צו להוצאות. הערובה שהפקידו המערערים תוחזר להם באמצעות בא כוחם.
ניתן היום, י' ניסן תשפ"ב, 11 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.
ר' סוקול, סגן נשיא מ' רניאל, שופט בכיר י' קראי-גירון, שופטת
רון סוקול